אתה משתמש בדפדפן מיושן. יתכן והאתר הנוכחי יוצג באופן שגוי, כמו כן אתרים אחרים ברשת.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
אנא שדרג את הדפדפן או השתמש בדפדפן חילופי.
האם אלוהים יודע את עתיד?
- פותח הנושא vizini
- פורסם בתאריך
על פופר:
פרופ´ ג´. או. יורמסון: בסיפרו הראשון, "ההגיון של המחקר"(Die Logik der Forschung), שראה אור בשנת 1934 ותורגם לאנגלית ב-1959 תחת השם "ההגיון של הגילוי" (The Logic of Discovery), מגדיר פופר את הטענות המדעיות בתורת אלה השוללות את ההנחה, כי מה שניתן להעלות על הדעת באורח הגיוני אמנם מתממש בפועל. בהתאם לכך, כדי שטענה תחשב לטענה מדעית, אין זה מספיק שתימצא עדות תצפיתית המאשרת אותה; לגבי טענה כזאת חיוני הדבר שתהיה מסוגלת להיות מופרכת על-ידי אירוע כלשהו הנתפס בחלל ובזמן, אשר אם יתרחש, ידגים אפשרות אשר הטענה הנדונה מוציאה אותה מכלל האפשר. לדעת פופר, תכונה זו של הטענה המדעית היא הקובעת את התחום בין מדע לבין מטפיסיקה. הוא מציע איפוא גירסה משופרת בהגדרת מושג השכיחות היחסית של ההסתברות, כדי להפוך את הטענות ההסתברותיות לבנות-הפרכה, ובאופן שכזה לטענות מדעיות; ברם, הוא מנסח גם תורה על ההסתברות הלוגית, שבניגוד למושג השכיחות, היא נחשבת בעיניו כשייכת למשימה של הערכת עדויות, להיפותיסה מסויימת (ראה: קרנאפ). נוסף על כך מכיל הספר ביקורת חריפה כלפי השקפתו של בייקון ביחס להליכי המדע (הקרויים בפיו אינדוקציוניסם"), והוא מעלה את הטענה כי המתודה ההיפותטית-דדוקטיבית היא המאפיינת את המדע המודרני". כלומר הוא אינו עוסק במטפיסיקה כמו שעסקו קודמיו (אפלטון, אריסטו וכד´) בנוגע למהות האלוהים אלא הוא מגדיר את הטענות המדעיות בתורת אלה השוללות את ההנחה, כי מה שניתן להעלות על הדעת באורח הגיוני אמנם מתממש בפועל.
פרופ´ ג´. או. יורמסון: בסיפרו הראשון, "ההגיון של המחקר"(Die Logik der Forschung), שראה אור בשנת 1934 ותורגם לאנגלית ב-1959 תחת השם "ההגיון של הגילוי" (The Logic of Discovery), מגדיר פופר את הטענות המדעיות בתורת אלה השוללות את ההנחה, כי מה שניתן להעלות על הדעת באורח הגיוני אמנם מתממש בפועל. בהתאם לכך, כדי שטענה תחשב לטענה מדעית, אין זה מספיק שתימצא עדות תצפיתית המאשרת אותה; לגבי טענה כזאת חיוני הדבר שתהיה מסוגלת להיות מופרכת על-ידי אירוע כלשהו הנתפס בחלל ובזמן, אשר אם יתרחש, ידגים אפשרות אשר הטענה הנדונה מוציאה אותה מכלל האפשר. לדעת פופר, תכונה זו של הטענה המדעית היא הקובעת את התחום בין מדע לבין מטפיסיקה. הוא מציע איפוא גירסה משופרת בהגדרת מושג השכיחות היחסית של ההסתברות, כדי להפוך את הטענות ההסתברותיות לבנות-הפרכה, ובאופן שכזה לטענות מדעיות; ברם, הוא מנסח גם תורה על ההסתברות הלוגית, שבניגוד למושג השכיחות, היא נחשבת בעיניו כשייכת למשימה של הערכת עדויות, להיפותיסה מסויימת (ראה: קרנאפ). נוסף על כך מכיל הספר ביקורת חריפה כלפי השקפתו של בייקון ביחס להליכי המדע (הקרויים בפיו אינדוקציוניסם"), והוא מעלה את הטענה כי המתודה ההיפותטית-דדוקטיבית היא המאפיינת את המדע המודרני". כלומר הוא אינו עוסק במטפיסיקה כמו שעסקו קודמיו (אפלטון, אריסטו וכד´) בנוגע למהות האלוהים אלא הוא מגדיר את הטענות המדעיות בתורת אלה השוללות את ההנחה, כי מה שניתן להעלות על הדעת באורח הגיוני אמנם מתממש בפועל.
לקאן דרידה וחבריהם בני זמננו- חלק א
פוסט מודרניזם: טקסט, מציאות ומדע מאת יוסי זיו סביר מאד שיצא לכם לאחרונה להיתקל בטקסטים שמזכירים בתכיפות רבה את השמות (רובם צרפתיים) דרידה, ליוטאר, לקאן, בודריאר, דה-מאן או פוקו; טקסטים שמכילים את המילים: "נרטיב" (או "סיפר"), "שיח" (או "דיסקורס"), "מסמן", "מסומן", "אחר" או "אחרות", "ניכוס", "ייצוג". מן הסתם עיינתם בטקסט שנופל - ככל הנראה - לתחום "השיח הפוסט-מודרניסטי" (או הדקונסטרוקטיביסטי, או הפוסט-סטרוקטורליסטי - או אחת הווריאציות הרבות שלהם). והנה, לפעמים, תוך כדי קריאת הטקסט, שהופיע בספר או בכתב עת מכובד לאמנות, לפילוסופיה, לביקורת ספרותית או אולי אפילו בעיתון יומי מכובד, קרה לכם אחד משני הדברים: או שלאות מוזרה תקפה אתכם ובעקבותיה נפלה עליכם תרדמה כבדה ונטולת חלומות. או שתוך כדי קריאה הרגשתם שלא הבנתם כמעט כלום; לא הבנתם את הקשר שבין תחילת הפיסקה לסופה, ולמצער - בין תחילת המשפט לבין סופו. קראתם שוב - שהרי לא יתכן שאתם, אנשים נבונים בדרך כלל, בעלי השכלה, לא תבינו כלום, ולא יתכן שכתב עת מכובד יפרסם דברים שאי אפשר להבינם. אולי לא הייתם מרוכזים דייכם - חשבתם לעצמכם - זאת העייפות הכרונית הזאת, זה המצב בארץ; אולי צריך לצאת סוף סוף לחופשה. ובכן חזרתם וקראתם, והמצב רק החמיר עד כדי סחרחורת. לבסוף הרגשתם טיפשים מאוד. נכון אמנם שכבר בעבר נתקלתם לא אחת בטקסטים לא קלים, כאלה שהצריכו ריכוז וקריאה איטית וקריאה חוזרת, שהתמודדו בנושאים מורכבים מאוד - המחברים הרי לא חייבים לקוראים גן של שושנים. ובכל זאת, למרות הקושי הרגשתם שלמדתם משהו מאותם טקסטים, גיליתם בהם לפעמים עומק וחכמה נדירים, האמנתם לכותב. ואילו בטקסטים פוסט-מודרניסטיים (להלן "פוסטיים" בהטיות שונות) חשתם לפעמים קצת מרומים. הרגשתם שמתחת לפירוטכניקה המילולית אין הרבה תוכן, אין "בשר", שמתחת למסכת המילים מסתתרת עוד מסיכה, אלא שהיא ריקה. בשיחה עם מכרים, בהחלט נבונים, שמנויים על כתבי העת ה"נכונים", הם גילו לכם, שלא לציטוט, שגם הם לא מבינים את הטקסטים. נרגעתם קצת. בכל זאת התעקשתם וביקשתם ממקורבים יותר לחוגים הנכונים להסביר לכם; אבל או שהם לא הצליחו, או שכעסו עליכם על היותכם טרדנים, ויעצו לכם לקרוא שוב. התחלתם לחשוד שמא ואולי, אולי, גם הם לא מבינים אך מתביישים להודות. חלקם הרגיעו אתכם ואמרו ש"אין כזה דבר לא להבין טקסט, כי כל פרשנות של טקסט" הוסיפו, "היא לגיטימית, שהרי כשקראת את הטקסט, בעצם יצרת אותו מחדש, אז מה זה משנה למה התכוון המחבר ´המקורי´ (מלה מגוחכת) של הטקסט - הרי עברנו את השלב של שיעורי הספרות בתיכון כשהמורה שאלה אותנו ´למה התכוון המשורר באומרו´". "רגע", אתם אומרים, "אבל לא מדובר בשיר, מדובר במאמר שלמחברו יש וודאי דעות שהוא רוצה להעביר לקוראיו - ואני לא הבנתי!" וכך זה יכול להימשך הלאה. ובכן, תנוח דעתכם. אתם בחברה טובה. הנה למשל דברים שכתב הבלשן הנודע נועם חומסקי, שהוא לכל הדעות אינטלקטואל אמיתי, במאמר שנקרא "על ´תאוריה´ ו´כיתות פוסט-מודרניות´" (On "theory" and "post-modern cults",) "דברים רבים אינני מבין, למשל - הוויכוחים הניטשים