גמרנו-סיפורי הלידה והברית נמצאים

[שירלי של תומר]

ימימה יקרה ../images/Emo39.gif

קודם כל אסור לך להרגיש רע עם עצמך הרי עשית החלטה בהתבסס על המידע שהיה בידייך אז וזו לא חולשה לרצות שלבנך יהיו חיים קלים בכל הקשור בשוני מהחברה בה הוא גדל. אני בהחלט מכירה אנשים רבים שזהו השיקול שלהם אם כי המודעות אכן גוברת ויש יותר ויותר אנשים כמוני וכמו בעלי, כמו גלית ויובלל וכמו דיאנה ובן זוגה שחרף החשש החליטו לא לימול וכך אנחנו יוצרים עוד ועוד מודעות לעניין ומגלים שהשד לא נורא כל-כך והבעיה החברתית כנראה בפועל בכלל לא קיימת. אבל איך יכולת לדעת זאת אם לא נחספת לאנשים כמותנו קודם לברית?! לשמחתי רעיון אי עשיית הברית קינן בי מאז ומתמיד וברגע שהייתי בהריון התחלתי לנבור באינטרנט ולחפש חומר בנושא ואנשים דומים לי ולשמחתי עוד בהריון הוקם פורום ברית מילה ב- IOL שחיזק מאוד את בעלי בהחלטה שלא לימול (אני הייתי משוכנעת כבר הרבה קודם!). ולגבי השאלה שהפנית ללאה ולכולם הרי שיש מספר משפחות בהן הבנים הגדולים הם נימולים ואילו הקטן לא. לדעתי אין בכך שום קושי להסביר כי אמא ואבא למדו בינתיים ונפתחו למידע חדש והחליטו בהתאם למידע שהיה בידיהם לנהוג באופן שונה עם הקטן. הרי זה לא דבר שמשנה באמת בחיי היומיום וזה לא אמור להטריד אותם. גם בעלי בזמנו העלה את הטענה איך יתכן שבננו יהיה שונה ממנו שכן הוא נימול כמובן אז מתוך שיחה הבנו שאין שום סיבה שתומר יסבול רק בגלל שלדעתנו מילת אביו היתה טעות ומדור לדור אנחנו לומדים יותר, חכמים יותר ומשפרים את דרכינו בהסתמך על המידע המצוי בידינו באותה עת (אגב, יש כאלו שיגידו שאנחנו מתקלקלים

אבל זה כבר ויכוח אחר...). מקווה שעניתי בבהריות על שאלותייך. שמחה שיש אנשים כמוך שבבוא העת יהיו חלק מחברה פלורליסטית שמאמצת את השונה לחיקה. תודה לך

שירלי.

 

[רותי ע]

גם אני שמחה שנחשפתי לגישה שלכם

למרות שאני בוודאות ובלב שלם אמול את הבן הבא אם יהיה. עד אז זה היה אוטומטי. מאז שנחשפתי לדעה המנוגדת השקעתי בכך הרבה מחשבה והפעם אעשה את זה מבחירה. וגם זה משהו, לא?

אני חושבת שתמיד טוב להחשף למגוון של דעות ולקחת את מה שמתאים לנו.

 

[ציפי ג]

רותי,

גם לי מותר לתת חיבוקים?

תודה שאת מוכיחה את אשר אני סוברת. לא כל מי שמקבל הסבר, קונה ישר את הרעיונות שאין במילה כל משמעות ליהודי החילוני.

 

[_גלית_]

ציפי.. ../images/Emo13.gif

אני מודעת לעובדה שיש המון סוגים של חילונים עם זיקה כזאת או אחרת למסורת, וכל חילוני כזה יעשה לעצמו את השיקולים איזה מצוות הוא בוחר לקיים ואילו לא. אני מקבלת את זה לחלוטין, כשכמובן שעדיף שהדברים יעשו מתוך מחשבה ולא כמו שקורה בדרך כלל. חוץ מזה, הדבר האחרון שאני רוצה שיקרה, זה ליסד עדר של "מעריצים שוטים"

שיקנו ישר את הרעיונות שלי בלי להשקיע את המחשבה בעניין (נדמה לי שכל מי שקרא קצת את דברינו כאן יכול להבין בקלות שזאת לא הכוונה). רעיונות של חילונים אולי נראים כאופנות כי הם לא בני אלפי שנה, אבל זה עדיין לא אומר שבגלל זה הם לא טובים, או שלא הושקעה בהם מחשבה...

