שוב פעם - לא נכון
כשיהודים לא היו יכולים לקיים את תכתיבי התורה, הם מצאו דרכים לשמר את הקיים. זה פשוט ומקובל לכולי עלמא. אך אתה טועה כשאתה טוען שחכמים אמרו שמלך לא דן ולא דנים אותו כדי להפריד את הדת מהמדינה. הם אמרו את זה על דרך השלילה - כלומר לצערנו מלך לא דן ולא דנים אותו! זה ביטוי של אזלת יד הדיינים בגלות, ולא הלכה לכתחילה. כוונת הדברים היא שכעת בגלות המלכים אינם סרים לסמכות החכמים, ולכן אין בידינו הכוח לדון אותם. והרי נאמר בהדיא כי הדבר הזה מתייחס רק אל מלכי ישראל, ואילו מלכי בית דויד שמוחזקים בצדקותם דנים אותם [סנהדרין יט, א]. "אמר רב יוסף: לא שנו אלא מלכי ישראל, אבל מלכי בית דוד דן ודנין אותם, דכתיב (ירמיה כא,יב) 'כה אמר ה', דינו לבוקר משפט'. והרי זהו ההקשר המפורש של הדברים:
עבדו של ינאי המלך הרג אדם. אמר שמעון בן שטח לחכמים: תנו עינכם בו ונדוננו. שלחו לו: עבדך הרג אדם. שלח להם את העבד לבית הדין. שלחו לו: בא גם אתה לכאן, שנאמר (שמות כא,כט): "והועד בבעליו" - אמרה תורה, יבא בעל השור ויעמוד על שורו. בא וישב. אמר לו שמעון בן שטח: ינאי המלך, עמוד על רגליך ויעידו בך. ולא לפנינו אתה עומד, אלא לפני מי שאמר והיה עולם אתה עומד, שנאמר (דברים יט,יז) "ועמדו שני האנשים אשר להם הריב" וגו'. אמר לו ינאי: לא כשתאמר אתה, אלא כמו שיאמרו חברך. נפנה לימינו, כבשו פניהם בקרקע; נפנה לשמאלו, כבשו פניהם בקרקע. אמר להם שמעון בן שטח: בעלי מחשבות אתם, יבא בעל מחשבות ליפרע מכם. מיד בא גבריאל חבטן בקרקע ומתו. באותה שעה אמרו: מלך, לא דן ולא דנין אותו, לא מעיד לא מעידין אותו.
זהו מדרש ביקורתי הן על נהוגם של הדיינים שלא קיימו את הצו "לא תגורו מפני איש" והן של המלך שלא סר לתכתיבי התורה. לכן זו לא "בדיוק הפרדת הדת מהמדינה שדרש ליבוביץ".