לאחרונה בשאלה האם לניטרינו יש מאסה או בדבר הדרך בה הוכח (כנראה) לאחרונה משפט פרמה. אבל כבעל ניסיון בן 50 שנה במשחק זה, למדתי שני דברים: (1) אני יכול לשאול חברים העוסקים בתחום להסביר לי ברמה בה אוכל להבין, והם עושים זאת ללא קושי ניכר. (2) אם אני מתעניין, אני יכול להמשיך וללמוד יותר, עד שאבין במה דברים אמורים. אבל דרידה, לאקאן, ליוטר, קריסטווה וכו´, ואפילו פוקו, שאותו הכרתי וחיבבתי, ושהיה מעט שונה מכל האחרים, כותבים דברים שגם אותם אינני מבין, אלא שסעיפים (1) ו- (2) אינם תופסים: אף אחד מבין הטוענים כי הם מבינים אינו יכול להסביר לי, ואין לי שום רמז כיצד אוכל להתקדם ולהתגבר על כשלי ההבנה שלי. אם כך קיימות שתי אפשרויות: [א] איזושהי התקדמות חדשה ארעה בחיים האינטלקטואליים, אולי איזו מוטציה גנטית, שיצרה סוג של "תיאוריה" שהיא עמוקה ומהותית יותר מן התיאוריה הקוונטית, הטופולוגיה וכו´, או [ב] ... אמנע מלפרט." אבל רגע, תאמרו בצדק, אתה מבקר ואפילו לועג למשהו, בלי שאפילו טרחת להגדיר או לאפיין אותו. זה לא הוגן. הלא מדובר בכל זאת בזרם הגותי מרכזי של זמננו, בביקורת תרבותית מקיפה, אולי מהפכנית ובוודאי רצינית - כך שמענו. טוב, זה נכון. אני צריך, אם כן, להסביר מה זה פוסט מודרניזם, וכאן הופך מצבי עגום ללא תקנה. אני פשוט לא יודע! נדמה לי שאין אחד שיודע באמת. אם אדבק במינוח הפוסטי, יתכן אפילו שבעיקרון אי אפשר לדעת - בהמשך אסביר מדוע. אבל יש גם אפשרות אחרת - הפוכה. אפשר שכל מה שמישהו יגיד על כל דבר שבעולם, כולל על הפוסט, יהיה נכון, כי הכל אישי ואידיוסינקרטי - שכן לפי הפוסטים אין אלא נקודות הסתכלות סובייקטיביות על העולם, ואין עיקרון מאחד לתיאור או להסבר של המציאות. ועוד מאותו סוג: כיוון שלפי הפוסטים, אין מטא-נרטיב (סיפר-על) מן האפשר, אין נקודת מבט "חיצונית" (טרנסצנדנטית), וגם אין כל אפשרות לתיאור אובייקטיבי של המציאות או של חלק ממנה (כולל המציאות התרבותית) הרי כל יומרה להציע הסבר, הגדרה או איפיון של הפוסט-מודרניות - חל עליהם, א-פריורי, פוסט-מורטם. הם יהיו בסך הכל עוד ייצוג, או עוד נרטיב אחד, או פרשנות אחת מתוך אינסוף פרשנויות אפשריות. זוהי פרשנות לגיטימית, כמובן, כי כל נרטיב הוא לגיטימי, וכל פרשנות היא לגיטימית בהעדר מתודה מוסכמת ותקפה לפרשנות של "טקסט" ("טקסט" יכול להיות כל דבר בעולם, לא רק מה שחשבתם עד כה כטקסט), שכן אין משמעות אחרונה לטקסט - וזהו כמובן איפיון פוסט-מודרני לעילא. בקיצור - אם לא הבנתם - אין אפשרות לקריאה לא נכונה של טקסט, כולל טקסט המתיימר לאפיין את הפוסט-מודרניות עצמה. מכאן שכל מה שכתבתי עד הנה וכל מה שאכתוב להלן יהיה גם נכון וגם לא נכון - תלוי מי קורא. אם לא שמתם לב, השורות האחרונות היו ניסיון להציג מאפיינים אחדים שדליתי מתוך טקסטים פוסטיים - אני מקווה שהבנתם משהו. האמת - נראה לי שמבחינה סוציולוגית - לא רק טקסטואלית - אם תבקשו איפיונים מחברי ה"כיתות הפוסט-מודרניסטיות" (כהגדרתו של חומסקי) יסתבר לכם אכן שמדובר בכיתות רבות ומגוונות, חלקן אפילו עוינות זו לזו. מן הטקסטים שלהן לא תוכלו לבנות מפה של הפוסט מודרניות, אלא רק טלאים טלאים שביניהם חפיפה שהיא לעיתים מקרית. מה שאולי מאחד את כולם היא העויינות (המסווית לעיתים) לרעיונות ההשכלה, הנאורות, וטינה עזה למדע בכלל ולמדעי הטבע בפרט. ההשכלה, הנאורות, פרחה במאות ה- 17 וה- 18. עקרונותיה הדגישו את הרציונליות האנושית, את האמונה בקידמה אנושית וחברתית בדרך של שיחרור מדעות קדומות ומאמונות טפלות המשעבדות את האדם לפחדים לא רציונליים ולממסדים חשוכים. "העז לדעת" הייתה סיסמת הנאורות. הידיעה, ההשכלה, המדע - הם האמצעים לשיחרורו של האדם. אמת, נכון הדבר: הוגי ההשכלה הגזימו וייחסו ערך כמעט אקסקלוסיבי לרציונליות ולידיעה הקוגניטיבית, וקצת זלזלו במאפיינים נפשיים אחרים. הם השתכרו מהישגי המדע של זמנם, במיוחד מפירות המדע הניוטוני שכוח ההסבר שלו היה כביר וחל על תפוחים, על כוכבי לכת ושבת, על שביטים, על פגזי תותחים ועל הגיאות והשפל. הם סברו כי כשם שאפשר על ידי המתודה המדעית להתקדם בהבנת העולם הפיזיקלי ובשליטה בו, כך אפשר על ידי מתודה מדעית לתכנן ולקדם את החברה האנושית. אידיאולוגיות פוליטיות של חירות ושוויון היו אמורות לקדם את האנושות, והמהפכה הצרפתית הייתה אמורה להיות מימוש של הרעיונות הנשגבים הללו. אבל המהפכה התדרדרה לשלטון הטרור היעקוביני - אולי טרור בשם הרציונליות, רציונליות של "הרצון הכללי" של ז´ן ז´ק רוסו. אנשי הנאורות האמינו ביכולת להגיע לידיעה וודאית, הם האמינו ב"אמת". האמת חלה על הכל הם סברו - כולל על האדם והחברה. ועוד סברו שאפשר להגיע אל האמת במתודה נכונה, מדעית. היום אנו יודעים עד כמה בעייתי הוא מושג ה"אמת", אנו מודעים לכך שאולי לעולם לא נוכל להגיע לידיעה וודאית מוחלטת וסופית של העולם הפיזיקלי, ואפילו של חלק ממנו; כל שכן של העולם האנושי החברתי - שבו מושג האמת בעייתי עוד יותר.
פוסט מודרניזם: טקסט, מציאות ומדע מאת יוסי זיו סביר מאד שיצא לכם לאחרונה להיתקל בטקסטים שמזכירים בתכיפות רבה את השמות (רובם צרפתיים) דרידה, ליוטאר, לקאן, בודריאר, דה-מאן או פוקו; טקסטים שמכילים את המילים: "נרטיב" (או "סיפר"), "שיח" (או "דיסקורס"), "מסמן", "מסומן", "אחר" או "אחרות", "ניכוס", "ייצוג". מן הסתם עיינתם בטקסט שנופל - ככל הנראה - לתחום "השיח הפוסט-מודרניסטי" (או הדקונסטרוקטיביסטי, או הפוסט-סטרוקטורליסטי - או אחת הווריאציות הרבות שלהם). והנה, לפעמים, תוך כדי קריאת הטקסט, שהופיע בספר או בכתב עת מכובד לאמנות, לפילוסופיה, לביקורת ספרותית או אולי אפילו בעיתון יומי מכובד, קרה לכם אחד משני הדברים: או שלאות מוזרה תקפה אתכם ובעקבותיה נפלה עליכם תרדמה כבדה ונטולת חלומות. או שתוך כדי קריאה הרגשתם שלא הבנתם כמעט כלום; לא הבנתם את הקשר שבין תחילת הפיסקה לסופה, ולמצער - בין תחילת המשפט לבין סופו. קראתם שוב - שהרי לא יתכן שאתם, אנשים נבונים בדרך כלל, בעלי השכלה, לא תבינו כלום, ולא יתכן שכתב עת מכובד יפרסם דברים שאי אפשר להבינם. אולי לא הייתם מרוכזים דייכם - חשבתם לעצמכם - זאת העייפות הכרונית הזאת, זה המצב בארץ; אולי צריך לצאת סוף סוף לחופשה. ובכן חזרתם וקראתם, והמצב רק החמיר עד כדי סחרחורת. לבסוף הרגשתם טיפשים מאוד. נכון אמנם שכבר בעבר נתקלתם לא אחת בטקסטים לא קלים, כאלה שהצריכו ריכוז וקריאה איטית וקריאה חוזרת, שהתמודדו בנושאים מורכבים מאוד - המחברים הרי לא חייבים לקוראים גן של שושנים. ובכל