מי שמסתכל על אספקט אחד של קידום התכנים
לא יודע על מה הוא מדבר, ומתבונן בצורה שטחית. כשאני מתלונן, אני לא מדבר רק על הכתיבה עצמה. הכתיבה היא דבר טכני, אני מסתכל על המהות. והמהות היא, שכתיבה על תכנים כאלו, גם אם היא "איכותית" - מקדמת את התוכן שהוא רדוד ומעודד רדידות. כתיבה על תוכן שמהותו מציצנות, פלגנות, תכחים, שקרים, שובניזים - אינה שווה בעיני בכל מקרה. הכותב צריך לקחת בחשבון, שהוא מעודד עיסוק בחרא. על הכותבים יש אחריות - וזה לא משנה אם הם בעיתון או בתפוז. יותר מזה, אם כבר - בתפוז קוראים הרבה יותר בני נוער. בעוד שרוב קוראי העיתונים הם אנשים בשלים לכאורה, בתפוז ישנפ פורומים שלמים שמטרתם משיכת בני נוער. לכן קהל היעד הוא בעיקר נוער, שנחשף בעיקר לתכנים כמו האח הגדול והשרדות. תכנים, שמשפיעים בצורה קריטית על הבניית המציאות דווקא בגלל שאלו כאילו "אנשים מהרחוב". ההפקות, יותר משהן עושות מניפולציות על המתמודדים - עושות את זה על הקהל. ישנן מניפולציות במסלול גלוי, וישנן בסמוי. מאוד מאוד מאוד מאודדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדדד צבוע לרצות, שהבלוגרים יהיו בעלי אמירה ומעמד. אך מצד שני, למה שלהם יהיה מותר את מה שלעיתונאים אסור? איך זה מתיישב עם הרצון שתהיה להם אמירה וחשיבות. מי שרוצה חשיבות - צריך לקחת אחריות. גם בלוגרים צריכים להיות כפופים לאתיקה. גם הם צריכים לקחת אחריות, כחלק ממעצבי התרבות. מי שרוצה בלוגרים משפיעים - שלא יקל ראש בעקרונות שהם מעבירים. מה שפסול בעיתון, צריך להיות פסול גם פה. ומה שנחשב לתוכן רדוד בעיתון, צריך להחשב כך גם פה. כתיבה על תוכן רדוד המעודד עקרונות כפי שציינתי לעיל - זאת כתיבה מבוזבזת, ובעיקר אם היא "איכותית". ולמה? היות והאנשים שצורכים את התכנים האלו הם רובם מה לעשות, כאיכות התוכן. ולכן הם לא באמת יבינו, ולא יתעמקו. זאת כתיבה מבוזבזת. מילים מבוזבזות. רעיונות שאף אחד לא באמת יבין, אלא יקרא וישכח.
