האם גישור מתאים לנו?

[גור מלמד]

האם גישור מתאים לנו?

האם גישור מתאים לנו?
פה ושם, מעיון בפורום, מהשאלות ומהתשובות, עולה שאלה האמנם דרך הגישור מתאימה ונכונה לנו בחברה הישראלית. כמו כן נשאלת השאלה למה בארץ נושא הגישור עדיין אינו תופס תאוצה. אכן, רבותי, זו שאלה שרבות עוסקים בה - האם רעיון הגישור בכלל מתאים לתרבות או למציאות הישראלית. הגישור, בהתפתחות העכשווית והמודרנית שלו, צמח בתרבות האנגלוסכסית, או ליתר דיוק, בארה"ב. יש הטוענים שמקורו מתחום סכסוכי העבודה, במאבקים של ארגוני העובדים החזקים מאמצע המאה הקודמת. רעיון הגישור יובא לארץ בתחילת שנות התשעים. בהתחלה הוא "הולבש" על רעיון הפישור, ורק יותר מאוחר זכה להכרה כתחום בפני עצמו. מאז... איך נאמר... הוא קצת מדשדש. נכון שעל פניו ניראה כרעיון נכון, יפה, אפילו סקסי, ולכן זוכה לפריחה בתחום ההכשרות (קורסי גישור למניהם), אך בתחום המקצועי הוא עדיין בחיתוליו. כפי הנראה יש משהו בתרבות המקומית שבולם את התפתחות התחום. פרופ' מרדכי מרוני טוען שהנרטיב של הסכסוך המדיני באזור משפיע על דרך תפיסת ניהול הסכסוכים שלנו גם ברמה האישית, הפרטית. יש משהו בתרבות הישראלית, בתרבות הצברית, שאינו מתחבר לתפיסת הגישור. הרצון לפתור מהר, לדבר "תכלס", חוסר הנכונות לפנות לצד שלישי שיעזור, כל אלו מכבידים על הישראלים לפנות לערוץ זה. האם נכון הדבר? מה ביכולתנו לעשות כדי לקדם את הנושא? אולי פיתוח ואימוץ רעיון התפיסה המשלבת ורעיון "ארגז הכלים" http://www.haskama.co.il/mediation/document/ihp1.pdf עליו כתבתי בעבר? אשמח אם בעקבות דברי פה יתפתח דיון, יושמעו דעות נוספות, יועלו רעיונות שבסופו של דבר יעזרו לקידום רעיון הגישור בארץ.

 

[שילה1]

גור-שאלות מהותיות העלית.

האם גישור מתאים לנו?
פה ושם, מעיון בפורום, מהשאלות ומהתשובות, עולה שאלה האמנם דרך הגישור מתאימה ונכונה לנו בחברה הישראלית. כמו כן נשאלת השאלה למה בארץ נושא הגישור עדיין אינו תופס תאוצה. אכן, רבותי, זו שאלה שרבות עוסקים בה - האם רעיון הגישור בכלל מתאים לתרבות או למציאות הישראלית. הגישור, בהתפתחות העכשווית והמודרנית שלו, צמח בתרבות האנגלוסכסית, או ליתר דיוק, בארה"ב. יש הטוענים שמקורו מתחום סכסוכי העבודה, במאבקים של ארגוני העובדים החזקים מאמצע המאה הקודמת. רעיון הגישור יובא לארץ בתחילת שנות התשעים. בהתחלה הוא "הולבש" על רעיון הפישור, ורק יותר מאוחר זכה להכרה כתחום בפני עצמו. מאז... איך נאמר... הוא קצת מדשדש. נכון שעל פניו ניראה כרעיון נכון, יפה, אפילו סקסי, ולכן זוכה לפריחה בתחום ההכשרות (קורסי גישור למניהם), אך בתחום המקצועי הוא עדיין בחיתוליו. כפי הנראה יש משהו בתרבות המקומית שבולם את התפתחות התחום. פרופ' מרדכי מרוני טוען שהנרטיב של הסכסוך המדיני באזור משפיע על דרך תפיסת ניהול הסכסוכים שלנו גם ברמה האישית, הפרטית. יש משהו בתרבות הישראלית, בתרבות הצברית, שאינו מתחבר לתפיסת הגישור. הרצון לפתור מהר, לדבר "תכלס", חוסר הנכונות לפנות לצד שלישי שיעזור, כל אלו מכבידים על הישראלים לפנות לערוץ זה. האם נכון הדבר? מה ביכולתנו לעשות כדי לקדם את הנושא? אולי פיתוח ואימוץ רעיון התפיסה המשלבת ורעיון "ארגז הכלים" http://www.haskama.co.il/mediation/document/ihp1.pdf עליו כתבתי בעבר? אשמח אם בעקבות דברי פה יתפתח דיון, יושמעו דעות נוספות, יועלו רעיונות שבסופו של דבר יעזרו לקידום רעיון הגישור בארץ.