זאת, למרות הקושי הרגשתם שלמדתם משהו מאותם טקסטים, גיליתם בהם לפעמים עומק וחכמה נדירים, האמנתם לכותב. ואילו בטקסטים פוסט-מודרניסטיים (להלן "פוסטיים" בהטיות שונות) חשתם לפעמים קצת מרומים. הרגשתם שמתחת לפירוטכניקה המילולית אין הרבה תוכן, אין "בשר", שמתחת למסכת המילים מסתתרת עוד מסיכה, אלא שהיא ריקה. בשיחה עם מכרים, בהחלט נבונים, שמנויים על כתבי העת ה"נכונים", הם גילו לכם, שלא לציטוט, שגם הם לא מבינים את הטקסטים. נרגעתם קצת. בכל זאת התעקשתם וביקשתם ממקורבים יותר לחוגים הנכונים להסביר לכם; אבל או שהם לא הצליחו, או שכעסו עליכם על היותכם טרדנים, ויעצו לכם לקרוא שוב. התחלתם לחשוד שמא ואולי, אולי, גם הם לא מבינים אך מתביישים להודות. חלקם הרגיעו אתכם ואמרו ש"אין כזה דבר לא להבין טקסט, כי כל פרשנות של טקסט" הוסיפו, "היא לגיטימית, שהרי כשקראת את הטקסט, בעצם יצרת אותו מחדש, אז מה זה משנה למה התכוון המחבר ´המקורי´ (מלה מגוחכת) של הטקסט - הרי עברנו את השלב של שיעורי הספרות בתיכון כשהמורה שאלה אותנו ´למה התכוון המשורר באומרו´". "רגע", אתם אומרים, "אבל לא מדובר בשיר, מדובר במאמר שלמחברו יש וודאי דעות שהוא רוצה להעביר לקוראיו - ואני לא הבנתי!" וכך זה יכול להימשך הלאה. ובכן, תנוח דעתכם. אתם בחברה טובה. הנה למשל דברים שכתב הבלשן הנודע נועם חומסקי, שהוא לכל הדעות אינטלקטואל אמיתי, במאמר שנקרא "על ´תאוריה´ ו´כיתות פוסט-מודרניות´" (On "theory" and "post-modern cults",) "דברים רבים אינני מבין, למשל - הוויכוחים הניטשים לאחרונה בשאלה האם לניטרינו יש מאסה או בדבר הדרך בה הוכח (כנראה) לאחרונה משפט פרמה. אבל כבעל ניסיון בן 50 שנה במשחק זה, למדתי שני דברים: (1) אני יכול לשאול חברים העוסקים בתחום להסביר לי ברמה בה אוכל להבין, והם עושים זאת ללא קושי ניכר. (2) אם אני מתעניין, אני יכול להמשיך וללמוד יותר, עד שאבין במה דברים אמורים. אבל דרידה, לאקאן, ליוטר, קריסטווה וכו´, ואפילו פוקו, שאותו הכרתי וחיבבתי, ושהיה מעט שונה מכל האחרים, כותבים דברים שגם אותם אינני מבין, אלא שסעיפים (1) ו- (2) אינם תופסים: אף אחד מבין הטוענים כי הם מבינים אינו יכול להסביר לי, ואין לי שום רמז כיצד אוכל להתקדם ולהתגבר על כשלי ההבנה שלי. אם כך קיימות שתי אפשרויות: [א] איזושהי התקדמות חדשה ארעה בחיים האינטלקטואליים, אולי איזו מוטציה גנטית, שיצרה סוג של "תיאוריה" שהיא עמוקה ומהותית יותר מן התיאוריה הקוונטית, הטופולוגיה וכו´, או [ב] ... אמנע מלפרט." אבל רגע, תאמרו בצדק, אתה מבקר ואפילו לועג למשהו, בלי שאפילו טרחת להגדיר או לאפיין אותו. זה לא הוגן. הלא מדובר בכל זאת בזרם הגותי מרכזי של זמננו, בביקורת תרבותית מקיפה, אולי מהפכנית ובוודאי רצינית - כך שמענו. טוב, זה נכון. אני צריך, אם כן, להסביר מה זה פוסט מודרניזם, וכאן הופך מצבי עגום ללא תקנה. אני פשוט לא יודע! נדמה לי שאין אחד שיודע באמת. אם אדבק במינוח הפוסטי, יתכן אפילו שבעיקרון אי אפשר לדעת - בהמשך אסביר מדוע. אבל יש גם אפשרות אחרת - הפוכה. אפשר שכל מה שמישהו יגיד על כל דבר שבעולם, כולל על הפוסט, יהיה נכון, כי הכל אישי ואידיוסינקרטי - שכן לפי הפוסטים אין אלא נקודות הסתכלות סובייקטיביות על העולם, ואין עיקרון מאחד לתיאור או להסבר של המציאות. ועוד מאותו סוג: כיוון שלפי הפוסטים, אין מטא-נרטיב (סיפר-על) מן האפשר, אין נקודת מבט "חיצונית" (טרנסצנדנטית), וגם אין כל אפשרות לתיאור אובייקטיבי של המציאות או של חלק ממנה (כולל המציאות התרבותית) הרי כל יומרה להציע הסבר, הגדרה או איפיון של הפוסט-מודרניות - חל עליהם, א-פריורי, פוסט-מורטם. הם יהיו בסך הכל עוד ייצוג, או עוד נרטיב אחד, או פרשנות אחת מתוך אינסוף פרשנויות אפשריות. זוהי פרשנות לגיטימית, כמובן, כי כל נרטיב הוא לגיטימי, וכל פרשנות היא לגיטימית בהעדר מתודה מוסכמת ותקפה לפרשנות של "טקסט" ("טקסט" יכול להיות כל דבר בעולם, לא רק מה שחשבתם עד כה כטקסט), שכן אין משמעות אחרונה לטקסט - וזהו כמובן איפיון פוסט-מודרני לעילא. בקיצור - אם לא הבנתם - אין אפשרות לקריאה לא נכונה של טקסט, כולל טקסט המתיימר לאפיין את הפוסט-מודרניות עצמה. מכאן שכל מה שכתבתי עד הנה וכל מה שאכתוב להלן יהיה גם נכון וגם לא נכון - תלוי מי קורא. אם לא שמתם לב, השורות האחרונות היו ניסיון להציג מאפיינים אחדים שדליתי מתוך טקסטים פוסטיים - אני מקווה שהבנתם משהו. האמת - נראה לי שמבחינה סוציולוגית - לא רק טקסטואלית - אם תבקשו איפיונים מחברי ה"כיתות הפוסט-מודרניסטיות" (כהגדרתו של חומסקי) יסתבר לכם אכן שמדובר בכיתות רבות ומגוונות, חלקן אפילו עוינות זו לזו. מן הטקסטים שלהן לא תוכלו לבנות מפה של הפוסט מודרניות, אלא רק טלאים טלאים שביניהם חפיפה שהיא לעיתים מקרית. מה שאולי מאחד את כולם היא העויינות (המסווית לעיתים) לרעיונות ההשכלה, הנאורות, וטינה עזה למדע בכלל ולמדעי הטבע בפרט. ההשכלה, הנאורות, פרחה במאות ה- 17 וה- 18. עקרונותיה הדגישו את הרציונליות האנושית, את האמונה בקידמה אנושית וחברתית בדרך של שיחרור מדעות קדומות ומאמונות טפלות המשעבדות את האדם לפחדים לא רציונליים ולממסדים חשוכים. "העז לדעת" הייתה סיסמת הנאורות. הידיעה, ההשכלה, המדע - הם האמצעים לשיחרורו של האדם. אמת, נכון הדבר: הוגי ההשכלה הגזימו וייחסו ערך כמעט אקסקלוסיבי לרציונליות ולידיעה הקוגניטיבית, וקצת זלזלו במאפיינים נפשיים אחרים. הם השתכרו מהישגי המדע של זמנם, במיוחד מפירות המדע הניוטוני שכוח ההסבר שלו היה כביר וחל על תפוחים, על כוכבי לכת ושבת, על שביטים, על פגזי תותחים ועל הגיאות והשפל. הם סברו כי כשם שאפשר על ידי המתודה המדעית להתקדם בהבנת העולם הפיזיקלי ובשליטה בו, כך אפשר על ידי מתודה מדעית לתכנן ולקדם את החברה האנושית. אידיאולוגיות פוליטיות של חירות ושוויון היו אמורות לקדם את האנושות, והמהפכה הצרפתית הייתה אמורה להיות מימוש של הרעיונות הנשגבים הללו. אבל המהפכה התדרדרה לשלטון הטרור היעקוביני - אולי טרור בשם הרציונליות, רציונליות של "הרצון הכללי" של ז´ן ז´ק רוסו. אנשי הנאורות האמינו ביכולת להגיע לידיעה וודאית, הם האמינו ב"אמת". האמת חלה על הכל הם סברו - כולל על האדם והחברה. ועוד סברו שאפשר להגיע אל האמת במתודה נכונה, מדעית. היום אנו יודעים עד כמה בעייתי הוא מושג ה"אמת", אנו מודעים לכך שאולי לעולם לא נוכל להגיע לידיעה וודאית מוחלטת וסופית של העולם הפיזיקלי, ואפילו של חלק ממנו; כל שכן של העולם האנושי החברתי - שבו מושג האמת בעייתי עוד יותר.
