האם ליבוביץ אהב את הקב"ה?

נראה לי שמושגי יסוד ממש בהגותו של הרמב"ם

ממש נעדרים מדבריך האחרונים, ואיני יודע אם משוגה היא, או שמא חוסר ידיעה של ממש.

אני באמת חושב שלפני שאתה פותח בכלל את המורה בעניין זה, עליך "לחרוש" היטב את שמונה פרקים (בייחוד הראשון והשני) שקדם למורה בשלושים שנים לערך, כדי להבין על מה הרמב"ם מדבר בכלל במורה. יהא לך זה מבוא בסיסי לאותן חמש הכוחות בנפש (persona), ומהו הכח השכלי (המתחלק לשניים: העיוני והמעשי וההפרש ביניהם) ומהו הכח המדמה (שמשום מה במורה הוא נוטה לקרוא לו הכח המשער) והכח המתעורר ובעיקר מהאינטרקציה בין שלושתם. ואז אולי תבין, בהפרש המחיצה האחת שהיתה בין משה שהגיע לידיעתו לשאר הנביאים, כיצד הוא שהגיע לשלמות במידותיו ביטל את הכוח המדמה שבו, ונותר רק הכח השכלי העיוני (במונחים של ימינו תבונה טהורה) לידיעתו יתעלה.
 
בהיותך משתמש באפיגרמות חסרי פשר, אשתמש גם אני

שכן אין רצונך בהבנת דבר מה אלא בהמשעת דבריך. אם כן, אעשה את זה פורמלי: השגה בהגותו של הרמב"ם, אינה ידיעה. ואידך זיל גמור.

וקח כלל ועשהו לשד: אדם המעיד על עצמו שלמד הכול, לא למד דבר.
 
דווקא פורמלי אני מבין. ועכשיו זה בדיוק מה שכתבתי

שהוויכוח בין הרמב"ם לל' הוא האם האמונה היא מסקנה או הכרעה
 
עכשיו התחלת לומר דברי טעם

כן. נכון מאוד. בעומק הדברים, זה כך. ואיני מצליח להבין כיצד אדם שמבין זאת, כותב את ההודעות שכתבת עד עתה.

אגב, לייבוביץ לא היה במעמד כזה שהוא יכול להתווכח עם הרמב"ם. עם כל גדולתו, של ל'.
 

Souffle01

New member
יסוד היסודות ועמוד החוכמות - י-הוה

הרי זה שם עצם- י-הוה

ואם השם הזה הוא שם עצם,שאמור בנפש האדם להתקיים.

אם האדם השיג שם עצם זה בנפש,אני יכול להכניס כל תוכן שארצה?

הרי זה לא מתאפשר,כי אני מחוייב למקור.

הרי אם אראה את המציאות,הרי כל נפש יכולה להתנבא.

מדוע להתחייב למקור?
האם הרמב"ם התחייב למקור?
 
לא.

ליבוביץ לא יכול היה לטעון זאת לעולם. הרמב"ם אומר במפורש שידיעת ה' לא רק שהיא באפשר אלא גם מצוות עשה.

כל שלייבוביץ פירש בדעת הרמב"ם (וכאמור דבר זה אינו מוסכם) כי התכלית אליבא דהרמב"ם היא לאו דווקא ידיעתו (של האל), אלא קיום המצוות, לאחר שהוא יודע את ה'. כלומר, אם עד עתה הבנו כי הרמב"ם טוען כי המצוות ותיקון המידות בעקבותיהן הן המכשיר (איסנטרומנט) לידיעת ה' שזוהי התכלית. אומר ליבוביץ בדעת הרמב"ם (ויש לו הרבה על מה שיסמוך) כי הרמב"ם אומנם טוען בתחילה כך, אך לאחר מכן, בדיאלקטיקה מופלאה (שאותה ליבוביץ מיישב לא כפרדוקס) טוען הרמב"ם כי לאחר השגת ידיעתו עבודת אלוהים לדידו של זה הנביא היא בקיום המצוות גופא, שזו המדרגה העליונה ביותר של "לשמה".
 
