האם אתם בעד/נגד
- פותח הנושא דוVשה
- פורסם בתאריך
ירגזי כחול
New member
המ. זה כבר יותר בשבילי.
דעתי שזה מזה שטויות. סליחה על הבוטות. אבל. דעתי, היא, שההשתמטות הגדולה היא בתוך צה"ל עצמו. ולא מחוצה לו. ומה שכולם רואים זו רק התוצאה בפועל של מה שקורה גם ככה. מה שאולי קורה כתוצאה מחינוך מסויים, או חוסר בו, ז"א. אני יודעת שאני חונכתי לאהוב את המולדת ללא תנאי. אמנם לא עד כדי כריתת האיברים שלי בשביל הרס"ר, אבל ללא תנאי בשביל המולדת, כן? [עד כדי, כן, לחזור לארץ כשהוריי עוד בחו"ל לבד ולהתגייס כשכל חבריי משתכרים ומסתממים בקולג', כן, אני אוהבת את המולדת ללא תנאי ואם היא היתה גבר הייתי מתחתנת איתה ברגע וזה היה פותר לי הרבה בעיות עם אמא
וכאן אני סוטה מהנושא...] ואני רואה שלא כולם ממש כמוני. מילא שהרב רוצים לברוח מהארץ כשמעטים רוצים לגדל בה את הילדים שלהם [וכאן לדיון אחר, על כמות הסמים שקטינים ותלמידי קולג' מסניפים ביום בארה"ב ארץ האפשרויות וה-קקה-, ועל כמה שהיא נפלאה וכדאיייי לגדל שם ילדים, וכמה מעטות המשפחות בהן הילדים אשכרה לא עושים סמים בכלל. אבל בכלל. ואני מדברת, סמים סמים. כאילו, גם דשא, אבל ממש לא רק.] אלא, שלא אכפת לאנשים מספיק או, למספיק אנשים מהמדינה שלהם, מספיק מהם, או ככה לפחות זה נדמה או מרגיש, מספיק מהם בשביל שהדגש במשמעת בצבא יצטרך להיות על "יחס חרא לחיילים כדי לגרום להם להרגיש הכי זבל שיש כדי שהם ישכחו שהם בני אדם גם אם התפקיד שלהם לא כזהההההההההההה מי ישמע מבצעי העיקר שנוכל לשלוט עליהם כי רצון לתת למולדת אין פה אז על מה עוד נפעל אם לא השפלה?!??!!!" ואז, תגידו לי שכל בנאדם עם קצת לב קצת רגש קצת, משהו חוץ מאגו ואף בשמיים, לא ירצה לעוף משם קיבינימאט כל עוד נפשו בו, ואיפה בן גוריון ואיפה יגאל אלון ואיפה החזון ואיפה אהבת הארץ. כי כשהגורמים שאמורים להיות ה"ארץ" מתייחסים אליי כמו הזבל שאני כל החיים עובדת בטיפול כדי לנסות ללמוד שאני לא, אז כן, אני אלחם על החיים שלי כדי לא לצאת על 21, כי ככה זה בפולניה [וסבתא גדלה באותו כפר עם שמעון פרס וזה אומר את הכל]. כי אני ישראלית ואני גאה בזה ואני לא אוותר על הלאום שלי ועל הצבא שלי ועל כל זה, לא משנה כמה יכניסו לי בלי סיבה, עם ההצגות האידיוטיות שלהם... אבל אני ממש ממש לרגע הכי קטן לא הולכת לשפוט אף אחד שכן יוותר. ההתעללות הנפשית שהולכת שם בלי שום הגיון, גם התפקידים בהם היא ממש לא הכרחית. היחס שכאילו מגמד את כל העקרונות של המדינה שכל כך גדלתי בהם כל החיים שלי ומותיר אותך עם הרבה השפלה ושאלה מהדהדת, מה אתה עושה פה... [שניה. וואו. זה מזה התסיס אותי. וגם מציקים לי במסנג'ר. וגם מאחור חושלוק. שאני כאילו, כבר לא זוכרת מי אני ושות'. אז, אני כבר מתעשתת וחוזרת
]
דעתי שזה מזה שטויות. סליחה על הבוטות. אבל. דעתי, היא, שההשתמטות הגדולה היא בתוך צה"ל עצמו. ולא מחוצה לו. ומה שכולם רואים זו רק התוצאה בפועל של מה שקורה גם ככה. מה שאולי קורה כתוצאה מחינוך מסויים, או חוסר בו, ז"א. אני יודעת שאני חונכתי לאהוב את המולדת ללא תנאי. אמנם לא עד כדי כריתת האיברים שלי בשביל הרס"ר, אבל ללא תנאי בשביל המולדת, כן? [עד כדי, כן, לחזור לארץ כשהוריי עוד בחו"ל לבד ולהתגייס כשכל חבריי משתכרים ומסתממים בקולג', כן, אני אוהבת את המולדת ללא תנאי ואם היא היתה גבר הייתי מתחתנת איתה ברגע וזה היה פותר לי הרבה בעיות עם אמא
ירגזי כחול
New member
הו,
הנה אני. אז ברור שזה הגיוני להשתמט. זה גם הגיוני שלא אבל גם אי אפשר לומר כלום על מי שכן. ותסלחו לי שאמרתי את זה, בו הו. ותסלחו לי שאני עצבנית
