מתוקה מאוד. בניגוד לדד לייק מי, פה אני ממש מרגישה שזו סדרה של בריאן פולר.
בכך את מתכוונת שהיא מרגישה יותר כמו pushing daisies?
אני אוהבת את כל הדמויות, הופתעתי לטובה לגבי המשפחה של ג'יי, חשבתי שהם יהיו לא נעימים/לא אכפת להם ממנה. אבל כן אכפת להם ורואים שהם רק רוצים שיהיה לה טוב.
כן, בתכלס כולם טובים. בהתחלה ההורים שלה הרגישו קצת לוחצים ומעצבנים. בעיקר האמא וזה שהיא כאילו חלק מהקהל הפופולרי בתיכון שלה מאיזושהי סיבה. אבל בתכלס הם באמת היו די חמודים ובאמת רצו בטובתה. הם פשוט קצת לא ידעו מה לעשות עם זה שאין לה שאיפות גדולות
ג'יי היא דמות מעניינת, כי מצד אחד היא מתנהגת כאילו היא לא רוצה לעשות שום דבר ומסתובבת עם גישה של לא אכפת לי מהעולם הזה. מצד שני, יש לה רצונות וקולטים אותם מדי פעם, כמו למשל: היא רצתה לאסוף את אבא שלה מבית החולים והתאכזבה שאבא שלה העדיף שאחותה תאסוף אותו. או כשאימא שלה רשמה הקדשה למשפחה בספר שלה, והיא (ג'יי) קיבלה רק 5 מילים בניגוד לאחים שלה, אני חושבת שהיה שם רצון (אפילו אם קטן) שיעריכו אותה.
אני חושב שהחיים שלה פשוט מלאים ניגודים. במידה רבה אני חושב שהרבה אנשים חיים עם ניגודים. מצד אחד לא אכפת לה מאף אחד ומצד שני זה מפריע לה כשאנשים מניחים שלא אכפת לה מאף אחד. היא לא רוצה לעשות שום דבר, אבל רוצה שיעריכו אותה. היא לא רוצה שההורים שלה ילחצו עליה לגבי לעשות משהו מבחינת עבודה, מצד שני מתאכזבת כשהם אומרים שהם לא מצפים ממנה לשום דבר.
אני רואה הרבה פעמים ניגודים כאלו בחיים שלי ובחיים של אחרים. למשל את אחותי זה מטריף כשאבא שלי מבקש ממנה עצות על דברים. ומצד שני היא מתעצבנת כשיש משהו שהיא מבינה בו והוא מבקש עצה מאנשים אחרים.
לי יש בעיה גדולה בלדבר עם אנשים, אבל בעבודה שלי, שהיא כנראה העבודה שאני הכי מרגיש בה טוב מכל העבודות שהיו לי, חלק גדול מהתפקיד שלי זה לדבר עם אנשים.
אגב, זה משהו שנכון בערך גם לגבי ג'יי וזה שהיא עובדת בחנות. היא לא רוצה קשר עם אנשים, אבל היא עובדת בעבודה שבה היא משרתת אנשים כל הזמן. מתייחסים לזה בפרק עם העיתונאית שרוצה לעשות כתבה על ג'יי, וג'יי נותנת איזה תירוץ לזה, אבל זה עדיין ניגוד פנימי ברור.
האמת די התפלאתי שעם הגישה שלה לחיים, היא בכלל גרה לבד ויש לה תואר. כי אני מרגישה שדברים כאלה מצריכים הרבה מוטיבציה, אני מניחה שיש לה מוטיבציה במובן מסויים אבל לא ציפיתי שהדמות תהיה עם תואר ותגור מחוץ לבית של ההורים. אה, וגם שהיא עובדת בעבודה שמצריכה שירות לקוחות.
אז קודם כל אני חושב שיש עניין של תקופות שונות בחיים. יכול להיות שכשהיא סיימה תיכון הייתה לה יותר מוטיבציה ולכן היא יכלה ללכת ללימודים באוניברסיטה ולסיים תואר. ואחרי זה נגמרה לה המוטיבציה. לי אישית היה המון מוטיבציה ללימודים בתיכון, ואז היא נעלמה באוניברסיטה ולכן לא סיימתי תואר.
לגבי זה שהיא גרה מחוץ לבית ההורים, זה לדעתי עניין של סדר עדיפויות. בשבילה היה הרבה יותר לחוץ לעזוב את בית ההורים. יש אנשים שנוח ומרגיש בטוח להם לגור עם ההורים עוד הרבה שנים אחרי בית ספר. ויש אנשים שיעשו הכל כדי לעבור לגור לבד.
זה די מעניין שאחיה דווקא עם מוטיבציה גדולה בתחום אקדמי, אבל בכלל לא מעניין אותו לעזוב את בית ההורים.
סיפור האהבה שלה עם אריק (שעדיין לא ראיתי איך הוא מסתיים אז אגיב על זה בנפרד) מעניין. כי באיזשהו שלב ממש יכולתי להרגיש כמה היא רוצה אותו, זה הרגיש כן ואמיתי.
היא בהחלט רצתה אותו.
אגב, היו כל מיני דברים שזכרתי יותר טוב מהסדרה והיו דברים שהרבה פחות.
מה שממש לא זכרתי נכון זה מה שקורה בסיפור איתו ועם אשתו (שכן זכרתי שהיא השחקנית שגם שיחקה בפרייפליי). זה שהוא מתחתן איתה מחדש הפתיע אותי לחלוטין.
נראה לי שאני ארחיב בהמשך אחרי שאראה את הפרק האחרון (אז אני כנראה אגיב מחר), רק דבר אחד אני חייבת לציין. זה מצחיק איך בשתיים מתוך שלוש סדרות של בריאן פולר יש דמויות ראשיות שאין להם מוטיבציה לכלום ולמרות הגישה השלילית שלהן, הסדרות שלהן מלאות במסרים חיובים (זה מובן? לפרט על זה קצת?).
זה באמת מעניין.
זה גם מעניין שבpushing daisies זה לא ככה, אבל יש הקבלה מסוימת בין הדמויות הראשיות בה (נד וצ'אק) לבין הדמויות הראשיות בשתי הסדרות האחרות, למרות שהם הרבה יותר חיוביים.
נד הוא כאילו אדם חיובי, אבל הוא גם מישהו שמסתגר, נמנע כמעט ממגע אנושי. ואפילו שזה מכורח המציאות עצם זה שהוא לא יכול ללטף את הכלב שלו ושהוא לא יכול לאכול מהפשטידות שלו זה משהו משמעותי.
צ'אק הייתה בעבר מישהי מאוד מסוגרת מהעולם בגלל הדודות שלה.
ממה שאתה זוכר, אתה יודע איך אתה הרגשת לגבי הסדרה הזו?
אהבתי אותה. יש בה חיוביות חיננית כמו שיש בPushing daisies.
מה הניע אותך לעשות צפייה חוזרת לסדרה עכשיו?
עצם זה שאת דיברת עליה.