לקאן דרידה וחבריהם בני זמננו- חלק ב
המשך המאמר: בעולם החברתי אין קנה מידה להשוואה בין השקפות וערכים מתחרים, הם אינקומנסורביליים, בלשון הפילוסופים. אפילו אם נאמץ כולנו את עקרונות השוויון והחירות של הנאורות, מה נעשה כאשר הם מתנגשים? הרציונליות לא תמיד תעזור לנו כאן. נקלענו למשבר. משבר של יחסיות בתחום הערכי. הסתבר לנו כי הערכים האנושיים הם, לפחות בחלקם, תלויי תרבות והיסטוריה. כריאקציה לרציונליזם של הנאורות, בעיקר אחרי האכזבה מן המהפכה הצרפתית, קמה - ובעיקר בגרמניה ??- התנועה הרומנטית, שהעלתה על נס דווקא את הצדדים האמוציונליים "האורגניים/טבעיים", לפעמים האקסטטיים, של האדם (ולאן הוביל הזרם הפוליטי שבצבץ מחיק הרומנטיקה, זאת אני משאיר לכם לנחש). לעומת הרומנטיקה, המודרניזם (שגם אותו קשה לאפיין, מה גם שיש מודרניזם מוקדם ויש מאוחר), לא רצה "לשפוך את התינוק עם מי האמבטיה", ולא רצה לוותר על עקרונות הנאורות. הוא היה מודע למשבר הערכים, לכך שהם תלויי הקשר תרבותי היסטורי (אפילו כשהם הופיעו כערכים אוניברסליים), ועם זאת לא רצה לוותר על הרציונליות ועל המתודה המדעית ככלי מרכזי להבנה של העולם; ולא ויתר על רעיונות אוניברסליים ועל תקוות הקידמה האנושית - שגם באה לידי ביטוי בהיסטוריה. לא צריך להימנות דווקא על תלמידיו של הגל <לנקד: סגול, סגול> כדי להראות שתיתכן קידמה בהיסטוריה החברתית, הפוליטית, שהרי אפשר להראות בעליל כי סדר חברתי מסוים עדיף על סדר אחר, כאשר באחד האנשים חופשיים יותר ותנאי קיומם מובטחים יותר מאשר בשני, וכי, לפיכך, דמוקרטיה עדיפה על רודנות. היחסיות התרבותית-ערכית, ואובדן הביטחון ביכולת להגיע להכרה מוחלטת של העולם החיצוני, נתפשה על ידי המודרניסטים כמשבר קשה, כאתגר עמו יש להתמודד. המשבר לא הוביל את מרבית המודרניסטים אל ניהיליזם ערכי ואפיסטמולוגי (הכרתי) מדעי, ובוודאי לא הוליך אותם למסקנה שכל נרטיב וכל פרשנות ערכית - בין שהיא אסתטית, מוסרית או אפיסטמולוגית מדעית - הם טובים כמו האחרים. אפילו פרידריך ניטשה, חביבם של פוסטים רבים, שהיה נביאם של מנתצי האלילים ("אלוהים מת" אמר) של סוף המאה הקודמת, לא סבר כך. הלא זרטוסטרא שלו מייעד את עצמו להיות מורה - הוא בא ללמד את ה"על-אדם", כלומר הוא מציג "נרטיב" (אולי אפילו מטא-נרטיב) שעולה בערכו על הנרטיבים של אנשי השוק אותם התיימר ללמד. אחרת מה יש ללמד? לעומת המודרניסטים, הפוסטים הרדיקליים אינם רואים ביחסיות ערכית בעיה או משבר, חלקם אפילו סבור שזה טוב, ומתענג על ריבוי הפרספקטיבות (כן , קיים גם "עקרון העונג" בפוסטיות שתפס את מקומו של עקרון הידיעה והאמת). מכיוון שאין משבר אין הם מציעים שום פתרון; וגם אם היה משבר, לא הייתה דרך להציע פתרון מוסכם - כי הפתרון אף הוא יחסי ותלוי הקשר תרבותי היסטורי . כל ניסיון להציע פתרון המתיימר להיות אוניברסלי, כל מטא-נרטיב, הוא, לטענתם, דכאני, הוא מסווה אינטרסים כוחניים של אליטות, ולפיכך הוא, בדרך כלל, נרטיב דומיננטי מערבי-גברי-לבן (שרק הוא ראוי לביקורת ולגינוי) ואם אין משבר, הרי מה שיש בפועל הוא גם מה שראוי להיות (האם מסתתרת כאן שמרנות חדשה?) ובעצם "הכל הולך" בתחום הערכי (חוץ - כאמור - מנרטיבים מערביים דכאניים). היחסיות הערכית הובילה חלק מהפוסטים ליחסיות מוסרית, שהיא בעיני מסוכנת (עדיין אני זוכר בכעס מאמר שהתפרסם באחד העיתונים לפני שנים אחדות, "הסביר" - אם לא הבין - בעיניים אנתרופולוגיות-פוסטיות רצח של אישה בכפר דרוזי בישראל על רקע "חילול כבוד המשפחה", כשכל הכפר רואה ואינו מתערב). היחסיות הערכית-תרבותית של הפוסטים, באה לידי ביטוי מיוחד בתחום האסתטי-אמנותי - ושם יש לו גם פנים חיוביות, שכן שבירת מוסכמות ופריצת פתחים היא חיונית לאמנות - אולם גם שם זה הוביל לעיתים לרידוד תפישת היצירה האמנותית. לפי הפוסטים כל ניסיון להשוות ולדרג ביטויים אמנותיים, לא רק בין תרבויות שונות, אלא גם בתוך תרבות נתונה; להתוות היררכיה של איכות, או לתחם בין האמנות הגבוהה לאמנות הפופולרית, הוא לא לגיטימי - בגלל הנימוקים שהעליתי. זהו, לכאורה, פלורליזם דמוקרטי לעילא, שאם היה מיושם בפועל היה אמור להוביל בתחום האמנות הפלסטית, למשל, לאחת משתיים: או לסגירת כל המוזיאונים, או לפתיחתם בפני כל מי שיצר יצירה שהיא לטעמו אמנותית. וכך גם כל המוספים וכתבי-העת האמנותיים והספרותיים היו אמורים להיות פתוחים לכל. מהפכה אמיתית! אולם בפועל מסתבר שהכיתות הפוסטיות הפכו לקליקות סגורות ומבוצרות, שרכשו עמדות כוח והפכו לעיתים לשומרי סף המוזיאונים וכתבי-העת, ואף באקדמיה משקלם התעצם, ורק מי שמדבר בז´רגון שלהן יוצג במוזיאונים ובתערוכות (שהם עצמם אוצרים - וזהו כמובן עוד פרדוקס פוסטי), או בכתבי העת שהם עורכים. אולם, כאמור, יש גם פנים חיוביות. הפתיחות הטוטלית (שהיא לרוב תיאורטית בלבד) הניבה לעיתים פירות מרהיבים בספרות, בקולנוע, בתיאטרון בשירה ובארכיטקטורה (שאגב, בתחומה נבט הפוסט-מודרניזם, כריאקציה לארכיטקטורה הפונקציונליסטית של המודרניזם). הביקורת הפוסט-מודרנית ביקרה שוביניזם תרבותי, לעיתים מתנשא (אבל הביקורת נסחפה לפעמים לכדי "תקינות פוליטית" משתקת, או ל"רב-תרבותיות" שבטית בדלנית), ובכך גם סייעה לייצוג הוגן יותר של ביטויים תרבותיים של מיעוטים (אם כי לא שיפר במאומה את מצבם הסוציואקונומי
המשך המאמר: בעולם החברתי אין קנה מידה להשוואה בין השקפות וערכים מתחרים, הם אינקומנסורביליים, בלשון הפילוסופים. אפילו אם נאמץ כולנו את עקרונות השוויון והחירות של הנאורות, מה נעשה כאשר הם מתנגשים? הרציונליות לא תמיד תעזור לנו כאן. נקלענו למשבר. משבר של יחסיות בתחום הערכי. הסתבר לנו כי הערכים האנושיים הם, לפחות בחלקם, תלויי תרבות והיסטוריה. כריאקציה לרציונליזם של הנאורות, בעיקר אחרי האכזבה מן המהפכה הצרפתית, קמה - ובעיקר בגרמניה ??- התנועה הרומנטית, שהעלתה על נס דווקא את הצדדים האמוציונליים "האורגניים/טבעיים", לפעמים האקסטטיים, של האדם (ולאן הוביל הזרם הפוליטי שבצבץ מחיק הרומנטיקה, זאת אני משאיר לכם לנחש). לעומת הרומנטיקה, המודרניזם (שגם אותו קשה לאפיין, מה גם שיש מודרניזם מוקדם ויש מאוחר), לא רצה "לשפוך את התינוק עם מי האמבטיה", ולא רצה לוותר על עקרונות הנאורות. הוא היה מודע למשבר הערכים, לכך שהם תלויי הקשר תרבותי היסטורי (אפילו כשהם הופיעו כערכים אוניברסליים), ועם זאת לא רצה לוותר על הרציונליות ועל המתודה המדעית ככלי מרכזי להבנה של העולם; ולא ויתר על רעיונות אוניברסליים ועל תקוות הקידמה האנושית - שגם באה לידי ביטוי בהיסטוריה. לא צריך להימנות דווקא על תלמידיו של הגל <לנקד: סגול, סגול> כדי להראות שתיתכן קידמה בהיסטוריה החברתית, הפוליטית, שהרי אפשר להראות בעליל כי סדר חברתי מסוים עדיף על סדר אחר, כאשר באחד האנשים חופשיים יותר ותנאי קיומם מובטחים יותר מאשר בשני, וכי, לפיכך, דמוקרטיה עדיפה על רודנות. היחסיות התרבותית-ערכית, ואובדן הביטחון ביכולת להגיע להכרה מוחלטת של העולם החיצוני, נתפשה על ידי המודרניסטים כמשבר קשה, כאתגר עמו יש להתמודד. המשבר לא הוביל את מרבית המודרניסטים אל ניהיליזם ערכי ואפיסטמולוגי (הכרתי) מדעי, ובוודאי לא הוליך אותם למסקנה שכל נרטיב וכל פרשנות ערכית - בין שהיא אסתטית, מוסרית או אפיסטמולוגית מדעית - הם טובים כמו האחרים. אפילו פרידריך ניטשה, חביבם של פוסטים רבים, שהיה נביאם של מנתצי האלילים ("אלוהים מת" אמר) של סוף המאה הקודמת, לא סבר כך. הלא זרטוסטרא שלו מייעד את עצמו להיות מורה - הוא בא ללמד את ה"על-אדם", כלומר הוא מציג "נרטיב" (אולי אפילו מטא-נרטיב) שעולה בערכו על הנרטיבים של אנשי השוק אותם התיימר ללמד. אחרת מה יש ללמד? לעומת המודרניסטים, הפוסטים הרדיקליים אינם רואים ביחסיות ערכית בעיה או משבר, חלקם אפילו סבור שזה טוב, ומתענג על ריבוי הפרספקטיבות (כן , קיים גם "עקרון העונג" בפוסטיות שתפס את מקומו של עקרון הידיעה והאמת). מכיוון שאין משבר אין הם מציעים שום פתרון; וגם אם היה משבר, לא הייתה דרך להציע פתרון מוסכם - כי הפתרון אף הוא יחסי ותלוי הקשר תרבותי