אבל זה אחד הנושאים הכי מעצבנים, בחיי. תמיד שואלים אותי איך ציונית עולה וטרללה כמוני לא מתעצבנת על המשתמטים. מי שיודע עוד קצת היסטוריה, על כמה שנלחמתי לשרת למרות שכל כך לא הייתי חייבת, בכלל לא מבין. אני מבינה. אני מבינה את כל מי שזה לא מתאים לו. אני לא שופטת אף אחד. וסליחה אלוהים, אבל, אני -כן- מבינה את כל מי שאומר שהמדינה על הזין שלו, כי המדינה מתייחסת כאילו אנחנו על הזין שלה, ואולי אם היחס היה קצת אחר, אני לא יודעת איך, אני לא מתיימרת להמציא מחדש את המערכת העתיקה הזו, אבל משהו שם היה עקום כל כך העיניי. אני אוהבת את המדינה שלי כאילו היא חלק ממני, אני בוכה בהמראות לחו"ל לעזאזל, אני רוצה שיהיה שלום, הייתי מתה אם זה יכל לעזור, הייתי נותנת הכל, אני לא יודעת אפילו מה לומר כדי להסביר. אבל הצבא הזה עקום. הוא יכול להרוס לאנשים את החיים, הוא יכול לפרק להם דברים שהם הצליחו לבנות בקושי רב. זה לא מחיר שאנים צריכים להיות חייבים לשלם. ובאשר לאלה ש"משתמטים סתם"..? אם הדברים היו נראים אחרת, אז אולי. משהו ביחס, בצבא עצמו. משהו בחינוך. משהו, משהו עקום, סעמק. ככה, במצב הנוכחי? אי אפשר שלא להבין, לפחות קצת.... ועל זה שההשתמטות היא בתוך הצבא עצמו. לכו לסבב שמירות. תראו איך חבורה של חיילים דופקים אחד את השני בשביל לישון את המעט שעות שגם ככה אין להם. לכו תראו איך כל אחד רק מחפש להפיל על מי שמתחתיו. אין דבר כזה courtesy. זה לא גורף, ברור שלא, יש אנשים נחמדים באמצע הדרך אבל נהוג להיות חארות, נהוג לדפוק, נהוג להעמיס, להפיל, ככה זה, צבא, ככה זה, צבא, תתעוררו, אתם בצבא, 20 שנית זוז, 20 שניות המפקדת, אתם נראים כמו סרדינים, קומו! תזדקפו! מה נראה לכם?!?! לא יודעת, לא יודעת. להשתמט? במצב הנוכחי צריך להגיד תודה אם יש עוד מישהו שרוצה להתגייס בכלל ולא עושה את זה סתם כי מכריחים אותו. ממש עצוב לי שזאת הדעה שלי ואולי היא קיצונית אבל כן, זו החצי שנה הנפלאה שעברה עליי במדים, ותגידו מה שתגידו. זה לא שאין יל עוד שנה וחצי שאני אעשה כמו גדולה, עם כל המחשבות האלה בראש. ובחיי שאני משוגעת שרציתי להתגייס. שאני עדיין רוצה להשאר. או שאני פשוט, אוהבת את המדינה שלי יותר מדי. עושה את זה בשביל סבתא ז"ל, או משו.
הנה אני. אז ברור שזה הגיוני להשתמט. זה גם הגיוני שלא אבל גם אי אפשר לומר כלום על מי שכן. ותסלחו לי שאמרתי את זה, בו הו. ותסלחו לי שאני עצבנית
אני בדעה שונה.
אני בהחלט יכולה להבין למה אנשים לא רוצים להתגייס, אבל אני לא חושבת שהצבא כזה משפיל/הורס וכו'. או שהנורמה [אפילו שיש יוצא מהכלל] היא לדרוך על האנשים שאיתך העיקר להשיג את מה שאתה רוצה [שעות שינה וכו']. ממש לא. השרות הצבאי שלי, ושל עוד כמה וכמה שאני מכירה, גם כאלו בקרבי וגם כאלו שלא, ממש לא היה כזה. כן, היה 20 שניות זוז, ככה זה טירונות. וכן, היה גם 10 שניות זוז, ככה זה בטחינות בקרבי. וכן, היה להתעורר בשעות לא שעות להקפצות וכו'. אבל צבא היא מסגרת, מסגרת מאוד מסויימת שצריכים לקחת בחשבון את המרכיבים שלה. וזה אומר שלפעמים אין בצבא הגיון, וזה אומר שיש מפקדים שאומרים מה לעשות ושמירות ותורנויות וטחינות, אבל זה ממש לא שווה ערך למשפיל/הורס וכו'. החווייה שלי מהצבא, על כל מה שהיה פחות טוב שם, היא ממש טובה. ובנוגע להשתמטות. הכל תלוי בסיבה. וכן, יש לי זכות ויכולת לשפוט. לפי ראות עיניי. אם מישהו לא התגייס כי 'לא מתחשק לי להגיש קפה במשך כך וכך זמן' אז זה מעלה לי ת'סעיף ברמות מטורפות. כנ"ל פציפיסטים [איש איש באמונתו יחיה] מעלים לי ת'סעיף. כי בואו באמת נפזר פרחים ושירים ולא נחזיק נשק אל מול המחבל שנכנס לנו לבית וגורס אותנו לחתיכות קטנות. היאח הידד!. ויש עוד אלפי סיבות לסיום שירות באמצע או לאי התגייסות בכלל.