 

[עוד צפורה גנן]

חו"ח אף פעם לא החשבתי אתכם

כחסרי מחשבה. ליובלל אמרתי בעבר, שראיתי שהשיקול של הפן הדתי, לא היה בין השיקולים שלכם. גם אמרתי שאני חוששת שאצל רובכם זה כך. אבל אין ספק שאתם שוקלים שקול היטב. הענין הוא, שנראה לי שיש בינכם החושבים שאם מישהו מגיע למסקנה אחרת משלכם, הוא חי בשקר עצמי מתמיד, שכן הוא שוקל שיקולים דתיים בהיותו חילוני. וגם אם הוא הסיק מכל המאמרים שהוצגו בפניו, מסקנות אחרות משלכם, מבלי לשקול את הענין הדתי, אז הוא חלקכם חושבים שהוא הורה מתעלל. אני יודעת שאינכם מקשה אחת, וטוב שכך. לו כולכם הייתם בדיוק אותו דבר, הייתי חושבת שאתם בעצם אדם אחד, עם ילד אחד, שמחזיק פורום שלם, למען אדיאה נשגבת.

 

[Yarik N]

ימימה ולאה ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif ../images/Emo24.gif

אל לכן להרגיש רע, גם כמי שהיום נגד ביצוע בריתות הגעתי לנושא אך ורק כאשר חיפשתי מוהל לילד. בכלל לא חשבתי על האפשרות של לא לימול (אם כי תמיד אמרתי כמה שהטקס הזה נראה לי מיושן ומיותר) והתחלתי להתקשר למוהלים ולמנתחים. הבעיה אצלינו היתה שהילד היה כבר גדול (בן שנה וחצי) והרופא אמר לי שצריך לקשור אותו למיטה... הזדעזעתי וחיפשתי דרכים אחרות. בחיפושיי הרבים באינטרנט הגעתי לאתר "אף מילה" "ומילה רעה" (מה שבדפי זהב לא היה קורה אני מניח..) והתוודעתי לאפשרות השניה, הבחירה של לא למול. כמובן שגם לאחר שמחליטים כבר לא למול, מתחילה ההתמודדות עם הסביבה, רובם מביעים פליאה, חלק מעיר הערות נחרצות כגון "אתם טועים" "אתם אנוכיים" "הילד יסבול" וכו´... שאלו דברים שלא קל להתמודד איתם. (מי רוצה להרגיש אנוכי ושהוא עושה משהו להקל על עצמו ולהקשות על ילדו?) וחלק (בדר"כ הקרוב יותר) אפילו מאיים (יש סבים וסבתות שלא רוצים לראות את הנכדים שלהם בגלל זה

) מחבק אתכם, שמח על הפתיחות לשמוע ומחזק אתכם על הביקורת העצמית... אבל הכי חשוב ללמוד מכך, שמח שהכל עבר בשלום והברית כבר איננה סיכון.

 

[גלית&שחר]

תודה לכולכם על הדיון בנושא מילה

אני אמנם אם לבת ולא בהריון אבל הנושא מעסיק אותי, מה נעשה כאשר. נראה לי שאצטרך מכם הרבה עזרה בשכנוע האיש שאיתי. הפשילו שרוולים

 

[טלי של גלי]

כמוני כמוך. דיאנה כבר מגוייסת.

הדבר היחיד שמרתיע את אבי בניי העתידיים הוא השיקול החברתי, ו"מה יגידו למסכן" ואני עובדת על זה מעכשיו, בעיקר כי ברור לי שאני לא אוכל לתת שיעשו לתינוק שלי דבר כזה.

 

[החתולה השחורה]

בטח שלא

אם עשית טעות פעם אחת ויש לך האומץ להודות בכך בפני עמצמך ואחרים, זו תהיה טעות בריבוע לחזור על אותה טעות. לרני כשר יש שני בנים נימולים והשלישי לא נימול. הוא מסביר לילדיו שאדם מתפתח ולמד במשך חייו דברים שלא ידע קודם ומנסה לשפר. כך למשל מפסיקים לעשן אחרי 20 שנה או מפחיתים במשקל אחרי שנים רבות של זלילה.

