האינתיפאדה של ערביי ישראל עוד שניה פה...
למי שלא קרא את ידיעות אחרונות היום אני מביא לפה ראיון עם ממדוח אגבריה,יו"ר התאחדות הסטודנטים הערבים בישראל וליאנה פאהום,חברה בהתאחדות הסטודנטים הערבים.. "אני נגד מדינת ישראל כמדינה יהודית",אומר יו"ר התאחדות הסטודנטים הערבים בישראל,ממדוח אגבריה."אני לא בחרתי להיות אזרח ישראלי.הזהות שלי סותרת את כל הערכים של המדינה היהודית.לא אכפת לי איך זה נשמע באזנם של היהודים.אני כבר מזמן לא מנסה למצוא חן בעיניהם.השאיפה שלי והאמונה שלי הן שהשלטון הציוני כאן הוא זמני והוא יחלוף". דעותיו של אגבריה,24,תושב אום אל-פאחם,אינן חריגות בקרב הצעירים הערבים במדינת ישראל.לא מדובר בדמות שולית שפעילה בארגון ערבי קטן ולא מוכר.אגבריה,סטודנט למדעי הרוח ופילוסופיה באוניברסיטת חיפה,עומד בראש התאחדות הסטודנטים הערבים בישראל,גוף שמייצג 20 אלף סטודנטים.אגבריה הוא דוגמא טובה לשניות ביחסם של בערבים הישראלים למדינה.מצד אחד הוא דובר עברית רהוטה,מכיר היטב את החברה הישראלית ולומד לתואר מטעם אוניברסיטה ישראלית ביחד עם תלמידים יהודים.צתד שני הוא אינו טורח להסתיר או לייפות את דעותיו המוצקות לגבי המדינה והסכסוך הישרטלי-ערבי.אם בעבר דעותיו היו נחשבות לקיצוניותוחריגות בקרב ערביי ישראל,היום הן הופכות למקובלות בחוגים גדלים והולכים של הצעירים הערבים במדינה. כמעט בכל יישוב ערבי בתחומי הקו הירוק פועלים ארגונים חברתיים של צעירים ערבים שאינם מוכנים להמשיך להיות מה שהם מכנים "ערבי טוב וצייתן",כפי שלדבריהם היו הוריהם.הם פועלים לשינוי סביבת חייהם דרך מאבקים ציבוריים ותקשורתיים-חוקיים לגמרי,יש להדגיש. בנצרת הם קוראים לעצמם "בקאא",בחיפה "חיפה-אל-פתה",בתרשיחא אלו הם "צעירי תרשיחא",ובאום אל-פאחם "ועאי".רשימה חלקית עכשיו נוצר קשר בין התנועות השונות ביישובים הערביים על מנת ליצור,בין היתר,חזית התנגדות אחדיה כלפי יוזמת השירות האזרחי. "הדור הקודם ,זה של ההורים שלנווהסבים שלנו,היה נאיבי,הם לא ממש הבינו את המשמעות של מה שקרה ב-48",אומרת ליאנה פאהום,21,סטודנטית שנה ג' לפסיכולוגיה,חברה בהתאחדות הסטודנטים הערבים."אנחנו היום יודעים ומבינים את הטעויות שלהם.הם היו אנשים פשוטים מטבעם,רובם איכרים,שחוו שנים של דיכוי.הם התרגלו לכיבושים שבאים והולכים.הדור השלישי שלנו כבר מבין את החשיבותשל האחדות בתוכנו.מבינים את העובדה שאנחנו עומדים מול שלטון מאוד מתוחכם ושעלינו להיות מתוחכמים לא פחות ממנו.במידה רבה אנחנו מבינים את מה שהם לא הבינו". אנחנו יושבים בסניף קפולסקי באום אל-פאחם,עובדה שלא מונעת מפאהוםלהביע עמדה נחרצת לגבי קניות של ערבים בעסקים של יהודים. "אני נמנעת",היא אומרת,"ממש כמו החברים שלי,ללכת לקניות בקניונים הישראליים.למה שאני אכניס להם כסף במקום לעם שלי?חזרתי לקנות בכפרים ובערים שלנו ואני לא היחידה". בכלל,טיול באום אל-פאחם יכול להיות חוויה מבלבלת עבור המבקר היהודי.