חשבון האדם וחשבון האל
השאלה היא כיצד אנו מגדירים את האל? כשאנו דנים בשאלה של מושלם או לא אנו נוטים בעצם להכניס את האל לתוך המשבצת שלנו. וכאן טמונה הבעיה. האל אינו פועל לפי מה שלגבינו נראה טוב ויפה. אנו כבני אדם רואים את הדברים מהאספקט של האינטרס שלנו, ומכאן אנו דנים את האל. נוצר מצב בו שבעצם האדם הוא השופט, והאל הוא הנידון העומד לדין. לצורך העניין אתן את הדוגמה הבאה: המוות, כולנו רואים ת המוות כדבר הרע ביותר, אך זת אנו רואים מתוך הרצון שלנו לחיות, כלומר האינטרס שלנו. אך השאלה היא: לו יצוייר שלא היה מקרה מוות האם אז לא היינו סובלים מהתפוצצות אוכלוסין? ואולי זה היה גורם לניוון נצחי? או לשיעמומם בלתי פתיר?. ענין גן עדן:נראה לי כי אין כלל בעיה. ואם קיימת בעיה זה בשל העובדה כי אנו קוראים את הכתוב כפשוטו. יצויין כי בפרשנות של הפילוסופיה היהודית ספור גן עדן הובן כספור המתפרש ברובד אלגורי. הגירוש אינו מחסום מעץ החיים, אדרבא הגירוש מציין את השמירה על עץ החיים. הויל ולאדם יש בחירה ומכה הוא עשוי לפעול לטוב או לרע, יש חשש שהשתמשות לרע תפגע פגיעה נצחית בעץ החיים. לפיכך האל מציב הגבלות. הכתוב פן יאכל וחי לעולם אין הכוונה לשון אזהרה. אלא פן במובן של הלוואי. כלומר הלוואי ויאכל וחי לעולם. עם זאת עלי להדגיש כי עץ החיים אין כוונתו לחיים על פני האדמה. על מנת להבהיר ת הדברים אציין ת הנקודות הבאות. יושם אל לב כי בספור גן עדן אנ ו קורים על שני עצים. 1. עץ הדעת טוב ורע 2. עץ החיים הנמצא בתוך הגן. מה היא המשמעות של עץ הדעת טוב ורע? הרמב"ם מדגיש: כי במערכת המושגים יש שתי קטגוריות. 1. של טוב ורע 2. של מת ושקר. טוב ורע שייך למערכת המושגים החברתית. כלומר היא אינה שייכת למושגי אמת ושקר. ההבדל בין שני מושגים הללו, שבטוב ורע זה דבר המשתנה, והוא יחסי. בעוד מערכת המושגים של אמת ושקר היא תמידית. לדוגמה:אם נצביע לעבר השולחן ונשל האם זה שולחן? התשובה תהיה נכון או לא נכון. מנגד כאשר נשאל אם השולן יפה? או טוב או רע? כאן עשויים להינתן תשובות שונות יש איש לפי טעמו. על בסיס הבחנה זו, מסביר הרמב"ם, כי עץ החיים ועץ הדעת אינם עצים בוטניים הגדלים בקרקע, אלא עצים אלו הם מלשון עצה ורעיון, כאשר הכוונה היא על איזה מערכת מושגים האדם חי קודם החטא ולאיזה תחום מושגים הוא עבר לחיות אחר החטא. האיסור על אכילת עץ הדעת, אין הכוונה אסור לדעת. אלא האיסור הוא: ל לחיות רק על בסיס של טוב או רע והסבה היא: כי ביום שהאדם נפנה לחיות רק על פי קרטריון זה, בו בעת הוא מתנתק מעץ החיים שזה מערכת המושגים של מת ושקר שהם נ צ חיים. לכן לאאחר אכילת עץ הדעת מסופר כי האדם ושתו התביישו בהיותם עירומים. נשים לב: מה הצורך בבושה? אלא הבושה היא תולדה של ראיית הדברים בהקשר הנימוסי. והיא בעצם מלמדת מה קרה כאשר התנתק האדם ממערכת המושגים של אמת ושקר. מבחינת האמת אין צ ורך להתבייש בעירום, ובושה זו היא בעצם תוצר של החברה הנשענת על מ ושגי עץ הדעת טוב ורע, ולא של אמת ושקר. האל שייך לקטגוריה של האמת המוחלטת, וייתכן כי באמת הבעיה היא: שאנו שופטים את הדברים על בסיס של טוב ורע. אם כן הבעיה היא של ראית הדם ול האל.