היסטורי . כל ניסיון להציע פתרון המתיימר להיות אוניברסלי, כל מטא-נרטיב, הוא, לטענתם, דכאני, הוא מסווה אינטרסים כוחניים של אליטות, ולפיכך הוא, בדרך כלל, נרטיב דומיננטי מערבי-גברי-לבן (שרק הוא ראוי לביקורת ולגינוי) ואם אין משבר, הרי מה שיש בפועל הוא גם מה שראוי להיות (האם מסתתרת כאן שמרנות חדשה?) ובעצם "הכל הולך" בתחום הערכי (חוץ - כאמור - מנרטיבים מערביים דכאניים). היחסיות הערכית הובילה חלק מהפוסטים ליחסיות מוסרית, שהיא בעיני מסוכנת (עדיין אני זוכר בכעס מאמר שהתפרסם באחד העיתונים לפני שנים אחדות, "הסביר" - אם לא הבין - בעיניים אנתרופולוגיות-פוסטיות רצח של אישה בכפר דרוזי בישראל על רקע "חילול כבוד המשפחה", כשכל הכפר רואה ואינו מתערב). היחסיות הערכית-תרבותית של הפוסטים, באה לידי ביטוי מיוחד בתחום האסתטי-אמנותי - ושם יש לו גם פנים חיוביות, שכן שבירת מוסכמות ופריצת פתחים היא חיונית לאמנות - אולם גם שם זה הוביל לעיתים לרידוד תפישת היצירה האמנותית. לפי הפוסטים כל ניסיון להשוות ולדרג ביטויים אמנותיים, לא רק בין תרבויות שונות, אלא גם בתוך תרבות נתונה; להתוות היררכיה של איכות, או לתחם בין האמנות הגבוהה לאמנות הפופולרית, הוא לא לגיטימי - בגלל הנימוקים שהעליתי. זהו, לכאורה, פלורליזם דמוקרטי לעילא, שאם היה מיושם בפועל היה אמור להוביל בתחום האמנות הפלסטית, למשל, לאחת משתיים: או לסגירת כל המוזיאונים, או לפתיחתם בפני כל מי שיצר יצירה שהיא לטעמו אמנותית. וכך גם כל המוספים וכתבי-העת האמנותיים והספרותיים היו אמורים להיות פתוחים לכל. מהפכה אמיתית! אולם בפועל מסתבר שהכיתות הפוסטיות הפכו לקליקות סגורות ומבוצרות, שרכשו עמדות כוח והפכו לעיתים לשומרי סף המוזיאונים וכתבי-העת, ואף באקדמיה משקלם התעצם, ורק מי שמדבר בז´רגון שלהן יוצג במוזיאונים ובתערוכות (שהם עצמם אוצרים - וזהו כמובן עוד פרדוקס פוסטי), או בכתבי העת שהם עורכים. אולם, כאמור, יש גם פנים חיוביות. הפתיחות הטוטלית (שהיא לרוב תיאורטית בלבד) הניבה לעיתים פירות מרהיבים בספרות, בקולנוע, בתיאטרון בשירה ובארכיטקטורה (שאגב, בתחומה נבט הפוסט-מודרניזם, כריאקציה לארכיטקטורה הפונקציונליסטית של המודרניזם). הביקורת הפוסט-מודרנית ביקרה שוביניזם תרבותי, לעיתים מתנשא (אבל הביקורת נסחפה לפעמים לכדי "תקינות פוליטית" משתקת, או ל"רב-תרבותיות" שבטית בדלנית), ובכך גם סייעה לייצוג הוגן יותר של ביטויים תרבותיים של מיעוטים (אם כי לא שיפר במאומה את מצבם הסוציואקונומי
לקאן דרידה וחבריהם בני זמננו- חלק ג
מה באשר ליחס הפוסטים למדע? כזכור, כל טקסט נתון, עקרונית, לאינסוף פרשנויות, וכל קריאה היא פרשנות והיא יצירה מחדש של הטקסט. אחד ה"קדושים" של הכת .- ז´ק דרידה - טבע את הכמו-סיסמא הקופירייטרית "הכל טקסט", ו"אין שום דבר מחוץ לטקסט". כלומר, הקשר בין הטקסט המסמן, לכאורה, משהו מחוץ לו, משהו הקיים בעולם - המסומן - ניתק לעד; כי הלא יש רק טקסט. זה אולי סביר באמנות, אבל בעבור הפוסטים, גם העולם הפיזיקלי הוא "טקסט" רגיל, ועל כן כל פרשנות על העולם, כל "קריאה" שלו היא לגיטימית. המדע הוא על-פי תפישתם רק אחד מה"מבנים החברתיים", רק אחד הנרטיבים האפשריים להסבר העולם (הפיזיקלי), ולא בהכרח הטוב שבהם. עובדה היא שתיאוריות מדעיות מתחלפות - ומי ערב לנו שהחדשות עדיפות על הישנות? ואם נצביע דווקא על העובדה של התחלפות התיאוריה כהוכחה להתקדמות המדע, וכי הטכנולוגיה פרי המדע אף היא עדות לקידמה בהבנת העולם ובשליטה עליו, הם יגידו כי ההתקדמות היא לכל היותר אינסטרומנטלית. ומה באשר למתודה המדעית, נשאל? האם אין המתודה המדעית האמפירית, הביקורתית והרציונלית-לוגית עדיפה על המתודות הפרשניות האחרות? על כך ישיבו כי אין "המתודה המדעית" בהא הידיעה, שכן גם היא תלויית הקשרים תרבותיים, היסטוריים וסוציולוגיים (כך ניתן היה ללמוד גם מפילוסוף המדע תומס קון, בספרו "המבנה של מהפכות מדעיות" ובוודאי מפילוסוף כמו פייראהבנד). וכמובן שגם מושג הרציונליות אינו חסין, וגם הוא - כבר ניחשתם - תלוי תרבות... אפילו הלוגיקה והמתמטיקה "מזוהמים", לדעת סטנלי ארונוויץ´, בהטיות סוציולוגיות! וכך - אין פלא - חוברים לפעמים הפוסטים הרדיקלים לפונדמנטליסטים דתיים במאבק להכניס את מיתוס הבריאה התנ"כי (או כל מיתוס בריאה אחר של קבוצות לא דומיננטיות בחברה - וזה אפילו רצוי יותר בשם האפליה המתקנת), לתכנית הלימודים המדעית. בכך הם מסייעים, בחוסר אחריות ומתוך קוצר ראייה, להתבססותם של תומכי "נרטיבים" שאם יהפכו לרוב, ישתיקו את כל שאר הנרטיבים. תופעה כזאת מתרחשת גם בישראל של היום. ובחזרה למדע, חלק מהפוסטים רואים במדע לא פחות ולא יותר מאשר "מדע גברי-מערבי-לבן", שהוא כמובן רק סוג אחד אפשרי של מדע, והוא, כמובן, דכאני. ישנן דרכים אחרות "לדעת" את העולם. כך למשל קראתי לאחרונהכי תורת היחסות היא תולדה של "ההתמוטטות הפנימית של האגו וסדר היקום הבורגני". ואפילו קראתי - כבר לא משועשע בכלל - כי המשוואה המפורסמת המבטאת את השקילות של מסה ואנרגיה בתורת היחסות של איינשטיין (E=Mc2 ), מבטאת דכאנות גברית שוביניסטית - לא היה לי כוח להמשיך לקרוא את הנימוקים - (וזה אחרי שלמדתי מאנדריאה דבורקין - הפוסטית-פמיניסטית - כי כל משגל בין גבר לאישה הוא שוביניסטי דכאני בעליל, שהרי "הגבר חודר לאישה וכובש אותה"). חלק מהיחס של הפוסטים למדע נובע לפעמים מהבנה חלקית או מוטעית של המדע (מעטים מהם טרחו ולמדו מדעים), אבל גם מהתבטאויות מוזרות של מדענים, ביניהם בכירים מאוד. תורות היחסות של איינשטיין, ויותר מכך תורת הקוואנטים ועקרון אי-הוודאות של הייזנברג זעזעו את הבנתנו את העולם הפיזיקלי, והיו מדענים שנסחפו למסקנות מטאפיזיות או מיסטיות מרחיקות לכת, ולהצעת תיאוריות פסבדו-מדעיות ספקולטיביות ומוזרות. תפישות מטפיזיות או מיסטיות הן, כמובן, לא דבר מגונה, אולי להפך, ובוודאי שאין לשלול מן המדענים את הזכות להחזיק בהן; אבל הניסיון להופכן לחלק מן המדע, ולהחיל עליהן את המתודה המדעית, הוא טעות קטגורית של ערבוב מין בשאינו מינו. לעומתם היו מדענים פוזיטיביסטיים, שנסחפו בהצלחת המדע, ושהסיקו מן המדע מסקנות אנטי-מטפיזיות ואנטי מיסטיות דוגמאטיות, והתייחסו בהתנשאות אל תחומי המחקר ההומניסטיים-תרבותיים. שני הצדדים עשו אותה טעות קטגורית של מעבר "אסור" מאפיסטמולוגיה לאונטולוגיה, כלומר ממה שתפשו בהכרתם, בתפישתם המדעית, אל הנחות בדבר הישות או המהות של העולם הנמצאת מ"עבר" להכרה. כיוון שהמדע של היום, הנסמך על מתודה מדעית אמפירית ויציבה (למרות השגות הפוסטים), מרכז בידיו כוח עצום, שיכול להכריע את גורל האנושות לשבט או לחסד, יש בהחלט מקום לבחינה ביקורתית מושכלת שלו; אולם ביקורת לא אחראית, גרוטסקית לפעמים, כמו של חלק מהפוסטים, לא רק שלא מסייעת בכך אלא אף מפריעה ובולמת את התקדמות המדע ההכרחית כדי לפתור בעיות גלובליות - למשל בעיות אקולוגיות חמורות. אינני יכול לסיים את הדברים בלי להעיר שוב על סגנונם מלא הז´רגון הבלתי עביר של הטקסטים הפוסטיים. על סגנון כזה כתב הפילוסוף האנגלי ג´ון לוק באיגרת אל הקורא במסתו "על שכל האדם" וכך: "ודאי שהייתה הידיעה מתקדמת בעולם הרבה יותר, אילו לא היה בעוכריהם של בעלי החקירה החריפים והשקדנים השימוש הלמדני אך הריק, במילים מוזרות, בלתי טבעיות ובלתי מובנות, שהוכנסו למדעים ונעשו שם לכעין אמנות מיוחדת, עד שחושבים בני האדם, שהפילוסופיה, שאינה אלא הידיעה הנכונה של הדברים, אינה ראויה ואינה מוכשרת שידברו עליה בחברה של בני תרבות. צורות דיבור בלתי-ברורות וריקות מכל תוכן, השימוש הבלתי נכון בלשון, נחשבו לסודות המדע במשך זמן רב. מלים קשות ושלא במקומן, בעלות מובן קל ערך או מחוסרות כל מובן, חזקה עליהן שייחשבו ללמדנות עמוקה ולעיון מופלג. לא קל יהא להוכיח, בין למשמיעים אותן ובין לשומעיהן, שאינן אלא מחסה לבערות ואבן נגף לידיעה האמיתית. אם נפרוץ פירצה במקדש זה של שחצנות ובערות, נביא כמדומני, תועלת לשכל האדם". אין לי מה להוסיף. אעיר רק כי מעתה אם תקראו טקסט ולא תבינו, יתכן שהאחריות אינה כולה שלכם.
