שמואל אליהו
New member
אז רצית להגיד תנועות לא רצוניות... לא "לא רציונליות"
האם יתכן שחלק מהזכרונות שלנו שמורים מחוץ למוח?
- פותח הנושא שמואל אליהו
- פורסם בתאריך
BigBadWolf
Member
כנראה הייתי עייף
שמואל אליהו
New member
באמת? אז איפה שמורים הזיכרונות? בכף הרגל? בציפורניים?
שמואל אליהו
New member
בולשיט
זכותך להאמין בשטויות האלה, אבל זה לא נכון. שום תודעה לא יוצאת מאדם מת, ובעזרת היפנוזה מגיעים רק לדמיונות שווא שהמוח המציא, זה לא אמיתי ואין שום חיים קודמים.
זכותך להאמין בשטויות האלה, אבל זה לא נכון. שום תודעה לא יוצאת מאדם מת, ובעזרת היפנוזה מגיעים רק לדמיונות שווא שהמוח המציא, זה לא אמיתי ואין שום חיים קודמים.
דיברגנט חדש
Well-known member
בהיפנוזה אדם יכול להתמקד בדבר מסוים; בזיכרון, בדמיון, בתחושה
גופנית, בקול של המהפנט תוך שהוא מסוגל להתעלם מגירויים אחרים. במצב ההיפנוטי ניתנות סוגסטיות (הנחיות, השאות) לשינויים בגופו, בתחושותיו, ברגשותיו, בחשיבתו, בזיכרונו או בהתנהגותו של המהופנט. בדרך כלל ההיפנוזה מתבצעת דרך הרפיה הדומה לחוויות של היומיום, כגון צפייה בסרט או האזנה למוסיקה, כאשר האדם מתרכז בחוויה ומתעלם זמנית, מכל השאר.
גופנית, בקול של המהפנט תוך שהוא מסוגל להתעלם מגירויים אחרים. במצב ההיפנוטי ניתנות סוגסטיות (הנחיות, השאות) לשינויים בגופו, בתחושותיו, ברגשותיו, בחשיבתו, בזיכרונו או בהתנהגותו של המהופנט. בדרך כלל ההיפנוזה מתבצעת דרך הרפיה הדומה לחוויות של היומיום, כגון צפייה בסרט או האזנה למוסיקה, כאשר האדם מתרכז בחוויה ומתעלם זמנית, מכל השאר.
uzi2
Active member
הוא יכול עקרונית להתמקד בזכרונות, אבל הבעיה היא
שיש לו נטייה להשלים אותם מהדמיון, ויתרה מכך - כל מילה של המהפנט עשויה להשפיע על הזכרונות, ולשבש אותן.
לא סתם הפסיקו די מהר להשתמש בשיטות האלו כדי להעלות זכרונות של עדים. פשוט ראו שיש יותר מדי טעויות זכרון, ושזה למעשה פוגע באמינות העדות.
מהפנט יכול לבקש מאדם להעלות זכרונות מהתקופה שבה הוא היה כלב, או מהתקופה שבה הוא היה חתול, ואם המהופנט במצב של טראנס עמוק, המהופנט ישתף פעולה, אבל לא קשה לראות שזה משחק ולא זכרונות מגלגולים קודמים. ראשית באם נבקש מהמהופנט לשחק ככלב, אז הוא ינבח. אם נבקש ממנו להעלות זכרונות מתקופתו ככלב, הוא יעלה זכרונות אך הזכרונות שלו יתאמו לצורת החשיבה של אדם לא של כלב. התבססות על ראייה ולא על חוש ריח, זוויות ראיה שאופייניות למיקום עיני אדם, וכדומה.
הרפייה היא יותר תוצאה של ההיפנוזה, או יותר נכון של מצב הטראנס. יש גם היפנוזה ללא טראנס, מהסוג שאמני בימה משתמשים בו. המהופנט צריך להיות סוגסטבילי, (ממש תכונת אופי) לקבל את מרות המהפנט, ולהיות מספיק מבולבל (למעשה disoriented) על מנת לקבל סוגסטיות ולא להתנגד להן.
שיש לו נטייה להשלים אותם מהדמיון, ויתרה מכך - כל מילה של המהפנט עשויה להשפיע על הזכרונות, ולשבש אותן.
לא סתם הפסיקו די מהר להשתמש בשיטות האלו כדי להעלות זכרונות של עדים. פשוט ראו שיש יותר מדי טעויות זכרון, ושזה למעשה פוגע באמינות העדות.