גור-שאלות מהותיות העלית.
וראשית-תיקון קל.מאז ומעולם היה הרב,הקאדי,או שיח חשוב,מגשר או מפשר,מעצם תפקידו.אנשים פנו אליו בבעיותיהם ובמצוקותיהם,והוא היה זה שמקשיב לשני הצדדים,מחליט עבורם או מוצא איתם דרך לפתרון. כלומר:במונחינו אנו-בורר או מגשר או מפשר או שילוב בין השנים. המודל העכשוי,זה שאומץ בארה"ב,מתבסס על דמות סמכותית,כמו איש דת ,או בעל תפקיד מסוים בחברה המקובל על בעליי המחלוקות. מודל זה נלקח קדימה,נוסה והותאם למציאות מסויימת.העובדה היא כי בארה"ב הנושא עובד בכלל לא רע,ואין כל סיבה שלא יעבוד בארץ. יש לזכור שכאן המגשרים ספוגי תרבות ומנטליות המקום,עובדות שלא יוכלו להתעלם מהן בזמן הליך הגישור.על כן סבורה כי הגישור מתאים לנו,ומאוד. מדוע לא "תפס"?עניין של זמן,חוסר הסברה,עורכי דין הדבקים במקצועם,שופטים שאינם מפנים להליך,ועוד. מקווה שעמותת המגשרים תעזור לכולנו להפיץ את הרעיון,הדרך,השפה.,ומקוה כי בקרוב יחשבו כי יש מקום לעיתון/אתר מקצועי בלתי תלוי,בו כולנו נוכל להתבטא ,להתעדכן בחידושים,ולחוש גאוה מקצועית.

 

[חגי סרי]

שילה את זוכרת מה אמרתי על ענין הכפיה הפלצנית"

גור-שאלות מהותיות העלית.
וראשית-תיקון קל.מאז ומעולם היה הרב,הקאדי,או שיח חשוב,מגשר או מפשר,מעצם תפקידו.אנשים פנו אליו בבעיותיהם ובמצוקותיהם,והוא היה זה שמקשיב לשני הצדדים,מחליט עבורם או מוצא איתם דרך לפתרון. כלומר:במונחינו אנו-בורר או מגשר או מפשר או שילוב בין השנים. המודל העכשוי,זה שאומץ בארה"ב,מתבסס על דמות סמכותית,כמו איש דת ,או בעל תפקיד מסוים בחברה המקובל על בעליי המחלוקות. מודל זה נלקח קדימה,נוסה והותאם למציאות מסויימת.העובדה היא כי בארה"ב הנושא עובד בכלל לא רע,ואין כל סיבה שלא יעבוד בארץ. יש לזכור שכאן המגשרים ספוגי תרבות ומנטליות המקום,עובדות שלא יוכלו להתעלם מהן בזמן הליך הגישור.על כן סבורה כי הגישור מתאים לנו,ומאוד. מדוע לא "תפס"?עניין של זמן,חוסר הסברה,עורכי דין הדבקים במקצועם,שופטים שאינם מפנים להליך,ועוד. מקווה שעמותת המגשרים תעזור לכולנו להפיץ את הרעיון,הדרך,השפה.,ומקוה כי בקרוב יחשבו כי יש מקום לעיתון/אתר מקצועי בלתי תלוי,בו כולנו נוכל להתבטא ,להתעדכן בחידושים,ולחוש גאוה מקצועית.

שילה את זוכרת מה אמרתי על ענין הכפיה הפלצנית"
הנה בא גור ובדרכו המלומדת אומר בפה בוטח ובלשון נקיה, דברים דומים על חוסר ההתאמה לענין גישור בארצנו רווית הכיסוחים.

 

[שילה1]

אכן-מילים כדורבנות.

שילה את זוכרת מה אמרתי על ענין הכפיה הפלצנית"
הנה בא גור ובדרכו המלומדת אומר בפה בוטח ובלשון נקיה, דברים דומים על חוסר ההתאמה לענין גישור בארצנו רווית הכיסוחים.

אכן-מילים כדורבנות.

 

[גור מלמד]

רב, קאדי וכל השאר

גור-שאלות מהותיות העלית.
וראשית-תיקון קל.מאז ומעולם היה הרב,הקאדי,או שיח חשוב,מגשר או מפשר,מעצם תפקידו.אנשים פנו אליו בבעיותיהם ובמצוקותיהם,והוא היה זה שמקשיב לשני הצדדים,מחליט עבורם או מוצא איתם דרך לפתרון. כלומר:במונחינו אנו-בורר או מגשר או מפשר או שילוב בין השנים. המודל העכשוי,זה שאומץ בארה"ב,מתבסס על דמות סמכותית,כמו איש דת ,או בעל תפקיד מסוים בחברה המקובל על בעליי המחלוקות. מודל זה נלקח קדימה,נוסה והותאם למציאות מסויימת.העובדה היא כי בארה"ב הנושא עובד בכלל לא רע,ואין כל סיבה שלא יעבוד בארץ. יש לזכור שכאן המגשרים ספוגי תרבות ומנטליות המקום,עובדות שלא יוכלו להתעלם מהן בזמן הליך הגישור.על כן סבורה כי הגישור מתאים לנו,ומאוד. מדוע לא "תפס"?עניין של זמן,חוסר הסברה,עורכי דין הדבקים במקצועם,שופטים שאינם מפנים להליך,ועוד. מקווה שעמותת המגשרים תעזור לכולנו להפיץ את הרעיון,הדרך,השפה.,ומקוה כי בקרוב יחשבו כי יש מקום לעיתון/אתר מקצועי בלתי תלוי,בו כולנו נוכל להתבטא ,להתעדכן בחידושים,ולחוש גאוה מקצועית.

