האם גישור מתאים לנו?

מצב
הנושא נעול.
פגישות נפרדות

גור-ממתי פגישות נפרדות בהליך גישור אסורות?
סבורה כי התקונת אינן מזכירות זאת.ונהפוך הוא:פגישות נפרדות רצויות ומאוד ומחוייבות המצאיות בהליך גישור.
פגישות נפרדות
תקראי טוב את שכתבתי: בבוררות פגישות נפרדות אסורות!!! כמובן, בגישור פגישות נפרדות מותרות ויכולות להוות חלק מקובל מההליך. הדילמה שהעלתי היא: לאחר שהמגשר היה בפגישות נפרדות עם הצדדים במסגרת הליך הגישור, האם זה בסדר שימשיך באותו המקרה וישמש כבורר, שלו (כאמור) אסורות הפגישות הנפרדות. מקווה שהבהרתי אחת מהדילמות שבהליך הגישבור.
 

שילה1

New member
מסכימה.בוררות-שני הצדדים לוקחים חלק

פגישות נפרדות
תקראי טוב את שכתבתי: בבוררות פגישות נפרדות אסורות!!! כמובן, בגישור פגישות נפרדות מותרות ויכולות להוות חלק מקובל מההליך. הדילמה שהעלתי היא: לאחר שהמגשר היה בפגישות נפרדות עם הצדדים במסגרת הליך הגישור, האם זה בסדר שימשיך באותו המקרה וישמש כבורר, שלו (כאמור) אסורות הפגישות הנפרדות. מקווה שהבהרתי אחת מהדילמות שבהליך הגישבור.
מסכימה.בוררות-שני הצדדים לוקחים חלק
בכל ההליך,מתחילתו ועד סופו.מתצלת,גור! הבנתי את הדילמה,לא רואה בכך כל פגם,במידה והמגשר איש מקצוע,ויודע להיות נטרלי.
 

שילה1

New member
לא מסכימה איתך.גם בבוררות יש להביא את כל

הבעיה שבגישבור
תשימו לב שבשילוב שבין גישור ובוררות על ידי אותו אדם כאשר הגישור מתקיים תחילה, קיימת סתירה מובנית: תהליך הגישור מבוסס בעקרון על "משחק בקלפים גלויים" תהליך הבוררות דומה יותר להליך שיפוטי אדוורסרי בו כל צד בונה את הנרטיב שלו, זאת ועוד - כל צד מנסה לקעקע את נימוקי הצד השני ואפילו להפוך אותו לדמוני. על כן, יש קושי להסב גישור לבוררות שתתנהל על ידי אותו אדם, לאחר שאותו אדם נחשף למידע שהיה אמור להיות חסוי בפניו. יותר אפשרי לעבור בתחומים מוגבלים לפישור. ניתן לבצע תהליך מהופך. להתחיל בבוררות ורק לאחר פסק הבוררות לעבור לגישור, כאשר מסכימים שפסק הבוררות נשאר חסוי בפני הצדדים ונגנז במידה והגישור מצליח.
לא מסכימה איתך.גם בבוררות יש להביא את כל
הפרטים,הניירת הרלוונטית,וכל הקשור. ונהפוך הוא:והיה והליך גישור אינו מסתים בשל חילוקי דעות קטנים,טוב יעשו הצדדים אם ימנו את המגשר כבורר,וכך יסיימו ההליך ויגיעו להסכמות,ומבחינת המגשר-רואה בכך מחמאה:שני הצדדים סומכים עליו. מהליך בוררות לא ניתן לחזור לגישור,מאחר וההליך טרמינלי,לא ניתן לערער עליו,אלא אם היה בו פגם מהותי. פסק בוררות לא נשאר חסוי,דינו כפסק דין לכל דבר,ולכן אין לשוב ממנו "לאחור"-לגישור. ואגב-אין בוררות בתנאים שאותם הזכרת. וראה התקנות הרלוונטיות בנושא. נראה לי כי הליך הבוררות אינו מובן דיו למספר מגשרים.
 