מהפנט יכול לבקש מאדם להעלות זכרונות מהתקופה שבה הוא היה כלב, או מהתקופה שבה הוא היה חתול, ואם המהופנט במצב של טראנס עמוק, המהופנט ישתף פעולה, אבל לא קשה לראות שזה משחק ולא זכרונות מגלגולים קודמים. ראשית באם נבקש מהמהופנט לשחק ככלב, אז הוא ינבח. אם נבקש ממנו להעלות זכרונות מתקופתו ככלב, הוא יעלה זכרונות אך הזכרונות שלו יתאמו לצורת החשיבה של אדם לא של כלב. התבססות על ראייה ולא על חוש ריח, זוויות ראיה שאופייניות למיקום עיני אדם, וכדומה.
הרפייה היא יותר תוצאה של ההיפנוזה, או יותר נכון של מצב הטראנס. יש גם היפנוזה ללא טראנס, מהסוג שאמני בימה משתמשים בו. המהופנט צריך להיות סוגסטבילי, (ממש תכונת אופי) לקבל את מרות המהפנט, ולהיות מספיק מבולבל (למעשה disoriented) על מנת לקבל סוגסטיות ולא להתנגד להן.
uzi2
Active member
יש זכרונות שלא שמורים במוח, אבל עדיין במערכת העצבים.
דרך אגב, הטענה שהזכרון יושב בקשרים הבין עצביים כיום חצי הופרכה. למעשה אנחנו יודעים בוודאות שלפחות חלק ממנו, אם לא כולו, מגיע מהנוירונים עצמם. בנוירון יחיד לפעמים נשמר מידע מורכב. יחד עם זאת יש כפילות (תקרא לזה גיבוי).
מה שנפגע כאשר הקשרים הבין עצביים נפגעים זה היכולת לשלוף זכרונות והיכולת ליצור זכרונות ולקשר בין זכרונות (ללמוד).
ניסויים קלינים עושים כיום רק בחולי אפילפסיה במצב מחלתי קשה, כיוון שרק להם מכניסים אלקטרודות לראש, שמאפשרות מעקב אחרי מה שקורה בראש. הטיפול הוא אחד הבעייתיים אולם במקרים קשים הוא הדבר היחיד שמאפשר להם לחיות באופן סביר. המדובר הוא על מקרים קשים בלבד. הטיפול עוזר מאוד אבל הניתוח הפולשני עלול לשנות קצת את האופי שלהם
יש זכרון גם במערכת העצבים ההיקפית, אבל כמובן שהזכרון שיושב במערכת העצבים ההיקפית, מוגבל יותר, והוא בייחוד כפי שצויין - רפלקסים.צריך לזכור כמה דברים - ראשית כמות העצבים ומורכבות הקשרים הבין עצביים שיש במערכת ההיקפית מאוד מאוד קטנה יחסית למה שיש במוח שלנו.
יש תולעת מיקרוסקופית בשם פלאנריה, שמסוגלת לחדש את הראש שלה לאחר שחתכו אותו, אבל דברים מסוימים שנשמרים במעט מערכת העצבים שיש לה מחוץ לראש, היא עדיין תזכור.
יש לסוגים של פטריות מעין זכרון ותקשורת (אם כי מאוד מוגבלות) על אף שאין להם מערכת עצבים.
עכשיו - יש גם שאלה כיצד אתה מגדיר זכרון. האם לקולקטיב שמתאים את עצמו דרך ברירה טבעית, יש זכרון? האם צריך שתהיה מודעות לזכרון כדי שתקרא לזה זכרון? אחרת כל מידע שמועבר מדבר לדבר יכול להחשב כזכרון, כמו למשל סלע שהיה במים ושינה את צורתו, שינוי הצורה הוא מעין פיסת מידע על כך שהסלע היה במים. נתתי דוגמה קיצונית, אבל יש רצף של מצבי ביניים בין זה ובין זכרון מורכב כמו שיש לאדם.
דרך אגב, הטענה שהזכרון יושב בקשרים הבין עצביים כיום חצי הופרכה. למעשה אנחנו יודעים בוודאות שלפחות חלק ממנו, אם לא כולו, מגיע מהנוירונים עצמם. בנוירון יחיד לפעמים נשמר מידע מורכב. יחד עם זאת יש כפילות (תקרא לזה גיבוי).
מה שנפגע כאשר הקשרים הבין עצביים נפגעים זה היכולת לשלוף זכרונות והיכולת ליצור זכרונות ולקשר בין זכרונות (ללמוד).
