האם "רקע ישראלי" מהווה יתרון בקבלה לאוניברסיטת עילית בארה"ב?

[Boston Guy]

החלף את המילה "ישראלי" במילה "הודי" - וקרא את ההודעה שלך שוב

אחרי כמה עשורים של עבודה בהיי-טק בארה"ב בסביבה רווית הודים (שהיום מתייחסים לעצמם כ"אנשים ממוצא דרום אסייתי"), האבחנה שלי היא שגם בקהילת ההודים של היי-טק קיימת אותה תפיסת עולם של "עם נבחר".
אצלהם - יש בזה משהו...
הרי יש בערך מיליארד וארבע מאות מליון הודים. כלומר - כל "הודי של היי-טק" שהצליח להגיע ולהתיישב בארה"ב שייך לשכבת עילית שמהווה פחות מפרומיל מהאוכלוסייה של הודו - משהו כמו "האלפיון העליון". אחד ממליון הגיע לארה"ב.
במשך השנים קלטתי שרוב ההודים שאנחנו פוגשים בארה"ב הם מהקאסטות הגבוהות בהודו, ושהרגשת ה"עליונות" שלהם מוטמעת בתרבות ההודית.

יש קווי דמיון רבים בין התפיסה של ישראלים את עצמם ובין התפיסה של הודים את עצמם.

אז כדי לבודד את עצמך מהתפיסה (השגוייה, לעניות דעתי) של "עליונות ישראלית" - איך אתה חושב יתפס אצל אדמישן קאונסלר חיבור שבו יהיה כתוב "התמודדתי עם הסיטואציה המאתגרת בהצלחה יען כי אני בא ממסורת ארוכת שנים של תחמנים הודים"?

אני לא חושב שהשאלה שלך לגבי "איך נתפסים הישראלים בתעשיית ההיי-טק האמריקאית" רלוונטית בכלל לנושא הקבלה ל UNDERGRAD באוניברסיטה.
הילד לא מנבה להתקבל לדוקטורט או לפוסט - הוא הולך להיות תיכוניסט שמנסה להתקבל לתואר ראשון. 99% מהאנשים שיתעסקו בבדיקת האפליקצייה שלו ובהחלטת הקבלה - האנשים אותם אתה "רוצה להרשים" - אף פעם לא עבדו בתעשיית ההיי-טק, ודי סביר שאינם אנשי מקצוע בתחום הטכנולוגי. המקצוע שלהם הוא אדמישן - ומכיוון שהוא הולך לגשת כ"מועמד מתוך ארה"ב" אלו שיטפלו באפליקצייה שלו לא יהיו האנשים שממונים על INTERNATIONAL APPLICANTS והם ימדדו אותו לפי הסרגל האמריקאי.

השאלה שלך לגבי "איך נתפסים הישראלים בתעשיית ההיי-טק האמריקאית" יכולה בהחלט לייצר כאן דיון נפרד שיהיה מן הסתם סוער וטעון אמוציות, ושהצפי שלי הוא שניתן יהיה לזהות בו הבדלי תפיסה משמעותיים בין ראיית העולם של ישראלים שחיים ועובדים בארה"ב פחות מ(נגיד) 10 שנים וכאלו שנמצאים כאן תקופה ארוכה יותר.

 

[Midriff]

 

[ilanvag]

רק לגבי המתימטיקה -

אם "אחד ממיליון" הודים היו מגיעים לארה"ב, ויש בהודו 1.4 מיליארד הודים, אזי היו בארה"ב בסך הכל 1400 הודים.

בתכל'ס, צריך להוסיף למספר הזה לפחות שני אפסים - וגם אז זה לא יקיף את כל מספר ההודים שעובדים בתעשיית ההיי-טק בארה"ב. לא יודע כמה הודים עובדים בתעשייה, אבל מניח שהרבה יותר מ-140K (אני יודע שבנישה הספציפית בה אני עוסק, הם שולטים בענק).

