אז מצאת מעין הסבר מיכני למושג
"קיים אבל לא משפיע": ישנם עולמות אחרים, שבהם הוא כן משפיע. אבל נדמה שאתה חוטא בכך לרעיון הדאיסטי, כי אם, נניח, יש משמעות לדבר הזה "עולמות שונים", שכל אחד מהם אכן קיים ומוגדר (לא חשוב שאנחנו לא יודעים עליו דבר), ואז אולי אפשר לדבר על מכלול כל העולמות הללו (לא חשוב מה מספרם, סופי או אינסופי) כמשהו שאלוהים לא רק ברא, אלא גם ממשיך לברוא ולהתערב! כלומר זה לא דאיזם!? עכשיו בעניין התודעה. ניקח למשל את תודעת האדם או הכלב. יש לה בכלל משמעות רק בקשר לעולם החיצוני הסובב את אותו אדם או כלב, למה שחשים החושים שלהם ומעבירים הנוירונים שלהם, כלומר רק בהשפעה ההדדית שלהם על העולם. למישהו שמנותק לגמרי מהעולם (אם נניח את עניין העולמות האחרים) אתה יכול להעניק כביכול תודעה ותכונות רבות אחרות, אבל אם לא משפיע על העולם, אז מה ההבדל בין זה שהוא קיים עם כל התכונות המופלאות שלא, לבין זה שהוא בכלל לא קיים, מבחינת העולם הזה שהוא לא משפיע עליו? אם כבר, אז יותר הגיוני ההסבר של גאיוס: הוא נתן דחיפה, עכשיו לא עושה כלום ולא משפיע, אבל יכול פתאום לחדש את פעילותו, לתת עוד דחיפה.