ניסויים קלינים עושים כיום רק בחולי אפילפסיה במצב מחלתי קשה, כיוון שרק להם מכניסים אלקטרודות לראש, שמאפשרות מעקב אחרי מה שקורה בראש. הטיפול הוא אחד הבעייתיים אולם במקרים קשים הוא הדבר היחיד שמאפשר להם לחיות באופן סביר. המדובר הוא על מקרים קשים בלבד. הטיפול עוזר מאוד אבל הניתוח הפולשני עלול לשנות קצת את האופי שלהם
יש זכרון גם במערכת העצבים ההיקפית, אבל כמובן שהזכרון שיושב במערכת העצבים ההיקפית, מוגבל יותר, והוא בייחוד כפי שצויין - רפלקסים.צריך לזכור כמה דברים - ראשית כמות העצבים ומורכבות הקשרים הבין עצביים שיש במערכת ההיקפית מאוד מאוד קטנה יחסית למה שיש במוח שלנו.
יש תולעת מיקרוסקופית בשם פלאנריה, שמסוגלת לחדש את הראש שלה לאחר שחתכו אותו, אבל דברים מסוימים שנשמרים במעט מערכת העצבים שיש לה מחוץ לראש, היא עדיין תזכור.
יש לסוגים של פטריות מעין זכרון ותקשורת (אם כי מאוד מוגבלות) על אף שאין להם מערכת עצבים.
עכשיו - יש גם שאלה כיצד אתה מגדיר זכרון. האם לקולקטיב שמתאים את עצמו דרך ברירה טבעית, יש זכרון? האם צריך שתהיה מודעות לזכרון כדי שתקרא לזה זכרון? אחרת כל מידע שמועבר מדבר לדבר יכול להחשב כזכרון, כמו למשל סלע שהיה במים ושינה את צורתו, שינוי הצורה הוא מעין פיסת מידע על כך שהסלע היה במים. נתתי דוגמה קיצונית, אבל יש רצף של מצבי ביניים בין זה ובין זכרון מורכב כמו שיש לאדם.
שמואל אליהו
New member
וואו חידשת לי...
פעם ראשונה שאני שומע שהזיכרונות נמצאים בגוף הנוירון לא בקשרים שבין הנוירונים... איזו ראייה יש לך לכך? ראיתי לא מעט הרצאות של חוקרי מוח ואף אחד מהם לא הזכיר דבר כזה, הם לא יודעים את זה?
פעם ראשונה שאני שומע שהזיכרונות נמצאים בגוף הנוירון לא בקשרים שבין הנוירונים... איזו ראייה יש לך לכך? ראיתי לא מעט הרצאות של חוקרי מוח ואף אחד מהם לא הזכיר דבר כזה, הם לא יודעים את זה?
uzi2
Active member
ראשית, אכן מדובר בתובנות יחסית חדשות
ואכן היתה אמונה שהזכרון נמצא בקשרים הסינפטיים אך לא היו ממש ראיות. זו היתה יותר בחזקת השערה מקובלת.
ממש מהשנים האחרונות. יש מחקרים אמנם לא על בני אדם אלא על בעלי חיים אחרים, שאיבדו "זכרון" כתוצאה מאיבוד/ניתוק כל הקשרים סינפטיים, הזכרון המקורי שלהם חזר, לאחר בנייה של קשרים סינפטיים חדשים. איבוד הנוירונים לא מחזיר את הזכרון. יש יותר ממחקר אחד כזה. כרגע המחקר שאני יכול לשלוף הוא הבא (שלמיטב ידיעתי היה גם הראשון):
https://elifesciences.org/articles/03896 והוא על סוג של שבלולים.
יש גם מחקר מאוד מפורסם שאח"כ שוחזר בגירסאות דומות, על חולה אפילפסיה שחיברו אליו אלקטרודות זעירות (רק חולי אפילפסיה ששום דרך אחרת לא עוזרת להם, זוכים לטיפול פולשני, אבל מכיוון שממילא מחדירים אלקטרודות אז גם מבקשים מהם אישור לבצע מחקר). המחקר המפורסם ביותר שהוא גם הראשון, היה על חולה שבמקרה זיהו נוירון יחיד שזכר את המראה של ג'ניפר אניסטון. בכל פעם שהראו לחולה תמונה כלשהי של ג'ניפר הוא זיהה אותה והנוירון היה פעיל. תמונות של נשים אחרות לא גרמו לתגובה מיוחדת של הנוירון הזה. הנוירון היה פעיל משמעותית יותר מנוירונים אחרים באותה סביבה, ולמעשה הוא היה היחיד שהגיב חזק לתמונות שלה יחסית לתמונות של אחרות. היה מקרה אחר - דומה עם תמונות של האלי ברי.
