אני מאמינה. ../images/Emo119.gif
כלומר, אני מאמינה בכוח אלוהי כלשהו, לאו דווקא ישות. פעם לא האמנתי, אבל יום אחד פשוט לא הצלחתי לחשוב על אלטרנטיבה. אני מאמינה בגורל, או לפחות רוצה להאמין. עולם בלי גורל ובלי אלוהות מרגיש לי כאוטי מדי, ויש לי בראש תמונה מאוד ברורה של עולם בעל גורל, מודבק בחוזקה לעצמו, מקום בו כל מה שאתה קשור לרצף של דברים אחרים, ושל עולם ללא גורל - מקום בו כל אדם וכל דבר תלוי בקרקע רק בקושי ויכול ליפול אם רק ישחרר את ידיו בטעות. אני לא מאמינה בגורל כמו במיתולוגיה היוונית, בצורה שבה לכל אדם יש ייעוד והוא יהיה חייב להגשים אותו, איך שלא יהיה, אלא בצורה שכוללת הכל, בין אם מהפכה גדולה, או סתם ללכת לשירותים או לומר מילה כלשהיא. ואם כבר מיתולוגיה, יש לציין שאני גם לא מאמינה באל טוב/רע/נאמן/בוגדני/אוהב/שונא, או באלוהים כישות בכלל, כמו שאמרתי בהתחלה. אלוהים שלי הוא כוח, שהאתאיסטים מעדיפים להגדיר כ'טבע' - אותו הכוח שגרם לאבולוציה [הרי, היא נועדה רק על מנת לשפר את תנאי החיים, אם ליצור כלשהו יש פרווה עבה והוא נמצא במקום חם למשך כמה דורות, הרי שהפרווה של הדורות הבאים תהיה דקה יותר, כדי שלא יהיה להם חם מדי]. ואם כבר, אז יש עניין שבו אני לא ממש בטוחה - מצד אחד, כיצד קיבלנו את היכולות שלנו והחושים [לשמוע, לראות, לתקשר עם העולם סביבנו] אם לא בגלל כוח כלשהו? בגלל בלבול ראנדומאלי בגנים? מצד שני, איך אנחנו יכולים לדעת שאלו כל היכולות שהיינו יכולים לקבל? מה עם שאר היכולות שקיימות ביקום [או, לחלופין,
לא קיימות ביקום] - אם העניינים היו מתנהלים קצת אחרת, האם היינו מקבלים יכולות אחרות, שאנחנו לא מסוגלים לדמיין אפילו, במקום היכולות לראות, לשמוע ולהזיז את גופנו? ויש עוד שאלה - האם אלוהים יצר את האדם, או להפך? ואם האפשרות הראשונה היא שנכונה, אז איך אנחנו יודעים על אלוהים? טוב, אז אני מאמינה בנביאים, בעל טבעי. לא רק בפיות וכאלה [במקרים כאלו הדעה שלי היא 'מאמינה עד שיוכח כלא נכון', או לפחות לא שוללת] אלא באנשים עם כוחות מיוחדים, שיכולים לחוש באלוהים, לחזות את העתיד [גם עם במעורפל], ודברים כאלו. אה, ודתות זה בולשיט
. אני לא חושבת שיש דרך אחת [או דרך בכלל] להאמין באלוהים, וספק אם נשמתכם תקולל לנצח נצחים אם תאכלו בשר חזיר בשישי בערב. [צל"ש למי שקרא את הכל.]