אתה שוב כותב "את שוב.."?
אם כך, אין טעם מלכתחילה לחקור במופלא וכל הדיון מיותר. לא רק הדיון הזה, אלא כל דיון תיאולוגי שהוא ייתקל במחסום הזה של "נעלה מבינתנו ולכן אין טעם להמשיך לחפש". ולא רק כל דיון תיאולוגי, אלא גם כל יישום תיאולוגי יהיה חסר משמעות, משום שהרי איננו מבינים את רצון האל.... כדי לצאת מהחד-גדיא הזה, מה שאנחנו כן יכולים לעשות הוא לגייס את מיטב יכולתנו השכלית הזעומה כדי לנסות ולפלס דרך בתוך המבוך. אני מבינה כך: אפשרות א´: א. חייבת להיות סיבה לכך שנבראנו ולכך שעולמנו נברא. ב. ישנן אפשרויות רבות לגשת לשאלה "מדוע נבראנו?". ג. התנ"ך כלל אינו עוסק בכל התיאולוגיה הזאת אלא ניגש ישר לפרקטיקה. ד. מנקודת המוצא התנ"כית והדתית, האדם פשוט צריך לעשות את מה שאומרים לו. ה. סוף דיון. אפשרות ב´: א. חייבת להיות סיבה לכך שנבראנו ולכך שעולמנו נברא. ב. "מדוע נבראנו אם כן"?. כי לחשוב שאלוהים עשה את כל ההפקה הזו רק כדי להשתעשע מלראות אותנו רצים במבוך ומנסים לנחש, היא חשיבה אכזרית שאינה הולמת את מהות האל (בעיני). ג. איזה כלים קיבלנו כדי לענות על כך? העובדה שאנחנו חיים, העובדה שאנחנו חושבים, העובדה שאנחנו מרגישים וחשים... ועוד לפני שנתחיל למנות אותם במלואם, מדוע אנחנו שואלים שאלה זו? אולי היא חלק מן הכלים? ד. האם אלוהים שם אותנו כאן בלי להבין אותו עד הסוף היא כדי שנשאל שאלות וננסה להשיב עליהן כמיטב יכולתנו? ה. איזה מין אלוהים, בהנחה שאינו אכזרי, יברא אותנו בלי תשובות מוכנות לכל שאלה? ו. תשובה שלי: אלוהים חושב, מרגיש, מחפש תשובות, שברא אותנו כדי שנשאל, נחפש אופציות חדשות, נרגיש, נחווה... כך שאם נבוא עם רעיונות טובים, יוכל להשתמש בהם. תשובה זמנית. מן הסתם יש עוד אופציות, אבל אלה הן האופציות שאני משיגה בדעתי כרגע, והנחת הבסיס שלי היא שהחיפוש מניב תנועה ותשובות בעוד שההסתפקות בתשובות שסותמות את הפה ואת החשיבה היא סטטית.