ולכן, זה כבר לא "אחד ממיליון", אלא "אחד מעשרת אלפים"', או אולי אחד מחמשת אלפים?
במלים אחרות, ההגדרה שלך של "אלפיון עליון", קרי אחד מאלף, היא כנראה הרבה יותר קרובה למציאות, מאשר אחד ממיליון. עדיין נדיר וקשה לקבל, אבל כבר פחות.

רק אומר - לא צריך להגזים בשביל להעביר את הנקודה שלך...

 

[תמי יונועה]

זה לא מתמטיקה פשוטה כל כך

בהודו יש מעמדות (קאסטות), מהמעמדות הגבוהים, אלה שיש להם הרבה כסף, יגיעו לכאן יותר מהגרים... לעומת המעמדות הנמוכים שמהם מגיעים לכאן רק מתי מעט... המעטים שמגיעים מהמעמדות הנמוכים הם כניראה מוכשרים מאוד, בהחלט נופלים בקטגורית ה"אחד ממיליון", כי לא רק שהצליחו להשיג את המשאבים להגר ולשבור את מחסום ההשכלה הם הצליחו לחלום את החלום הזה מתוך מציאות שבה אין להם לגיטימציה לשאוף כזאת שאיפה. ויש את הקבוצה השלישית שהם הילדים שנולדו באמריקה, וכמו בקהיליות הגירה אחרות, דור המדבר הוא היוזם, השאפתן, וברוב המקרים הרבה יותר חרוץ מאלו שנולדו עם כפית הזהב בפה ולא התאמצו לגיע לאן שהגיעו.
אי אפשר להכליל את המהגרים מהודו במספר אחד כי הם באים מגוונים וממקומות מאוד שונים על הסקאלה.

 

[iris mom of two]

יצא לי

להיות מוזמנת לחתונה בהודו. ההזמנה היתה עם אותיות מזהב! לכל השבוע... רק לשלם על כרטיס טיסה.
&nbsp
יצא לי לדבר עם הכלה (נשואים מאורגנים, היא לא ממש הכירה את החתן), היא היתה בשוק מהחיים באמריקה. קודם כל מהעובדה שהיא היתה צריכה להביא את הכוס שלה לכיור, ואז לשטוף אותה. זו בהחלט היתה ירידה ברמת חיים, כי בהודו היא חיה עם משרתים שעשו הכל, הרימו את הבגדים המלוכלכים שהיא הפילה לרצפה, הכינו לה מה ללבוש, הביאו לה כוס מים...
&nbsp
היא אפילו לא ידעה לנקות בית. והבחור לא היה מנוסה בדרכי נשים, לא דאג לה לאוטו או לכרטיס אשראי (מבורות, לא מרוע לב, אחרי שבעלי דבר אותו הוא סדר את כל זה, בחיי שהוא בחור מקסים).
&nbsp
מאז יש להם עוזרת, היא למדה להגיד לבן זוגה מה היא צריכה, הוא למד קצת על איך זה להיות בחור נשוי. הוא חמד בחור אבל קלולס ברמות על, אם לא היה לי מתבגר כזה בבית לא הייתי יודעת שאפשר להיות כל כך קלולסים.

 

[meir12121]

תחושת "עליונות ישראלית" זה לא דבר רע בעיני

אני גר בעיירה בדרום פלורידה שהיא מאוד מגוונת מבחינת הרכב האוכלוסיה והתחושה שלי שבסטריאוטיפים לגבי קבוצות האוכלוסיה השונות יש הרבה אמת. ממה שאני רואה (בממוצע) לילדים של ההודים והיהודים וה-Asians יותר איכפת מלימודים (כמובן שיש שם הורים שדוחפים), ואילו הילדים האמריקאים וההיספנים פחות בעניין של לימודים ויותר To hang out. רק לציין שכולם כאן ברמה סוציו-אקונומית מעל הממוצע, כלומר שייכים ל"קאסטות העליונות" של הקבוצה שלהם.

