האם כסף הוא הכל בחיים

[מיכליתשלהצאט]

האם כסף הוא הכל בחיים../images/Emo35.gif

בת עשירים אחת - שלועסת מסטיק ואמא שדוחפת להישגים ובעיקר מלמדת איך לדרוך על אחרים.

בת עשירים שניה - רוצה שיקנו לה הכל, כאן ועכשיו. אבא רכרוכי מאין כמותו.

בן עשירים שלישי - שמכור למשחקי טלויזיה, חצוף, אגרסיבי ועם פה מפה ועד להודעה חדשה. אבא חנון...

בן עשירים - שמן כמו בלון נפוח שעומד להתפוצץ, חזיר עם קנה מידה בינלאומי, מכור לשוקולד. דוחה בצורה מעוררת סלידה. מה שמענין אותו זה רק אוכל. ואמא שלו, כמה מפתיע - עומדת בצד ולא ממש יודעת מה לעשות חוץ מלומר "לא" ולעמוד במקום (לאן נעלמה לה הסמכות ההורית?!?).

בן עניים - הבית עומד להתפרק, אוכלים מנת כרוב יום יום ובתקופות צנע גרועות יותר, מדללים את הכרוב במרק. התוצאה - ילד צנוע, נימוסי, חכם, בעל ערכים של כיבוד אב ואם וערכים נוספים, המשפחה אצלו מעל הכל. קיים אצלו ערך לכסף ולדברים אחרים. אין לו "עיניים גדולות", אוכל בנימוס, מוריד את הידיים מהשולחן בזמן האוכל עד לברכת המזון. "צ'רלי בממלכת השוקולד. סרט גדול מהחיים. דוגמא של 4 ילדים מתוך 5 שלכסף אין גבולות. קיבלו מבחינה חומרית הרבה מאוד, אבל נימוסים רחוקים מהם אלפי שנות אור. ומה אנו נותנים לילדינו אנו? האם אנו מספקים להם מבחינה גשמית אבל אין "יד ורגל" לערכים? האם אנו מלמדים אותם ערכים ונותנים להם אהבה אבל המצב הכלכלי שלנו בבור ללא תחתית? האם אנחנו ממעמד בו מוצאים את האיזון, מספקים גשמית וערכית? האם הכסף הוא הכל בחיים? האם ילדים שמקבלים הכל בחיים, פינוק יתר, יצאו יותר מוצלחים מילדים שאין להם מחשב וטלויזיה ואוכלים מרק כרוב יש להם סיכוי בחיים? אולי תקופת הצנע מדרבנת אותם להצליח ולא להמתין לירושה שהם עומדים לקבל מהוריהם? לא פעם אנו שומעים את הקלישאה "כסף יכול לקנות כמעט הכל, חוץ מבריאות". היום אני מאמינה שזה פשוט שטויות. לכסף יש ערך אם יודעים איך להשתמש בו (לנושא הבריאות, אתייחס בפעם אחרת, כי לא רוצה לשנות את כיוון הדיון). נא תגובותיכם.

מראש.

 

[kashke]

ננראה לי שב-4 המקרים הראשונים

שהצגת הבעייה העיקרית היא שאין הצבת גבולות במשפחות הללו. לא חייבים להיות ילדים למשפחות עשירות (כמושבסרט) על מנת להתנהג כפי שרשמת.

יום נעים

 

[לורליי43]

פרופורציות- זה שם הסיפור

וכאן הסיפור מאוד מאוד מגמתי ומלא קלישאות. כדי שיצא ילד מנומס וסימפטי צריך- לא לתת לו כלום? שטויות במיץ. ואם נחזור לקרקע המציאות, מאוד חשוב מקום המגורים, הסביבה, הנורמות הסביבתיות. יש מקומות שיש כסף (לא שפע נשפך), והכסף משמש לבנות חיים. אם לא מתמקדים בחומריות, לכסף יכולים להיות יופי של שימושים, וממש אין סיבה לכך ש"יצא" ילד גועלי. מהסיפורים שלך על המקום שאת גרה בו, בתוקף זה ש"המקום בחר אתכם" כי יש לכם דירה שם- אז מאוד לא מוצא חן בעיני היחס לכסף אצלכם, שבאמת מוביל לסגנון חיים ואמות מידה שלא הייתי אוהבת לחיות לצידן. הילדים העשירים בסיפור נראים כאילו באו מבית גידול שדומה לסביבה שלכם(אני לא מתכוונת לבית שלכם ספציפית, אלא לסביבה).