מצד אחד פזורים בכניסה ליישוב בתי עסק עם שלטים מאירי פנים בעברית.נראה כי עבור הבעלים של "רהיטי יוניברס" או "תצוגת אלסנאפר" הלקוחות היהודים הם עדיין מקור פרנסה עיקרי.מצד שני,בזמן שבעלי העסקים הערבים מעוניינים מאוד בקליינטים מיישובי הסביבה ובמטיילים של סוף השבוע,מסע רגלי של יהודים בתוככי אום אל-פאחם כבר ייתקל בעין חשדנית משהו.שם,בין הסמטאות,נתקלים בזעם עצום כלפי המדינה,כלפי המתרחש בעזה וכלפי האפליה ארוכת השנים שממנה הם סובלים."לאט לאט,בעיקר לאחר אירועי אוקטובר 2000 והתגובה של הקונים היהודים,גם הסוחרים הערבים מבינים שכדאי להם להתנתק מהכסף של היהודים"חשוב לאגבריה להדגיש. אגבריה ופאהום מאמינים שקולם של הסטודנטים הערבים סבישראל חייב להשמע היטב בכל הקשור לסוגיות החברתיות והפוליטיות במדינה."יש לנו היום הרבה יותר ביטחון עצמי וביטחון בצדקת הדרך שלנו" הם אומרים."אנחנו יוצאים לרחובות אחרי כל פעולה של צה"ל.אנחנו הראשונים שהפגינו נגד המצור על עזה.רק כשהמדינה תחדל להיות מדינה יהודית ותהפוך למדינת כל אזרחיה,ורק לאחר שיבת הפליטים והנסיגה לקווי 67',רק אז נפסיק את פעולות המחאה שלנו.בעקבות מקרה של סטודנט ערכבי שהותקף בירושלים מכיוון שחבש כאפייה יצאנו למה שנקרא "יום הכאפייה",שבו כל הסטודנטים הערבים התבקשו לחבוש אותה.הרוב המכריע נענה לקריאה.עכשיו אנחנו עסוקים באיחוד כוחות נגד השירות האזרחי". למה בעצם? "למה?מכיוון שכל הפרויקט הזה מאורגן על ידי משרד הביטחון,וזאת לאחר שאלוף בצבא,דוד עברי,הגיש להם מסקנות.מה לשירות אזרחי ולמשרד הביטחון?"הם שואלים חזרה. "היום זה לא IN להיות בעד שירות אזרחי",אומר אגבריה."אלו שבעד מתביישים בכך.בכלל,זה לא IN להיות 'ערבי טוב' כמו השר ראלב מג'אדלה.יש בקרב הצעירים הערבים בוז אדיר כלפיו". מצד כולם?גם ההורים שלכם,למשל,מסכימים עם דעותיכם לגבי מג'אדלה? "ההורים שלנו,באופן טבעי,קצת חוששים מחופש הדיבור שלקחנו לעצמנו.הם חוששים מחופש,אבל שמחים שאנחנו מבטאים את הדעות שלהם לא היה אומץ להשמיע.אחרי כל פעם שנבחרתי לתפקיד רשמי הוזמנתי לחקירות בשב"כ.אבא שלי,שהיה מזכ"ל קופת חולים ביישוב,נבהל.הוא היה בטוח ש'הלך' על הבן שלו.לחקירה הראשונה הוא הגיע איתי.אני חושב שהיום הוא גאה בי ובצעירים שאני מייצג.היום אנחנו המובילים של המגזר.המנהיגים והמבוגרים מתחילים לבוא אחרינו.הציפיות מאיתנו גבוהות ביותר". והן? "אנחנו מתחילים עכשיו להתאחד בתוכנו,ערביי ישראל,ןמתחילים להתאחד עם ערביי השטחים.אנחנו עם אחד.השאיפות שלנו זהות לשאיפות שלהם.כלי התקשורת הערביים,כמו אל ג'זירה,מסמסו את הקו הירוק המלאכותי.הם חיזקו את הלאומיות הערבית.אי אפשר להישאר אדיש לנוכח התמונות.אני מתמלא בזעם ובעצב כשאני רואה את התמונות מהשטחים.אין לי ספק שזה מה שחירפן לגמרי את הבחור מג'אבל מוכבר שבירושלים.בין היתר אנחנו נילחם על זכות של כל הפליטים לחזור לכאן.חלקם שומרים ומעבירים מדור לדור את המפתחות של הבתים שלהם.כל זה יקרה רק כשהיישות הציונית תחדל לשלוט כאן".
