אוי, אתה מזכיר לי כמה סיפורים משעשעים
סיפור ראשון:
בטח לפני כ-20 שנה, הרבה לפני שהיכרתי את אשתי. קבעתי לדייט עם מישהי, וזה היה אחרי יום שבו התרוצצתי מפגישה לפגישה עם לקוחות (קיימים ופוטנציאליים), לא אכלתי כלום, והייתי מורעב. שאלתי את הבחורה אם היא רוצה לאכול משהו, ודי מהר התברר ששנינו אוהבים סושי, אז נסענו למסעדת סושי בצפון תל-אביב.
החשבון ששילמתי באותו ערב יכול -- גם כיום, 20 שנה אחרי -- להאכיל לפחות 5-6 נפשות לשובע, בלי בעיה. היה מדובר בהרבה הרבה מאות שקלים (אממה, היה לי אז עסק משגשג, הכסף זרם כמו מים, ולא עשיתי חשבון). בדיעבד, התברר שכנראה עשיתי "רושם" נכון, כי לבחורה לא היה אכפת להיפגש שוב (וכנראה שגם הרכב האמריקני המפואר שאיתו אספתי אותה -- שהוא ממוצע בארה"ב אבל ממש לא בישראל -- עשה רושם מתאים). אני פחות התלהבתי, ולאותו ערב לא היה המשך.
סיפור שני:
ידידת משפחה פה בארה"ב, אמריקנית שהיא גולד-דיגרית מקצועית, כבר גרושה פעמיים, שהקריטריון שלה לפגישה ראשונה עם גבר זה אך ורק באם הוא לוקח אותה למסעדה סופר-יקרה (חשבון של הרבה מאות דולרים), ו/או מפגש במועדון הגולף היוקרתי בו היא חברה (בשביל ללכוד גברים אשר ארנקם תפוח, כי זה הקריטריון היחיד שרלבנטי), וכדומה.
בשנים שבהן "יצאתי", קרי בזמנים שבהם מתרחש הסיפור הראשון, גם נפגשתי עם לא מעט שכאלה בישראל; חלק עברו את משוכת הטלפון, ומה שהן באמת חיפשו התברר בפגישה הראשונה; וחלק סיננתי עוד בטלפון -- זכורה לי לפרטי פרטים שיחה עם מישהי שהציגה את עצמה בתור "יפהפיה מדהימה, ברמה של דוגמנית מהשורה הראשונה", אשר אין לה שום כוונה לעבוד בחיים, והיא מחפשת זיווג עשיר אשר יפרנס אותה, בעוד היא תלד כמה ילדים (שהיא תגדל בעזרת נאני צמודה, כמובן), ותבלה את ימיה בקניות ובבילויים עם חברות בבתי קפה. אה, כן, היא גם הבטיחה "לפנק היטב וכל הזמן" את הבעל המיועד, ועשתה את זה בקול מפתה וסקסי במיוחד בטלפון. אני רציני, כל מה שכתבתי כאן זה בדיוק מה שהיא אמרה לי בשיחת הטלפון. הודיתי לה על הכנות, ואמרתי לה שזה לא מתאים לי.
אז למה כל הסיפורים הארוכים הללו? כמה סיבות:
1. מצטרף לכל מי שכתבו כאן שהגזמת בטירוף -- בהנחה ומה שכתבת מדויק, וזה אכן מה שהצעת לה. שיעור ריקוד זוגי או מועדון יוגה בפגישה ראשונה? אתה רציני, או שזו בדיחה?
2. איכשהו, כבר אז לפני 20 שנה, ולמרות שהיו לי יכולות כלכליות -- באיזשהו מקום התחלתי להרגיש כמו פראייר שמממן ארוחות יוקרה בדייט הראשון (אותה מסעדת סושי לא הייתה המקרה היחיד...), ונמאס לי. הכלל שקבעתי אז הוא שדייט ראשון יהיה בבית קפה, על כוס קפה בלבד, מכסימום חתיכת עוגה עם זה. שום ארוחות ושום בטיח. איכשהו הבנתי כבר אז, והיום אני יודע די בוודאות, שזו דרך מעולה לנפנף גולד-דיגריות שרק מחפשות מישהו שיוציא אותן למסעדות יוקרה, ומשאיר את הרציניות שבאמת רוצות להכיר אותך, ומוכנות "להסתפק" בכוס קפה.
אז זו ההצעה שלי עבורך, מכאן ואילך -- עזוב את הפלצנות ועזוב את הנסיונות להיות מיוחד ושונה. פשוט קבע פגישה עם הבחורה לכוס קפה, אפילו בסטארבקס או משהו דומה; ואפילו הגדירו מראש שהפגישה אמורה להיארך שעה אחת בלבד (כדי שאף אחד לא ירגיש לא נעים לחתוך באמצע, אם לא מתאים לו/לה). אם לשני הצדדים מתאים, תמיד אפשר להיפגש שוב (או לשבת יותר משעה, אם כיף); אבל עצם העובדה שמראש קובעים פגישה לשעה בלבד, נותנת לצד השני את האפשרות של "אני חייב לרוץ, יש לי עוד מחויבות", או משהו בסגנון.
ואת כל הרעיונות המקוריים/מיוחדים שלך תשאיר לפגישה החמישית או העשירית, אחרי שאתה כבר מכיר קצת את הבחורה (ולא רק על סמך הפרופיל שלה), ויכול להעריך מה הנקודות הרגישות אצלה, מה "יעבור" ומה לא... בין אם כי זה בכלל לא מעניין אותה ואף פעם לא יעבור, ובין אם כי זה פשוט עוד מוקדם מדי...
שיהיה בהצלחה