 

[גלי1היחידה]

גם אני חושבת כמו לורלי, אין קשר בין

כסף וחינוך. יכול להיות ילד למשפחה עשירה ומחונך היטב ויכול להיות ילד עני ומפונק. ממש אין קשר בין כסף או העדרו וחינוך! הכל ענין של נורמות והשקפת חיים. בקשר לסרט, אין מקום להשוואות עם המציאות שכן בסרטים הכל יוצא מהפרופורציות ו"גדול מהחיים" ולא בהכרח משקף את המציאות.

 

[מיכליתשלהצאט]

לורליי אלו רק דוגמאות שבמקרה

לקוחות מסרט... אבל יש כאלה גם בחיים, ולא מעט. כדי שיצא ילד מנומס ועם כיבוד אב ואם, צריך לתת לו ערכים. וערכים לא נמדדים בכסף. לפעמים כסף מסנוור אנשים והם נותנים להם מבחינה גישמית ולא משקיעים בחינוך שלהם. זה מה שמפריע לי. לגבי האיזור שאני באה, את מזכירה את זה המון, ואין לי בעיה עם זה, אבל זה מצב נתון שאין ביכולתי לשנות כרגע. אני מעדיפה לא לגור בסביבה של עשירים עם רכוש מנקר עיניים, אבל זה מה יש. לפחות החינוך שלהם טוב... הפריעה לי מאוד השורה האחרונה שלך בטקסט, שכן אינך יודעת במדויק היכן אני מתגוררת, את לא יודעת מי השכנים שלי כך שאת לא יכולה להשוות אותם לחיות (אם זה מה שהתכוונת).

 

[לורליי43]

את המידע שלי אני מקבלת ממה שאת

מספרת. אני לא עוקבת אחרייך ואין לי מקורות פרטיים. וההתרשמות שלי היא של אוכלוסיה עשירה, מפונקת, ממותגת, כזו שמוציאה מטעם בית ספר ילדים בני 11 לארה"ב ל"החלפת סטודנטים". לדעתי את משלה את עצמך לגבי החינוך- האם הוא טוב או לא. עצם הנסיעה הזו, מראה מה הערכים של בית הספר. וכפי שכתבתי- אמות המידה שלי אחרות. אז זכותך לחיות שם, אבל אני כל הזמן קוראת אותך מקטרת על נושא הערכים, הגבולות, על השפעה של הסביבה. אז אני מגיבה אלייך ואל דברייך באופן כללי, ולא לכל שאלה כאילו היא מנותקת מההקשר. לדעתי, השאלות שלך לא מנותקות מההקשר אחת של השניה.

 

[noa128]

כסף הוא לא הכל בחיים

אבל הוא לא מעט..

לא ברצינות - אם אני מבינה נכון, הכוונה שלך היא "המקום שאנו נותנים לו" או "עד כמה הוא משפיע" - ויכולה להעיד מנסיוני - שגדלתי בסביבת שפע בבית שלא היה בו שפע, ובבגרותי הייתי גם "למעלה" וגם "למטה" - שאין ספק שבסוגיה החינוכית המכרעת - הצבת גבולות, שמירה על פרופורציות ונגזרותיה של הסוגיה הזו - הקניית ערך הכסף, הסתפקות במועט, התמקדות בערכים ובהקניית נימוס, התחשבות וכד' - כשיש הרבה כסף, שפע, שלל פיתויים מסביב או חיים בסביבה שמקדשת חומרנות - זה יותר קשה. יותר קשה לעמוד במשימת חינוך הילדים לערכים. הרבה יותר קל (כהורה מחנך) להסתפק במועט ולחנך לערכים כשאין, פשוט אין. האין מבטל את הצורך לעמוד בפיתוי ומחזק את היכולת לעמוד מול דרישות של הילדים. ומסכימה עם לורליי שהסרט עף עם הקלישאות לקצוות של הסקאלה וישנם לא מעט עשירים גדולים שהשכילו לחנך לערכים תוך שימוש במשאבים שלהם. לא כל ילדי העשירים מפונקים (אבל גם לא מעט) ולא כל העניים מחונכים למופת...

