../images/Emo105.gif אוףףף אני גם רוצה לשתף במשהו.
אוקיי אז ככה, הייתי היום אצל דודתי היקרה, ובזמן שבנות דודתי (הילדות שלה כאילו) הלכו לאבא שלהן (הורים גרושים שכזה) ישבתי איתה וזה. בכל מקרה, פתאום הגרוש שלה מתקשר ומספר שבת דודה שלי (שהיה לה בת מצווה באפריל) מתוסבכת עם עצמה ושהיא לא מסכימה לעשות שיעורים שהיא לקחה אליו. אז השיחה התגלגלה ומפה לשם הם הגיעו לזה שהוא לוקח את בת דודה שלי ליפן לכבוד הבת מצווה. כמו שכולם בוודאי יודעים, אני ושדה התעופה זה נושא רגיש ביותר. לא הייתי בחיים בחו"ל או על מטוסים (ולא להחשיב את הטיסה המסכנה לקלן, בבקשה ממכם. הכל קרה כל כך מהר שאני בקושי זוכרת שהייתי שם.) בכל מקרה, בואו נאמר שכל פעם שתכננו אכשהו לנסוע, זה תמיד התבטל בגלל אמא שלי הגאונה וכמו שאתם בטח מבינים מדבריי, זה מאכזב לדעת את זה. מאוד. אולי זה נושא פעוט בעיני אנשים מסוימים שנוסעים כל שני וחמישי למקום אחר בעולם, אבל בי זה ממש ממש פוגע, וכל הזמן לשמוע לאיפה אנשים נסעו כל שנה בקיץ. את המבצעים שיש בטלוויזיה. זה קופץ עליי מכל מקום. העובדה הזאת... לקלוט שיש פאקינג מקומות בעולם... כמו סין לדוגמא, שכולם שם כל כך שונים ממני. כולם נראים בצורה מסוימת. ארה"ב, שכשאנחנו כבר חוזרים מבית הספר ומגיעים לאכול צהריים, אצליהם זה בוקר. בעיניי זה לא נתפס שיש שעה אחרת במקום אחר בעולם. שכשעכשיו משכיבים ילדים קטנים לישון, האנשים שם רק חוזרים מבצפר ומעבודה. זה מוזר. זה ציפייה שאני רוצה כל כך שתתגשם ואני פשוט לא מצליחה לעשות שום דבר נגד זה. אנשים אחרים שאולי נמצאים במצב שלי, יש להם אלף ואחת סיבות למה לא. אבל לי אין אבא, אחים קטנים, חתול, כלב ודג זהב להשאיר בבית ולדאוג להם. אין לי שום דבר שאמור למנוע בעדי מלעשות את זה, וזה מה שמחרפן בעצם. שזה כן משהו שאפשרי וזה נראה פשוט שסתם כל העולם נגדי וכל הדברים שאמורים לגרום לזה לקרות, גורמים לזה דווקא לא לקרות. כבר קרתה פעם שהיא איכזבה אותי ולא דיברתי איתה חודש בגלל זה. אבל עכשיו כשזה שוב פעם חוזר אליי בכזה בום של אכזבה, אני לא מתכוונת לדבר איתה. ואמא שלי, בתור אחת שכבר חרשה את מרבית העולם כולל ארה"ב, המזרח הרחוק ואפריקה, באמת שיש לי במה לקנא ובאמת שיש לי על מה לכעוס שהיא עוד לא מבינה אותי ומגיבה ב-"על מה כל הרגשי הזה?". יש כאן מישהו שמסכים איתי? יש כאן מישהו שמצדיק את העובדה של לא לדבר איתה? אני יודעת שזה לא יגיע לשום דבר איתה, אבל זה כבר כואב לי, כי אני פשוט מתחרפנת מזה שילדה בת 12 שיש לה בת מצווה ולא עשתה כלום בחיים שלה, כולל לא להכין את השיעורי בית נוסעת לפאקינג יפן ואני שמתאמצת כמו מפגרת להוציא את הבגרויות שלי בצורה הכי טובה מקבלת טיול למכולת הקרובה וגם זה בקושי. ואני יודעת שאני לא יכולה להתחרות בילדה בת 12 כי לה יש בת מצווה ואני יודעת שאני עושה את הבגרויות רק בשביל עצמי. אבל מה לעזאזל עושים במצבים כאלה? זה משהו שאני לא יכולה לאסוף בשבילו כסף, להרים את עצמי ולנסוע. זה הרבה יותר מזה. התתרמו תגובה וחצי שקל? 3>