גם חרדי יכול להיות סופר, משורר עיתו

[מילולונת]

גם חרדי יכול להיות סופר, משורר עיתו

בוא הצטרף אלינו לאתר לכתיבה יוצרת לציבור הדתי והחרדי. באתר רשומים כבר סופרים משוררים ויוצרים צעירים רבים. אולי מכאן ייפתח לך השער?

 

[אביעד שר שלום]

אכן, גם...

אלא שלטעמי לא גם, אלא במיוחד. היוצרים החרדים. מוציאים מתחת ידם דברים יותר רגשיים, יותר נשמתיים, יותר עמוקי תוכן. אני עוקב אחרי זה, וכך לטעמי לכל הפחות. כנראה תלוי מנין הגיע היוצר, והיכן בית היוצר שלו.

 

[מילולונת]

על פי מחקרים- חרדים לא יודעים לכתוב

הם כותבים בצורה שבלונית, ילדותית, חושבים שכל טקסט תפקידו לחנך את קהל הקוראים.

 

[אביעד שר שלום]

על פי סקרים עורכים בחירות

ומנבאים למפסידן המוחץ. שהוא הוא יהיה ראש הממשלה הבאה. על פי סקרים רשמיים, עורכים עוד דברים. על פי מחקרים, קובעים המדענים כי האילן שנמצא בג'ונגל ביערות של האי... הינו בן 3.5 מליוני... וכאן אפילו לא סקר רשמי אחד ראיתי, ולא כתובת של מחקר אחד הוצג בכאן. ראיתי מילולונת באה ואומרת שעל פי מחקרים {לא יודע אם של מינה צמח או של מי] הדתיים כותבים... וכו'. לעניינינו, אני מכיר את הציבור החרדי, ואני מכיר נוער שלו, ואני מכיר תלמידי יסודי. כאדם בעל תפקיד פדגוגי אני מכירם, אני מעריך כתיבתם יותר מאשר כתיבת שאינו דתי. (גם חילוניים אני מכיר בתפקידי]. בכל מקרה עדיף כשבטקס יש מטרה לחנך, מאשר המטרה היא להציג איני יודע מה. אמנם, בכל מצגת, בכל בימוי, בכל סיפור שנכתב, יש בו עניין חינוכי ראשון במעלה. אוליי אם אכן היו שסקרו וחקרו את זה. אם הם קבעו שאין זה מן היאה, מותר להם לקבוע את שאם רוצים, כמו גם לקיים עונג שבת בנסיעה לחוף הים.

 

[מילולונת]

כחוקרת וכעיתונאית

עברתי על טקסטים רבים. ויש כמה דברים שעל הציבור לשפר בהקדם: א. את העברית שלו. לפעמים מוצאים בכתיבה החרדית שגיאות מחרידות בשפה הבסיסית. כגון: שתי ילדים. חמישה מחברות... ועוד. ב. הצורך להטיף ולהוכיח מוריד מאיכות הכתיבה. יש הרגשה שהכותב לא מעריך את רמת קוראיו והוא חושב שללא מסר ברור בסוף, הקורא לא יבין. קוראים לא אוהבים שמתייחסים אליהם כאל מפגרים. (בכל אופן, לא כל קוראים) אגב, לא מדובר בסקרים, כי אם בניתוח טקסטים בצורה אובייקטיבית. אין זאת אומרת שאין כותבים טובים, אבל צורת ההתייחסות אל הקורא היא לעיתים כאל מפגר.

 

[פראזניק]

אל תקראי

חרדים רבים אינם יודעים כללי כתיבה עברית. לא לומדים את זה לעומק בת"ת - אבל איני רואה בזה שום חסרון. השפה העברית אינה שפת קודש, אלא שפתה של התנועה הציונית, כך שאיני רואה סיבה מדוע ללמוד אותה. חוקרים ועיתונאים רבים מאד, כמוך, חושבים שללא מסר ברור בסוף דבריהם, בדבר הדברים שיש לחרדים לתקן, הם לא יקראו חוקרים או עיתונאים. היחס שלכם לחרדים הוא כלקבוצה של מפגרים, כפי שאמרת. והחרדים, למרות שיש ביניהם הרבה מפגרים, אינם אוהבים יחס כזה. אני חושב שיש יותר מקום ללימוד כלליה של שפה כלשהי בבתי הלימוד החרדים, אבל איני חושב שהסגנון שלך תורם, ולו במשהו, למטרה הנשגבה והנעלה הזו, שאין בלתה. הצורך להטיף שמור לכותבים מטיפים, שעד כמה שזכור לי מצאו את מקומם גם בציבור החילוני. אלה מטיפים על אידיאולוגיות פוליטיות או רעיוניות, ואלה מטיפים על אידיאולוגיות דתיות. כמובן שבציבור החרדי זה קיים יותר, מעצם היותו ציבור דתי. הרבה הצלחה

 

[מילולונת]

דבריי הוצאו מהקשרם)

חלילה אינני פוסלת את כל הכתיבה החרדית. אבל יש מקום לשיפורים, ולא צריך מיד להתגונן. מותר להודות במחדלים. אגב, השפה העברית מבוססת על אושיות התורה. האם יכול להיות שלא לומדים תורה בת"ת אלא בעיקר ארמית? ווואווו מה אני עושה לעצמי....