 

[תמר27]

מסכימה עם המשפט האחרון

וכמעט רק איתו... אני חושבת שאנחנו נוטים ליפול מהר מדי בהכללה ש"העשירים מפנקים" ו"אצל העניים יש חינוך וערכים". לעניות דעתי חינוך לערכים, יחסים טובים בתוך המשפחה, יחס לשונה וכו' אינם בקורלציה בכלל למצב הפיננסי של ההורים. את כותבת "האין מבטל את הצורך לעמוד בפיתוי" ואני חושבת שה"אין" פשוט גורם לכך שלא נוכל לראות את הפינוק, (ואת חוסר החינוך לערכים). הרבה יותר קל לראות שהילד גדל בלי גבולות כשרואים את המותגים, הקניות המופרזות וכו' - אבל זה לא אומר שהילד שאין לו רק כי אין כסף, גדל עם ערכים של הסתפקות במועט. (!) כתבת "הרבה יותר קל (כהורה מחנך) להסתפק במועט ולחנך לערכים כשאין, פשוט אין" ואני חושבת שזאת טעות לחשוב כך - לא חסרים ההורים שבגלל ש"פשוט אין" חינכו ילדים למרמור, להרגשת קיפוח תמידית, להרגשת "צריכים לתת לי" או "מושחתים כולם בגלל שלי אין". הילדים האלו מחונכים גרוע בדיוק כמו אלו שגדלו בלי גבולות כי קנו להם הכל. נכון, זה סוג אחר של חינוך גרוע, אבל שניהם לא ממש "חינוך לערכים". ברור שלצופים מן הצד קל יותר לראות את ה"עשיר המפונק". ברור שסרטים כמו הסרט שמיכלית דיווחה עליו גורמים לסטריאוטיפ להתקבע, אבל זה לא אומר שהוא נכון... הענין היחיד שאני מסכימה לגביו, הוא שלתרבות ולסביבה יש כוח בענין הזה -כמו שמישהי כתבה למיכלית, ואז אכן יותר קשה לחנך לערכים. עדיין, הקו המנחה של הבית - החינוך המוקנה בו, חזק יותר מכל "עודף כלכלי" או "בעיה כלכלית".

 

[noa128]

מעניין איך הכל מקבל משמעות אחרת

כשמסתכלים עליו מהכיוון הלא נכון

מבקשת שתקראי שוב את תגובתי הקודמת, אלא שלפני כן אסביר את מה שכנראה שהייתי צריכה להסביר קודם - על מנת שתביני למה התכוונתי: לא התכוונתי ל"הילד מפונק/לא מפונק" - אלא לחינוך לערכים מנקודת המבט שלנו, כהורים. הנחת היסוד היא שאנחנו כ-ן מחנכים לערכים, שאנחנו כ-ן מחנכים להסתפקות במועט, שאנחנו כ-ן שוללים חומרנות כמרכיב מרכזי בחיינו וכד'. כשאין כסף, זה יותר קל. לנו, ההורים המחנכים. ומסכימה שבקרב מעוטי יכולת קיימת לפעמים המלכודת של חינוך ל"מקופחות" , גישה של "מגיע לי" והתקרבנות מכל סוג. לטעמי - חלק מהחינוך לטיפוח דימוי עצמי והערכה עצמית יכול למנוע גם את זה ומי שמחזיק בהשקפת עולם הגורסת שגורלו בידיו, שעתידו תלוי בעצמו - יש פחות סיכוי שייפול לשם. הרעיון הוא - שזוית הראייה היא שתקבע, הסביבה והנתונים מסביב יכולים להשפיע, אבל לא להכריע.

