תשובות:
טוב, אז אני סטודנט למדעי המדינה בן 26, הדיעות שלי כבר היו בכל מקום. שהתחלתי לגבש את הדיעות הפוליטיות שלי הייתי ימני יותר, לאחר רצח רבין הפכתי לשמאלני יותר והפיגועים יותר "מירכזו" אותי אבל אני לא יכול להגיד שהיתה לי אז אג'נדה משלי, משהו מסודר ומנומק כמו היום, זה התפתח בערך מגיל 18 עד ככה 22-23. אז הגעתי למסקנה שם הימין וגם השמאל טועים בגדול והדיעות שלי לא נופלות לא לכאן לא ולא לשם, גם אז הבנתי שהקיטלוגים לשמאל וימין הם לא חשובים וצריך להתייחס לכגל נושא ולכל סיטואציה על פי הנסיבות והמציאות וושינוי עמדות בהתאם לסיטואציה בניגוד לעקשנות על אותה דיעה ויהי מה במשך שנים לא מלמד על יציבות על על טיפשות, אסור להשאר תקועים. מעבר לזה דיעות קיצוניות הן מימין והן משמאל זה כבר שיא הטימטום ואטימות, מלחתחילה ראיית העולם של אנשים קיצוניים היא עקומה ומעוותת מאחר והיא נטולת כל פרספקטיבה. העמדה שלי היא מאד "ריאל פוליטיק" ועומדת על כמה בסיסים כבר כמה שנים: - אין שום סיכוי לשלום או הסדר עם הפלשתינים (זה לא עיניין של אופטימיות או פסימיות, הכל עיניין של ניתוח קר של המציאות ושל שני הצדדים. אין גם פרטנר בצד השני, הפלשתינים מעולם לא יתנו לישראל שום תמורה. - ארץ ישראל השלמה לא רלוונטית, מכון להיום הרעיון הזה מת, יש כאן עם אחר הוא לא ילך ואם ישראל תמשיך לשלוט על עם אחר ולא תשמר את הרוב היהודי סופה הוא רק עיניין של זמן, חובה להפרד מהלפלשתים דמוגרפית וטריטוריאלית, לא קווי 67', אלא קווי הפרדה אמיתיים בין העמים על פי פיזורם בשטח היום - גם בלי שלום או "תמורה" - צדק זה טוב ויפה בבית המשפט, כאן זה פשוט לא חשוב ולא רלוונטי, אין "שלנו" ואין "שלהם", איפה שאני נמצא עכשיו זה שלי והיכן שהפלשתינים שלהם. כל השאר יש להשאיר לספרי ההיסטוריה או לאלוהים לקבוע מה של מי, לא לנו לקבוע. - המציאות היא או לשקוע בבוץ או לקבוע את גורלך לבדך והצד השני יבחר איך להתמודד עם השינויים, אני בוחר ולקבוע את גורלי לבדי.