שוב, אפשרי שחלק מהזכרונות יושבים גם בסינפסות (הקשרים הבין נוירוניים).
מה שברור הוא שכמות הזכרון גדולה יותר מכמות הנוירונים. א. כל נוירון מכיל הרבה מידע. ב. אנחנו יודעים שמידע הרבה פעמים נשמר ולפעמים בצורות מעט שונות באזורים שונים. למעשה יש שימוש בזה בפסיכולוגיה קוגניטיבית, כאשר אומרים שכאשר לומדים אותו החומר מספר פעמים בהפרשי זמן הוא נשמר בכל פעם בעוד מקומות במוח ועם קשרים לוגיים אחרים (ואח"כ יש קונסולידציה, כלומר המידע מתקשר אחד לשני ותופס יותר נפח).
ואכן היתה אמונה שהזכרון נמצא בקשרים הסינפטיים אך לא היו ממש ראיות. זו היתה יותר בחזקת השערה מקובלת.
ממש מהשנים האחרונות. יש מחקרים אמנם לא על בני אדם אלא על בעלי חיים אחרים, שאיבדו "זכרון" כתוצאה מאיבוד/ניתוק כל הקשרים סינפטיים, הזכרון המקורי שלהם חזר, לאחר בנייה של קשרים סינפטיים חדשים. איבוד הנוירונים לא מחזיר את הזכרון. יש יותר ממחקר אחד כזה. כרגע המחקר שאני יכול לשלוף הוא הבא (שלמיטב ידיעתי היה גם הראשון):
https://elifesciences.org/articles/03896 והוא על סוג של שבלולים.
יש גם מחקר מאוד מפורסם שאח"כ שוחזר בגירסאות דומות, על חולה אפילפסיה שחיברו אליו אלקטרודות זעירות (רק חולי אפילפסיה ששום דרך אחרת לא עוזרת להם, זוכים לטיפול פולשני, אבל מכיוון שממילא מחדירים אלקטרודות אז גם מבקשים מהם אישור לבצע מחקר). המחקר המפורסם ביותר שהוא גם הראשון, היה על חולה שבמקרה זיהו נוירון יחיד שזכר את המראה של ג'ניפר אניסטון. בכל פעם שהראו לחולה תמונה כלשהי של ג'ניפר הוא זיהה אותה והנוירון היה פעיל. תמונות של נשים אחרות לא גרמו לתגובה מיוחדת של הנוירון הזה. הנוירון היה פעיל משמעותית יותר מנוירונים אחרים באותה סביבה, ולמעשה הוא היה היחיד שהגיב חזק לתמונות שלה יחסית לתמונות של אחרות. היה מקרה אחר - דומה עם תמונות של האלי ברי.
שוב, אפשרי שחלק מהזכרונות יושבים גם בסינפסות (הקשרים הבין נוירוניים).
מה שברור הוא שכמות הזכרון גדולה יותר מכמות הנוירונים. א. כל נוירון מכיל הרבה מידע. ב. אנחנו יודעים שמידע הרבה פעמים נשמר ולפעמים בצורות מעט שונות באזורים שונים. למעשה יש שימוש בזה בפסיכולוגיה קוגניטיבית, כאשר אומרים שכאשר לומדים אותו החומר מספר פעמים בהפרשי זמן הוא נשמר בכל פעם בעוד מקומות במוח ועם קשרים לוגיים אחרים (ואח"כ יש קונסולידציה, כלומר המידע מתקשר אחד לשני ותופס יותר נפח).
שמואל אליהו
New member
אני אבדוק, תודה
גלעד0011
Active member
עמוד השדרה משדר פעולות בסיסיות לגפיים לדוגמא
אם תשים את ידך במים רותחים היא תקפוץ אוטומטית לא משנה כמה תנסה להתנגד לזה. זה בגלל שהאות במערכת העצבים נע מהיד אל עמוד השדרה ומשם למעלה למוח. עמוד השדרה לא מחכה שהאות יגיע למוח לשולח תגובה אוטומטית (רפלקס) שמזיז לך את היד. עד שתשים לב מה קרה כבר מאוחר מידי.
כנ"ל במצבים שבהם אתה נבהל
אם תשים את ידך במים רותחים היא תקפוץ אוטומטית לא משנה כמה תנסה להתנגד לזה. זה בגלל שהאות במערכת העצבים נע מהיד אל עמוד השדרה ומשם למעלה למוח. עמוד השדרה לא מחכה שהאות יגיע למוח לשולח תגובה אוטומטית (רפלקס) שמזיז לך את היד. עד שתשים לב מה קרה כבר מאוחר מידי.