 

[תמר27]

מנסה להסתכל מהכיוון הנכון ../images/Emo98.gif

(למה התכוונת שהסתכלתי מ"הכיוון הלא נכון"?) ברמה העקרונית - כתבנו עכשיו אותם דברים. רק משפט אחד שכתבת גם הפעם וגם בתגובה הקודמת הוא באמת לא מובן לי, משום כיוון : למה את טוענת ש"כשאין כסף, זה יותר קל" ? הרי בעצמך אמרת שנקודת המוצא היא שכ-ן מחנכים לערכים (וכן הלאה). אז למה היש/אין כסף מהווה מרכיב משמעותי לדעתך? אני בהחלט חושבת שהסביבה החומרית (או לא) שבה נחיה תפריע (או תתרום). פחות מצליחה לראות למה עצם הימצאות הכסף מהווה גורם מקל/מקשה.

 

[noa128]

זה שניהם ביחד וכל אחד לחוד בעיניי

עניין הסביבה ברור לשתינו - אם ילד גדל בחברת ילדים שהמדד למקובלות בעינהם היא יכולת חומרית - מותגי לבוש, סוג הפלאפון, גודל הבית, המקום שאליו נוסעים לחופשה משפחתית, כמה כסף יש לילד בכיס כשיוצאים עם החבר'ה - ברור שלהורי ילד שאינם משופעים באמצעים - יהיה מאד קשה לעמוד מולו ולומר כל הזמן "לא", בידיעה שיש אפשרות ואנחנו 'דנים' אותו לחריגות חברתית מכח השקפת עולמנו החינוכית, עקרונית ככל שתהיה. כשיש אפשרות - זו האסרטיביות שלנו נטו - כשאין אפשרות, הרבה יותר קל לומר לא, כי אז ברור לך שאת בונה את סדרי העדיפויות של ההוצאות לא רק מטעמים חינוכיים אלא גם מטעמים פרקטיים ויש בזה משהו שמחזק את היכולת לומר לא - כך זה אצלנו לפחות..

 

[לורליי43]

לגבי זה דעתי היא

שהורים צריכים לחשוב טוב טוב איפה הם רוצים לחנך את הילדים, ואין סיבה שהילד ירגיש חריג על מזבח עקרון כזה או אחר. בגלל זה גם אף פעם לא הצלחתי להבין למה מיכלית בוחרת להשאר במקום שהיא גרה (למרות זה שבעלה רוצה).

 

[noa128]

בדיוק הוספתי תגובה בעניין הזה ../images/Emo13.gif

 

[noa128]

מול העיניים יש לי דוגמא חיה

גיסתי היא כזו, חומרנית באופן יוצא דופן. הם חיים הרבה מעבר ליכולתם. בתחילת חייהם המשותפים קנו דירה (במשכנתא מטורפת) בעיר ובשכונה שיכלו להרשות לעצמם. מהר מאד החליטה הגיברת ש"לא נאה לה" ולחצה על אחי לעבור לשכונת יוקרה באותה עיר, בשכירות (הם משכירים את דירתם ועדיין צריכים "להוסיף" כי השכירות בשכונה ההיא גבוהה מאד), הילדים שלהם עסוקים כל הזמן במותגים, במשחקים יקרים (ילדים צעירים, הגדול רק עולה עכשיו לא'), אני שומעת לפעמים את השיחות שלהם עם בני הצעיר ונחרדת מכמה שהכל סובב סביב כסף. זה בא מהסביבה וכן, זה בא גם מהאמא (אחי לא "נקי" מזה אבל הוא פחות בעניין, עובד כמו חמור כדי לספק את האספירציות האלה..) ובלי שום קשר - הילדים שלהם חסרי גבולות, בעיקר הבכור - הוא מקבל מה שהוא רוצה ותמיד רוצה עוד וגם מה שיש לאחרים.