אני חושב שאם ההודים או הישראלים מרגישים "עליונות" זה דבר טוב (בין אם זה נכון או לא). יש כאן מעין נבואה שמגשימה את עצמה. אם אתה חושב שאתה שייך לקבוצה של מצליחנים תהיה לך יותר מוטיבציה להצליח ואם תחשוב שאתה שייך לקבוצה של "נחותים" זה יפגום בדחף שלך להצליח.

הבת שלי בת 10 ואני אומר לה "We are proud to be jewish, you know that jews are smart and successful" (בדרך כלל אני מדבר איתה בעברית אבל כשאני רוצה להדגיש משהו חשוב אז זה באנגלית). אני מאמין שלאורך הדרך היא תתקל איפה שהוא בביטויים אנטישמיים של כאלה שינסו לגרום לה להרגיש נחותה ואני רוצה שהיא תרגיש בטחון בעצמה ובמוצא שלה.

 

[eladts]

זה רע מאוד אם אתה ממונה על קבלה לעבודה או ללימודים

של אנשים אחרים. מי שיש לו תחושת עליונות יעדיף מועמדים מהקבוצה האתנית שלו. קוראים לזה אפליה וזה לא חוקי בארה״ב.

 

[בוקובזה שטראסה]

גם רע, גם מכוער, וגם מטעה, בעיניי.

יש הבדל בין תחושת ערך עצמי (self-esteem), כולל כלפיי התרבות והמורשת שלך, לבין תחושת עליונות (supremacy), שמחשיבה את הרקע שלך כאיפסו פקאטו נעלה על אחרים.
&nbsp
גאווה במורשת וידיעה של ההיסטוריה והתרבות היהודית זה משהו שגם אני עבדתי ועובד קשה להתמיע בילדים שלי, אבל אני לא יכול בשום פנים ואופן לרמות אותם ש"היהודים חכמים ומצליחים", היות ופגשתי בחיי יותר מדי יהודים דבילים וכשלוניים... וגם הם כבר פגשו כאלה...

 

[meir12121]

מקבל, "תחושת עליונות" אכן ביטוי לא מוצלח

אם הביטוי "תחושת עליונות" מתורגם אצלך (ואצל אחרים) כ "supremacy" אז זה ממש ממש לא למה שהתכוונתי, מה שהתכוונתי לו זה יותר בכיוון של "גאוות יחידה".
אבל לא מסכים עם הסיפא שלך, אני כן חושב שהיהודים בממוצע "חכמים ומצליחים", לא רואה שבזה אני "מרמה אותם", יש לזה הוכחות סטטיסטיות. אבל דרך החינוך שלי בשום פנים ואופן לא באה ממקום של להמעיט מערך אחרים, ההפך, זה ממקום של אנחנו נהיה טובים ומצליחים וכך נוכל לתרום יותר לחברה. זה בסדר להסכים שלא מסכימים. אני חושב שזה נכון לחנך את הילדים שלי להיות גאים במי שהם, במורשת ובתרבות שלהם. כמו שאמרתי, "גאוות יחידה". ודרך אגב, אנחנו מאוד חילונים, אני מאוד מאוד לא אוהב את הביטויים הדתיים, כמו "עם סגולה" או "בנו בחרת מכל העמים".

 

[possum2]

אין למחשבה שהיהודים "חכמים ומצליחים" שום הוכחות סטטיסטיות.

לפחות לא כאלה שמחזיקות מים.

 

[meir12121]

הנה

[URL]https://www.nytimes.com/2014/01/26/opinion/sunday/what-drives-success.html[/URL]

 

[possum2]

1. "Successful" is not "smart", and neither are ethnically linked. The authors of this self-promoting article (they’re promoting their book) say that Jewish-American culture encourages social success. They DO NOT say that being Jewish makes one smart or successful.