אני בהחלט יכולה להבין למה אנשים לא רוצים להתגייס, אבל אני לא חושבת שהצבא כזה משפיל/הורס וכו'. או שהנורמה [אפילו שיש יוצא מהכלל] היא לדרוך על האנשים שאיתך העיקר להשיג את מה שאתה רוצה [שעות שינה וכו']. ממש לא. השרות הצבאי שלי, ושל עוד כמה וכמה שאני מכירה, גם כאלו בקרבי וגם כאלו שלא, ממש לא היה כזה. כן, היה 20 שניות זוז, ככה זה טירונות. וכן, היה גם 10 שניות זוז, ככה זה בטחינות בקרבי. וכן, היה להתעורר בשעות לא שעות להקפצות וכו'. אבל צבא היא מסגרת, מסגרת מאוד מסויימת שצריכים לקחת בחשבון את המרכיבים שלה. וזה אומר שלפעמים אין בצבא הגיון, וזה אומר שיש מפקדים שאומרים מה לעשות ושמירות ותורנויות וטחינות, אבל זה ממש לא שווה ערך למשפיל/הורס וכו'. החווייה שלי מהצבא, על כל מה שהיה פחות טוב שם, היא ממש טובה. ובנוגע להשתמטות. הכל תלוי בסיבה. וכן, יש לי זכות ויכולת לשפוט. לפי ראות עיניי. אם מישהו לא התגייס כי 'לא מתחשק לי להגיש קפה במשך כך וכך זמן' אז זה מעלה לי ת'סעיף ברמות מטורפות. כנ"ל פציפיסטים [איש איש באמונתו יחיה] מעלים לי ת'סעיף. כי בואו באמת נפזר פרחים ושירים ולא נחזיק נשק אל מול המחבל שנכנס לנו לבית וגורס אותנו לחתיכות קטנות. היאח הידד!. ויש עוד אלפי סיבות לסיום שירות באמצע או לאי התגייסות בכלל.
ירגזי כחול
New member
טוב, לגבי הפרחים..
האמת שלא חשבתי על זה כשכתבתי אלא יותר על דברים כמו, נניח, שחברה שלי רוקדת [מדהים מדהים] ולא היה בזין שלה להתגייס אז היא, יש שיגידו, השתמשה בבעיות שלה כדי לצאת מהצבא, כשאני עשיתי בדיוק ההפך. ויש שינסחו את זה לגמרי אחרת. ואני ממש לא הולכת להסתכל עליה עקום בגלל זה. בחיים לא. רב ה"משתמטים" שאני מכירה הם אנשים ש, לא יודעת. אכפת לי מהם ואני לא רוצה לראות אותם סובלים בצבא. כמו שמן הסתם לאמהות אכפת מהבנים שלהם וכו'. אבל אני מדברת על בנות, בנות רגישות, כאלה שגם ככה לא היו הולכות לקרבי וגם ככה לא היו מסתדרות משהו עם ההשפלה הזאת ומיכל, את באמת לא היית בקורס שלי או בצבא שלי, אז כיף לך שהיה לך אחלה שירות, בחיי. השירות שלי התחיל להראות נורמלי רק לא מזמן ואני עדיין דיי מוכת טראומות. ואפילו כרגע, נמאס לי שהרס"ר חושב שמה שאומר אם אני חיילת טובה או לא זה אם הכפתור שלי מכופתר בדיוק, לא אכפת לי איזה הגיון עקום יש מאחורי זה, זה שהוא מדבר אליי בגלל כפתור כאילו אני הצרות שלו, זה משהו שבחיים שלי לא ראיתי, בשום מקום שבו התחנכתי. אולי זו בעיה שלי עם סמכות, אבל באמת שאני רואה במערכת הזאת משהו נורא עקום. בהמון מאיך שהיא פועלת. וכבר יצא לי ועוד יצא ויוצא [חח, מעוד שבוע וחצי] לעבוד תחת מפקדים נפלאים שהם בכלל לא כאלה, כי, יש פנינים, אבל, כל מה שאני מנסה להגיד הוא שעם היחס שניתן, לא פלא שהחיילים מתייחסים כמו שהם, ואני לא יודעת מה גורר מה, ואם הביצה או התרנגולת, ואם צריך השפלה כי אין מספיק גאוות הארץ או שקשה לאהוב את המדינה כשמשניאים אותה עליך ככה... אני באמת לא יודעת. אני רק יודעת שמאז שאני בצבא אני באמת לא שופטת אף אחד, וגם לפני, כעקרון שחונכתי לפיו, בארה"ב, ואני ממש לא מרימה אף - זה פשוט דבר אחד שהם כן עושים פה יפה. לא יודעת, אני לא חושבת שצריך לשפוט אנשים. אף פעם אי אפשר לדעת.