שילה1

New member
מסכימה איתך,ולנושא הסיפא-

בתור מענה לצורך שהזכרת זה אכן רעיון טוב
זו לדעתי גם הגישה של בתי המשפט שרק רוצים שיורידו מהם את העומס וביננו לא אכפת להם אם תעשה בוררות פישור גישור או ריקוד על חבל העיקר שיש הסכם חתום. מה שיפה אצלך זה שאתה לא נותן להם לברוח מהסכם ולפוצץ אותו ועובר לבוררות העיקר שלא יחזרו להתנגח- אני בעד הגישה הזו אבל באמת רק כמוצא אחרון. לטעמי יש גם לנסות ולראות גם אם דרך הפישור מתאימה. הבעיה בגישה הזו שאתה מציג שהיא איננה גישה שמפנימה את ישוב הסכסוך באמצעים שאינם כוחניים בו יש צד מנצח ומרסק לעומת צד מובס ומוכה. לענין זה אין הבדל בין בוררות לבין משפט למעט בוררות לכתחילה ששם פונים שני בעלי דין למישהו המוסכם עליהם שישפוט ביניהם ויש כאן איזשהו אלמנט של קבלה ושיתוף. בית המשפט מפנה את בעלי הדין אליך נכון? אז הוא כופה אותך כמגשר והוא גם כופה אותך כבורר ואם לא אז חוזרים לבית המשפט. זה לא ממש כפיה אבל הם לא באו אליך מרצונם וזו הנקודה העיקרית כאן. האמת אני סבור שבתי המשפט הם המכשול הגדול ביותר להטמעת הגישור בארץ אבל על זה אני אכתוב בהודעה נפרדת.
מסכימה איתך,ולנושא הסיפא-
שם ,בבתי המשפט,חייבים לשנות את הגישה ואת הדרך.
 

מ ג ש ר

New member
גישת בית המשפט

מסכימה איתך,ולנושא הסיפא-
שם ,בבתי המשפט,חייבים לשנות את הגישה ואת הדרך.
גישת בית המשפט
גישת בית המשפט מתחילה בזה שבית המשפט מדבר עם עורכי הדין ולא עם הצדדים עצמם - לכן הוא מפנה את ההצעה לגישור לעורכי הדין של הצדדים ולא לצדדים עצמם ישירות. הקדם משפט יהיה בעוד 4 חודשים, לעורך הדין יש הרבה תיקים והרבה זמן עד אז ומכאן התיחסותו. לצדדים עצמם יש בדרך כלל רק את התיק הזה והם יותר ממוקדים בו, אבל מצד שני הם כבר פנו לעורך דין והם מרגישים שהם חיבים לסמוך עליו ועל שיקול דעתו בנושא. כמובן קימים גם המקרים שהצדדים עצמם חזקים בדעתם ובטוחים שיזכו במשפט ולכן לא מוכנים לשמוע על גישור. סיכמנו כבר עם עורך הדין ושהוא יעשה את העבודה. נושא הגישור עדיין אינו מושרש ומוכר בחברה לאורכה ולרוחבה - האפשרויות לפנות למסלול של עורך דין/בית משפט ותביעה או למסלול של גישור ופשר - אינן נשקלות טרום התביעה. מסלול הגישור / פישור מחייב אותך מראש לותר על חלק מתאותך ואילו במסלול התביעה יש לך לכאורה את האפשרות התאורטית לזכות בתביעה. איך משנים את הלך הרוח בחברה - קטונתי.
 