 

[הצל של עצמי]

כפרופסור להבנת נפש האדם

אני חייב לציין שאת עושה מעצמך (ולא לעצמך, אנא דקדקי) צחוק....

 

[מילולונת]

הצל את עצמך או של עצמך?

אנא דקדק )

 

[הצל של עצמי]

 

[isackris]

המסר החינוכי שלך נקלט!

 

[isackris]

המסר החינוכי שלך נקלט !

 

[מילולונת]

ולא כל מה שצודק

חכם.

 

[isackris]

../images/Emo12.gif... צודקת...

 

[מילולונת]

נכון. חכם ומה שביניהם

ולא כל מי שמתנצח, מנצח

 

[isackris]

לנצח את הניצוח להפסיד את המערכה...

 

[פראזניק]

כעת אפשר לדבר...

אחרי שנוריד את הפטרנליסטיות ואת הרגשת העליונות, נוכל להתחיל לדבר על הבעיות - שאכן קיימות - בציבור החרדי... יהיה מענין לפתוח דיון על הספרות החרדית, מושג שאינו קיים, לדעתי. וכן על דברים אחרים

 

[מילולונת]

סוף סוף אנחנו מסכימים

ואני לא מדברת ממקום של עליונות (אני חברת השבט... לא בדיוק, אבל בערך). ספרות חרדית הוא מושג קיים- "ספרות חרדית". הקורא המיומן יוכל להבחין מיד מהי ספרות חרדית ומה לא. אם זה מתחיל: "רבקה'לה שבה הביתה מבית ספר" זה בטח ספות חרדית.... אמשיך אח"כ... סליחה..

 

[אלישיר]

לא'ידע איזה ספרות את פגשת...

בעזי"ת לא באתי לפקפק באוביקטיביות של אשר חזו עינייך, אבל לא תוכלי את, בקלילות שכזו לקבוע ולנתח כתיבה חרדית. לניתוח ראשוני נתבונן בשני סוגים של כתיבה יוצרת בציבור החרדי: כתיבה גברית-רבנית וכתיבה נשית. יש הבדל מהותי בין השתים, ואתיחס בהזדמנות זו אל הכתיבה הגברית. החרדי-למדן, המצוי, אמנם לא קנה את אופן מבטא שפתיו בצורה המסודרת, אך יש לו בסיס מעולה וצורת הבעה משכרת ביופיה. היות שרוב עסקו הוא בלימוד התורה, הרי שהשפה הרבנית שגורה בפיו על בוריה. השפה הרבנית היא ניב זר ומוזר למי שאינו מצוי בה, אבל מי ששולט בה, ויודע לעשות תרגום בסיסי של שימוש בכללי הלשון של העברית המודרנית, כבר נמצא לו על אולימפוס משל עצמו לעומת הכתיבה המצויה בקרנות הרחוב. יתרה מזאת, מי שיכול לשלב פסוקים מהתנ"ך בכתיבתו, נגיד מתהלים או משלי ואחרים, לא רק שמשתמש באוצר מילים נרחב ביותר, שאין עם הארץ יכול להשתמש, להעזר ולשאוב ממנו השראה, אלא יכול להעלות את כתיבתו לרמת תחכום שלא נפגוש על כל צעד ושעל שעברית המודרנית, בלשון המעטה. אסים במילים האלמותיות שאומר כל מי שפותח סידור בבקרי השבת: " אילו פינו מלא שירה כים ולשוננו רינה כהמון גליו ושפתותינו שבח כמרחבי רקיע ועיננו מאירות כשמש וכירח וידנו פרושות כנשרי שמים ורגלנו קלות כאילות אין אנחנו מספיקים להודות לך ה' א-לקינו וא-לקי אבותינו... " זה ענין של טעם, אבל זו היא פאר היצירה העברית, הלוקח את "שירת ימי הבניים", וכותבה כשירה מודרנית.

 

[מילולונת]

מילים כדורבנות

היטבת לבטא את ההבדל בין הכתיבה הגברית לכתיבה הנשית. על כך (בין היתר מדברים במחקרים). ד"ר יצחק שלזינגר (אונ' בר=אילן) מגדיר את הכתיבה הגברית כתיבה של בר אורין. בראשית האשכול שנפתח כאן, הייתה הזמנה לכתוב באתר ליוצרים דתיים חדש בשם ביכורים. ואתה בהחלט תוכל להעשיר אותו. למעלה ממאה סופרים, משוררים ועיתונאים רשומים שם. נשמח לארח אותך.