האמת שלא חשבתי על זה כשכתבתי אלא יותר על דברים כמו, נניח, שחברה שלי רוקדת [מדהים מדהים] ולא היה בזין שלה להתגייס אז היא, יש שיגידו, השתמשה בבעיות שלה כדי לצאת מהצבא, כשאני עשיתי בדיוק ההפך. ויש שינסחו את זה לגמרי אחרת. ואני ממש לא הולכת להסתכל עליה עקום בגלל זה. בחיים לא. רב ה"משתמטים" שאני מכירה הם אנשים ש, לא יודעת. אכפת לי מהם ואני לא רוצה לראות אותם סובלים בצבא. כמו שמן הסתם לאמהות אכפת מהבנים שלהם וכו'. אבל אני מדברת על בנות, בנות רגישות, כאלה שגם ככה לא היו הולכות לקרבי וגם ככה לא היו מסתדרות משהו עם ההשפלה הזאת ומיכל, את באמת לא היית בקורס שלי או בצבא שלי, אז כיף לך שהיה לך אחלה שירות, בחיי. השירות שלי התחיל להראות נורמלי רק לא מזמן ואני עדיין דיי מוכת טראומות. ואפילו כרגע, נמאס לי שהרס"ר חושב שמה שאומר אם אני חיילת טובה או לא זה אם הכפתור שלי מכופתר בדיוק, לא אכפת לי איזה הגיון עקום יש מאחורי זה, זה שהוא מדבר אליי בגלל כפתור כאילו אני הצרות שלו, זה משהו שבחיים שלי לא ראיתי, בשום מקום שבו התחנכתי. אולי זו בעיה שלי עם סמכות, אבל באמת שאני רואה במערכת הזאת משהו נורא עקום. בהמון מאיך שהיא פועלת. וכבר יצא לי ועוד יצא ויוצא [חח, מעוד שבוע וחצי] לעבוד תחת מפקדים נפלאים שהם בכלל לא כאלה, כי, יש פנינים, אבל, כל מה שאני מנסה להגיד הוא שעם היחס שניתן, לא פלא שהחיילים מתייחסים כמו שהם, ואני לא יודעת מה גורר מה, ואם הביצה או התרנגולת, ואם צריך השפלה כי אין מספיק גאוות הארץ או שקשה לאהוב את המדינה כשמשניאים אותה עליך ככה... אני באמת לא יודעת. אני רק יודעת שמאז שאני בצבא אני באמת לא שופטת אף אחד, וגם לפני, כעקרון שחונכתי לפיו, בארה"ב, ואני ממש לא מרימה אף - זה פשוט דבר אחד שהם כן עושים פה יפה. לא יודעת, אני לא חושבת שצריך לשפוט אנשים. אף פעם אי אפשר לדעת.
ירגזי כחול
New member
וכאילו,
זה עובד ככה, שמי שיש לו סוג כלשהו של מצפון כלפי המדינה שלו או אמא שלו, יתגייס, ואלה שלא לא, ו, לא יודעת, איכשהו גם ככה מסתדרים עם מה שיש, לא? אם מישהו חושב שיעזור לו לתקוע פרחים ברובים של המחבלים, אז, שיהיה לו בהצלחה... אני מזה לא מתחילה אפילו לדבר על העניינים האלה, זה סתם מכניס אותי לדכאון. אבל הצבא פשוט עצבן אותי מתוך השורות שם, זה ממש הזכיר לי שיחה שבדיוק היתה לי עם חברה, בה היא פשוט "לא הבינה" איך אני לא "רותחת" על המשתמטים וכאילו..... וואלה. לא. לא יודעת, אולי הצלחתי בכ"ז להעביר משהו מבין כל המילים האלה.
זה עובד ככה, שמי שיש לו סוג כלשהו של מצפון כלפי המדינה שלו או אמא שלו, יתגייס, ואלה שלא לא, ו, לא יודעת, איכשהו גם ככה מסתדרים עם מה שיש, לא? אם מישהו חושב שיעזור לו לתקוע פרחים ברובים של המחבלים, אז, שיהיה לו בהצלחה... אני מזה לא מתחילה אפילו לדבר על העניינים האלה, זה סתם מכניס אותי לדכאון. אבל הצבא פשוט עצבן אותי מתוך השורות שם, זה ממש הזכיר לי שיחה שבדיוק היתה לי עם חברה, בה היא פשוט "לא הבינה" איך אני לא "רותחת" על המשתמטים וכאילו..... וואלה. לא. לא יודעת, אולי הצלחתי בכ"ז להעביר משהו מבין כל המילים האלה.