שילה1

New member
זו בדיוק הבעייה.נראה לי שההליך חייב להתבצע

גישת בית המשפט
גישת בית המשפט מתחילה בזה שבית המשפט מדבר עם עורכי הדין ולא עם הצדדים עצמם - לכן הוא מפנה את ההצעה לגישור לעורכי הדין של הצדדים ולא לצדדים עצמם ישירות. הקדם משפט יהיה בעוד 4 חודשים, לעורך הדין יש הרבה תיקים והרבה זמן עד אז ומכאן התיחסותו. לצדדים עצמם יש בדרך כלל רק את התיק הזה והם יותר ממוקדים בו, אבל מצד שני הם כבר פנו לעורך דין והם מרגישים שהם חיבים לסמוך עליו ועל שיקול דעתו בנושא. כמובן קימים גם המקרים שהצדדים עצמם חזקים בדעתם ובטוחים שיזכו במשפט ולכן לא מוכנים לשמוע על גישור. סיכמנו כבר עם עורך הדין ושהוא יעשה את העבודה. נושא הגישור עדיין אינו מושרש ומוכר בחברה לאורכה ולרוחבה - האפשרויות לפנות למסלול של עורך דין/בית משפט ותביעה או למסלול של גישור ופשר - אינן נשקלות טרום התביעה. מסלול הגישור / פישור מחייב אותך מראש לותר על חלק מתאותך ואילו במסלול התביעה יש לך לכאורה את האפשרות התאורטית לזכות בתביעה. איך משנים את הלך הרוח בחברה - קטונתי.
זו בדיוק הבעייה.נראה לי שההליך חייב להתבצע
בדרך שונה. הצדדים,עם הגשת התביעות,יהיו חיבים להראות לבית משפט כי עברו הליך גישור,שלא צלח,ולכן נאלצו להגיש תביעה,או תביעות. בדרך זו,ירד עומס ממערכת בתי המשפט,ואול גם מ"הברנז'ה",אליבא דחגי,ולנו,למגשרים-אור שמחה והרבה עבודה! לכך,לדעתי,צריכה לשאוף העמותה.
 
מסכימה עם שילה בכך שלא צריך לדרבן לפתרון מייד

לעיתים יש צורך באדם נוסף,שלא קשור לסכסוך
ולא לשני המסוכסכים,כדי שיוביל הליך שיביא לתוצאות. וזאת מאחר ושני הצדדים לא יכולים לעשות כן. וכאן נכנס הגישור,ותבונתו ומקצועיותו של המגשר. הסכסוך במזרח התיכון ,לדעתי,אינו מדל לגישור,בשל הקפו,בשל אורכו(בשנים),ובשל האיזור הגאוגרפי הענק עליו בנוי,ובשל מעורבות של מדינות רבות בעלות מנטליות זו או אחרת. לנושא הבוררות-מאמינה שקימים הליכי גישור שבהם מגיעים להסכמות ונשארות כמה נקודות קטנת שנויות במחלוקת,ואז הצדדים מבקשים מהמגשר להחליט עבורם. או אז -המגשר "הופך" לבורר,שכרו שונה והחלטתו בלתי הפיכה,לבד אם היו פגמים מהותיים בהליך. ואישית אני נגד "שוט מיידי",ונגד דרבון לסיום ההליך.הכל בזמן ובקצב של המתגשרים.
מסכימה עם שילה בכך שלא צריך לדרבן לפתרון מייד
מיידי, כי פתרון נכון יתקבל כאשר שני הצדדים יהיו בשלים להגיע להסכמה. כאשר אין בשלות ויש כעס וטינה, רגשות אלו משפיעים על תהליך קבלת החלטות. גם ישנם מקרים שצד אחד יכול להיות בהלם מסויים ואינו מסוגל לקבל החלטות, ואז הדבר שהכי לא נכון יהיה לדרבן אותו להגיע להסכמה, שהוא עדיין אינו ממש יודע מהו הדבר הנכון עבורו. לכן, הסכם יכול להיות והסכם נכון יכול להיות כאשר קיימת בשלות בקרב הצדדים.
 