כנ"ל במצבים שבהם אתה נבהל
זה כמו להגיד שיש זיכרון למרכיבי נורת החשמל
מה תפקידו של העצב/נוירון לקלוט,לשדר להעביר אותות חשמליים
המח כולו הוא מקלט ומשדר אין בו כלום חוץ ממערכת ביו-כימית/אלקטרו-מגנטית
תפקידו של המוח לעבד ולשדר נתונים - הזיכרון כמו כל חוויות החיים שלנו נשמרות בשדה האלקטרו-מגנטי של הגוף הפיסי.
 
מה תפקידו של העצב/נוירון לקלוט,לשדר להעביר אותות חשמליים
המח כולו הוא מקלט ומשדר אין בו כלום חוץ ממערכת ביו-כימית/אלקטרו-מגנטית
תפקידו של המוח לעבד ולשדר נתונים - הזיכרון כמו כל חוויות החיים שלנו נשמרות בשדה האלקטרו-מגנטי של הגוף הפיסי.
 
uzi2
Active member
התייחסתי להודעתך הנוכחית בתגובתי להודעתך השנייה.
אבל חשוב לי להבהיר שלמרבית המידע שיש במוח לנו איננו מודעים, ומהבחינה הזאת זה לא שונה מהעובדה שאנחנו איננו מודעים למה שקורה במוחות של אחרים, או למידע ששמור במחשב שאין לנו גישה אליו.
שדה אלקטרומגנטי זה גודל פיסיקלי ניתן למדידה, ואכן לפחות תיאורטית כל התפלגות המטענים החשמליים והזרמים החשמליים (אבל רק לגבי הכוח האלקטרומגנטי), המידע על ההתפלגויות האלו נמצא גם בשדה האלקטרומגנטי, אבל זו צורה לא יעילה לפיענוח, המידע. שכן מידע שלא מפוענח הוא מידע חסר משמעות. חלק ממה שבאמת מעניין בזכרון הוא גם היכולת לשלוף אותו או לחוות אותו.
אבל חשוב לי להבהיר שלמרבית המידע שיש במוח לנו איננו מודעים, ומהבחינה הזאת זה לא שונה מהעובדה שאנחנו איננו מודעים למה שקורה במוחות של אחרים, או למידע ששמור במחשב שאין לנו גישה אליו.
שדה אלקטרומגנטי זה גודל פיסיקלי ניתן למדידה, ואכן לפחות תיאורטית כל התפלגות המטענים החשמליים והזרמים החשמליים (אבל רק לגבי הכוח האלקטרומגנטי), המידע על ההתפלגויות האלו נמצא גם בשדה האלקטרומגנטי, אבל זו צורה לא יעילה לפיענוח, המידע. שכן מידע שלא מפוענח הוא מידע חסר משמעות. חלק ממה שבאמת מעניין בזכרון הוא גם היכולת לשלוף אותו או לחוות אותו.
uzi2
Active member
התייחסות.
וכמובן אני לא מבין למה את מתכוונת במטען אנרגטי, או שדה ביו-אלקטרומגנטי כיוון שזה שימוש במונחים מעולם הפיסיקה, שלא בהקשר של ההגדרות הרגילות בפיסיקה. לגבי שדה אלקטרומגנטי זה עוד איכשהו, כי השדה מייצג את תנועת ופיזור המטענים החשמליים, ולכן כל המידע שיש בתנועת ובפיזור המטענים החשמליים יש גם בשדה, אבל זה נכון לאו דווקא לזכרון אלא לכל התפלגות מטענים חשמליים וזרמים חשמליים, במרחב, שבמוח זה יחסית חלש מאוד.
מבחינתי זה כמו להגיד, שהזכרון קשור לציפלינקים - זה באז וורד, וזה באז וורד.
עד שזה לא יוגדר בצורה יותר טובה, מבחינתי אין לזה משמעות. יש קשר בין שדה אלקטרומגנטי למה שקורה במוח, אבל התיאור הפשוט יותר הוא דרך מה שקורה בנוירונים, ובסינפסות.
לפטריה אין נוירונים,אבל יש לה תקשורת כימית.
זכרון לא חייב נוירונים. מחשב שומר הרבה מידע, ומאפשר שליפה אבל אין בו נוירונים. מצד שני אנחנו רואים קורלציה חזקה בין מה שקורה בנוירונים ומה שאנו זוכרים. אנו רואים קשר בין איבוד זכרון לבין בעיות בנוירונים.