גם אני לא רותחת על המשתמטים.
במיוחד לא אלו שלא מתגייסים כי לא בזין שלהם. הם לא שווים התייחסות, בעיקר אם הם לא קרובים אליי או משהו בסגנון. וכמו שאמרתי, יש סיבות מדוע אנשים לא עושים צבא. יש סיבות לגיטימיות, ויש כאלו פחות, ויש כאלו ממש ממש פחות. השרות הצבאי שלי היה חווייה, בסופו של דבר, על כל מגרעותיה ומעלותיה. לא מוצא חן בעינייך איך שהסמל מדבר אלייך? או שהוא מסתכל על מי ומה שאת בתור חיילת דרך כפתור רכוס או לא?, זה חלק מהמסגרת הצבאית. זה תפקידו של רס"ר. אחראי משמעת. גם בעיניי לא מצא הרבה חן שהרס"ר דפק לי תלונה כי לא הייתי עם דיסקית באמצע ריצה למרפאה כי הייתה לי דלקת שכמעט עיוורה אותי בעיניים. נו אז?, הצבא זה תוכנית לפי בקשתי?, זה התפקיד של הרס"ר, אז הוא מנייאק. חשבת שתתגייסי לצבא והוא יהיה מורכב מחברים שלך? מאווירה מהנה והגיונית?, טעית. צבא זו מסגרת שפועלת לפי החוקים שלה. יש כאלו טובים ויש כאלו פחות. יש אנשים נחמדים ויש כאלו פחות. גם בעיניי לא מצא חן שלא ראיתי את אחותי שנה וחצי וברגע שהיא חזרה לביקור ריתקו אותי לשבוע לבסיס בלי שום התחשבות ובלי שום אפשרות לצאת. נו אז?, אז זה אומר שהצבא לא שווה?, זה אומר שלא צריך להתגייס?, זה אומר שאפשר להבין אנשים שלא בזין שלהם להתגייס כי לא מתייחסים אליהם יפה כמו שהם חושבים שצריך?. תכף נוציא סטיקרים של 'אוי יו יויייי, הרס"ר צעק עליי, ריתקו אותי, לא מתייחסים אליי יפה ונעים, אוי יויי יוייי, השתמטות זה הפתרון לחיים יפים ונטולי כל ביקורת, אוי יויי יוייי'. כל מסגרת והחוקים שלה. אם מישהו בוחר להתגייס שיקח בחשבון לאן הוא נכנס. במקרים של התעללות, קשה יותר או פחות, יש קבילות, יש מפקדים יותר בכירים שניתן לפנות אליהם וכו' וכו'. הצבא אומנם לא הגיוני לפעמים אך זו איננה מסגרת אטומה לחלוטין. רחוק מזה.
במיוחד לא אלו שלא מתגייסים כי לא בזין שלהם. הם לא שווים התייחסות, בעיקר אם הם לא קרובים אליי או משהו בסגנון. וכמו שאמרתי, יש סיבות מדוע אנשים לא עושים צבא. יש סיבות לגיטימיות, ויש כאלו פחות, ויש כאלו ממש ממש פחות. השרות הצבאי שלי היה חווייה, בסופו של דבר, על כל מגרעותיה ומעלותיה. לא מוצא חן בעינייך איך שהסמל מדבר אלייך? או שהוא מסתכל על מי ומה שאת בתור חיילת דרך כפתור רכוס או לא?, זה חלק מהמסגרת הצבאית. זה תפקידו של רס"ר. אחראי משמעת. גם בעיניי לא מצא הרבה חן שהרס"ר דפק לי תלונה כי לא הייתי עם דיסקית באמצע ריצה למרפאה כי הייתה לי דלקת שכמעט עיוורה אותי בעיניים. נו אז?, הצבא זה תוכנית לפי בקשתי?, זה התפקיד של הרס"ר, אז הוא מנייאק. חשבת שתתגייסי לצבא והוא יהיה מורכב מחברים שלך? מאווירה מהנה והגיונית?, טעית. צבא זו מסגרת שפועלת לפי החוקים שלה. יש כאלו טובים ויש כאלו פחות. יש אנשים נחמדים ויש כאלו פחות. גם בעיניי לא מצא חן שלא ראיתי את אחותי שנה וחצי וברגע שהיא חזרה לביקור ריתקו אותי לשבוע לבסיס בלי שום התחשבות ובלי שום אפשרות לצאת. נו אז?, אז זה אומר שהצבא לא שווה?, זה אומר שלא צריך להתגייס?, זה אומר שאפשר להבין אנשים שלא בזין שלהם להתגייס כי לא מתייחסים אליהם יפה כמו שהם חושבים שצריך?. תכף נוציא סטיקרים של 'אוי יו יויייי, הרס"ר צעק עליי, ריתקו אותי, לא מתייחסים אליי יפה ונעים, אוי יויי יוייי, השתמטות זה הפתרון לחיים יפים ונטולי כל ביקורת, אוי יויי יוייי'. כל מסגרת והחוקים שלה. אם מישהו בוחר להתגייס שיקח בחשבון לאן הוא נכנס. במקרים של התעללות, קשה יותר או פחות, יש קבילות, יש מפקדים יותר בכירים שניתן לפנות אליהם וכו' וכו'. הצבא אומנם לא הגיוני לפעמים אך זו איננה מסגרת אטומה לחלוטין. רחוק מזה.