חגי סרי

New member
אני חייב לומר שדבריך מעוררים מחשבה ועם זאת

האם הגישור מתאים לו?
לעניות דעתי (ואני מתחיל בנושא הגישור) יש ברעיון הגישור באג פנימי, בסיסי. מה אומר הגישור - יש סכסוך, ניתן לפתור אותו בדרך של גישור או פישור - אבל הצדדים אינם יכולים לעשות זאת בעצמם ולכן הם זקוקים למגשר (הגננת) שיוביל אותם ליעד הזה. אם הצדדים היו מסוגלים לעשות זאת בעצמם - לא היינו מגיעים בכלל לתביעה המשפטית ולא היה צריך את המגשר. המגשר אמור לגלות לצדדים שהם בעצם זקוקים למשהוא אחר ולא דוקא למה שדרשו בתביעה. זה מזכיר לי את השיווק האגרסיבי בהי טק - בו אנחנו מקבלים את ההזמנה (שאין לנו על המדף) ואז מסבירים ללקוח שהוא בעצם צריך משהוא אחר (שיש לנו כמובן). אני מסתכל על הסיכסוך בינינו לבין מדינות ערב + פלסטנים שמסביבנו. זה סיכסוך שאמור להיות "מודל בית הספר" לגישור - אבל ברור שעד שהגננת לא תיקח יוזמה ותגיד לילדים לשבת במקומם ולשתוק, הם ימשיכו להתקוטט בלי סוף. שורה תחתונה - רוב הצדדים זקוקים כנראה לשופט שיחליט עבורם - נקודה - לטוב או לרע, אבל בכל מקרה אם השורה התחתונה שלילית מבחינתם, הוא האשם ולא הם. אם ניתן היה לעשות הכלאה בין מגשר ובורר ולהחליט שההליך הינו חובה במקרים מסוימים וכאשר המגשר רואה שאינו מסוגל לגשר על הפער בין הצדדים הוא מודיע להם שהוא הופך לבורר שפוסק בסיכסוך. השוט המיידי הזהאולי היה מדרבן את הצדדים לסיים את הסכסוך בשלב הגישור.
אני חייב לומר שדבריך מעוררים מחשבה ועם זאת
אתה מתעלם מכוחו של "ההליך הגישורי" שאם נזדקק לדימוי המצוין שלך הרי שהוא הופך תוך כדי ההליך שני ילדי גן שזקוקים לגננת לשני תלמידי תיכון שמתיעצים עם מנהל בית הספר. זה אולי מוגזם מה שציירתי, אבל כעיקרון כל ענין השפה הגישורית ו"ההגדרה המחודשת" ובכלל העובדה ששני אנשים מקשיבים זה לזה כחלק מובנה בהליך גם אם אינם רוצים בכך תורמת להתפתחות תהליך שבהחלט יכול להוביל להסכם.
 

חגי סרי

New member
תודה רבה שאיש מקצוע כמוך יורה את האמת בפרצוף!