 

[Yarik N]

כמה שנים של זלילה זה נחשב "רבות"?

ואיך מורידים במשקל?? כבר ההחלטה שלא לימול את הילד היתה הרבה יותר קלה מדיאטה.... **מוכן לחתוך שומנים מהכרס אבל לא לגעת בבולבולון של הילדון**

 

[_גלית_]

מאוד התרגשתי לקרוא את

התגובות והתחושות שעלו כאן. אני לא רוצה לחזור על דברי התמיכה והעידוד שנאמרו כאן, אלא רק להצטרף אליהם ולתת

, וגם להגיד תודה לכל מי שלא מסכים איתי ובכל זאת מכבד את דעתי ואת רצוני לחיות לפי האמונה (החילונית) שלי ומאפשר את קיומו של הדיאלוג הזה.

 

[דיאנה1]

כתבתי תגובה ארוכה ארוכה והיא נמחקה

אז אני אנסה לשחזר מה כתבתי שם. ראשית

גדול והצדעה לכנות ולאומץ הלב להסתכל אחורה בביקורתיות. שנית, בסך הכל את יכולה להרגיש טוב כי הכל עבר בשלום והם אפילו לא סבלו הרבה והחלימו במהירות. אני מרגישה דומה לגבי החיסונים, ולא מבינה איך יכולתי לחסן את בתי הגדולה בצורה אוטומטית בלי לחשוב בכלל, אבל מאחר והיא עברה את כל החיסונים בקלות בלי תופעות לוואי ובלי לסבול אני לא מרגישה כל כך רע בעניין, ואני חושבת שגם את יכולה להרשות את זה לעצמך. ואני בטוחה שבפעם הבאה תחליטי מה שתחליטי בצורה מושכלת ולאחר מחשבה, ותהיי הרבה יותר שלמה עם עצמך, לא משנה מה תחליטי. ואולי תהיה בת

 

[Yarik N]

../images/Emo32.gif דיאנה יקרה, במקרים של הודעה

ארוכה שנכתבה ונמחקה, כנסי לכרטיס האישי שלך ורוב הסיכויים שהיא מופיעה שם ואז פשוט תוכלי לעושת גזור-הדבק. לא צריך לשחזר הכל מחדש.

 

[iris & ben]

בעקבות התגובה של לאה....

לקחת לי את המילים מהפה... הבן שלי נימול בגיל יומיים בבית חולים והמילה בוצעה אחר הרדמה לא ידעתי על קיום הפורום ברית מילה בעד ונגד ולא העלתי בדעתי כי קיימת "אפשרות" לא לעשות... ידעתי שלבני המילה תבוצע בבית חולים בצורה כירורגית מסודרת כמו כל טיפול רפואי אחר... לעניין נחיצות הברית לא מההיבט הדתי אלא חברתי/רפואי אני עוד חוקרת

 

[keren1]

ושוב אני מרגישה כאדם דתי לומר:

שלי אישית אין בעיה עם הבחירות שלכן ועם הבחירה שלי (כן עשינו ברית לבננו). אני מקווה שבאמת מבחינה חברתית לא תהיה לתומר בעיה. נושא זה עלה כבר לפני כמה ימים כשהתחילו סיפורי הבריתות לזרום. יצא לי לעשות קצת חושבים. חלק מילדותי העברתי בארה"ב ומה שהפליא אותי שם בתור ילדה שיש שם המון נוצרים ולא כולם דתיים, לא כולם הולכים לכנסיה אבל מה שכן כולם נוצרים. לא מסתכלים ושופטים אותך אם אתה כן דתי או לא דתי. לצערי בארץ (ואצל פלגים מסוים) שופטים אותך אם אתה יהודי לפי מעשים. (ברית מילה אם שומרים שבת אם אוכלים כשר) כאשר בעצם מה שחשוב זה אם האם יהודייה. אני חושבת שיש לנו מספיק בעיות במדינה ולא צריך להתעכב אל פרטים קטנים ושולים. הצלחת להעביר את המסר ?