ירגזי כחול
New member
....אממ.
לא ממש אהבתי את איך שכתבת את זה ואת היחס שהרגשתי ממך בתגובה הזאת. כמעט בדיוק כמו שאני לא אוהבת את היחס בצבא. רק ששם מן הסתם זה קצת יותר היסטרי. פשוט, לי אישית יש בעיה עם חרא יחס. מהצבא ומבכלל. פשוט לא אוהבת שמתייחסים אליי לא כמו בנאדם. לא כמו שמגיע לי. לא רואה איך היכולת שלי לתרום למדינה שלי קשורה ליכולת של הגורמים האחרים בצה"ל שמעליי להשפיל אותי עד שאני מרגישה שאני לא רוצה לחיות. אמרו לי כבר שאולי זה פער תרבות, את יודעת? הרי, כחפור. כמה וכמה שנים הייתי במדינה אחרת בה מתייחסים לאנשים מאוד מאוד אחרת ממה שבישראל, בה אם היה קורה יחס כמו שיש למשל, בצבא, זה היה גובל במשהו לתבוע עליו. אז מבחינתי זה לא צודק בעליל, ולא תארתי לעצמי שזה אפשרי בכלל עד שהגעתי וראיתי בעצמי. וכן, זה קשה לי בתור הבנאדם שאני לספוג דבר כזה. בקיצור, אוי אוי אוי והכל, אבל אם האויאויאוי שלך היה מופנה כלפי, ממש לא ראיתי את זה בעין יפה. אני ממש לא רואה את הפואנטה שלי כאויאויאוי. אני שמה פה את סימן השאלה הגדול שמרצד בראש שלי מזה הרבה זמן על איך שהמערכת הזו מתנהלת, איך שאנשים מתייחסים אחד אל השני, על איך שמפקדים משפילים בלי סיבה הגיונית [ולא כולם, אולי רק אלה שלא מסוגלים להפעיל סמכות בשום דרך אחרת], על איך שחיילים דופקים אחד את השני על ימין ועל שמאל, על איך שבחיים לא הייתי רוצה לדמיין את המדינה שלנו, וכן, יש חיובי אבל אני מדברת כרגע על השלילי, על מה שגורם לי להבין את המשתמטים עאלק -ושואלת אם זה באמת חייב להיות ככה. אולי אני טועה, אולי ככה עדיף שזה ישאר כי ככה זה תמיד היה, כבר שנים. ובסדר, אולי זה באמת פער תרבויות. כמו שאת רואה, התגייסתי, ונשארתי למרות הכל. וזה למרות ענק, אני לא בטוחה שאת מבינה עד כמה, אולי את באמת לא מבינה. אז, זה לא שאני מתפנקת. ואני ממש לא יושבת ואומרת אוי אוי אוי. זה יותר בעניין של, צודק ולא צודק. באופן כללי. בתוך המערכת. מבחינת, כן, יחס אנושי או שלא אנושי בכלל. ובסדר, אני מבינה שבין אוי אוי ואוי את מנסה לומר שאולי לא צריך להיות שם צדק אבל אני לא מאמינה בחוסר הגיון... אז אולי באמת הבעיה היא אצלי. שהכל ימשיך להיות עקום, למשל, ילדות עם קב"א 56 יהיו פקידות וגברים מיוזעים עם קב"א 46 יצעקו עליהן לכפתר [וישלחו אותן לכלא על זה, בכיף,] עד שהן ירצו למרוט את האוזניים מהמקום. לא יודעת. לא יודעת.