מה באשר ליחס הפוסטים למדע? כזכור, כל טקסט נתון, עקרונית, לאינסוף פרשנויות, וכל קריאה היא פרשנות והיא יצירה מחדש של הטקסט. אחד ה"קדושים" של הכת .- ז´ק דרידה - טבע את הכמו-סיסמא הקופירייטרית "הכל טקסט", ו"אין שום דבר מחוץ לטקסט". כלומר, הקשר בין הטקסט המסמן, לכאורה, משהו מחוץ לו, משהו הקיים בעולם - המסומן - ניתק לעד; כי הלא יש רק טקסט. זה אולי סביר באמנות, אבל בעבור הפוסטים, גם העולם הפיזיקלי הוא "טקסט" רגיל, ועל כן כל פרשנות על העולם, כל "קריאה" שלו היא לגיטימית. המדע הוא על-פי תפישתם רק אחד מה"מבנים החברתיים", רק אחד הנרטיבים האפשריים להסבר העולם (הפיזיקלי), ולא בהכרח הטוב שבהם. עובדה היא שתיאוריות מדעיות מתחלפות - ומי ערב לנו שהחדשות עדיפות על הישנות? ואם נצביע דווקא על העובדה של התחלפות התיאוריה כהוכחה להתקדמות המדע, וכי הטכנולוגיה פרי המדע אף היא עדות לקידמה בהבנת העולם ובשליטה עליו, הם יגידו כי ההתקדמות היא לכל היותר אינסטרומנטלית. ומה באשר למתודה המדעית, נשאל? האם אין המתודה המדעית האמפירית, הביקורתית והרציונלית-לוגית עדיפה על המתודות הפרשניות האחרות? על כך ישיבו כי אין "המתודה המדעית" בהא הידיעה, שכן גם היא תלויית הקשרים תרבותיים, היסטוריים וסוציולוגיים (כך ניתן היה ללמוד גם מפילוסוף המדע תומס קון, בספרו "המבנה של מהפכות מדעיות" ובוודאי מפילוסוף כמו פייראהבנד). וכמובן שגם מושג הרציונליות אינו חסין, וגם הוא - כבר ניחשתם - תלוי תרבות... אפילו הלוגיקה והמתמטיקה "מזוהמים", לדעת סטנלי ארונוויץ´, בהטיות סוציולוגיות! וכך - אין פלא - חוברים לפעמים הפוסטים הרדיקלים לפונדמנטליסטים דתיים במאבק להכניס את מיתוס הבריאה התנ"כי (או כל מיתוס בריאה אחר של קבוצות לא דומיננטיות בחברה - וזה אפילו רצוי יותר בשם האפליה המתקנת), לתכנית הלימודים המדעית. בכך הם מסייעים, בחוסר אחריות ומתוך קוצר ראייה, להתבססותם של תומכי "נרטיבים" שאם יהפכו לרוב, ישתיקו את כל שאר הנרטיבים. תופעה כזאת מתרחשת גם בישראל של היום. ובחזרה למדע, חלק מהפוסטים רואים במדע לא פחות ולא יותר מאשר "מדע גברי-מערבי-לבן", שהוא כמובן רק סוג אחד אפשרי של מדע, והוא, כמובן, דכאני. ישנן דרכים אחרות "לדעת" את העולם. כך למשל קראתי לאחרונהכי תורת היחסות היא תולדה של "ההתמוטטות הפנימית של האגו וסדר היקום הבורגני". ואפילו קראתי - כבר לא משועשע בכלל - כי המשוואה המפורסמת המבטאת את השקילות של מסה ואנרגיה בתורת היחסות של איינשטיין (E=Mc2 ), מבטאת דכאנות גברית שוביניסטית - לא היה לי כוח להמשיך לקרוא את הנימוקים - (וזה אחרי שלמדתי מאנדריאה דבורקין - הפוסטית-פמיניסטית - כי כל משגל בין גבר לאישה הוא שוביניסטי דכאני בעליל, שהרי "הגבר חודר לאישה וכובש אותה"). חלק מהיחס של הפוסטים למדע נובע לפעמים מהבנה חלקית או מוטעית של המדע (מעטים מהם טרחו ולמדו מדעים), אבל גם מהתבטאויות מוזרות של מדענים, ביניהם בכירים מאוד. תורות היחסות של איינשטיין, ויותר מכך תורת הקוואנטים ועקרון אי-הוודאות של הייזנברג זעזעו את הבנתנו את העולם הפיזיקלי, והיו מדענים שנסחפו למסקנות מטאפיזיות או מיסטיות מרחיקות לכת, ולהצעת תיאוריות פסבדו-מדעיות ספקולטיביות ומוזרות. תפישות מטפיזיות או מיסטיות הן, כמובן, לא דבר מגונה, אולי להפך, ובוודאי שאין לשלול מן המדענים את הזכות להחזיק בהן; אבל הניסיון להופכן לחלק מן המדע, ולהחיל עליהן את המתודה המדעית, הוא טעות קטגורית של ערבוב מין בשאינו מינו. לעומתם היו מדענים פוזיטיביסטיים, שנסחפו בהצלחת המדע, ושהסיקו מן המדע מסקנות אנטי-מטפיזיות ואנטי מיסטיות דוגמאטיות, והתייחסו בהתנשאות אל תחומי המחקר ההומניסטיים-תרבותיים. שני הצדדים עשו אותה טעות קטגורית של מעבר "אסור" מאפיסטמולוגיה לאונטולוגיה, כלומר ממה שתפשו בהכרתם, בתפישתם המדעית, אל הנחות בדבר הישות או המהות של העולם הנמצאת מ"עבר" להכרה. כיוון שהמדע של היום, הנסמך על מתודה מדעית אמפירית ויציבה (למרות השגות הפוסטים), מרכז בידיו כוח עצום, שיכול להכריע את גורל האנושות לשבט או לחסד, יש בהחלט מקום לבחינה ביקורתית מושכלת שלו; אולם ביקורת לא אחראית, גרוטסקית לפעמים, כמו של חלק מהפוסטים, לא רק שלא מסייעת בכך אלא אף מפריעה ובולמת את התקדמות המדע ההכרחית כדי לפתור בעיות גלובליות - למשל בעיות אקולוגיות חמורות. אינני יכול לסיים את הדברים בלי להעיר שוב על סגנונם מלא הז´רגון הבלתי עביר של הטקסטים הפוסטיים. על סגנון כזה כתב הפילוסוף האנגלי ג´ון לוק באיגרת אל הקורא במסתו "על שכל האדם" וכך: "ודאי שהייתה הידיעה מתקדמת בעולם הרבה יותר, אילו לא היה בעוכריהם של בעלי החקירה החריפים והשקדנים השימוש הלמדני אך הריק, במילים מוזרות, בלתי טבעיות ובלתי מובנות, שהוכנסו למדעים ונעשו שם לכעין אמנות מיוחדת, עד שחושבים בני האדם, שהפילוסופיה, שאינה אלא הידיעה הנכונה של הדברים, אינה ראויה ואינה מוכשרת שידברו עליה בחברה של בני תרבות. צורות דיבור בלתי-ברורות וריקות מכל תוכן, השימוש הבלתי נכון בלשון, נחשבו לסודות המדע במשך זמן רב. מלים קשות ושלא במקומן, בעלות מובן קל ערך או מחוסרות כל מובן, חזקה עליהן שייחשבו ללמדנות עמוקה ולעיון מופלג. לא קל יהא להוכיח, בין למשמיעים אותן ובין לשומעיהן, שאינן אלא מחסה לבערות ואבן נגף לידיעה האמיתית. אם נפרוץ פירצה במקדש זה של שחצנות ובערות, נביא כמדומני, תועלת לשכל האדם". אין לי מה להוסיף. אעיר רק כי מעתה אם תקראו טקסט ולא תבינו, יתכן שהאחריות אינה כולה שלכם.
מי שקרא בעיון את המאמר על לקאן
דרידה וחבריהם מבין שספרי מדע כגון - ספריו של סטיבן ג´יי גולד על ביולוגיה ואבולוציה או "קיצור תולדות הזמן" וכל הדומים להם ב 100 השנים האחרונות מבין שאינם מוכיחים דבר וחצי דבר בנוגע לאלוקים ובנוגע לאפשרות של בריאת יש מאין או לאפשרות שהעולם ניברא כפי שמתואר בתורה!
דרידה וחבריהם מבין שספרי מדע כגון - ספריו של סטיבן ג´יי גולד על ביולוגיה ואבולוציה או "קיצור תולדות הזמן" וכל הדומים להם ב 100 השנים האחרונות מבין שאינם מוכיחים דבר וחצי דבר בנוגע לאלוקים ובנוגע לאפשרות של בריאת יש מאין או לאפשרות שהעולם ניברא כפי שמתואר בתורה!
פרופ´ ג´. או. יורמסון מסכם:
נכנסתי לכל ההודעות של מגהמוח בעניין הפילוסופים. לסיכום אפשר להגיד כך: פרופ´ ג´. או. יורמסון מסכם מגהמוח יקר: אני לא מכירה את משנתם של אפלטון, אריסטו, יום, דקארט ואחרים. גם אני יכולה לגשת לאינציקלופדיה ולסכם את קיצורי משנתם. אגב, לא ענית על שאלתו של גוברנור: מהו גילך הכרונולוגי ובאיזה מערכת חינוך אתה מתחנך/התחנכת? מתוך סקרנות. אגב: מבחינתי אתה יכול להגיד לי בין 10 ל-20 בין 20 ל-40 בין 40 ל-80. לא איכפת לי הגיל המדויק, אלא היכן אתה בסקלה של החיים. והיכן בסקלה של הלימודים. תודה
נכנסתי לכל ההודעות של מגהמוח בעניין הפילוסופים. לסיכום אפשר להגיד כך: פרופ´ ג´. או. יורמסון מסכם מגהמוח יקר: אני לא מכירה את משנתם של אפלטון, אריסטו, יום, דקארט ואחרים. גם אני יכולה לגשת לאינציקלופדיה ולסכם את קיצורי משנתם. אגב, לא ענית על שאלתו של גוברנור: מהו גילך הכרונולוגי ובאיזה מערכת חינוך אתה מתחנך/התחנכת? מתוך סקרנות. אגב: מבחינתי אתה יכול להגיד לי בין 10 ל-20 בין 20 ל-40 בין 40 ל-80. לא איכפת לי הגיל המדויק, אלא היכן אתה בסקלה של החיים. והיכן בסקלה של הלימודים. תודה
כנראה שלא הבנת
לא רציתי שתרוץ למצוא לי סיכומים מהרשת. פשוט הערתי שיש המון תחומי ידע כיום ומי שלא קורא את אריסטו זה לא כי הוא מתעצל אלא כי יש המון דברים לדעת כיום ואי אפשר לדעת הכל. כמובן, יכול להיות שאתה אכן קראת כל תחום ידע אפשרי... מצד שני, סביר יותר שאתה פשוט יודע מאיפה להעתיק דברים ברשת. ודרך אגב, לגבי אלוהים ובריאת העולם - אי אפשר להוכיח אותם, ואי אפשר להפריך אותם לחלוטין.
