כמובן, בגלל זה העלתי
יכול להיות שצמד המילים שלום עולמי תקף יותר בקרב הגרעין הקשה של חובבי האספרנטו, שאותם אני פחות מכיר באופן אישי. נראה לי שלציבור הרחב יותר, כזה ששלום עולמי פחות מעסיק אותו או מדבר אליו, העניין הוא הרבה יותר פרקטי: העולם הגדול נעשה מקום הרבה יותר נגיש.
אם פעם אנשים חיו בסביבה מצומצמת, עיר, או לכל היותר מדינה, אז כיום בעידן הטיסות ב-100$ ומטה, אנשים מגיעים למקומות אקזוטיים על בסיס די קבוע, ומקיימים אינטרקציה קבועה עם אנשים שמספר שפות האם שלהם גדול מאד. פעם גם מי שטייל עשה את זה בעיקר באירופה הקלאסית וארצות הברית. היום אתה שומע על אנשים שחזרו מיעדים שעד לא מזמן - מי בכלל חשב להגיע לשם?
גם מי שמבחינתו "שיישרף כל העולם ומה אכפת לי משלום עולמי" אורז פעם, פעמיים, אפילו שלוש פעמים מזוודה וצריך לתקשר עם אנשים ממגוון מאד רחב של שפות אם.
יש להוסיף על כך שגם מקומות העבודה הפכו מאד גלובאלים. חברות מקימות מרכזים בעשרות מדינות בעולם וצוותים מקצוות שונים בעולם צריכים לשתף פעולה, לקיים דיונים, לשתף פעולה בפרוייקטים משותפים. שיתוף פעולה גלובאלי כזה הגיע לשיא שאנשים לפני 50 שנה בקושי יכלו לחלום עליו.
כך שאני מאמין שהסיבות לכך שאנשים זקוקים כיום יותר מתמיד לקיים קשר עם אנשים שאינם דוברים את שפתם הוא הרבה יותר פרקטי מאשר אידאולוגי, ולכן את רוב האנשים פחות מעניין אם זה אספרנטו או אנגלית. אנגלית תפסה - אז שיהיה אנגלית.
בעיניי זה חבל, כי לעולם כל כך מקושר מגיעה שפה יותר "נורמאלית" לתקשורת בינלאומית. כזאת שלא מצריכה לימוד של 150 פעלים יוצאי דופן, איות הזוי של מילים (throughout?!?!?!?), יוצאי דופן של יוצאי דופן של כל כלל וכן הלאה. אבל שלא כמשתמע מהשאלה שלך - החבל שלי לא מופנה כל כך כלפי אספרנטו, אלא יותר כלפי ה"מצב" שהתקבע ונראה לי שגם יימשיך להתקבע, שבה האנגלית הארורה היא השפה הבינלאומית, זו שאין ברירה אלא לכולם ליישר קו וללמוד אותה.
אם פעם היה אפשר להעלות על הדעת מצב שבמדינה מסויימת ישימו "פס" על האנגלית, אז היום אם מדינה רוצה לקחת חלק בעולם הגדול, אם מדינה רוצה שיגיעו אליה תיירים שמכניסים כסף למדינה, אם היא רוצה לקחת חלק בפרוייקטים משותפים עם מדינות אחרות, אם היא רוצה להיות חלק מהעולם - היא צריכה לדאוג שבבתי הספר שלה ילמדו אנגלית. אחרת - היא תישאר מאחור.
לא יודע אם יש משהו שאספרנטו יכלה לעשות כדי לתקוע רגלים בדלת ולהכניס את עצמה במקום האנגלית. העובדה שהמהפכה התעשייתית יצאה מאנגליה ומהפכת המיחשוב והתקשורת יצאה מארצות הברית הכריעה את הכף. אז ה"חבל" שלי הוא על מה שקרה ועל המצב שנוצר, פחות על מה שאספרנטו יכלה או לא יכלה לעשות. כנראה שהרבה היא לא יכלה לעשות, ובעיקר חשוב כרגע להמשיך את הגחלת.
משאת נפש שלי? שבבתי ספר היו מלמדים אספרנטו כשפה זרה שניה (נוסף על האנגלית) במקום צרפתית או ערבית, אבל אפילו זה, בתנאים הקיימים, משאת נפש מאד רחוקה.