זה היינו הך

בהכרה שכלית (המושכלות) אצל הרמב"ם -זה היינו הך. 1+ 1 = 2 - זוהי ידיעה (ובצירוף הביזארי שלך: ידיעת קיום זה התרגיל ותשובתו). רק שהאל הוא מצוי אמת, היינו זוהי הידיעה האמיתית היחידה שקיימת.
 

catchet

New member
מצוות עשה

כלומר האדם מצווה לדעת את ה'. איך הוא עושה זאת? באמצעות קיום מצוות.
&nbsp
ליבוביץ מפרש כי המשמעות של קיום מצוות היא ידיעת ה'.
&nbsp
ומה הוא חושב? אם אין אפשרות להכיר את אלוהים, כלומר זו לא המשמעות של קיום מצוות, אז מה המשמעות של קיום מצוות ביחס לאלוהים?
 
לא הבנתי

אם ברישא את מתכוונת לשאלה או לדקלרציה מסויימת. אם זו שאלה, שהיא מפורסמת מאוד על נושא זה (ר' חסדאי קרשקש), שאלי אותה. ואם ניסיון הבנה: הרי כי כך: לפי הרמב"ם קיום המצוות עצמן הן הדרך המובילה לידיעת ה' שהיא המצווה הראשונה, והיא (ועוד אחת) נפרדות מיתר המצוות האינסטרומנטליות.

על פי לייבוביץ: קיום המצוות הוא הכרת חובתי כלפי אלוהים. זוהי חובה שאני מקבל על עצמי, גם אם אני לא אוכל לדעת את מושא חובה זו לעולם. המצוות אליבא דליבוביץ הן נטולות טעמים בבסיסן, רק שנתנו להם טעמים בשביל ההמון, (לא לשמה), אך למעשה, אדם מקיים מצוות כי הוא מקבל על עצמו חיובים אלו.

הכרת חובתו של אדם בעולם זה היא אחד מהדברים העמוקים והמשחררים ביותר שקיימים. יש אדם שמכיר בחובתו כלפי זולתו, ויש אדם שמכיר בחובתו כלפי מדינתו, ויש אדם, ולדעת ליבוביץ הוא הנעלה, שמכיר בחובתו כלפי האל. זוהי אמונה לשמה.
 
מושא טרנסצנדנטי ניתן להסקה

אם כי לא להכרה! ובהקשרנו: אדם יכול להסיק את אפשרות קיומו של האל, ולא יותר מכך. לעולם לא.
 
גם המילים חיים פרידמן הן נעלם

אלא שאנו מייחסים להן משמעות כלשהי. בהקשר של "חיים פרידמן" מייחסים להן את אישיותך או את הוותך. ההפרש בין המילים "חיים פרידמן" ל"אלוהים" הוא, שאת חיים פרידמן ניתן לחוות באופן אקספרימנטלי, או לכל הפחות באופן שניתן לשער אקספרימנט כלפיו, ואילו את אלוהים לא ניתן לחוות ולא ניתן לדמות, שכן "לא ישיגיהו משיגי הגוף" (אפרופו ההפרש בין "השגה" או "חקר השגה" ל"ידיעה", בהודעתך הקודמת), אך בהחלט ניתן להסיק אפשרות של קיום - היינו אין זה מן הנמנע. אדם יכול להגיע במחשבתו להסקה תבונית כזו. נסה אתה להסיק אפשרות של קיום מימד חמישי, למשל, אע"פ שדבר זה אינו קיים במציאות המוכרת לנו, וכל מה שאנו יודעים זה שלושה (י"ג: ארבעה מימדים). אדם יכול להשתעשע עם "תרגיל-מחשבתי-טהור" זה, או על אפשרות של קיום מימד כזה, אך לעולם לא להבין מהו מימד זה או להכירו.
 
על "צפיחית בדבש" שמעת?

לא הסברת לי מהו "האל" אלא רק שניתן להסיק את אפשרות קיומו. אפשרות קיומו של מה?
 
תגובתך המהירה על דבריי מעידה כאלף עדים

שאינך מבין לאשורם את אשר אנו דוברים. כל ידיעה או הכרה בעולם זה, ובכלל זה המילים (וצירופיהן) המעידות על ידיעות או הכרות אלו, הן הבנתנו הסובייקטיבית למיוחס להם.

וכאשר עשית אתה כן ייעשה לך, ועל שאלתך אענה בציניות: האל הוא מה שאתה מייחס לו.
 
למעלה