לא רציתי שתרוץ למצוא לי סיכומים מהרשת. פשוט הערתי שיש המון תחומי ידע כיום ומי שלא קורא את אריסטו זה לא כי הוא מתעצל אלא כי יש המון דברים לדעת כיום ואי אפשר לדעת הכל. כמובן, יכול להיות שאתה אכן קראת כל תחום ידע אפשרי... מצד שני, סביר יותר שאתה פשוט יודע מאיפה להעתיק דברים ברשת. ודרך אגב, לגבי אלוהים ובריאת העולם - אי אפשר להוכיח אותם, ואי אפשר להפריך אותם לחלוטין.
G o v er n o r
New member
כתבת: "מי שרוצה אני אראה לו את
האיגרת ששלח לו" אני רוצה. הצג את לשון האגרת (אם האגרת עצמה בידיך - מה טוב). הוכחות יש רק בלוגיקה ובענפי מתמטיקה מסוימים. _אין_ הוכחות בעניני-טבע. הדרך היחידה היא חקירה מדעית. ואגב, אולי סופסוף תספר לנו בן כמה אתה והיכן למדת?
האיגרת ששלח לו" אני רוצה. הצג את לשון האגרת (אם האגרת עצמה בידיך - מה טוב). הוכחות יש רק בלוגיקה ובענפי מתמטיקה מסוימים. _אין_ הוכחות בעניני-טבע. הדרך היחידה היא חקירה מדעית. ואגב, אולי סופסוף תספר לנו בן כמה אתה והיכן למדת?
אריסטו האמין בדת האלילית היוונית
ולא באלוהים היהודי. ו.. אתה יכול להביא לינק להוכחות האלה? ולנושא אחר: אני הייתי רוצה שתסביר לי למה אתה חושב שתצליח להוכיח באמצעיים לוגיים שאלוהים קיים? הרי אלוהים נמצא מעל ללוגיקה ולכן לא ניתן להחיל את חוקי הלוגיקה על אלוהים. זה כמו לנסות לחשב גרוויטציה באמצעות כימיה (שנובעת הפיזיקה) כמו שאתה, אם תיכלא לפינה תנסוג לטיעון ש"אלוהים נמצא מעל לחוקי הלוגיקה" כך גם אני יכול לטעון ש"אלוהים נמצא מעל לחוקי הלוגיקה" ומכיוון שאני, כמו כל האנשים האתאיסטים בפורום הזה, לא מאמינים שיש משהו מעל (מעל=יותר בסיסי) לחוקי הלוגיקה אין לך שום דרך להוכיח לנו כלום.
ולא באלוהים היהודי. ו.. אתה יכול להביא לינק להוכחות האלה? ולנושא אחר: אני הייתי רוצה שתסביר לי למה אתה חושב שתצליח להוכיח באמצעיים לוגיים שאלוהים קיים? הרי אלוהים נמצא מעל ללוגיקה ולכן לא ניתן להחיל את חוקי הלוגיקה על אלוהים. זה כמו לנסות לחשב גרוויטציה באמצעות כימיה (שנובעת הפיזיקה) כמו שאתה, אם תיכלא לפינה תנסוג לטיעון ש"אלוהים נמצא מעל לחוקי הלוגיקה" כך גם אני יכול לטעון ש"אלוהים נמצא מעל לחוקי הלוגיקה" ומכיוון שאני, כמו כל האנשים האתאיסטים בפורום הזה, לא מאמינים שיש משהו מעל (מעל=יותר בסיסי) לחוקי הלוגיקה אין לך שום דרך להוכיח לנו כלום.
"אני הייתי רוצה שתסביר לי ..."
"אריסטו האמין בדת האלילית היוונית ולא באלוהים היהודי." מי אמר שהוא מאמין באלוהים היהודי? אמרתי שהוא מוכיח קיום של מניע ראשוני, נצחי ובלתי חומרי. שנהוג לקרוא לו בימינו אלוהים. לא כל אחד מייחס לאלוהים את אותם תכונות. אנשים כמו אריסטו סוברים למרות קיומו של האלוהים שהעולם הוא קדמון ואינו נברא בשום זמן אלא הוא נצחי בלי התחלה ובלי סוף. כמו כן אריסטו סובר שחוץ מגרמי השמיים כל המתרחש על הארץ הווי אומר חיי האדם וכו´ נתונים ליד המיקרה ואינם תחת השגחה של אלוהים. מטרתי הראשונה לכתחילה הייתה להראות שיש הוכחה לקיום של מניע ראשוני, נצחי ובלתי חומרי. מה הוא מסוגל ומה הוא לא? זה לא לפורום הזה. "דרך חוקי הלוגיקה אין לך שום דרך להוכיח לנו כלום". עובדה שאריסטו הצליח! (על אף שאלוהים מעל חוקי הלוגיקה - יש תחומים שאפשר להחיל עליו את חוקי הלוגיקה ויש תחומים שלא. אריסטו הוכיח בעזרת התחומים שכן. למשל יש 2 אפשרויות או שהוא קיים או שהוא לא. אין אפשרות שלישית. זה לא אומר שעכשיו הוא כפוף לוגיקה אלא מדובר במצב מציאותי שהוא נתון לתודעתנו- או שהוא קיים או שהוא לא. פשוט מאוד. אריסטו ברוב חוכמתו הצליח להוכיח את קיומו.)
"אריסטו האמין בדת האלילית היוונית ולא באלוהים היהודי." מי אמר שהוא מאמין באלוהים היהודי? אמרתי שהוא מוכיח קיום של מניע ראשוני, נצחי ובלתי חומרי. שנהוג לקרוא לו בימינו אלוהים. לא כל אחד מייחס לאלוהים את אותם תכונות. אנשים כמו אריסטו סוברים למרות קיומו של האלוהים שהעולם הוא קדמון ואינו נברא בשום זמן אלא הוא נצחי בלי התחלה ובלי סוף. כמו כן אריסטו סובר שחוץ מגרמי השמיים כל המתרחש על הארץ הווי אומר חיי האדם וכו´ נתונים ליד המיקרה ואינם תחת השגחה של אלוהים. מטרתי הראשונה לכתחילה הייתה להראות שיש הוכחה לקיום של מניע ראשוני, נצחי ובלתי חומרי. מה הוא מסוגל ומה הוא לא? זה לא לפורום הזה. "דרך חוקי הלוגיקה אין לך שום דרך להוכיח לנו כלום". עובדה שאריסטו הצליח! (על אף שאלוהים מעל חוקי הלוגיקה - יש תחומים שאפשר להחיל עליו את חוקי הלוגיקה ויש תחומים שלא. אריסטו הוכיח בעזרת התחומים שכן. למשל יש 2 אפשרויות או שהוא קיים או שהוא לא. אין אפשרות שלישית. זה לא אומר שעכשיו הוא כפוף לוגיקה אלא מדובר במצב מציאותי שהוא נתון לתודעתנו- או שהוא קיים או שהוא לא. פשוט מאוד. אריסטו ברוב חוכמתו הצליח להוכיח את קיומו.)
G o v er n o r
New member
כתבת: "מי שרוצה אני אראה לו את
האיגרת ששלח לו" אני רוצה. הצג את לשון האגרת (אם האגרת עצמה בידיך - מה טוב). הוכחות יש רק בלוגיקה ובענפי מתמטיקה מסוימים. _אין_ הוכחות בעניני-טבע. הדרך היחידה היא חקירה מדעית. ואגב, אולי סופסוף תספר לנו בן כמה אתה והיכן למדת?
האיגרת ששלח לו" אני רוצה. הצג את לשון האגרת (אם האגרת עצמה בידיך - מה טוב). הוכחות יש רק בלוגיקה ובענפי מתמטיקה מסוימים. _אין_ הוכחות בעניני-טבע. הדרך היחידה היא חקירה מדעית. ואגב, אולי סופסוף תספר לנו בן כמה אתה והיכן למדת?