רב, קאדי וכל השאר
תודה על ההתייחסות, שילה. בוודאי שאת צודקת, ולכן כתבתי "הגישור, בהתפתחות העכשווית והמודרנית שלו". בדומה לתחומים רבים נוספים, גם תחום הגישור הוא פיתוח מודרני, המבוסס על ידע ומיומנות נרכשת בדרך מובנית. תחום שמנסה לחזור לנוהגים ולמומחיות המקוריים לפני "פרוץ המודרניזציה". אפשר לראות תופעה דומה בתחום הרפואה שהתחילה ברופאים טבעיים (תרתי משמע - רופאים מטבעם ומרפאים הנעזרים בשיטות טבעיות), המודרנה פיתחה את הרפואה למדע נלמד ומובנה, עד כדי התמקדות בתחום ידע מאוד מצומצם (כירורגיה של כף היד, אינדוקרינולוגיה ילדים וכ"ו) ועכשיו אנו רואים חזרה לרפואה הטבעית ולהרחבת התחומים בחזרה (רפואת משפחה, רפואה כללית וכ"ו). קצב החיים המודרניים "גייס" את מנגנוני הקניית הידע, שביכולתם לזרז תהליכי למידה והתמקצעות, לתחומים ה"קלאסיים". יש פה גם עניין של ניידות מחיי שבט / משפחה, לעיור וניכור (צבליזציה...), וכעת חזרה לחיי קהילה - אחרת, שונה, אך עדיין קהילה. בעבר, ואף היום, משמשים אנשים בתפקיד מיישבי סכסוכים בקהילה. בדרך כלל "זקני השבט" או אנשי דת כפי שציינת. בקהילות הייהודיות באירופה בעת החדשה (אמצע האלף הקודם) היה נהוג לפתור סכסוכים על ידי מכובדי הקהילה, ובמקרים מורכבים היו מערבים אנשים מחוץ לקהילה ("וועד ארבע ארצות") ואפילו היו מקרים שפנו לגוי מכובד לעזרה בפתרון סכסוך בתוך הקהילה היהודית. בקרב יוצאי אתיופיה מקובלים עד היום ה"שמגלוץ" - שהם המגשרים בקהילה המסורתיים, ועוד ועוד. אגב, ברוב המקרים מדובר על פוסקים ובוררים, או מפשרים. מיעוטם נהגו בדרך של גישור. נחזור להתחלה - הפיכת הגישור לתחום מקצועי ומוכר ככלי ליישוב סכסוכים. קשה להתעלם מהעיכוב היחסי של נושא זה בארץ לעומת העולם המודרני בכלל, וארה"ב בפרט. גם שם הטמעת הנושא דרש הסברה, גם שם יש עורכי דין הדבקים במקצועם (כפי שכתבת) וכ"ו. אני מנסה להציף לתודעה דברים שמעבר לכך. אם נהיה מודעים להם, אולי נצליח, כמי שמאמינים בדרך זו, לקדם את הנושא בארץ.

 

[שילה1]

גור-כשאני מוסיפה,זו תוספת בלבד,

רב, קאדי וכל השאר
תודה על ההתייחסות, שילה. בוודאי שאת צודקת, ולכן כתבתי "הגישור, בהתפתחות העכשווית והמודרנית שלו". בדומה לתחומים רבים נוספים, גם תחום הגישור הוא פיתוח מודרני, המבוסס על ידע ומיומנות נרכשת בדרך מובנית. תחום שמנסה לחזור לנוהגים ולמומחיות המקוריים לפני "פרוץ המודרניזציה". אפשר לראות תופעה דומה בתחום הרפואה שהתחילה ברופאים טבעיים (תרתי משמע - רופאים מטבעם ומרפאים הנעזרים בשיטות טבעיות), המודרנה פיתחה את הרפואה למדע נלמד ומובנה, עד כדי התמקדות בתחום ידע מאוד מצומצם (כירורגיה של כף היד, אינדוקרינולוגיה ילדים וכ"ו) ועכשיו אנו רואים חזרה לרפואה הטבעית ולהרחבת התחומים בחזרה (רפואת משפחה, רפואה כללית וכ"ו). קצב החיים המודרניים "גייס" את מנגנוני הקניית הידע, שביכולתם לזרז תהליכי למידה והתמקצעות, לתחומים ה"קלאסיים". יש פה גם עניין של ניידות מחיי שבט / משפחה, לעיור וניכור (צבליזציה...), וכעת חזרה לחיי קהילה - אחרת, שונה, אך עדיין קהילה. בעבר, ואף היום, משמשים אנשים בתפקיד מיישבי סכסוכים בקהילה. בדרך כלל "זקני השבט" או אנשי דת כפי שציינת. בקהילות הייהודיות באירופה בעת החדשה (אמצע האלף הקודם) היה נהוג לפתור סכסוכים על ידי מכובדי הקהילה, ובמקרים מורכבים היו מערבים אנשים מחוץ לקהילה ("וועד ארבע ארצות") ואפילו היו מקרים שפנו לגוי מכובד לעזרה בפתרון סכסוך בתוך הקהילה היהודית. בקרב יוצאי אתיופיה מקובלים עד היום ה"שמגלוץ" - שהם המגשרים בקהילה המסורתיים, ועוד ועוד. אגב, ברוב המקרים מדובר על פוסקים ובוררים, או מפשרים. מיעוטם נהגו בדרך של גישור. נחזור להתחלה - הפיכת הגישור לתחום מקצועי ומוכר ככלי ליישוב סכסוכים. קשה להתעלם מהעיכוב היחסי של נושא זה בארץ לעומת העולם המודרני בכלל, וארה"ב בפרט. גם שם הטמעת הנושא דרש הסברה, גם שם יש עורכי דין הדבקים במקצועם (כפי שכתבת) וכ"ו. אני מנסה להציף לתודעה דברים שמעבר לכך. אם נהיה מודעים להם, אולי נצליח, כמי שמאמינים בדרך זו, לקדם את הנושא בארץ.

