חד- רוצה להתייחס לחלק
ממה שכתבת. אני התייחסתי לכך בפורום שכן, שכן לגבי התגובה שלך לבית ולשני חדרים שיהיו לו. מבחינתי, ודיברתי עם בני(הוא בן 20)לפני כמה ימים בחופשתו מהצבא, הגיע אלי, אימו מכרה את אכבה ואנ י נתתי לו את רכבי לשבוע, אבל רציתי לדבר על התייחסותו לבית. לא זוכר איך הגענו לזה ואמרתי לו , היי שחורי הבית הזה הוא שלך בדיוק כמו ההוא בהרצליה. ואז הוא אמר לי, אבל אני לא מרגיש כך, אז לא צריך להסביר מה הרגשתי. רק שאח"כ חשבתי וואלאק הוא צודק, למרות שאני חי לבד, הוא גר בבית שיש בו זכרונות מאז (כמעט כל ילדותו)שעברנו לשם, הוא אפוף בחפצים שאומרים לו משהו, חברים ריחות וכו.. ואצלי חוץ מתמונותיו הוא לא מוצא את עצמו. למה אני מספר לך את זה, אולי, אם תנסה למלא את "החדר" שלו בבית שלך בדברים שהם יוצרים תחושת"בית שלי" לדאוג שדברים שהם בד"כ בבית "הישן" שלו יהיו גם אצלך, ירגיש יותר טוב. ירגיש בבית בהצלחה כי בית הוא לא קירות בית הוא תחושת ביטחון, ומה לעשות גם חפצים יוצרים הרגשה כזו לדעתי