והרי האיגרת:
מכתבו של אריסטו לאלכסנדר מוקדון: (זו לשונו של אריסטו) "ברוך ה´ הפוקח עינים עורות המראה לחטאים דרך ישרה. מהולל יהיה בתהלה הנאוה לו, כי איני יודע להללו על הרחמים והחסד הרב שעשה עמי, שהוציאני מן השטות הזו שהייתי שקוע בה כל ימי חיי, בעסק חכמת הפיליסופיה להסביר כל דבר בדרך הטבע שמובן על פי השכל. ועשיתי ספרים הרבה בחכמה הזו כחול אשר על שפת הים. עד שנתוכחתי עכשיו בערוב חיי עם חכם אחד מחכמי ישראל, ובדברו עמי הראה חכמתו הגדולה, והכרתי את מעלת התורה הקדושה שניתנה בהר סיני, והוא משך ליבי בדברי התורה שהראה לי והסביר לי חידושים אמתיים ופלאים שנעשו. ואני הייתי פרא שלא הבינותי שלכל הדברים נוהג אותם הקב"ה בדרך פלא חוץ מדרך הטבע. ומשראיתי כך, נתתי אל ליבי לדרוש ולתור בחכמת התורה שכל דבריה מיוסדים על אדני האמת ואין היא כחכמת הפילוסופיה שהיא הבל. ולכן אתה תלמידי אלכסנדר המלך הגדול, אל ידיחו ספרי לא אותך ולא את חביריך הפילוסופים, שאילו היה בכוחי לאסוף את כל הספרים שחברתי בחכמה הזאת בודאי הייתי שורף אותם באש כדי שלא ישאר שום דבר מהם. אבל אין הדבר בידי שכן ספרי נפוצו בכל העולם ואי אפשר לכנס כולם. ואני יודע יפה העונש החמור שיענישני בוראי על החטא הגדול שחטאתי שאיבדתי הזמן במו ידי והחטאתי רבים. ולכן בני אלכסנדר כתבתי המכתב הזה כדי להודיעך לך ולכל חבריך שרוב הדברים שרוצים להסביר בדרך הטבע כדי שיובנו על פי השכל דברי שקר הם, שבודאי הקב"ה הוא פטרונו של עולם והוא מנהיגו בכוחו הגדול. ומפני שמזלי גרם שספרי נפוצו בארצות המערב, אני מודיע עכשיו לכולם שלא יאבדו זמנם בהם, לא יסתכלו בהם ולא יגעו בהם בידיהם. שעון גדול הוא לבלות הזמן על ספרי פילוסופיה שהיא שקר שאין לו רגלים. ועכשיו אני את נפשי הצלתי בזה שהודעתי את טעותי ואשמתי לא חמורה כל כך על העבר, כי לא ידעתי. אבל עכשיו שגיליתי הדבר לבריות שחייתי בטעות וליבי נשרף על הזמן שכיליתי בהבלים, אוי לאלו שלבם נמשך אחרי ספרי, בודאי היו בתחתית שאול. ודע שכפי שהורה לי אותו חכם מצאתי הרבה דברים בספר משלי שחיבר שלמה המלך שלא יגרר אדם אחרי חכמת הפילוסופיה באומרו לשמרך מאישה זרה מנכריה אמריה החליקה (משלי ז´). אוי לעינים שכך רואות. אוי לאוזניים שכך שומעות. אוי לי שכליתי גופי וכוחי בדברים מזיקים. וזה שאתה משבח אותי ואומר שיצא שמעי בכל העולם בגלל הספרים שעשיתי, ומעריצים אותי הערצה רבה, בודאי טוב המות מזה שנפוצו ספרי בכל העולם. וודאי אלו שעוסקים בתורה ירשו חיי עולם הבא, ואלו שעוסקים בספרי ירשו גיהנום. ואף אני מוכן להיענש על כולם. וזה שלא כתבתי לך מכתב זה קודם לכן, כי חששתי שמא תכעס עלי ותעשה לי רע. אבל עכשיו גמרתי אומר להודיע לך הדבר, כי יודע אני שלפני שיגיע מכתבי זה לידך כבר אהיה בארון עצים, כי הגעתי לסוף ימי. ושלום מן המורה אריסטו הפורש מן העולם לאלכסנדר מלך יון הגדול." (שמות, "מעם לועז" חלק ב)
מכתבו של אריסטו לאלכסנדר מוקדון: (זו לשונו של אריסטו) "ברוך ה´ הפוקח עינים עורות המראה לחטאים דרך ישרה. מהולל יהיה בתהלה הנאוה לו, כי איני יודע להללו על הרחמים והחסד הרב שעשה עמי, שהוציאני מן השטות הזו שהייתי שקוע בה כל ימי חיי, בעסק חכמת הפיליסופיה להסביר כל דבר בדרך הטבע שמובן על פי השכל. ועשיתי ספרים הרבה בחכמה הזו כחול אשר על שפת הים. עד שנתוכחתי עכשיו בערוב חיי עם חכם אחד מחכמי ישראל, ובדברו עמי הראה חכמתו הגדולה, והכרתי את מעלת התורה הקדושה שניתנה בהר סיני, והוא משך ליבי בדברי התורה שהראה לי והסביר לי חידושים אמתיים ופלאים שנעשו. ואני הייתי פרא שלא הבינותי שלכל הדברים נוהג אותם הקב"ה בדרך פלא חוץ מדרך הטבע. ומשראיתי כך, נתתי אל ליבי לדרוש ולתור בחכמת התורה שכל דבריה מיוסדים על אדני האמת ואין היא כחכמת הפילוסופיה שהיא הבל. ולכן אתה תלמידי אלכסנדר המלך הגדול, אל ידיחו ספרי לא אותך ולא את חביריך הפילוסופים, שאילו היה בכוחי לאסוף את כל הספרים שחברתי בחכמה הזאת בודאי הייתי שורף אותם באש כדי שלא ישאר שום דבר מהם. אבל אין הדבר בידי שכן ספרי נפוצו בכל העולם ואי אפשר לכנס כולם. ואני יודע יפה העונש החמור שיענישני בוראי על החטא הגדול שחטאתי שאיבדתי הזמן במו ידי והחטאתי רבים. ולכן בני אלכסנדר כתבתי המכתב הזה כדי להודיעך לך ולכל חבריך שרוב הדברים שרוצים להסביר בדרך הטבע כדי שיובנו על פי השכל דברי שקר הם, שבודאי הקב"ה הוא פטרונו של עולם והוא מנהיגו בכוחו הגדול. ומפני שמזלי גרם שספרי נפוצו בארצות המערב, אני מודיע עכשיו לכולם שלא יאבדו זמנם בהם, לא יסתכלו בהם ולא יגעו בהם בידיהם. שעון גדול הוא לבלות הזמן על ספרי פילוסופיה שהיא שקר שאין לו רגלים. ועכשיו אני את נפשי הצלתי בזה שהודעתי את טעותי ואשמתי לא חמורה כל כך על העבר, כי לא ידעתי. אבל עכשיו שגיליתי הדבר לבריות שחייתי בטעות וליבי נשרף על הזמן שכיליתי בהבלים, אוי לאלו שלבם נמשך אחרי ספרי, בודאי היו בתחתית שאול. ודע שכפי שהורה לי אותו חכם מצאתי הרבה דברים בספר משלי שחיבר שלמה המלך שלא יגרר אדם אחרי חכמת הפילוסופיה באומרו לשמרך מאישה זרה מנכריה אמריה החליקה (משלי ז´). אוי לעינים שכך רואות. אוי לאוזניים שכך שומעות. אוי לי שכליתי גופי וכוחי בדברים מזיקים. וזה שאתה משבח אותי ואומר שיצא שמעי בכל העולם בגלל הספרים שעשיתי, ומעריצים אותי הערצה רבה, בודאי טוב המות מזה שנפוצו ספרי בכל העולם. וודאי אלו שעוסקים בתורה ירשו חיי עולם הבא, ואלו שעוסקים בספרי ירשו גיהנום. ואף אני מוכן להיענש על כולם. וזה שלא כתבתי לך מכתב זה קודם לכן, כי חששתי שמא תכעס עלי ותעשה לי רע. אבל עכשיו גמרתי אומר להודיע לך הדבר, כי יודע אני שלפני שיגיע מכתבי זה לידך כבר אהיה בארון עצים, כי הגעתי לסוף ימי. ושלום מן המורה אריסטו הפורש מן העולם לאלכסנדר מלך יון הגדול." (שמות, "מעם לועז" חלק ב)
G o v er n o r
New member
מענין ביותר. כבר נתקלתי פעם ב"מכתב"
זה בפורום אחר. למרבה המזל נכח שם מישהו שהיה מסוגל לחוות דעה על ה"מכתב". הנה חוות דעתו...
זה בפורום אחר. למרבה המזל נכח שם מישהו שהיה מסוגל לחוות דעה על ה"מכתב". הנה חוות דעתו...
G o v er n o r
New member
נו, עמיתי השפויים, מה דעתכם על
החברל´ך ההזויים? מכתב מאריסטו לאלכסנדר. הא? מה דעתכם על כשורי החשיבה הבקורתית של חלק לא מבוטל מן העם היושב בציון, העגלים הרכים, אשר כחמר ביד מושכי-עט אידיוטים, או נוכלים ששמו להם למטרה להאביס את הבהמות הכשרות בהבלים, ממלאים כרסם לתאבון תבן, קש וגבבא ??
החברל´ך ההזויים? מכתב מאריסטו לאלכסנדר. הא? מה דעתכם על כשורי החשיבה הבקורתית של חלק לא מבוטל מן העם היושב בציון, העגלים הרכים, אשר כחמר ביד מושכי-עט אידיוטים, או נוכלים ששמו להם למטרה להאביס את הבהמות הכשרות בהבלים, ממלאים כרסם לתאבון תבן, קש וגבבא ??
אתה באמת סגור עד כדי כך בדעה שלך?
טוב, זה לא יפתיע אותי לומר את האמת. "...שנהוג לקרוא לו בימינו אלוהים" אתה קורא לו בימינו אלוהים. אני מעדיף לקרוא לא אמון-רע, מישהו אחר יעדיף לקרוא לו אללה. אתה לא יכול לומר שאפשר חצי-להחיל על אלוהים את חוקי הלוגיקה, זה שטויות. וחוץ מזה, איך אתה יודע מה אפשר להחיל עליו ומה לא? בנוגל ל"או שהוא קיים או שהוא לא" יופי, אתה אומר שאלוהים מוגבל מכיוון שהוא לא יכול להיות קיים ולא קיים באותו זמן. שוב, הייתי רוצה קישור להוכחות האלה. עד שאני אקרא אותם יש לך יתרון לא הוגן עלי (ולמרות שאתה בטח מעדיף את המצב ככה אני מבקש ממך להיות הוגן)
טוב, זה לא יפתיע אותי לומר את האמת. "...שנהוג לקרוא לו בימינו אלוהים" אתה קורא לו בימינו אלוהים. אני מעדיף לקרוא לא אמון-רע, מישהו אחר יעדיף לקרוא לו אללה. אתה לא יכול לומר שאפשר חצי-להחיל על אלוהים את חוקי הלוגיקה, זה שטויות. וחוץ מזה, איך אתה יודע מה אפשר להחיל עליו ומה לא? בנוגל ל"או שהוא קיים או שהוא לא" יופי, אתה אומר שאלוהים מוגבל מכיוון שהוא לא יכול להיות קיים ולא קיים באותו זמן. שוב, הייתי רוצה קישור להוכחות האלה. עד שאני אקרא אותם יש לך יתרון לא הוגן עלי (ולמרות שאתה בטח מעדיף את המצב ככה אני מבקש ממך להיות הוגן)
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.