למי שלא קרא את ידיעות אחרונות היום אני מביא לפה ראיון עם ממדוח אגבריה,יו"ר התאחדות הסטודנטים הערבים בישראל וליאנה פאהום,חברה בהתאחדות הסטודנטים הערבים.. "אני נגד מדינת ישראל כמדינה יהודית",אומר יו"ר התאחדות הסטודנטים הערבים בישראל,ממדוח אגבריה."אני לא בחרתי להיות אזרח ישראלי.הזהות שלי סותרת את כל הערכים של המדינה היהודית.לא אכפת לי איך זה נשמע באזנם של היהודים.אני כבר מזמן לא מנסה למצוא חן בעיניהם.השאיפה שלי והאמונה שלי הן שהשלטון הציוני כאן הוא זמני והוא יחלוף". דעותיו של אגבריה,24,תושב אום אל-פאחם,אינן חריגות בקרב הצעירים הערבים במדינת ישראל.לא מדובר בדמות שולית שפעילה בארגון ערבי קטן ולא מוכר.אגבריה,סטודנט למדעי הרוח ופילוסופיה באוניברסיטת חיפה,עומד בראש התאחדות הסטודנטים הערבים בישראל,גוף שמייצג 20 אלף סטודנטים.אגבריה הוא דוגמא טובה לשניות ביחסם של בערבים הישראלים למדינה.מצד אחד הוא דובר עברית רהוטה,מכיר היטב את החברה הישראלית ולומד לתואר מטעם אוניברסיטה ישראלית ביחד עם תלמידים יהודים.צתד שני הוא אינו טורח להסתיר או לייפות את דעותיו המוצקות לגבי המדינה והסכסוך הישרטלי-ערבי.אם בעבר דעותיו היו נחשבות לקיצוניותוחריגות בקרב ערביי ישראל,היום הן הופכות למקובלות בחוגים גדלים והולכים של הצעירים הערבים במדינה. כמעט בכל יישוב ערבי בתחומי הקו הירוק פועלים ארגונים חברתיים של צעירים ערבים שאינם מוכנים להמשיך להיות מה שהם מכנים "ערבי טוב וצייתן",כפי שלדבריהם היו הוריהם.הם פועלים לשינוי סביבת חייהם דרך מאבקים ציבוריים ותקשורתיים-חוקיים לגמרי,יש להדגיש. בנצרת הם קוראים לעצמם "בקאא",בחיפה "חיפה-אל-פתה",בתרשיחא אלו הם "צעירי תרשיחא",ובאום אל-פאחם "ועאי".רשימה חלקית עכשיו נוצר קשר בין התנועות השונות ביישובים הערביים על מנת ליצור,בין היתר,חזית התנגדות אחדיה כלפי יוזמת השירות האזרחי. "הדור הקודם ,זה של ההורים שלנווהסבים שלנו,היה נאיבי,הם לא ממש הבינו את המשמעות של מה שקרה ב-48",אומרת ליאנה פאהום,21,סטודנטית שנה ג' לפסיכולוגיה,חברה בהתאחדות הסטודנטים הערבים."אנחנו היום יודעים ומבינים את הטעויות שלהם.הם היו אנשים פשוטים מטבעם,רובם איכרים,שחוו שנים של דיכוי.הם התרגלו לכיבושים שבאים והולכים.הדור השלישי שלנו כבר מבין את החשיבותשל האחדות בתוכנו.מבינים את העובדה שאנחנו עומדים מול שלטון מאוד מתוחכם ושעלינו להיות מתוחכמים לא פחות ממנו.במידה רבה אנחנו מבינים את מה שהם לא הבינו". אנחנו יושבים בסניף קפולסקי באום אל-פאחם,עובדה שלא מונעת מפאהוםלהביע עמדה נחרצת לגבי קניות של ערבים בעסקים של יהודים. "אני נמנעת",היא אומרת,"ממש כמו החברים שלי,ללכת לקניות בקניונים הישראליים.למה שאני אכניס להם כסף במקום לעם שלי?חזרתי לקנות בכפרים ובערים שלנו ואני לא היחידה". בכלל,טיול באום אל-פאחם יכול להיות חוויה מבלבלת עבור המבקר היהודי.מצד אחד פזורים בכניסה ליישוב בתי עסק עם שלטים מאירי פנים בעברית.