 

[noa128]

ועוד דבר

עניין הסביבה - הוא באמת כל כך מהותי בעיניי, שהשנה אני רושמת את הבכור לחטיבה שונה מזו שאליה מיועדים בוגרי השכבה שלו ביסודי - בין השאר (לא רק) כי החטיבה המיועדת שוכנת בשכונת יוקרה ולומדים בה הרבה מאד ילדי עשירים, וברור לי, שבגיל שבו כל כך חשוב הקטע החברתי - לא אתן לו להיות "הילד שאין לו" בסביבה שהיא באופן מיוחד חומרנית מאד. אחרי שראיתי שמבחינה אקדמית ומבחינות נוספות, החטיבה כהשנייה אינה נופלת מהמיועדת, העדפתי לרשום אותו לחטיבה שבה לומדים ילדים כמוהו, מרקע סוציואקונומי דומה. אז כן, אני רואה חשיבות לעניין הזה.

 

[לורליי43]

אחד הדברים שאני מאוד אוהבת בעיר

שאני גרה, שמצד אחד יש אוכלוסיה איכותית (לפי הקריטריונים שלי...), במעמד סוציואקונומי שמאוד נוח לי איתו- שזה ענין שמשפיע על הנכונות והיכולת להשקעה בחינוך הבית ספרי הפורמלי. מצד שני סיפור המותגים ממש לא קריטי. יש ילדים שזה משנה להם, אבל זה ממש לא משפיע על אלה שלא.

 

[מיכליתשלהצאט]

הו, בדיוק לזה התכוונתי - המשפט

"המקום שאנו נותנים לו" או "עד כמה הוא משפיע" - איך את תמיד מצליחה להסביר במשפט אחד מה אני מתכוונת כשאני עושה זאת בעמוד שלם?

מה לעשות, מסכימה עם כל מילה שלך.

 

[תיקי א]

לפני כמה ימים העליתי את הסיפור הזה

כדוגמא, בפני בנזוגי ודנו ביננו, בדיוק בסוגיה הנ"ל. ברור שהדמויות שמעלה הספר (עדיין לא ראינו את הסרט אבל קראנו את הספר) הן הקצנה על מנת ליצור סטראוטיפ. אבל סיכום הדיון שלנו היה שיש דברים בגו. דיברנו על כך שהילד הפרטי שלנו, יש להודות, מגלם בתוכו משהו מכל 4 דמויות הילדים הדוחים המתוארים בסרט (נהנתן, חובב טלויזיה, אוהב לאכול, "אמא תקני לי" וכו'...) ושום דבר כמעט מהדמות של צ'רלי (חוץ מהעובדה שבסה"ב הוא ילד חיובי, כמובן). דנו בכך שאנחנו הורים שמציבים גבולות ומחנכים לערכים ומרגישים כאילו השפע הזה, שמאפיין את חיינו מציב בפנינו חזית מאוד קשה להתמודדות ויש בו בפירוש פן משחית.

 

[מחשבות]

כשתראי את הסרט תגלי שיש אמנם

דברים דוחים רבים בילדים האחרים - והסרט מקצין את זה כל כך שבמקום להידחות זה סתם משעמם - אבל בצ'ארלי שבסרט אין ולו תכונה אחת שניתן להזדהות איתה. הוא אפילו לא נראה עני במיוחד. סתם חנון נטול מצלצלין.

 

[לורליי43]

שפע וגבולות- מחשבה נוספת

בסך הכל הסיפור כאן נוגע בענין של גבולות, וכאן המשמעות היא של הערך שההורה נותן לאותם גבולות- חומריים וחינוכיים. בדיוק היום עלתה לי מחשבה בנושא מכיוון אחר לגמרי. ילד שמבקש ומקבל כל דבר, לא משנה מה, בלי שום מעצור בדרך (כלכלי או מחשבתי), גדל במחשבה שהכל מותר ואפשרי. מכאן מאוד קל לו להגיע למסקנה לגבי איך דברים צריכים להתנהל, הוא יכול להיות מפונק, אגוצנטרי ולא להעריך שום דבר בעצם. אני כמובן לא טוענת שהילד צריך להתחנן לגבי כל דבר שהוא מבקש, אבל כשלהורים עצמם יש גבולות, המסר יעבור.