לא ממש אהבתי את איך שכתבת את זה ואת היחס שהרגשתי ממך בתגובה הזאת. כמעט בדיוק כמו שאני לא אוהבת את היחס בצבא. רק ששם מן הסתם זה קצת יותר היסטרי. פשוט, לי אישית יש בעיה עם חרא יחס. מהצבא ומבכלל. פשוט לא אוהבת שמתייחסים אליי לא כמו בנאדם. לא כמו שמגיע לי. לא רואה איך היכולת שלי לתרום למדינה שלי קשורה ליכולת של הגורמים האחרים בצה"ל שמעליי להשפיל אותי עד שאני מרגישה שאני לא רוצה לחיות. אמרו לי כבר שאולי זה פער תרבות, את יודעת? הרי, כחפור. כמה וכמה שנים הייתי במדינה אחרת בה מתייחסים לאנשים מאוד מאוד אחרת ממה שבישראל, בה אם היה קורה יחס כמו שיש למשל, בצבא, זה היה גובל במשהו לתבוע עליו. אז מבחינתי זה לא צודק בעליל, ולא תארתי לעצמי שזה אפשרי בכלל עד שהגעתי וראיתי בעצמי. וכן, זה קשה לי בתור הבנאדם שאני לספוג דבר כזה. בקיצור, אוי אוי אוי והכל, אבל אם האויאויאוי שלך היה מופנה כלפי, ממש לא ראיתי את זה בעין יפה. אני ממש לא רואה את הפואנטה שלי כאויאויאוי. אני שמה פה את סימן השאלה הגדול שמרצד בראש שלי מזה הרבה זמן על איך שהמערכת הזו מתנהלת, איך שאנשים מתייחסים אחד אל השני, על איך שמפקדים משפילים בלי סיבה הגיונית [ולא כולם, אולי רק אלה שלא מסוגלים להפעיל סמכות בשום דרך אחרת], על איך שחיילים דופקים אחד את השני על ימין ועל שמאל, על איך שבחיים לא הייתי רוצה לדמיין את המדינה שלנו, וכן, יש חיובי אבל אני מדברת כרגע על השלילי, על מה שגורם לי להבין את המשתמטים עאלק -ושואלת אם זה באמת חייב להיות ככה. אולי אני טועה, אולי ככה עדיף שזה ישאר כי ככה זה תמיד היה, כבר שנים. ובסדר, אולי זה באמת פער תרבויות. כמו שאת רואה, התגייסתי, ונשארתי למרות הכל. וזה למרות ענק, אני לא בטוחה שאת מבינה עד כמה, אולי את באמת לא מבינה. אז, זה לא שאני מתפנקת. ואני ממש לא יושבת ואומרת אוי אוי אוי. זה יותר בעניין של, צודק ולא צודק. באופן כללי. בתוך המערכת. מבחינת, כן, יחס אנושי או שלא אנושי בכלל. ובסדר, אני מבינה שבין אוי אוי ואוי את מנסה לומר שאולי לא צריך להיות שם צדק אבל אני לא מאמינה בחוסר הגיון... אז אולי באמת הבעיה היא אצלי. שהכל ימשיך להיות עקום, למשל, ילדות עם קב"א 56 יהיו פקידות וגברים מיוזעים עם קב"א 46 יצעקו עליהן לכפתר [וישלחו אותן לכלא על זה, בכיף,] עד שהן ירצו למרוט את האוזניים מהמקום. לא יודעת. לא יודעת.
את יודעת\
אני לא חושבת שיש גיוס שלא מלווה בטראומות, כי בסופו של דבר זה שינוי מסגרת קיצוני, ודראסטי, ונורא נורא מהיר. ויש סיבה לזה, לא אומרים לך "20 שניות זוז" ומגבילים אותך אלפי הגבלות סתם. יש מסגרת להכניס אותך אליה, יש משמעת שצריכה להיות, יש שינויים שצריך לעשות וצריך לעשות אותם מהרגע הראשון, כי הרבה יותר קל להחזיק קצר-קצר ואז להתחיל לשחרר, מאשר לתת את כל המרחב ולאט לאט להדק. עם כמה שסבלתי (ואלוהים, כמה סבלתי, ואלוהים, כמה טראומות, ובואי נגיד שהטירונות והקורס לא הביאו אותי למקומות נפשיים בריאים כ"כ), אני יודעת שזה היה הכרחי. וגם כשישבתי על מיטת הברזל העקומה בלילה ולא הצלחתי לישון וחשבתי על איך שאני כלואה פה, איך שמשפילים אותי וצועקים עליי ואיך שאני לא נספרת, אבל ידעתי שזה חייב להיות ככה. ושאח"כ זה יהיה אחרת. כן, יש אנשים שלא טוב לתת להם כוח בידיים ויש אנשים שנפגעים, אני לא אומרת שהכל בצבא מושלם, ממש לא. המערכת הזאת לא תמיד מתפקדת כמו שצריך, אבל המרחק בין זה לבין "לא נתגייס כי לא נחמדים אלינו שם" (הקצנתי, למרות שאינ בטוחה שיש אנשים שאומרים את זה) הוא די גדול. זה כלכך מרתיח אותי, שיש אנשים שחושבים שאם לא נוח להם להתגייס אז הם לא צריכים.ף זה כאילו שהם מסתובבים עם בועה כזאת שמקיפה את הראש שלהם ולא רואים מה קורה סביבם, איפה אנחנו חיים, עם מה אנחנו מתמודדים. שמגנים על האינטרסים האישיים שלהם. בחיי, אנשים שאומרים שהם יכולים לפתח את הקריירה שלהם בשנתיים-שלושה האלה?! מה?! קריירה?! מה קרה, תנו שנתיים-שלוש למדינה, זהו, לא תהיה לכם קריירה בעתיד? זה פשוט מרתיח אותי. האגואיסטיות הזאת, האיטנרסנטיות. כן, לא כיף בצבא, בטח לא לכולם. אבל לומדים המון, המון, המון. ואני רואה את ההבדלים בין חברים שלי ששירתו לאלה שלא, את הבגרות האחרת, את המחשבה החכמה יותר, את האחריות שהם יודעים לקחת, את איך שמשהו בהם נבט והשתנה. וזה פשוט מזעזע אותי, שאנשים משתמטים כי לא נוח להם לשרת. כי זה לא מתאים לסדר החיים שהם בחרו לעצמם. אוקיי, אם הקריירה לשכם *באמת* תלויה בזה (ספוראטים / רקדנים), יש תכניות מיוחדות בצבא בשביל זה. כל שאר הקריירות שלא תלויות בגיל יכולות לחכות. (כן, אני יודעת שיש אנשים שבאמת לא יכולים לשרת. לא מדובר עליהם פה).
