רק על עצמי לספר ידעתי
הנישואין הראשונים שלי היו רחוקים מלהביא אושר לי/ לבעלי/לילדי. גיהנום - זה לא היה. רק לא היתה שם אהבה מספקת לרפא פצעים . הגירושים היו מאד הוגנים. התחשבנו אחד בשני ככל האפשר וניסינו ככל האפשר לא לפגוע באהבתנו המשותפת: הילדים שלנו. התגרשתי כי הרגשתי שאני עומדת למות במדבר הרגשי . התחתנתי בשנית עם אדם שמעבר לכל אני יכולה להגיד שאני אוהבת אותו מאד. שאיתו אני לומדת מה זו אהבה גדולה .אני אשתו שלו והוא אישי שלי. יש לנו שני ילדים ,פרי אהבה, שאני אוהבים מאד. את יודעת כמה פעמים אני אומרת : הלוואי והייתי יכולה להיות אישה טובה כמו שאני היום לבעלי הראשון? כי הגירושים גובים מחיר עצום.מהילדים , מאיתנו. זהו הרס של מסגרת . הרס של בית. לא ניתן לשיקום. רק לבנות אחר תחתיו. אני מקווה שזו תשובה: יש הפסד שלם . אחר כך אנו יכולים לפעול להתבגר ולעשות טוב ככל יכולתנו לנו ולילדינו. אנו יכולים לבנות בית נפלא שהוא אולי יהיה טוב מהבית הקודם. אבל ההרס של ביתנו הראשון הוא עובדה קיימת תמיד. מה עוד שבצד כל הרווחים שיבואו, במקרה הטוב, הילדים שלנו משלמים מחיר כבד. תמיד.