האם גישור מתאים לנו?
פה ושם, מעיון בפורום, מהשאלות ומהתשובות, עולה שאלה האמנם דרך הגישור מתאימה ונכונה לנו בחברה הישראלית. כמו כן נשאלת השאלה למה בארץ נושא הגישור עדיין אינו תופס תאוצה. אכן, רבותי, זו שאלה שרבות עוסקים בה - האם רעיון הגישור בכלל מתאים לתרבות או למציאות הישראלית. הגישור, בהתפתחות העכשווית והמודרנית שלו, צמח בתרבות האנגלוסכסית, או ליתר דיוק, בארה"ב. יש הטוענים שמקורו מתחום סכסוכי העבודה, במאבקים של ארגוני העובדים החזקים מאמצע המאה הקודמת. רעיון הגישור יובא לארץ בתחילת שנות התשעים. בהתחלה הוא "הולבש" על רעיון הפישור, ורק יותר מאוחר זכה להכרה כתחום בפני עצמו. מאז... איך נאמר... הוא קצת מדשדש. נכון שעל פניו ניראה כרעיון נכון, יפה, אפילו סקסי, ולכן זוכה לפריחה בתחום ההכשרות (קורסי גישור למניהם), אך בתחום המקצועי הוא עדיין בחיתוליו. כפי הנראה יש משהו בתרבות המקומית שבולם את התפתחות התחום. פרופ' מרדכי מרוני טוען שהנרטיב של הסכסוך המדיני באזור משפיע על דרך תפיסת ניהול הסכסוכים שלנו גם ברמה האישית, הפרטית. יש משהו בתרבות הישראלית, בתרבות הצברית, שאינו מתחבר לתפיסת הגישור. הרצון לפתור מהר, לדבר "תכלס", חוסר הנכונות לפנות לצד שלישי שיעזור, כל אלו מכבידים על הישראלים לפנות לערוץ זה. האם נכון הדבר? מה ביכולתנו לעשות כדי לקדם את הנושא? אולי פיתוח ואימוץ רעיון התפיסה המשלבת ורעיון "ארגז הכלים" http://www.haskama.co.il/mediation/document/ihp1.pdf עליו כתבתי בעבר? אשמח אם בעקבות דברי פה יתפתח דיון, יושמעו דעות נוספות, יועלו רעיונות שבסופו של דבר יעזרו לקידום רעיון הגישור בארץ.
תודה רבה שאיש מקצוע כמוך יורה את האמת בפרצוף!
אמנם צדקה שילה בנוגע לתרבות הפניה לרב או קאדי (ויש גם את הפטנט הערבי הנפלא לישוב סכסוכים הקרוי "סולחה") שלפחות לגבי הפניה לרב (לצערי אינני בקי בתרבות המוסלמית) אני יכול להעיד שהיא תקפה שרירה וקיימת וגם עובדת.(לכן יש כל כך הרבה רבנים שלומדים גישור) אבל אתה מעלה בעיה שגם אני דברתי עליה בעבר בפורום הנכבד הלזה. תפיסות הגישור ובמיוחד זו המכונה WIN-WIN לא ממש תופסת את אופים של הישראלים.(בינתיים). גם התפיסה היהודית הקלאסית שמעודדת הסדרים מחוץ לבית הדין מדברת על תחום שדומה יותר לפישור. (אם כי למען האמת אין כללים מדויקים ולכן הגישה היהודית הקלאסית היא יותר בדרך שניתן לכנותה ישוב סכסוכים) לכן היום בתפקידי כמגשר אימצתי את הגישה הפתוחה של ישוב סכסוכים שהגישור הוא רק אחד מהכלים לישוב הסכסוכים הללו. (מה שאתה מכנה ארגז הכלים) זו אגב הסבה מדוע כל כך שמחתי לראות את הודעתך ולקרוא את דבריך באתר שלך - פשוט סוף סוף מצאתי איש מקצוע מהשטח שאומר ופועל לפי דברים שחשתי אני "מהבטן". אבל הטעמים שעמדו בפני הם לא רק חוסר ההתאמה של התרבות הישראלית אלא גם המנטליות האישית הקשורה לאופי הבסיסי של האדם (נכון שפעמים רבות היא נגזרת של תרבות, אבל לא תמיד) לא כולם מתאימים לגישור אבל יש כאלה למשל שיסתדרו יופי בפישור (הנה לא רק אני מפסיד גם השני מפסיד- יש בזה מענה לאלמנט הלוחמני) עם זאת אני מוכרח להסכים לדבריה של שילה הטוענת ובצדק שמוקדם מדי להתיאש ויש להמתין להטמעה ע"י חינוך וגם העלתה בצדק את בעית עורכי הדין. אני מסכים אתך לגמרי שהחלופה המורחבת של גישור או מה שאתה מכנה תפיסה משלבת וארגז כלים היא המענה הנכון לקידום הענין אבל לצערי אני חולק עליך בנקודה אחת בלבד. אני סבור שהגישה המורחבת (או המשלבת כפי שאתה קורא לה) היא המענה האופטימאלי !! בתור "לכתחילה" בעיני , מגשר צריך לדעת להתאים את התפיסה לסוג האנשים שיושבים מולו או לדעת לנתב את התפיסה הנכונה לפי מהלך הגישור ולא להנעל על WIN-WIN כי ככה אומרים התיאורטיקנים.
 

