אגב-פעם גשרתי במקרה-עבור חברים קרובים,
דרוזים. ולהלןן סיפור המעשהףיש לנו חברים דרוזים שנים רבות רבות.ום אחד התקשרו,וספרו שבין הבן וארוסתו,נתגלע סכסוך חריף,שכמעט הביא לביטול הארוסים. חברתי בכתה בטלפון,והארוס היה מלא כעסים.בקיצור-התבקשתי בכל לשון של בקשה להגיע לביתם בצפון,וכך עשיתי. בשל רגישות המקרה,והכרתי העמוקה את התרבות הדרוזית,נדרשתי תחילה לשוחח עם ההורים של הארוסים תחילה.עם כל אחד מהם לחוד,ועם שניהם יחד. ורק אחרי כן-נפגשי עם הארוס,עם הארוסה,ועם שניהם יחד. לא אכנס לנושא הסכסוך,אלא אזכיר שלא מדבר היה בכסף,ולא בהעדר אהבה,אלא בגחמות הארוס ,שלא התקבלו אצל הארוסה. אחרי השיחה המשותפת,הזוג היגיע להסכמות,ואז הותר להם לשוחח בינם לבין עצמם,ביחידות. השיחה עלתה יפה,ואז הודיעו לי הורי הארוס כי כשעתיים לאחר מכן,עלינו,כמנהג המקום,להגיע לבית הורי הארוסה,לשתות קפה, ולהודיע להורי הארוסה כי הושגה "סולחה",בלשונם. וכך היה.הגענו לבית הורי הארוסה,שכמובן הכירו אותי שנים רבות קודם למקרה,והתקבלתי על פי כל כללי הטכס. אפיו התכבדתי על ידי הארוסה בכך שהגישה לי כוס קפה ,ראשונה מבין האורחים. וסוף מעשה-הזוג נשוי,הורים לבן ובת,יים באושר ובמעט עושר,הארוס העקשן,זה שהטיל עליה איסורים מזרים-אב למופת. מאכיל שת ילדיו,מקלח,דואג שאשתו תלמד ותפגש עם חברותיה,מבשל,ועוזר בבית. (וכמבן-ממשיכה לשמור איתם על קשר,בנם הגדל אפילו קורא לי דודה.) לציין כי דרך זו די שונה הבמגזר,ולא כל כך נפוצה. ולמה ספרתי על המקרה. הנה דוגמה:גשרתי במגזר המוכר לי היטב,בעברית,בנושא רגיש,והחמיא לי כי בחרו דווקא בי. מיותר לציין כי זה הגישור המרגש ביותר ,מבחינתי. ואגב-השמועה הצמיחה כנפיים בכפר,וכל ביקור במקום-באים "לשוחח איתי" בכל מיני עניינים,שלא לדבר על ברכות שלום והנפות יד לשלום כשנכנסת לכפר.
