האם ליבוביץ אהב את הקב"ה?

[אשר אטדגי]

מכיוון שאתה שאלת שאלה נקרא לה "חכמה"

עניתי לך בזו "החכמה". בקיצור, אין לי צל של מושג מה היה האל בשביל ליבוביץ'. ואני לא מאחל לעצמי להיות בארבע אמותיו, אם הייתי שואלו שאלה זו.

 

[Souffle01]

הכרעה מעגלית - ויצירת הכרת ה'

כאשר אני יודע,שלזמן אין ערך,אני יכול בעזרת הנבואה ליצור מעגלים,וילצור בעזרת שכנוע צבא מעגלי= ה' צבאות.

נניח שיש לי קו לינארי רציף- ולקו הזה לא ניתנו הגדרות- אך על כל הרצף כבר קיים הוא.

אם ישנה נבואה - אני יכול ליצור שם עצם מעגלי - ואקרא לו בשם י-הוה.

והוא יקרא גם באחד ממותין גם גלגל - את הגלגל אנייכול להכיר -כיון שיצקתי לו תוכן.

את הגלגל אפשר לשים בתוך מרכבה- וליצור הרבה דברים.

את המרכבה אני יכול להכיר,בקו לינארי מוגדר,וכך אני מכיר גם את ה' צבאות.

אפשר ליצור מיני מעגלים השוהים ומתגלגלים זה בזה.

אך עם זאת כדי שיהיה המשך לה' צבאות המוגדר בתיחום מעגלי על הקו,כאשר יסתיים הקו (לכאורה),אצטרך לתיחום חדש שיהיה המשך של התיחום הקודם,כדי שתמשיך המרכבה לפעול,וילצור תיחום מעגלי נוסף,שלא יגמר חלילה.

אז כדי שיתאפשר תיחום מחודש,צריכים יוצקי תוכן,כמו במקרא בעלי מלאכת מחשבת,ורבים וטובים.

אך כפי שאני מבין,כיום לכאורה אין נבואה,ואין תיחום,וכולם פה רבים,של מי התוכן טוב ונאה יותר וממשיך דרכו של התיחום (אם בכלל)


אז בוא נצא מנקודת הנחה שיש לנו מדינה.

מה ההבדל בין מדינה לסנהדרין?

הרי כולנו מדברים עברית.

 

[Souffle01]

הכרעה מעגלית - סינכרונית.(ללא עוול),הרי מה שהיה כבר הוא ואשר

להיות כבר היה.

גלגלים סינכרונים.

 

[catchet]

אתה צודק

התכוונתי לשאול ועניתי לעצמי בכל מקרה אשמח לשמוע את תשובתו של קרקש, זה מעניין.
&nbsp
אתה אומר שהכרת חובה זה דבר משחרר, תוכל להרחיב קצת בנושא - אדם שמכיר בחובתו כלפי האל, באיזה מובן זה משחרר?

 

[אשר אטדגי]

לאו דווקא כלפי האל..

אלא, כל מי שהבינו מדעו ונשאו לבו אותו, להשתחרר מן העול הפיזי והמנטאלי שהמציאות בה הוא נתון מכרחת אותו (והיא מכרחת) בעבור אידיאל כלשהו (ערך), אשר הוא בעצמו כונן לו, הרי זה ריבון על מעשיו, יצריו ונטיותיו. ובאקזיסטנציה האנושית אין דבר שאתה ממש ריבון עליו יתר על זה העניין. גם השליט על עם רב, משועבד הוא ליצריו ותאוותיו, בהם יצר השררה, שלא לומר צרכיו הביולוגיים, והא נשלט הוא.

 

[חיים פרידמן1]

בכל לבבו נפשו ומאודו

 

[נחמדה וחכמה]

מתנות קטנות "מישהו" שלח לי מתנות קטנות!

רסיסים של כוונה עיגולים של אמונה

מתנות קטנות
"מישהו" שלח לי מתנות קטנות
כמו הכוח לקבל את מה שאין את מה שיש
מה עוד אפשר כבר לבקש...?

 

[אשר אטדגי]

ידובבו שפתי ישר..

למה לנו כי נרחיק עדותנו, הבה נקרא את דבריו של ליבוביץ עצמו בעניין זה..

"..אין ספק שעיקרה (של פרשיית קריאת שמע א.א) הוא הצו הגדול: "ואהבת", אולם מהו המובן של "אהבת ה' ", המוצגת כדרישה ליצור בעל תודעה אנושית? "אהבה" היא מרכיב של התודעה והמגמה הטבעית של האדם ופנים רבים לה, כפי רבוי מושאיה שכולם מוחשיו, מושגיו או דימויו של האדם. האדם אוהב את עצמו; הוא אוהב אשה; הוא אוהב כבוד או כסף; הוא אוהב את המולדת; הוא אוהב עוגה עם קצפת מתוקה - כל מה שאדם חש, משיג או מדמה. האם ניתן להחיל את הקטגוריה האנושית "אהבה" על התייחסותו של האדם למי שאינו בגדר תחושה או תפיסה או דימוי ? מובנת לנו כתחושה אנושית אהבת עובד-אלילים לאלוהיו או לאחד מהם, שאותם הוא מסוגל לדמות לו; וכן אהבת הנוצרי לאלוהיו שהוא דמות אנושית. אולם כיצד אוהב אדם את השי"ת, שאינו נתפס בתארים ואין לו שום דמיון כלל? מהו מובנה של הדרישה החמורה המוצגת ב"שמע" ליהודי המאמין? היש לה מובן בקטגוריות אנושיות? דיברה תורה בלשון בני אדם, ובלשון זו היא מגידה דברים שמשמעותם אינה ניתנת להאמר בלשון זו. את הפסוק הסתום "ואהבת את ה' אלוהיך..." היא מפרשת ע"י המשכו: והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך היום על לבבך ". קבלת עול תורה ומצוות היא אהבת ה', והיא-היא האמונה בה'! אמונת האדם בה' שאינו נתפס בתארים והאהבה שהוא אוהב את ה' שאין לו דמות - אין משמעותן אלא נכונותו של האדם לעבוד את ה' בקיום תורתו ובשמירת מצוותיה...".

דבריו של ליבוביץ אלו, לא מדעתו אמרם, כרוב ככל דבריו, אלא לקוחים מדברי תנאים במספר מקומות (בוריאציות שונות): "ואהבת - לפי שנאמר ואהבת איני יודע כיצד אוהב את המקום, תלמוד לומר והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצוך היום על לבבך, שמתוך כך אתה מכיר את מי שאמר והיה העולם".

העולה מהמורם, כי ליבוביץ ייתכן לומר כי אהב את ה' במשמעות זו, אף כי הולם אותו יתר על כך: " ירא ה", בבחינת יראת הרוממות.