../images/Emo24.gif
נדמה לי שזו היתה אם פי שאמרה פעם, מזמן מאד, בטח עוד טרם זמנך, שחלק מהכנה ללידה חוזרת יכולה, אולי אפילו צריכה להיות, לעבור על אירועי הלידה הקודמת, אבל לא תוך הכאה על חטא, לא תוך חרטות, אלא מתוך מטרה על לעלות על צמתים שהיו בעייתיים, ללמוד מהם ולהסיק מסקנות. וזה כל כך נכון בעיני. הלידה הקודמת היתה. את עשית בה את הדברים הכי טוב שיכולת באותו הזמן, באותן נסיבות. הכי טוב. את הבחירות המיטביות מתוך האפשרויות שעמדו בפניך בידע שהיה בידיך *אז*. אולי תמצאי חברה, אמיתית או מהוירטואליה, ותספרי לה את הלידה, לא מתוך לבכות על כמה היה רע, אלא מתוך נסיון ללמוד? אולי אפילו תכתבי (שוב?) את סיפור הלידה שלך ותנתחי אותו בעצמך? הלידה שלי היתה 21 שעות בחדר לידה, אפידורל בשמונה וחצי ס"מ וואקום. יצאתי ממנה בתחושה שעשיתי את הבחירות הנכונות, שאני, בלי קשר למה שהיה מסביב, הייתי בסדר. עם הזמן מצאתי את עצמי במצב שבו אני פתאום כבר לא כל כך בטוחה אם באמת עשיתי את הבחירות הנכונות - למה לא התעקשתי יותר על תנועה? רגע, ירידות הדופק היו לפני או אחרי האפידורל? כמה באמת ביליתי במקלחת? ועוד - פתאום התחלתי להתחרט, להרגיש רע, להרגיש שהייתי חלשה, שזו היתה לידה נוראית. לפני שנה התחלתי ללמוד בקורס להכשרת מדריכות הכנה ללידה. קיבלנו הרצאות מנשים מדהימות - המיילדות דבי גדלבר, מיכל בונשטיין, ענת תל-אורן, רותי ביטון, מאיימי שפירא הנהדרת, מד"ר יעל ארבל-דירוא. בהתחלה הרגשתי כמו שאת מתארת. כל דבר שלמדתי כאילו סובב לי את הסכין, הכאיב נורא. גם חברה טובה שמסתובבת כאן לפעמים למדה איתי, ושתינו הגבנו דומה. דווקא מתוך רצון לשנות את הגישה שלה, ולא שלי, ציטטתי את מה שאם פי כתבה פעם מזמן על ניתוח הלידה הקודמת. והתחלתי ליישם בעצמי על עצמי. להגיד שהשינוי היה קל? לא. אבל היכולת להצליח להסתכל על הלידה שלי בעיניים זרות של מדריכת הכנה ללידה עזרה לי גם לקבל שוב את ההחלטות ההן שלי כנכונות לאז ולהשלים עם עצמי, ואני חושבת (עוד לא עמד במבחן המציאות כי אני עוד לא בהריון שוב) שהגישה הזו תעזור לי לעשות את הדברים באופן מאד שונה בפעם הבאה. את אמנם לא לומדת להיות מדריכת הכנה ללידה, אבל את לומדת המון המון מתוך ההכנה הפרטית שלך ללידה השניה. קחי את ההזדמנות שנפלה בידיך לשמוע הרצאות, לעמת את המידע שאת שומעת בהן עם הידע שצברת מאז הלידה הקודמת, ונסי להביא את זה למקום טוב. יצא לי נורא ארוך, ואני חושדת שלא לגמרי מובן, אז אני אסיים רק בעוד
מחזק.
נדמה לי שזו היתה אם פי שאמרה פעם, מזמן מאד, בטח עוד טרם זמנך, שחלק מהכנה ללידה חוזרת יכולה, אולי אפילו צריכה להיות, לעבור על אירועי הלידה הקודמת, אבל לא תוך הכאה על חטא, לא תוך חרטות, אלא מתוך מטרה על לעלות על צמתים שהיו בעייתיים, ללמוד מהם ולהסיק מסקנות. וזה כל כך נכון בעיני. הלידה הקודמת היתה. את עשית בה את הדברים הכי טוב שיכולת באותו הזמן, באותן נסיבות. הכי טוב. את הבחירות המיטביות מתוך האפשרויות שעמדו בפניך בידע שהיה בידיך *אז*. אולי תמצאי חברה, אמיתית או מהוירטואליה, ותספרי לה את הלידה, לא מתוך לבכות על כמה היה רע, אלא מתוך נסיון ללמוד? אולי אפילו תכתבי (שוב?) את סיפור הלידה שלך ותנתחי אותו בעצמך? הלידה שלי היתה 21 שעות בחדר לידה, אפידורל בשמונה וחצי ס"מ וואקום. יצאתי ממנה בתחושה שעשיתי את הבחירות הנכונות, שאני, בלי קשר למה שהיה מסביב, הייתי בסדר. עם הזמן מצאתי את עצמי במצב שבו אני פתאום כבר לא כל כך בטוחה אם באמת עשיתי את הבחירות הנכונות - למה לא התעקשתי יותר על תנועה? רגע, ירידות הדופק היו לפני או אחרי האפידורל? כמה באמת ביליתי במקלחת? ועוד - פתאום התחלתי להתחרט, להרגיש רע, להרגיש שהייתי חלשה, שזו היתה לידה נוראית. לפני שנה התחלתי ללמוד בקורס להכשרת מדריכות הכנה ללידה. קיבלנו הרצאות מנשים מדהימות - המיילדות דבי גדלבר, מיכל בונשטיין, ענת תל-אורן, רותי ביטון, מאיימי שפירא הנהדרת, מד"ר יעל ארבל-דירוא. בהתחלה הרגשתי כמו שאת מתארת. כל דבר שלמדתי כאילו סובב לי את הסכין, הכאיב נורא. גם חברה טובה שמסתובבת כאן לפעמים למדה איתי, ושתינו הגבנו דומה. דווקא מתוך רצון לשנות את הגישה שלה, ולא שלי, ציטטתי את מה שאם פי כתבה פעם מזמן על ניתוח הלידה הקודמת. והתחלתי ליישם בעצמי על עצמי. להגיד שהשינוי היה קל? לא. אבל היכולת להצליח להסתכל על הלידה שלי בעיניים זרות של מדריכת הכנה ללידה עזרה לי גם לקבל שוב את ההחלטות ההן שלי כנכונות לאז ולהשלים עם עצמי, ואני חושבת (עוד לא עמד במבחן המציאות כי אני עוד לא בהריון שוב) שהגישה הזו תעזור לי לעשות את הדברים באופן מאד שונה בפעם הבאה. את אמנם לא לומדת להיות מדריכת הכנה ללידה, אבל את לומדת המון המון מתוך ההכנה הפרטית שלך ללידה השניה. קחי את ההזדמנות שנפלה בידיך לשמוע הרצאות, לעמת את המידע שאת שומעת בהן עם הידע שצברת מאז הלידה הקודמת, ונסי להביא את זה למקום טוב. יצא לי נורא ארוך, ואני חושדת שלא לגמרי מובן, אז אני אסיים רק בעוד