גור-כשאני מוסיפה,זו תוספת בלבד,
ואין כוונתי חלילה וחס לעקוץ או לפגוע.אין זו דרכי!

 

[גור מלמד]

תוספות

גור-כשאני מוסיפה,זו תוספת בלבד,
ואין כוונתי חלילה וחס לעקוץ או לפגוע.אין זו דרכי!

תוספות
אכן - התוספות שלך לעיניין ומוסיפות, ונותנות תמריץ להבהיר את שדרוש הבהרות. חזקי ואמצי כי מוסיפה את לפורום ולא פוגעת או עוקצת.

 

[שילה1]

תודה גור.לומדת ממך ומשאר החברים,

תוספות
אכן - התוספות שלך לעיניין ומוסיפות, ונותנות תמריץ להבהיר את שדרוש הבהרות. חזקי ואמצי כי מוסיפה את לפורום ולא פוגעת או עוקצת.

תודה גור.לומדת ממך ומשאר החברים,
והרי מטרתנו אחידה.הלא כן?

 

[איריס אבידן]

דרך מחשבה מעניינת

רב, קאדי וכל השאר
תודה על ההתייחסות, שילה. בוודאי שאת צודקת, ולכן כתבתי "הגישור, בהתפתחות העכשווית והמודרנית שלו". בדומה לתחומים רבים נוספים, גם תחום הגישור הוא פיתוח מודרני, המבוסס על ידע ומיומנות נרכשת בדרך מובנית. תחום שמנסה לחזור לנוהגים ולמומחיות המקוריים לפני "פרוץ המודרניזציה". אפשר לראות תופעה דומה בתחום הרפואה שהתחילה ברופאים טבעיים (תרתי משמע - רופאים מטבעם ומרפאים הנעזרים בשיטות טבעיות), המודרנה פיתחה את הרפואה למדע נלמד ומובנה, עד כדי התמקדות בתחום ידע מאוד מצומצם (כירורגיה של כף היד, אינדוקרינולוגיה ילדים וכ"ו) ועכשיו אנו רואים חזרה לרפואה הטבעית ולהרחבת התחומים בחזרה (רפואת משפחה, רפואה כללית וכ"ו). קצב החיים המודרניים "גייס" את מנגנוני הקניית הידע, שביכולתם לזרז תהליכי למידה והתמקצעות, לתחומים ה"קלאסיים". יש פה גם עניין של ניידות מחיי שבט / משפחה, לעיור וניכור (צבליזציה...), וכעת חזרה לחיי קהילה - אחרת, שונה, אך עדיין קהילה. בעבר, ואף היום, משמשים אנשים בתפקיד מיישבי סכסוכים בקהילה. בדרך כלל "זקני השבט" או אנשי דת כפי שציינת. בקהילות הייהודיות באירופה בעת החדשה (אמצע האלף הקודם) היה נהוג לפתור סכסוכים על ידי מכובדי הקהילה, ובמקרים מורכבים היו מערבים אנשים מחוץ לקהילה ("וועד ארבע ארצות") ואפילו היו מקרים שפנו לגוי מכובד לעזרה בפתרון סכסוך בתוך הקהילה היהודית. בקרב יוצאי אתיופיה מקובלים עד היום ה"שמגלוץ" - שהם המגשרים בקהילה המסורתיים, ועוד ועוד. אגב, ברוב המקרים מדובר על פוסקים ובוררים, או מפשרים. מיעוטם נהגו בדרך של גישור. נחזור להתחלה - הפיכת הגישור לתחום מקצועי ומוכר ככלי ליישוב סכסוכים. קשה להתעלם מהעיכוב היחסי של נושא זה בארץ לעומת העולם המודרני בכלל, וארה"ב בפרט. גם שם הטמעת הנושא דרש הסברה, גם שם יש עורכי דין הדבקים במקצועם (כפי שכתבת) וכ"ו. אני מנסה להציף לתודעה דברים שמעבר לכך. אם נהיה מודעים להם, אולי נצליח, כמי שמאמינים בדרך זו, לקדם את הנושא בארץ.

דרך מחשבה מעניינת
מאוד אהבתי את הגישה שהגישור הינו חזרה לחברה הקהילתית, השבטית, הנותנת מענה לריחוק הקיים בחיים המודרניים. עוד לדרך יפה לשכנע את האנשים לפנות לדרך זו.

 

[מ ג ש ר]

האם הגישור מתאים לו?