שילה1

New member
אגב-פעם גשרתי במקרה-עבור חברים קרובים,

תודה רבה שאיש מקצוע כמוך יורה את האמת בפרצוף!
אמנם צדקה שילה בנוגע לתרבות הפניה לרב או קאדי (ויש גם את הפטנט הערבי הנפלא לישוב סכסוכים הקרוי "סולחה") שלפחות לגבי הפניה לרב (לצערי אינני בקי בתרבות המוסלמית) אני יכול להעיד שהיא תקפה שרירה וקיימת וגם עובדת.(לכן יש כל כך הרבה רבנים שלומדים גישור) אבל אתה מעלה בעיה שגם אני דברתי עליה בעבר בפורום הנכבד הלזה. תפיסות הגישור ובמיוחד זו המכונה WIN-WIN לא ממש תופסת את אופים של הישראלים.(בינתיים). גם התפיסה היהודית הקלאסית שמעודדת הסדרים מחוץ לבית הדין מדברת על תחום שדומה יותר לפישור. (אם כי למען האמת אין כללים מדויקים ולכן הגישה היהודית הקלאסית היא יותר בדרך שניתן לכנותה ישוב סכסוכים) לכן היום בתפקידי כמגשר אימצתי את הגישה הפתוחה של ישוב סכסוכים שהגישור הוא רק אחד מהכלים לישוב הסכסוכים הללו. (מה שאתה מכנה ארגז הכלים) זו אגב הסבה מדוע כל כך שמחתי לראות את הודעתך ולקרוא את דבריך באתר שלך - פשוט סוף סוף מצאתי איש מקצוע מהשטח שאומר ופועל לפי דברים שחשתי אני "מהבטן". אבל הטעמים שעמדו בפני הם לא רק חוסר ההתאמה של התרבות הישראלית אלא גם המנטליות האישית הקשורה לאופי הבסיסי של האדם (נכון שפעמים רבות היא נגזרת של תרבות, אבל לא תמיד) לא כולם מתאימים לגישור אבל יש כאלה למשל שיסתדרו יופי בפישור (הנה לא רק אני מפסיד גם השני מפסיד- יש בזה מענה לאלמנט הלוחמני) עם זאת אני מוכרח להסכים לדבריה של שילה הטוענת ובצדק שמוקדם מדי להתיאש ויש להמתין להטמעה ע"י חינוך וגם העלתה בצדק את בעית עורכי הדין. אני מסכים אתך לגמרי שהחלופה המורחבת של גישור או מה שאתה מכנה תפיסה משלבת וארגז כלים היא המענה הנכון לקידום הענין אבל לצערי אני חולק עליך בנקודה אחת בלבד. אני סבור שהגישה המורחבת (או המשלבת כפי שאתה קורא לה) היא המענה האופטימאלי !! בתור "לכתחילה" בעיני , מגשר צריך לדעת להתאים את התפיסה לסוג האנשים שיושבים מולו או לדעת לנתב את התפיסה הנכונה לפי מהלך הגישור ולא להנעל על WIN-WIN כי ככה אומרים התיאורטיקנים.
אגב-פעם גשרתי במקרה-עבור חברים קרובים,
דרוזים. ולהלןן סיפור המעשהףיש לנו חברים דרוזים שנים רבות רבות.ום אחד התקשרו,וספרו שבין הבן וארוסתו,נתגלע סכסוך חריף,שכמעט הביא לביטול הארוסים. חברתי בכתה בטלפון,והארוס היה מלא כעסים.בקיצור-התבקשתי בכל לשון של בקשה להגיע לביתם בצפון,וכך עשיתי. בשל רגישות המקרה,והכרתי העמוקה את התרבות הדרוזית,נדרשתי תחילה לשוחח עם ההורים של הארוסים תחילה.עם כל אחד מהם לחוד,ועם שניהם יחד. ורק אחרי כן-נפגשי עם הארוס,עם הארוסה,ועם שניהם יחד. לא אכנס לנושא הסכסוך,אלא אזכיר שלא מדבר היה בכסף,ולא בהעדר אהבה,אלא בגחמות הארוס ,שלא התקבלו אצל הארוסה. אחרי השיחה המשותפת,הזוג היגיע להסכמות,ואז הותר להם לשוחח בינם לבין עצמם,ביחידות. השיחה עלתה יפה,ואז הודיעו לי הורי הארוס כי כשעתיים לאחר מכן,עלינו,כמנהג המקום,להגיע לבית הורי הארוסה,לשתות קפה, ולהודיע להורי הארוסה כי הושגה "סולחה",בלשונם. וכך היה.הגענו לבית הורי הארוסה,שכמובן הכירו אותי שנים רבות קודם למקרה,והתקבלתי על פי כל כללי הטכס. אפיו התכבדתי על ידי הארוסה בכך שהגישה לי כוס קפה ,ראשונה מבין האורחים. וסוף מעשה-הזוג נשוי,הורים לבן ובת,יים באושר ובמעט עושר,הארוס העקשן,זה שהטיל עליה איסורים מזרים-אב למופת. מאכיל שת ילדיו,מקלח,דואג שאשתו תלמד ותפגש עם חברותיה,מבשל,ועוזר בבית. (וכמבן-ממשיכה לשמור איתם על קשר,בנם הגדל אפילו קורא לי דודה.) לציין כי דרך זו די שונה הבמגזר,ולא כל כך נפוצה. ולמה ספרתי על המקרה. הנה דוגמה:גשרתי במגזר המוכר לי היטב,בעברית,בנושא רגיש,והחמיא לי כי בחרו דווקא בי. מיותר לציין כי זה הגישור המרגש ביותר ,מבחינתי. ואגב-השמועה הצמיחה כנפיים בכפר,וכל ביקור במקום-באים "לשוחח איתי" בכל מיני עניינים,שלא לדבר על ברכות שלום והנפות יד לשלום כשנכנסת לכפר.
 