חשוב להדגיש שכדי שתהיה משמעות לזכרון, לא רק חשוב שהמידע יהיה בו, אלא שיהיה שליף בהקשר הרלוונטי, ורצוי גם שתהיה אפשרות לשמור עוד מידע.
גם סלע שנמצא במים "זוכר" את המים, בגלל שהוא שינה את צורתו, ושינוי הצורה הוא תוצאה של האינטרקציה עם המים, ולכן מכיל את המידע על קיום האינטרקציה הממושכת עם המים, אבל אנחנו לא נוהגים לקרוא לזה זכרון.
הסינפסות אחראיות על הקטלוג של המידע, ועל היכולת לשלוף את המידע ולהעביר אותו לאזורים הרלוונטיים. אם המידע לא יגיע להמיספרה הימנית, לא נוכל לענות בקול כאשר אנו נשאלים שאלה.
זה מה שקורה עם חולי אפילפסיה שניתקו להם את הקורפוס קלוסום (ריקמה חיבורית בין ההמיספרות) שאלה שהם שמעו באוזן הימנית, הם לא יכלו לענות עליה בקול, כיוון שהיה נתק בין המידע, לחלק הנרטיבי של המוח שגם אחראי על הדיבור ושנמצא בהמיספרה השמאלית.
ההבדל העיקרי בינינו ובין בעלי חיים אחרים, הוא בהיקף המוח מבחינת סינפסות. בינינו ובין מרבית בעלי החיים יש גם הבדל בכמות הנוירונים, וזה מאוד משמעותי. בעלי החיים היותר חכמים - המוח שלהם מכיל יותר נוירונים ויותר סינספות, אבל כמובן שיש עוד פרמטרים שמשפיעים. בדיוק כמו שהיכולת של מחשב טמונה לא רק בכמות הטרנזיסטורים שבמעבד, על אף שככלל, יותר זה יותר טוב.
בנאו-קורטקס שלנו יש את הכפלים שמאפשרים הרבה יותר קשרים בין נוירוניים, מה שמאפשר תקשורת יותר מורכבת בין הנוירונים. בעלי חיים כמו קופים, אין להם את הכפלים האלו, ויש להם גם הרבה פחות סינפסות. בקורטקס. בעלי חיים עוד יותר פרימיטיביים, אין להם את הקורטקס בכלל, אלא רק את המוח "הישן", כלומר המיד-בריין, וגזע המוח, והצרבלום (המוח הקטן). חוקרי מוח, למדו המון בשנים האחרונות על הקשר בין תהליכי למידה וזכרון ובין מה שקורה במוח. האם הנוירון "זוכר" או שהוא מקושר לאיזו ישות שזוכרת? מבחינתי כל עוד זה מדיד, זה צריך להחקר, והישות היא בשלב זה לא יותר מאשר באזוורד לתכונה של הנוירון.
עוד לא מבינים עד הסוף מה קורה בנוירון יחיד. עיסת נוירונים שחוברה לה יחדיו ממוחות של עכברים מתפקדת כמוח עם יכולות לא רעות בכלל.
למשל הניסויים של תומאס דה-מארס, שלקח עיסת נוירונים מהרבה מוחות של עכברים. נתן לה את צרכי המזון שלה, והנוירונים יצרו ביניהם קשרים סינפטיים. תחבר את העיסה למגעים של משחק מחשב לסימולציה של טיסה, ועיסת הנוירונים תלמד לבד להטיס את המטוס, ולהתגבר על מכשולים, בתנאי שיהיה לה חסר (דפיציט) כאשר המטוס מתרסק.
יש לא מעט חוקרים נוספים שעוסקים בבחינת תקשורת בין עיסות נוירונים ובין מערכות אלקטרוניות, ובכלל, היום היקפי המחקר על המוח הם עצומים, וספר שנכתב לפני יותר משמונה שנים נחשב למיושן. מה שהביא את התנופה, זה שהטכנולוגיות השתפרו מאוד, ומאפשרות לראות מה קורה בנוירונים, ובקשרים הסינפטיים, ברמות רזולוציה הולכת וגדלות, ולקשר בין זה ובין החוויות והפעולות שהאנשים עושים וחווים.