האם גישור מתאים לנו?
פה ושם, מעיון בפורום, מהשאלות ומהתשובות, עולה שאלה האמנם דרך הגישור מתאימה ונכונה לנו בחברה הישראלית. כמו כן נשאלת השאלה למה בארץ נושא הגישור עדיין אינו תופס תאוצה. אכן, רבותי, זו שאלה שרבות עוסקים בה - האם רעיון הגישור בכלל מתאים לתרבות או למציאות הישראלית. הגישור, בהתפתחות העכשווית והמודרנית שלו, צמח בתרבות האנגלוסכסית, או ליתר דיוק, בארה"ב. יש הטוענים שמקורו מתחום סכסוכי העבודה, במאבקים של ארגוני העובדים החזקים מאמצע המאה הקודמת. רעיון הגישור יובא לארץ בתחילת שנות התשעים. בהתחלה הוא "הולבש" על רעיון הפישור, ורק יותר מאוחר זכה להכרה כתחום בפני עצמו. מאז... איך נאמר... הוא קצת מדשדש. נכון שעל פניו ניראה כרעיון נכון, יפה, אפילו סקסי, ולכן זוכה לפריחה בתחום ההכשרות (קורסי גישור למניהם), אך בתחום המקצועי הוא עדיין בחיתוליו. כפי הנראה יש משהו בתרבות המקומית שבולם את התפתחות התחום. פרופ' מרדכי מרוני טוען שהנרטיב של הסכסוך המדיני באזור משפיע על דרך תפיסת ניהול הסכסוכים שלנו גם ברמה האישית, הפרטית. יש משהו בתרבות הישראלית, בתרבות הצברית, שאינו מתחבר לתפיסת הגישור. הרצון לפתור מהר, לדבר "תכלס", חוסר הנכונות לפנות לצד שלישי שיעזור, כל אלו מכבידים על הישראלים לפנות לערוץ זה. האם נכון הדבר? מה ביכולתנו לעשות כדי לקדם את הנושא? אולי פיתוח ואימוץ רעיון התפיסה המשלבת ורעיון "ארגז הכלים" http://www.haskama.co.il/mediation/document/ihp1.pdf עליו כתבתי בעבר? אשמח אם בעקבות דברי פה יתפתח דיון, יושמעו דעות נוספות, יועלו רעיונות שבסופו של דבר יעזרו לקידום רעיון הגישור בארץ.

האם הגישור מתאים לו?
לעניות דעתי (ואני מתחיל בנושא הגישור) יש ברעיון הגישור באג פנימי, בסיסי. מה אומר הגישור - יש סכסוך, ניתן לפתור אותו בדרך של גישור או פישור - אבל הצדדים אינם יכולים לעשות זאת בעצמם ולכן הם זקוקים למגשר (הגננת) שיוביל אותם ליעד הזה. אם הצדדים היו מסוגלים לעשות זאת בעצמם - לא היינו מגיעים בכלל לתביעה המשפטית ולא היה צריך את המגשר. המגשר אמור לגלות לצדדים שהם בעצם זקוקים למשהוא אחר ולא דוקא למה שדרשו בתביעה. זה מזכיר לי את השיווק האגרסיבי בהי טק - בו אנחנו מקבלים את ההזמנה (שאין לנו על המדף) ואז מסבירים ללקוח שהוא בעצם צריך משהוא אחר (שיש לנו כמובן). אני מסתכל על הסיכסוך בינינו לבין מדינות ערב + פלסטנים שמסביבנו. זה סיכסוך שאמור להיות "מודל בית הספר" לגישור - אבל ברור שעד שהגננת לא תיקח יוזמה ותגיד לילדים לשבת במקומם ולשתוק, הם ימשיכו להתקוטט בלי סוף. שורה תחתונה - רוב הצדדים זקוקים כנראה לשופט שיחליט עבורם - נקודה - לטוב או לרע, אבל בכל מקרה אם השורה התחתונה שלילית מבחינתם, הוא האשם ולא הם. אם ניתן היה לעשות הכלאה בין מגשר ובורר ולהחליט שההליך הינו חובה במקרים מסוימים וכאשר המגשר רואה שאינו מסוגל לגשר על הפער בין הצדדים הוא מודיע להם שהוא הופך לבורר שפוסק בסיכסוך. השוט המיידי הזהאולי היה מדרבן את הצדדים לסיים את הסכסוך בשלב הגישור.

 

[שילה1]

לעיתים יש צורך באדם נוסף,שלא קשור לסכסוך

האם הגישור מתאים לו?
לעניות דעתי (ואני מתחיל בנושא הגישור) יש ברעיון הגישור באג פנימי, בסיסי. מה אומר הגישור - יש סכסוך, ניתן לפתור אותו בדרך של גישור או פישור - אבל הצדדים אינם יכולים לעשות זאת בעצמם ולכן הם זקוקים למגשר (הגננת) שיוביל אותם ליעד הזה. אם הצדדים היו מסוגלים לעשות זאת בעצמם - לא היינו מגיעים בכלל לתביעה המשפטית ולא היה צריך את המגשר. המגשר אמור לגלות לצדדים שהם בעצם זקוקים למשהוא אחר ולא דוקא למה שדרשו בתביעה. זה מזכיר לי את השיווק האגרסיבי בהי טק - בו אנחנו מקבלים את ההזמנה (שאין לנו על המדף) ואז מסבירים ללקוח שהוא בעצם צריך משהוא אחר (שיש לנו כמובן). אני מסתכל על הסיכסוך בינינו לבין מדינות ערב + פלסטנים שמסביבנו. זה סיכסוך שאמור להיות "מודל בית הספר" לגישור - אבל ברור שעד שהגננת לא תיקח יוזמה ותגיד לילדים לשבת במקומם ולשתוק, הם ימשיכו להתקוטט בלי סוף. שורה תחתונה - רוב הצדדים זקוקים כנראה לשופט שיחליט עבורם - נקודה - לטוב או לרע, אבל בכל מקרה אם השורה התחתונה שלילית מבחינתם, הוא האשם ולא הם. אם ניתן היה לעשות הכלאה בין מגשר ובורר ולהחליט שההליך הינו חובה במקרים מסוימים וכאשר המגשר רואה שאינו מסוגל לגשר על הפער בין הצדדים הוא מודיע להם שהוא הופך לבורר שפוסק בסיכסוך. השוט המיידי הזהאולי היה מדרבן את הצדדים לסיים את הסכסוך בשלב הגישור.

