יש פער בין מה שאנחנו יודעים למציאות
קודם כל, מי אמר שמישהו נכנס להרגלים המינים של אנסים שלא קשורים באלימות המינית שלהם (כלומר ליחסים בהסכמה). דבר שני במציאות יש נתנונים כי 1 מתוך 10 מתלוננות - ולכן התמונה שלנו לגבי מה בעצם קורה במציאות היא מצומצמת. עוד ידוע כי בדרך כלל אנשים שעוברים התעללות מינית במשפחה, או בגיל הילדות הרבה מאוד פעמים שומרים את זה בסוד המון זמן. לא בדקתי בדיוק, אבל אני מ-נ-י-ח-ה שבין המתלוננים יש יותר מצבים שבהם האונס נעשה בצורה מאוד מובהקת שלא נורא מבלבלת את הנפגעת/נפגע - כלומר, אלימות שננקטת לעומת הפחדה, או שימוש ביחסי מרות או שימוש ביחסים, או פשוט בגלל קפיאה - גורמת לאדם פחות להתלבט לגבי אשמתו. (כמו "אני נתתי לזה לקרות, לא התנגדתי" וכו') או מצבים שהנגיעה המינית היא מובהקת, לעומת "אולי הוא נגע בי בצורה הזאת בטעות?". הרבה פעמים ילדים בנים נפגעים וזה לא אומר שהנטיה המינית של הפוגע קשורה לבנים או לילדים. זה יכול להיות פשוט כי זה היה הקורבן הכי קל. וגם זהות מינית לאו דווקא חייבת להיות מאוד מוגדרת. משיכה יכולה להיות כלפי שני מינים וכו'... אני למשל לא מצליחה לדמיין איך אב מסוגל לאנוס ילד שלו, אבל זה קורה והרבה. אז... יש פער בין המציאות לדמיון - אבל אתה לא יודע לאיזה כיוון הוא נוטה. אם היא מסוגלת לדמיין לעצמה הומו שאונס אישה, יכול להיות שהמציאות גרועה יותר ממה שהיא חושבת.... הפואנטה היא : בעניין של עבירות מין, המידע שמגיע אלינו הוא מועט - בגלל השתיקה וההשתקה, הבושה הבלבול וכל מיני סיבות. לכן קשה לקבוע קביעה כזאת. בדרך כלל כשנכנסים לחיי מין של מישהו בהקשר של פגיעה מינית, זה לחיי המין של המתלונן/ת.