 

[עיליאת]

ממש ../images/Emo23.gif את סיפור הלא ברית שלכם ../images/Emo13.gif

למרות שכן עשיתי, נהנתי לקרוא את סיפור הלידה ואת סיפור האין ברית. ונראה לי שכיום עד שהילדים שלנו יתקלחו יחד במקלחות זה לא יזיז להם במיוחד אם זה שלידם נימול או לא

חוץ מזה שאחרי העליה בשנים האחרונות יש פה עוד כמה אברים לא נימולים שמסתובבים בארץ... בנוסף לאנשים שלא מאמינים בצורך לימול את הילדים שלהם, אז לא נראה לי ששני התומרונים המתוקים ייתקלו בבעיות

 

[_גלית_]

תודה על התגובות ../images/Emo13.gif../images/Emo23.gif

ותודה לבן זוגי האהוב שהסב את תשומת ליבי לטעות, ולכן, עוד תוספת קטנה למה שכתבתי (רותי, תוסיפי בבקשה במאמרים, ודרך אגב, את עושה עבודה נהדרת

): "וכמובן גם כל תושביה בני הדתות האחרות והאמונות השונות שתורמים גם הם להיותנו חברה ססגונית ופלורליסטית."

 

[rachell]

כן ונשכח ממני

שניקה שלי בנוסף להפתעה בשבוע מוקדם גם התאריך היה מיוחד 31.12.1999 - חצי יום לפני הסטריית המילניום

 

[אמא של שירה1]

הלידה של שירה

שירה נולדה בשבוע 30, החל משבוע 26 החלו לי בעיות לחץ דם, כמובן שהייתי במעקב יום יומי. ביום שישי בערב בשבוע 30 עלה לי הלחץ דם והרגשתי רע מאוד, נסענו לביה"ח בלינסון מחלקת יולדות. חשבתי שימדדו לחץ דם, מוניטור וילה הביתה. אך לא... בדיקות המעבדה לא היו תקינות והחלה לי הידרדרות של הכבד והכליות. מייד הכניסו אותי לחדר לידה, הייתי שם עד יום ראשון בבוקר כשבמהלך כל הסוף שבוע הייתי מחוברת למוניטור, לקחו לי בדיקות לראות שאני לא מתדרדרת ובמקביל נתנו לי את הזריקות להבשלת הריאות בשביל שירה. ביום ראשון בבוקר הגיע פרופסור הוד מנהל המחלקה להריון בסיכון גבוה (שהוא אגב מדהים) ואמר לי שההמלצה שלו זה לנתח. אפשר לחכות עוד יום שזה יהיה מצויין בשביל העוברית אבל מסוכן בשבילי. אני בלי להסס אמרתי לו לנתח. כי אחרי סוף שבוע בחדר לידה כשמסביבי לידות וצרחות, לא עצמתי עין דקה ורק רציתי לסיים עם זה כבר. העבירו אותי לחדר ניתוח בשניידר כדי להיות קרובה לפגיה ועשו לי ניתוח קיסרי. בשעה עשר וחצי שירה נולדה, הראו לי אותה ממש לשנייה כי היו צריכים כמובן לקחת אותה מייד לפגיה, היא נשמה בכוחות עצמה מהרגע שהיא נולדה ולא נזקקה לחמצן כשהראו לי אותה זה היה דבר כל כך מוזר, לא הייתי מוכנה עוד להיות אמא, זה קרה מוקדם מידי, ראיתי מין חבילה פיצקלה ואדומה והיא גם מייד בכתה. קשה לתאר את מה שהרגשתי באותו רגע, כל הגוף התמלא במין חמימות כזאת זהו אח"כ העבירו אותי לבלינסון להתאוששות, הייתי שם שבוע בגלל חום. ביום שלישי ירדתי מהמיטה והלכת לראות את שירה באינקובטור. חוויה בפני עצמה שאולי אני אספר בהזדמנות אחרת. בסה"כ הייתי מאוד מרוצה ממחלקת יולדות בבלינסון, דבר אחד שמאוד צרם לי היה שבכל בוקר בחמש בבוקר העירו אותי לבוא לקחת את התינוק להנקה ואני הייתי צורחת אין לי כאן תינוקת היא בפגייה. חשבתי לעצמי כל כך קשה לרשום לאחיות שאת היולדת הזאת לא להעיר להניק, גם ככה זה היה קשה לראות את כל האמהות שמסתובבות עם התינוקות ואני צריכה לסיוע בכסא גלגלים לשניידר כדי לראות עשר דקות את התינוקת שלי פעמיים ביום. ואח"כ התחילו השאיבות, שירה כמובן קיבלה את החלב שלי בזונדה במשך חודש, ובכל התקופה הזו שאבתי חלב והבאתי לה. זהו אני חושבת שזה מספיק ארוך למרות שאני יכולה לספר עוד המון. דבר אחד בטוח, אני מצפה בקוצר רוח לחוויה מתקנת, הריון של תשעה חודשים, לא אכפת לי אפילו עד שבוע 41 ותינוק שיונק מיד והולך הביתה עם אמא ואבא