לעיתים יש צורך באדם נוסף,שלא קשור לסכסוך
ולא לשני המסוכסכים,כדי שיוביל הליך שיביא לתוצאות. וזאת מאחר ושני הצדדים לא יכולים לעשות כן. וכאן נכנס הגישור,ותבונתו ומקצועיותו של המגשר. הסכסוך במזרח התיכון ,לדעתי,אינו מדל לגישור,בשל הקפו,בשל אורכו(בשנים),ובשל האיזור הגאוגרפי הענק עליו בנוי,ובשל מעורבות של מדינות רבות בעלות מנטליות זו או אחרת. לנושא הבוררות-מאמינה שקימים הליכי גישור שבהם מגיעים להסכמות ונשארות כמה נקודות קטנת שנויות במחלוקת,ואז הצדדים מבקשים מהמגשר להחליט עבורם. או אז -המגשר "הופך" לבורר,שכרו שונה והחלטתו בלתי הפיכה,לבד אם היו פגמים מהותיים בהליך. ואישית אני נגד "שוט מיידי",ונגד דרבון לסיום ההליך.הכל בזמן ובקצב של המתגשרים.

 

[מ ג ש ר]

האם הגישר מתאים לנו

לעיתים יש צורך באדם נוסף,שלא קשור לסכסוך
ולא לשני המסוכסכים,כדי שיוביל הליך שיביא לתוצאות. וזאת מאחר ושני הצדדים לא יכולים לעשות כן. וכאן נכנס הגישור,ותבונתו ומקצועיותו של המגשר. הסכסוך במזרח התיכון ,לדעתי,אינו מדל לגישור,בשל הקפו,בשל אורכו(בשנים),ובשל האיזור הגאוגרפי הענק עליו בנוי,ובשל מעורבות של מדינות רבות בעלות מנטליות זו או אחרת. לנושא הבוררות-מאמינה שקימים הליכי גישור שבהם מגיעים להסכמות ונשארות כמה נקודות קטנת שנויות במחלוקת,ואז הצדדים מבקשים מהמגשר להחליט עבורם. או אז -המגשר "הופך" לבורר,שכרו שונה והחלטתו בלתי הפיכה,לבד אם היו פגמים מהותיים בהליך. ואישית אני נגד "שוט מיידי",ונגד דרבון לסיום ההליך.הכל בזמן ובקצב של המתגשרים.

האם הגישר מתאים לנו
אתחיל מהסוף - התרשמתי שהצדדים מעונינים בדרך כלל בהליך קצר ומהיר - יותר קצר יותר זול. לגבי המעבר לבוררות - לא הבנתי את התשובה - כיום אם הצדדים מבקשים מהמגשר לפסוק בנקודה מסוימת - זה בסופו של דבר חלק מהסכם הגישור ואין מעבר פורמלי להליך בוררות. אני הצעתי לבצע חיבור של גישור ובוררות להליך פורמלי אחד - קרי - כאשר 2 הצדדים או לחילופין המגשר רואים שהיגענו למביוי סתום - ממשיכים כבוררות. מה דעתכם?

 

[שילה1]

כשהצצדים מבקשים מהמגשר לפסוק בנקודה

האם הגישר מתאים לנו
אתחיל מהסוף - התרשמתי שהצדדים מעונינים בדרך כלל בהליך קצר ומהיר - יותר קצר יותר זול. לגבי המעבר לבוררות - לא הבנתי את התשובה - כיום אם הצדדים מבקשים מהמגשר לפסוק בנקודה מסוימת - זה בסופו של דבר חלק מהסכם הגישור ואין מעבר פורמלי להליך בוררות. אני הצעתי לבצע חיבור של גישור ובוררות להליך פורמלי אחד - קרי - כאשר 2 הצדדים או לחילופין המגשר רואים שהיגענו למביוי סתום - ממשיכים כבוררות. מה דעתכם?

כשהצצדים מבקשים מהמגשר לפסוק בנקודה
מסויימת-הרי שבאותו רגע הוא מתמנה על ידי הצדדים כבורר,ואז שכרו שונה,והחלטתטו טרמינלית-לא ניתן לערער עליה,אלא אם היו פגמים בעצם ההליך. ומכאן שלא ניתן למזג הליך גישור והליך בררות. משאלתך אני מתרשמת כי הנושא לא הובא בקורס שעברת,וחבל. ועוד נקודה להבהרה:העקרון בגישור הוא שהפתרונות יגיעו מהצדדים עצמם.על כן-והיה ומבקשים מהמגשר להחליט,יש כאן חריגה מהעקרון,ובקשה שיתמנה כבורר. מקוה שכעת הייתי ברורה יותר.

 

[חגי סרי]

בתור מענה לצורך שהזכרת זה אכן רעיון טוב

האם הגישר מתאים לנו
אתחיל מהסוף - התרשמתי שהצדדים מעונינים בדרך כלל בהליך קצר ומהיר - יותר קצר יותר זול. לגבי המעבר לבוררות - לא הבנתי את התשובה - כיום אם הצדדים מבקשים מהמגשר לפסוק בנקודה מסוימת - זה בסופו של דבר חלק מהסכם הגישור ואין מעבר פורמלי להליך בוררות. אני הצעתי לבצע חיבור של גישור ובוררות להליך פורמלי אחד - קרי - כאשר 2 הצדדים או לחילופין המגשר רואים שהיגענו למביוי סתום - ממשיכים כבוררות. מה דעתכם?