שילה1

New member
אולי הכותרת היתה אמורה להיות-

אגב-פעם גשרתי במקרה-עבור חברים קרובים,
דרוזים. ולהלןן סיפור המעשהףיש לנו חברים דרוזים שנים רבות רבות.ום אחד התקשרו,וספרו שבין הבן וארוסתו,נתגלע סכסוך חריף,שכמעט הביא לביטול הארוסים. חברתי בכתה בטלפון,והארוס היה מלא כעסים.בקיצור-התבקשתי בכל לשון של בקשה להגיע לביתם בצפון,וכך עשיתי. בשל רגישות המקרה,והכרתי העמוקה את התרבות הדרוזית,נדרשתי תחילה לשוחח עם ההורים של הארוסים תחילה.עם כל אחד מהם לחוד,ועם שניהם יחד. ורק אחרי כן-נפגשי עם הארוס,עם הארוסה,ועם שניהם יחד. לא אכנס לנושא הסכסוך,אלא אזכיר שלא מדבר היה בכסף,ולא בהעדר אהבה,אלא בגחמות הארוס ,שלא התקבלו אצל הארוסה. אחרי השיחה המשותפת,הזוג היגיע להסכמות,ואז הותר להם לשוחח בינם לבין עצמם,ביחידות. השיחה עלתה יפה,ואז הודיעו לי הורי הארוס כי כשעתיים לאחר מכן,עלינו,כמנהג המקום,להגיע לבית הורי הארוסה,לשתות קפה, ולהודיע להורי הארוסה כי הושגה "סולחה",בלשונם. וכך היה.הגענו לבית הורי הארוסה,שכמובן הכירו אותי שנים רבות קודם למקרה,והתקבלתי על פי כל כללי הטכס. אפיו התכבדתי על ידי הארוסה בכך שהגישה לי כוס קפה ,ראשונה מבין האורחים. וסוף מעשה-הזוג נשוי,הורים לבן ובת,יים באושר ובמעט עושר,הארוס העקשן,זה שהטיל עליה איסורים מזרים-אב למופת. מאכיל שת ילדיו,מקלח,דואג שאשתו תלמד ותפגש עם חברותיה,מבשל,ועוזר בבית. (וכמבן-ממשיכה לשמור איתם על קשר,בנם הגדל אפילו קורא לי דודה.) לציין כי דרך זו די שונה הבמגזר,ולא כל כך נפוצה. ולמה ספרתי על המקרה. הנה דוגמה:גשרתי במגזר המוכר לי היטב,בעברית,בנושא רגיש,והחמיא לי כי בחרו דווקא בי. מיותר לציין כי זה הגישור המרגש ביותר ,מבחינתי. ואגב-השמועה הצמיחה כנפיים בכפר,וכל ביקור במקום-באים "לשוחח איתי" בכל מיני עניינים,שלא לדבר על ברכות שלום והנפות יד לשלום כשנכנסת לכפר.
אולי הכותרת היתה אמורה להיות-
"הסולחה שלי".
 