 

[ליט אמא של תומר]

סיפור הלידה של תומר

זה סיפור לא קל אבל עם סוף טוב זה התחיל בתחילת שבוע 40 בביקור שגרתי אצל הרופאה עם לחץ דם שזינק לו פתאום משולב עם סכרת הריון ובצקות נוראיות היא הודיעה לי בעדינות שבשעות הקרובות נסע לנו לחדר לידה כי יש חשש לרעלת .... הגענו בערב לתל השומר חיכינו המון שעות להתייחסות בינתיים הלחץ דם ירד עלה התלבטו אם לשלוח אותנו הביתה בסוף החליטו להתחיל זרוז אחרי לילה שלם עם ג´ל בבוקר ראו שאין שום שינוי והתחילו פיטוצין . בבת אחת התחילו לי צירים נוראיים בתוספת פטידין העברתי ככה כמה שעות שבסופן הוחלט שאין שום התקדמות והמצב לו נורא ואפשר לשחרר אותי הביתה אבל צריך לעקוב אחרי הלחץ דם כל כמה שעות טוב חוזרים הביתה שכל הזמן מהדהד לי בראש הזהרות הרופא שאם הראיה מטשטשת או הלחץ דם טיפה עולה מיד לחזור היינו יום בבית שאני כל הזמן מנסה להחליט אם אני רואה מטושטש או לא אחרי יום וחצי ששוב הלחץ דם עולה חזרנו לתל השומר הפעם כבר ישר הכניסו אותי לחדר לידה , ישר פקעו לי את המים, התחילו זרוז פיטוצין ויחד איתו מגנזיום נגד הרעלת . אני זכרתי שמגנזיום מעקב צירים ואפילו שאלתי אבל אמרו לי שבמינון הזה אין בעיה אחרי זה שמעתי מהרופא שלי שכל הלידה שלי היתה " לתת גז בניוטרל" התחילו שעות של חום גבוה רעידות (מהמגנזיום) שאני מחוברת למוניטור קטטר ולא יכולה לזוז . מהר מאוד הסכימו לתת לי אפידורל כי הייתי מחוברת למיטה ועם זרוז שהביא ישר צירים כואבים אחרי האפידורל עברו עוד 20 ומשהו שעות בלי פתיחה ובלי התקדמות עד שהפסיקו עם המגנזיום כי חשבו שיש לי הרעלת מגנזיום ואז בבת אחת התקדמו העניינים זה סיפור ארוך ארוך שאני כבר גמורה מעייפות עם חום גבוה שכל משמרת שמתחלפת בודקת ומחליטה על ניתוח והמשמרת אחריה רוצה למשוך עוד כמה שעות שכבר הייתי בדרך לניתוח פתאום התקדמה הפתיחה ואחרי 27 שעות הגעתי לפתיחה מלאה אבל....... לא היה לי כוח ללחוץ ואחרי שעה של לחיצות הם החליטו על לידת ואקום בחדר ניתוח ליתר ביטחון ...פתאום הייתי צריכה להפרד מבעלי המקסים שהיה לצידי כל הזמן ועודד ותמך גלגלו אותי לחדר ניתוח שאני רועדת כולי אחרי כמה לחיצות עוד לפני הואקום העובר הוריד דופק ואז התחילה היסטריה סביבי שאני בפניקה טוטאלית לבד לא מבינה מה קורה אחרי 10 דקות שכולם סביבי מתרוצצים ועוד רופאים נכנסים ויוצאים נולד הנסיך שלי שנתנו לי לראות אותו דקה וזהו... במקום להניק ולהחזיק את הפלא הזה שרק נולד ביליתי שעתיים בהתאוששות שבעלי ושאר המשפחה מלווים את תומר לתינוקיה .... היה מאוחר בלילה ורק בבוקר הביאו לי אותו למיטה להנקה ראשונה .. מאוד מקווה שהלידה הבאה תהיה חוויה מתקנת