בתור מענה לצורך שהזכרת זה אכן רעיון טוב
זו לדעתי גם הגישה של בתי המשפט שרק רוצים שיורידו מהם את העומס וביננו לא אכפת להם אם תעשה בוררות פישור גישור או ריקוד על חבל העיקר שיש הסכם חתום. מה שיפה אצלך זה שאתה לא נותן להם לברוח מהסכם ולפוצץ אותו ועובר לבוררות העיקר שלא יחזרו להתנגח- אני בעד הגישה הזו אבל באמת רק כמוצא אחרון. לטעמי יש גם לנסות ולראות גם אם דרך הפישור מתאימה. הבעיה בגישה הזו שאתה מציג שהיא איננה גישה שמפנימה את ישוב הסכסוך באמצעים שאינם כוחניים בו יש צד מנצח ומרסק לעומת צד מובס ומוכה. לענין זה אין הבדל בין בוררות לבין משפט למעט בוררות לכתחילה ששם פונים שני בעלי דין למישהו המוסכם עליהם שישפוט ביניהם ויש כאן איזשהו אלמנט של קבלה ושיתוף. בית המשפט מפנה את בעלי הדין אליך נכון? אז הוא כופה אותך כמגשר והוא גם כופה אותך כבורר ואם לא אז חוזרים לבית המשפט. זה לא ממש כפיה אבל הם לא באו אליך מרצונם וזו הנקודה העיקרית כאן. האמת אני סבור שבתי המשפט הם המכשול הגדול ביותר להטמעת הגישור בארץ אבל על זה אני אכתוב בהודעה נפרדת.

 

[מ ג ש ר]

גישור - בוררות

בתור מענה לצורך שהזכרת זה אכן רעיון טוב
זו לדעתי גם הגישה של בתי המשפט שרק רוצים שיורידו מהם את העומס וביננו לא אכפת להם אם תעשה בוררות פישור גישור או ריקוד על חבל העיקר שיש הסכם חתום. מה שיפה אצלך זה שאתה לא נותן להם לברוח מהסכם ולפוצץ אותו ועובר לבוררות העיקר שלא יחזרו להתנגח- אני בעד הגישה הזו אבל באמת רק כמוצא אחרון. לטעמי יש גם לנסות ולראות גם אם דרך הפישור מתאימה. הבעיה בגישה הזו שאתה מציג שהיא איננה גישה שמפנימה את ישוב הסכסוך באמצעים שאינם כוחניים בו יש צד מנצח ומרסק לעומת צד מובס ומוכה. לענין זה אין הבדל בין בוררות לבין משפט למעט בוררות לכתחילה ששם פונים שני בעלי דין למישהו המוסכם עליהם שישפוט ביניהם ויש כאן איזשהו אלמנט של קבלה ושיתוף. בית המשפט מפנה את בעלי הדין אליך נכון? אז הוא כופה אותך כמגשר והוא גם כופה אותך כבורר ואם לא אז חוזרים לבית המשפט. זה לא ממש כפיה אבל הם לא באו אליך מרצונם וזו הנקודה העיקרית כאן. האמת אני סבור שבתי המשפט הם המכשול הגדול ביותר להטמעת הגישור בארץ אבל על זה אני אכתוב בהודעה נפרדת.

גישור - בוררות
בית המשפט אינו כופה את המגשר אלא מציע אותו - הצדדים או באי כוחם רשאים להחליט שהם רוצים גישור אבל לפנות למגשר אחר עליו הם סומכים או לבקש שהגישור יתבצע ב-מנ"ת (חינם). הבג בהצעתי הוא הרעיון שהמגשר יכול להחליט לבדו להפוך את ההליך לבוררות, היות וגם הבוררות חיבת להיות בהסכמת שני הצדדים ואין לכפות זאת עליהם אלא להציע בלבד.

 

[שילה1]

גם בוררות חיבת להיות בהסכמת שני הצדדים,

גישור - בוררות
בית המשפט אינו כופה את המגשר אלא מציע אותו - הצדדים או באי כוחם רשאים להחליט שהם רוצים גישור אבל לפנות למגשר אחר עליו הם סומכים או לבקש שהגישור יתבצע ב-מנ"ת (חינם). הבג בהצעתי הוא הרעיון שהמגשר יכול להחליט לבדו להפוך את ההליך לבוררות, היות וגם הבוררות חיבת להיות בהסכמת שני הצדדים ואין לכפות זאת עליהם אלא להציע בלבד.

גם בוררות חיבת להיות בהסכמת שני הצדדים,
ובעצם הצדדים ,בהליך גישר שלא הושלם,ממנים את המגשר כבורר.

 

[גור מלמד]

הבעיה שבגישבור

גם בוררות חיבת להיות בהסכמת שני הצדדים,
ובעצם הצדדים ,בהליך גישר שלא הושלם,ממנים את המגשר כבורר.