וכמובן אני לא מבין למה את מתכוונת במטען אנרגטי, או שדה ביו-אלקטרומגנטי כיוון שזה שימוש במונחים מעולם הפיסיקה, שלא בהקשר של ההגדרות הרגילות בפיסיקה. לגבי שדה אלקטרומגנטי זה עוד איכשהו, כי השדה מייצג את תנועת ופיזור המטענים החשמליים, ולכן כל המידע שיש בתנועת ובפיזור המטענים החשמליים יש גם בשדה, אבל זה נכון לאו דווקא לזכרון אלא לכל התפלגות מטענים חשמליים וזרמים חשמליים, במרחב, שבמוח זה יחסית חלש מאוד.
מבחינתי זה כמו להגיד, שהזכרון קשור לציפלינקים - זה באז וורד, וזה באז וורד.
עד שזה לא יוגדר בצורה יותר טובה, מבחינתי אין לזה משמעות. יש קשר בין שדה אלקטרומגנטי למה שקורה במוח, אבל התיאור הפשוט יותר הוא דרך מה שקורה בנוירונים, ובסינפסות.
לפטריה אין נוירונים,אבל יש לה תקשורת כימית.
זכרון לא חייב נוירונים. מחשב שומר הרבה מידע, ומאפשר שליפה אבל אין בו נוירונים. מצד שני אנחנו רואים קורלציה חזקה בין מה שקורה בנוירונים ומה שאנו זוכרים. אנו רואים קשר בין איבוד זכרון לבין בעיות בנוירונים.
חשוב להדגיש שכדי שתהיה משמעות לזכרון, לא רק חשוב שהמידע יהיה בו, אלא שיהיה שליף בהקשר הרלוונטי, ורצוי גם שתהיה אפשרות לשמור עוד מידע.
גם סלע שנמצא במים "זוכר" את המים, בגלל שהוא שינה את צורתו, ושינוי הצורה הוא תוצאה של האינטרקציה עם המים, ולכן מכיל את המידע על קיום האינטרקציה הממושכת עם המים, אבל אנחנו לא נוהגים לקרוא לזה זכרון.
הסינפסות אחראיות על הקטלוג של המידע, ועל היכולת לשלוף את המידע ולהעביר אותו לאזורים הרלוונטיים. אם המידע לא יגיע להמיספרה הימנית, לא נוכל לענות בקול כאשר אנו נשאלים שאלה.
זה מה שקורה עם חולי אפילפסיה שניתקו להם את הקורפוס קלוסום (ריקמה חיבורית בין ההמיספרות) שאלה שהם שמעו באוזן הימנית, הם לא יכלו לענות עליה בקול, כיוון שהיה נתק בין המידע, לחלק הנרטיבי של המוח שגם אחראי על הדיבור ושנמצא בהמיספרה השמאלית.
ההבדל העיקרי בינינו ובין בעלי חיים אחרים, הוא בהיקף המוח מבחינת סינפסות. בינינו ובין מרבית בעלי החיים יש גם הבדל בכמות הנוירונים, וזה מאוד משמעותי. בעלי החיים היותר חכמים - המוח שלהם מכיל יותר נוירונים ויותר סינספות, אבל כמובן שיש עוד פרמטרים שמשפיעים. בדיוק כמו שהיכולת של מחשב טמונה לא רק בכמות הטרנזיסטורים שבמעבד, על אף שככלל, יותר זה יותר טוב.
בנאו-קורטקס שלנו יש את הכפלים שמאפשרים הרבה יותר קשרים בין נוירוניים, מה שמאפשר תקשורת יותר מורכבת בין הנוירונים. בעלי חיים כמו קופים, אין להם את הכפלים האלו, ויש להם גם הרבה פחות סינפסות. בקורטקס. בעלי חיים עוד יותר פרימיטיביים, אין להם את הקורטקס בכלל, אלא רק את המוח "הישן", כלומר המיד-בריין, וגזע המוח, והצרבלום (המוח הקטן). חוקרי מוח, למדו המון בשנים האחרונות על הקשר בין תהליכי למידה וזכרון ובין מה שקורה במוח. האם הנוירון "זוכר" או שהוא מקושר לאיזו ישות שזוכרת? מבחינתי כל עוד זה מדיד, זה צריך להחקר, והישות היא בשלב זה לא יותר מאשר באזוורד לתכונה של הנוירון.
עוד לא מבינים עד הסוף מה קורה בנוירון יחיד. עיסת נוירונים שחוברה לה יחדיו ממוחות של עכברים מתפקדת כמוח עם יכולות לא רעות בכלל.
