שאלה טובה.
מספר הכותבים בפורום, משתנה מעת לעת, אך יש להודות שהוא יָרָד מאד במשך השנים. לכך אני יודעת שיש כמה וכמה סיבות, שאני מעדיפה לא לעסוק בהן כרגע, אלא אולי בהזדמנות אחרת.
מספר הקוראים, בוודאי גדול יותר, אם כי לצערנו, אנחנו יודעים בפירוש רק על חלק מהם, חברים שלנו, שמעדיפים משום מה להסתפק בקריאה בלבד, ולא מוכנים/יכולים לכתוב בו. אבל מסקרן בהחלט לדעת מי הם אותם אחרים, שכנראה אינם קשורים לאל"י, שבכל זאת טורחים לקרוא, ולמה.
לא נראה לי שתפקידה של האספרנטו הסתיים, ושאין לה מקום כיום. אני חושבת שלכל שפה יש מקום בעולמנו. אחת הסיבות לכך שרוב האנשים שנחשפים לקיומה של אספרנטו, ושאינם מוכנים ללמוד אותה, היא העובדה שבעיניהם היא אינה מעשית. מפריע לרבים מהם שלאספרנטו אין ארץ ואין עם. לי לא כל כך ברור למה דווקא עובדה זו צריכה להפריע להם. אולי זה משדר להם חוסר אמינות. לך תדע.
רבים מאלה ש
כן שמעו על השפה כבר בעבר, מקובעים בדעתם שאין לה תרבות, וגם כשאנחנו מספרים להם שדווקא התרבות של אספרנטו עניפה ועשירה במיוחד, פשוט מעדיפים לא להשתכנע, אלא להמשיך לדבוק באמונתם הקודמת.
גם מספר המשתמשים המועט יחסית בשפה, מפריע להם. כי למה להם להיות בין ה"פראיירים" המעטים ש"מבזבזים" את זמנם עליה... הרי עדיף להם להשתפר באנגלית, ללמוד סינית, ללמוד צרפתית, ספרדית, איטלקית וכל שפה אחרת, שמושכת אותם מסיבה כלשהי; כמו השימושיות שלה בעיניהם, הצליל הנעים שלה, ההתנגנות שלה, הכוונה שלהם לבקר או לעבוד בארץ שזו שפתהּ וכד'.
לעומת זאת, יש גם לא מעט אנשים, שמסיבות
מקצועיוֹת (בלשנות, או שפות לימוד שלהם באוניברסיטאות, למשל),
מעשיוֹת (מקום עבודה וקשרי עבודה בינלאומיים),
אתגריות או
תחביביות, לומדים שפות שונות, כולל שפות מאד אקזוטיות, וגם כאלה שמספר הדוברים שלהם לא גדול. ושפות אשר לעיתים רחוקות, עשויות גם לכלול אספרנטו.
אפילו בין בני משפחתי הקרובה והמורחבת, וכן בקרב חברַי הרבים, אף אחד לא קיבל החלטה ללמוד את השפה. הם מתייחסים אלַי ואל העניין שלי בהּ באהדה רבה, ואפילו בעניין מצידם אבל (כמאמר הפרסומת לחומר ניקוי מסוים), "ש
אני אשפשף???". רק חלק מהילדים הקטנים במשפחה התלהבו, וביקשו ממני ללמד אותם.
דווקא אחי, אחותי, ובת אחת שלי, אוהבים לנחש מדי פעם מילים באספרנטו שהם שומעים ממני לבקשתם, או קוראים, תוך הסתמכותם על שפות אירופאיות אחרות שבהן הם שולטים. והמשחק הזה איתם משמח ומשעשע בעיניהם ובעיני. אבל ללמוד ברצינות - זה לא. וחבל לי.
מי שלא לומד, לא יודע איזו שפה חמודה ונעימה זאת. ואני לא מדברת עכשיו בכלל על העקרונות שעומדים מאחוריה, וגם לא מתיימרת לשלוט בה היטב. אבל כל זה אינו מונע אותי מלאהוב באמת את השפה. ומצחיק אותי שפעמים רבות, כששוחחתי עם בני משפחה או חברים קרובים ורחוקים בשפה אחרת, קרה לי לא מעט שהתגלגלו לפי באופן טבעי, דווקא מילים באספרנטו (בעיקר כשהתכוונתי לדבר אנגלית), ומיד תרגמתי את המילים לאנגלית. תקלות קטנות כאלה, קצת הביכו אותי בפניהם, ושעשעו אותי בליבי.