הבעיה שבגישבור
תשימו לב שבשילוב שבין גישור ובוררות על ידי אותו אדם כאשר הגישור מתקיים תחילה, קיימת סתירה מובנית: תהליך הגישור מבוסס בעקרון על "משחק בקלפים גלויים" תהליך הבוררות דומה יותר להליך שיפוטי אדוורסרי בו כל צד בונה את הנרטיב שלו, זאת ועוד - כל צד מנסה לקעקע את נימוקי הצד השני ואפילו להפוך אותו לדמוני. על כן, יש קושי להסב גישור לבוררות שתתנהל על ידי אותו אדם, לאחר שאותו אדם נחשף למידע שהיה אמור להיות חסוי בפניו. יותר אפשרי לעבור בתחומים מוגבלים לפישור. ניתן לבצע תהליך מהופך. להתחיל בבוררות ורק לאחר פסק הבוררות לעבור לגישור, כאשר מסכימים שפסק הבוררות נשאר חסוי בפני הצדדים ונגנז במידה והגישור מצליח.

 

[איריס אבידן]

גור - באיזה שלב אתה ממליץ על בוררות?

הבעיה שבגישבור
תשימו לב שבשילוב שבין גישור ובוררות על ידי אותו אדם כאשר הגישור מתקיים תחילה, קיימת סתירה מובנית: תהליך הגישור מבוסס בעקרון על "משחק בקלפים גלויים" תהליך הבוררות דומה יותר להליך שיפוטי אדוורסרי בו כל צד בונה את הנרטיב שלו, זאת ועוד - כל צד מנסה לקעקע את נימוקי הצד השני ואפילו להפוך אותו לדמוני. על כן, יש קושי להסב גישור לבוררות שתתנהל על ידי אותו אדם, לאחר שאותו אדם נחשף למידע שהיה אמור להיות חסוי בפניו. יותר אפשרי לעבור בתחומים מוגבלים לפישור. ניתן לבצע תהליך מהופך. להתחיל בבוררות ורק לאחר פסק הבוררות לעבור לגישור, כאשר מסכימים שפסק הבוררות נשאר חסוי בפני הצדדים ונגנז במידה והגישור מצליח.

גור - באיזה שלב אתה ממליץ על בוררות?
כאשר הוא קורא את כתבי הטענות? או אחרי שהוא שומע כל צד בנפרד? כי אם הרי יהיו כבר פגישות נפרדות, אזי זהו הליך גישור לכל דבר? ציינת כאן את הבעיות בגישבור, והנקודות נכונות ביותר, ואכן, גישבור נדיר הרבה יותר בארץ מאשר גישור.

 

[גור מלמד]

המלצה על בוררות

גור - באיזה שלב אתה ממליץ על בוררות?
כאשר הוא קורא את כתבי הטענות? או אחרי שהוא שומע כל צד בנפרד? כי אם הרי יהיו כבר פגישות נפרדות, אזי זהו הליך גישור לכל דבר? ציינת כאן את הבעיות בגישבור, והנקודות נכונות ביותר, ואכן, גישבור נדיר הרבה יותר בארץ מאשר גישור.

המלצה על בוררות
המלצה שלי יכולה להתבסס על נסיון שלי בלבד. אני לא מכיר מחקרים אמפריים בנושא, ולמען הגילוי הנאות - אין אני משפטן ולא עו"ד! המלצתי לעבור לבוררות בשלבים יותר "טכניים" ושפיטים בתהליך, וגם את זה לא לעשות בכפוף לדין המהותי. למעשה, בנסיבות אלו הדבר דומה יותר לפישור מאשר בוררות לפי דין. הזכרת את הפגישות הנפרדות - אליה וקוץ בה, שכן לפי כללי הבוררות פגישות נפרדות אסורות בתכלית. יחד עם זאת - אם הצדדים פונים ומבקשים פסיקה על דרך של בוררות מתוך הסכמה מדעת ורצון חופשי - בהחלט זה פיתרון שצריך להילקח בחשבון. במקרה מורכב יותר ניתן לפנות לבורר שלא היה מעורב בתהליך הגישור, ובכתב הבוררות להגדיר במדוייק את התחום בו הוא אמור לפסוק, שיהיה מין הסתם מצומצם הרבה יותר מתחום עיסוק הגישור.

 

[שילה1]

גור-ממתי פגישות נפרדות בהליך גישור אסורות?

המלצה על בוררות
המלצה שלי יכולה להתבסס על נסיון שלי בלבד. אני לא מכיר מחקרים אמפריים בנושא, ולמען הגילוי הנאות - אין אני משפטן ולא עו"ד! המלצתי לעבור לבוררות בשלבים יותר "טכניים" ושפיטים בתהליך, וגם את זה לא לעשות בכפוף לדין המהותי. למעשה, בנסיבות אלו הדבר דומה יותר לפישור מאשר בוררות לפי דין. הזכרת את הפגישות הנפרדות - אליה וקוץ בה, שכן לפי כללי הבוררות פגישות נפרדות אסורות בתכלית. יחד עם זאת - אם הצדדים פונים ומבקשים פסיקה על דרך של בוררות מתוך הסכמה מדעת ורצון חופשי - בהחלט זה פיתרון שצריך להילקח בחשבון. במקרה מורכב יותר ניתן לפנות לבורר שלא היה מעורב בתהליך הגישור, ובכתב הבוררות להגדיר במדוייק את התחום בו הוא אמור לפסוק, שיהיה מין הסתם מצומצם הרבה יותר מתחום עיסוק הגישור.

גור-ממתי פגישות נפרדות בהליך גישור אסורות?
סבורה כי התקונת אינן מזכירות זאת.ונהפוך הוא:פגישות נפרדות רצויות ומאוד ומחוייבות המצאיות בהליך גישור.