למשל הניסויים של תומאס דה-מארס, שלקח עיסת נוירונים מהרבה מוחות של עכברים. נתן לה את צרכי המזון שלה, והנוירונים יצרו ביניהם קשרים סינפטיים. תחבר את העיסה למגעים של משחק מחשב לסימולציה של טיסה, ועיסת הנוירונים תלמד לבד להטיס את המטוס, ולהתגבר על מכשולים, בתנאי שיהיה לה חסר (דפיציט) כאשר המטוס מתרסק.
יש לא מעט חוקרים נוספים שעוסקים בבחינת תקשורת בין עיסות נוירונים ובין מערכות אלקטרוניות, ובכלל, היום היקפי המחקר על המוח הם עצומים, וספר שנכתב לפני יותר משמונה שנים נחשב למיושן. מה שהביא את התנופה, זה שהטכנולוגיות השתפרו מאוד, ומאפשרות לראות מה קורה בנוירונים, ובקשרים הסינפטיים, ברמות רזולוציה הולכת וגדלות, ולקשר בין זה ובין החוויות והפעולות שהאנשים עושים וחווים.
מעניין מה שכתבת - יחד עם זאת המדע מתעלם מדבר יסודי
ללא אנרגיה אין כלום - אין חומר ואין חיים - הכל נוצר מאנרגיה והכל נשמר בצורה אנרגטית.
מחשב לא מכיל מידע - הוא מכיל חלקים מכניים שהכניסו להם מידע.
גוף האדם הוא כלי מכני שמה שמניע אותו הוא אנרגיה - יכול להיות שטעיתי בניסוח
הכוונה לשדה אנרגטי הקיים ביקום כולו - מראשיתו.
כל חוויה שקוראת לפרט ולכלל נשמרת בשדה האנרגטי במיקרו ובמקרו - המוח הוא כלי אלקטרו-כימי-מכני - כל חלקי המוח הם רכיבים מכניים.
כל פעולה של הגוף חייבת אנרגיה - כל תא וכל גרעין תא מופעל ע"י אנרגיה - אנרגיה אלקטרומגנטית, אנרגיה תרמית, אנרגיה ביו-כימית וכד'.
אנרגיה זה קוד החיים.
למרות האמור לעיל - אין אדם שיוכל לדעת את סודות החיים ואת סודות הבריאה
מאחר וגם ראשית הבריאה/היקום הוא למעשה תיאוריה בלבד - אמנם תיאוריה מקובלת
אבל עדיין תיאוריה.
כדי לדעת את סודות הבריאה וסודות החיים צריך לדעת את היסודות שלה - את ההתחלה, כמו בניין שחייב להישען על יסודות כדי להגיע לגג.
הידע שלנו נמצא איפשהו באחת מקומות הבניין - לכן כל מסקנה שנגיע אליה לעולם לא תהיה אמת - אלה תיאוריה או השערה.
ועדיין האנרגיה קודמת לכל - אם כי יכול להיות שקיים משהו קודם לה.
 
ללא אנרגיה אין כלום - אין חומר ואין חיים - הכל נוצר מאנרגיה והכל נשמר בצורה אנרגטית.
מחשב לא מכיל מידע - הוא מכיל חלקים מכניים שהכניסו להם מידע.
גוף האדם הוא כלי מכני שמה שמניע אותו הוא אנרגיה - יכול להיות שטעיתי בניסוח
הכוונה לשדה אנרגטי הקיים ביקום כולו - מראשיתו.
כל חוויה שקוראת לפרט ולכלל נשמרת בשדה האנרגטי במיקרו ובמקרו - המוח הוא כלי אלקטרו-כימי-מכני - כל חלקי המוח הם רכיבים מכניים.
כל פעולה של הגוף חייבת אנרגיה - כל תא וכל גרעין תא מופעל ע"י אנרגיה - אנרגיה אלקטרומגנטית, אנרגיה תרמית, אנרגיה ביו-כימית וכד'.
אנרגיה זה קוד החיים.
למרות האמור לעיל - אין אדם שיוכל לדעת את סודות החיים ואת סודות הבריאה
מאחר וגם ראשית הבריאה/היקום הוא למעשה תיאוריה בלבד - אמנם תיאוריה מקובלת
אבל עדיין תיאוריה.
כדי לדעת את סודות הבריאה וסודות החיים צריך לדעת את היסודות שלה - את ההתחלה, כמו בניין שחייב להישען על יסודות כדי להגיע לגג.
הידע שלנו נמצא איפשהו באחת מקומות הבניין - לכן כל מסקנה שנגיע אליה לעולם לא תהיה אמת - אלה תיאוריה או השערה.
ועדיין האנרגיה קודמת לכל - אם כי יכול להיות שקיים משהו קודם לה.
 
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.