הישראלי המצוי אינו אוהב "לצאת פראייר"

האם גישור מתאים לנו?
פה ושם, מעיון בפורום, מהשאלות ומהתשובות, עולה שאלה האמנם דרך הגישור מתאימה ונכונה לנו בחברה הישראלית. כמו כן נשאלת השאלה למה בארץ נושא הגישור עדיין אינו תופס תאוצה. אכן, רבותי, זו שאלה שרבות עוסקים בה - האם רעיון הגישור בכלל מתאים לתרבות או למציאות הישראלית. הגישור, בהתפתחות העכשווית והמודרנית שלו, צמח בתרבות האנגלוסכסית, או ליתר דיוק, בארה"ב. יש הטוענים שמקורו מתחום סכסוכי העבודה, במאבקים של ארגוני העובדים החזקים מאמצע המאה הקודמת. רעיון הגישור יובא לארץ בתחילת שנות התשעים. בהתחלה הוא "הולבש" על רעיון הפישור, ורק יותר מאוחר זכה להכרה כתחום בפני עצמו. מאז... איך נאמר... הוא קצת מדשדש. נכון שעל פניו ניראה כרעיון נכון, יפה, אפילו סקסי, ולכן זוכה לפריחה בתחום ההכשרות (קורסי גישור למניהם), אך בתחום המקצועי הוא עדיין בחיתוליו. כפי הנראה יש משהו בתרבות המקומית שבולם את התפתחות התחום. פרופ' מרדכי מרוני טוען שהנרטיב של הסכסוך המדיני באזור משפיע על דרך תפיסת ניהול הסכסוכים שלנו גם ברמה האישית, הפרטית. יש משהו בתרבות הישראלית, בתרבות הצברית, שאינו מתחבר לתפיסת הגישור. הרצון לפתור מהר, לדבר "תכלס", חוסר הנכונות לפנות לצד שלישי שיעזור, כל אלו מכבידים על הישראלים לפנות לערוץ זה. האם נכון הדבר? מה ביכולתנו לעשות כדי לקדם את הנושא? אולי פיתוח ואימוץ רעיון התפיסה המשלבת ורעיון "ארגז הכלים" http://www.haskama.co.il/mediation/document/ihp1.pdf עליו כתבתי בעבר? אשמח אם בעקבות דברי פה יתפתח דיון, יושמעו דעות נוספות, יועלו רעיונות שבסופו של דבר יעזרו לקידום רעיון הגישור בארץ.
הישראלי המצוי אינו אוהב "לצאת פראייר"
"אני כבר אראה לו מה זה". ככה הוא רוצה - אז הוא יראה מי יינצח" אלו הם משפטים השגורים בפי ישראלים רבים. הם הולכים לבית משפט כדי לנצח - וכשמפנים אותם להליך גישור - זה בניגוד מוחלט לתפיסתם. בכך, תפיסת הגישור פחות מתאימה לאופי הישראלי.
 
מצב
הנושא נעול.
למעלה