נראה כי עבור הבעלים של "רהיטי יוניברס" או "תצוגת אלסנאפר" הלקוחות היהודים הם עדיין מקור פרנסה עיקרי.מצד שני,בזמן שבעלי העסקים הערבים מעוניינים מאוד בקליינטים מיישובי הסביבה ובמטיילים של סוף השבוע,מסע רגלי של יהודים בתוככי אום אל-פאחם כבר ייתקל בעין חשדנית משהו.שם,בין הסמטאות,נתקלים בזעם עצום כלפי המדינה,כלפי המתרחש בעזה וכלפי האפליה ארוכת השנים שממנה הם סובלים."לאט לאט,בעיקר לאחר אירועי אוקטובר 2000 והתגובה של הקונים היהודים,גם הסוחרים הערבים מבינים שכדאי להם להתנתק מהכסף של היהודים"חשוב לאגבריה להדגיש. אגבריה ופאהום מאמינים שקולם של הסטודנטים הערבים סבישראל חייב להשמע היטב בכל הקשור לסוגיות החברתיות והפוליטיות במדינה."יש לנו היום הרבה יותר ביטחון עצמי וביטחון בצדקת הדרך שלנו" הם אומרים."אנחנו יוצאים לרחובות אחרי כל פעולה של צה"ל.אנחנו הראשונים שהפגינו נגד המצור על עזה.רק כשהמדינה תחדל להיות מדינה יהודית ותהפוך למדינת כל אזרחיה,ורק לאחר שיבת הפליטים והנסיגה לקווי 67',רק אז נפסיק את פעולות המחאה שלנו.בעקבות מקרה של סטודנט ערכבי שהותקף בירושלים מכיוון שחבש כאפייה יצאנו למה שנקרא "יום הכאפייה",שבו כל הסטודנטים הערבים התבקשו לחבוש אותה.הרוב המכריע נענה לקריאה.עכשיו אנחנו עסוקים באיחוד כוחות נגד השירות האזרחי". למה בעצם? "למה?מכיוון שכל הפרויקט הזה מאורגן על ידי משרד הביטחון,וזאת לאחר שאלוף בצבא,דוד עברי,הגיש להם מסקנות.מה לשירות אזרחי ולמשרד הביטחון?"הם שואלים חזרה. "היום זה לא IN להיות בעד שירות אזרחי",אומר אגבריה."אלו שבעד מתביישים בכך.בכלל,זה לא IN להיות 'ערבי טוב' כמו השר ראלב מג'אדלה.יש בקרב הצעירים הערבים בוז אדיר כלפיו". מצד כולם?גם ההורים שלכם,למשל,מסכימים עם דעותיכם לגבי מג'אדלה? "ההורים שלנו,באופן טבעי,קצת חוששים מחופש הדיבור שלקחנו לעצמנו.הם חוששים מחופש,אבל שמחים שאנחנו מבטאים את הדעות שלהם לא היה אומץ להשמיע.אחרי כל פעם שנבחרתי לתפקיד רשמי הוזמנתי לחקירות בשב"כ.אבא שלי,שהיה מזכ"ל קופת חולים ביישוב,נבהל.הוא היה בטוח ש'הלך' על הבן שלו.לחקירה הראשונה הוא הגיע איתי.אני חושב שהיום הוא גאה בי ובצעירים שאני מייצג.היום אנחנו המובילים של המגזר.המנהיגים והמבוגרים מתחילים לבוא אחרינו.הציפיות מאיתנו גבוהות ביותר". והן? "אנחנו מתחילים עכשיו להתאחד בתוכנו,ערביי ישראל,ןמתחילים להתאחד עם ערביי השטחים.אנחנו עם אחד.השאיפות שלנו זהות לשאיפות שלהם.כלי התקשורת הערביים,כמו אל ג'זירה,מסמסו את הקו הירוק המלאכותי.הם חיזקו את הלאומיות הערבית.אי אפשר להישאר אדיש לנוכח התמונות.אני מתמלא בזעם ובעצב כשאני רואה את התמונות מהשטחים.אין לי ספק שזה מה שחירפן לגמרי את הבחור מג'אבל מוכבר שבירושלים.בין היתר אנחנו נילחם על זכות של כל הפליטים לחזור לכאן.חלקם שומרים ומעבירים מדור לדור את המפתחות של הבתים שלהם.כל זה יקרה רק כשהיישות הציונית תחדל לשלוט כאן".