אני לא חושבת שיש גיוס שלא מלווה בטראומות, כי בסופו של דבר זה שינוי מסגרת קיצוני, ודראסטי, ונורא נורא מהיר. ויש סיבה לזה, לא אומרים לך "20 שניות זוז" ומגבילים אותך אלפי הגבלות סתם. יש מסגרת להכניס אותך אליה, יש משמעת שצריכה להיות, יש שינויים שצריך לעשות וצריך לעשות אותם מהרגע הראשון, כי הרבה יותר קל להחזיק קצר-קצר ואז להתחיל לשחרר, מאשר לתת את כל המרחב ולאט לאט להדק. עם כמה שסבלתי (ואלוהים, כמה סבלתי, ואלוהים, כמה טראומות, ובואי נגיד שהטירונות והקורס לא הביאו אותי למקומות נפשיים בריאים כ"כ), אני יודעת שזה היה הכרחי. וגם כשישבתי על מיטת הברזל העקומה בלילה ולא הצלחתי לישון וחשבתי על איך שאני כלואה פה, איך שמשפילים אותי וצועקים עליי ואיך שאני לא נספרת, אבל ידעתי שזה חייב להיות ככה. ושאח"כ זה יהיה אחרת. כן, יש אנשים שלא טוב לתת להם כוח בידיים ויש אנשים שנפגעים, אני לא אומרת שהכל בצבא מושלם, ממש לא. המערכת הזאת לא תמיד מתפקדת כמו שצריך, אבל המרחק בין זה לבין "לא נתגייס כי לא נחמדים אלינו שם" (הקצנתי, למרות שאינ בטוחה שיש אנשים שאומרים את זה) הוא די גדול. זה כלכך מרתיח אותי, שיש אנשים שחושבים שאם לא נוח להם להתגייס אז הם לא צריכים.ף זה כאילו שהם מסתובבים עם בועה כזאת שמקיפה את הראש שלהם ולא רואים מה קורה סביבם, איפה אנחנו חיים, עם מה אנחנו מתמודדים. שמגנים על האינטרסים האישיים שלהם. בחיי, אנשים שאומרים שהם יכולים לפתח את הקריירה שלהם בשנתיים-שלושה האלה?! מה?! קריירה?! מה קרה, תנו שנתיים-שלוש למדינה, זהו, לא תהיה לכם קריירה בעתיד? זה פשוט מרתיח אותי. האגואיסטיות הזאת, האיטנרסנטיות. כן, לא כיף בצבא, בטח לא לכולם. אבל לומדים המון, המון, המון. ואני רואה את ההבדלים בין חברים שלי ששירתו לאלה שלא, את הבגרות האחרת, את המחשבה החכמה יותר, את האחריות שהם יודעים לקחת, את איך שמשהו בהם נבט והשתנה. וזה פשוט מזעזע אותי, שאנשים משתמטים כי לא נוח להם לשרת. כי זה לא מתאים לסדר החיים שהם בחרו לעצמם. אוקיי, אם הקריירה לשכם *באמת* תלויה בזה (ספוראטים / רקדנים), יש תכניות מיוחדות בצבא בשביל זה. כל שאר הקריירות שלא תלויות בגיל יכולות לחכות. (כן, אני יודעת שיש אנשים שבאמת לא יכולים לשרת. לא מדובר עליהם פה).
אותי הצבא לא רצה לגייס ../images/Emo7.gif
אבל בכל-זאת עשיתי שירות לאומי במשך שנתיים [ובאמא'שלי הייתי יותר "קרבית" מחברות שלי שעשו צבא.. סגרתי כל שבת שנייה במשך שנתיים שלמות!!] גם מי שלא מגייסים אותי מסיבה זו או אחרת , צריך, לדעתי לפחות לתרום שנה אחת דרך שירות לאומי - שלא לדבר על שנתיים... לדעתי.
אבל בכל-זאת עשיתי שירות לאומי במשך שנתיים [ובאמא'שלי הייתי יותר "קרבית" מחברות שלי שעשו צבא.. סגרתי כל שבת שנייה במשך שנתיים שלמות!!] גם מי שלא מגייסים אותי מסיבה זו או אחרת , צריך, לדעתי לפחות לתרום שנה אחת דרך שירות לאומי - שלא לדבר על שנתיים... לדעתי.
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.