2. You're not part of the cultural group they're talking about (B.G. alluded to this before).

 

[Boston Guy]

לכל אחד יכולה להיות דיעה בעניין. שלי שונה משלך.

לפני שמתפארים ב"עליונות" על בסיס שייכות ל"קאסטה" מסויימת, רצוי לתקף רת העובדה שאתה באמת שייך לאותה קבוצת אוכלוסייה...
אני לא לחלוטין בטוח שאותם "יהודים (אמריקאים) חכמים ומוצלחים" רואים אותך ממטר.
ממה שאני צפיתי בהרבה "גטאות ישראלים בארה"ב" - ותת הקבוצה של האוכלוסייה הישראלית בעיירה ווסטון בפלורידה היא די סטריאוטיפית בעניין הזה - יש חומה גבוהה בין אותם יהודים אמריקאים שאתה מתבשם לאורם ובין הישראלים.

 

[meir12121]

תחושת הגאווה שלי לא יונקת מיהודי ווסטון

אני לא חושב שיהודי ווסטון "לא רואים אותי ממטר" (דווקא הזמינו אותי להצטרף לאחת הקהילות היהודיות כאן), אבל גם אם כן, זה לא מפריע לי בכלל. החיים שלי לא סובבים סביב אם מישהו רואה או לא רואה אותי ממטר. תחושת הגאווה שלי היא משהו שלא תלוי באף אחד, אני מאמין שכל אחד מאיתנו יוצר את המציאות של עצמו, ואת זה אני משתדל להעביר לילדים שלי.

 

[Boston Guy]

תן לי לנחש: "הזמינו אותי" מתייחס לקהילת חב"ד.

אני לא בטוח שאתה רואה את הסתירה שבין ההודעה הקודמת שלך - שבה אתה מצהיר שאתה מנסה ללמד את הצאצאית שלך שהיא צריכה להיות גאה בגלל שהיא שייכת לקבוצה "נבחרת" באוכלוסייה - להודעה הנוכחית שלך שבה אתה כותב ש"תחושת הגאווה שלי היא משהו שלא תלוי באף אחד".

מה שאני קורא בהודעות שלך זה בילבול שקיים, לצערי, אצל ישראלים רבים (וישראלים לשעבר רבים).
סימנים רבים מבין אלו המאפיינים של הבילבול הזה מופיעים בהודעות שלך.

אתה "גאה שאתה יהודי" - אבל באותה נשימה מצהיר שאתה חילוני לחלוטין, מהכתוב בהודעה שאליה אני מגיב כרגע אני מבין שבעצם אתה לא חלק מאף קהילה יהודית. זו מין תלישות שמאפיינת כל כך הרבה "ישראלים ברילוקיישן" - גם אם מדובר ברילוקיישן של עשורים רבים.
הבעיה הכי גדולה של התלישות הזו היא שהילדים של אותם ישראלים גדלים, בת'כלס, ב SELF IMPOSED EXCILE. אין להם רקע תרבותי משותף עם כל אלו שבהם אתה מנפנף לפני הבת שלך.

 

[meir12121]

יש הרבה דרכים לישראלים לחיות בארה"ב - וכולם "בסדר"

יש לך דיעות מאוד ברורות איך זה "נכון" לישראלי לחיות בארה"ב ולפי המדד הזה אתה שופט את דרך החיים שלי (ושל ישראלים אחרים). יש "סתירה" בין ההודעות שלי רק כל עוד אתה בוחן אותן דרך הפריזמה האישית שלך.
לא קיים בילבול אצל אף ישראלי, כל אחד בוחר את הדרך שבה הוא רוצה לחיות בארה"ב, וכולם "בסדר".

אפשר להיות יהודי גאה וגם להיות חילוני, תתפלא. יהודי חילוני לא מפסיק להיות יהודי.
כל החיים שלי חייתי בישראל מבלי להיות חבר בקהילה וגם פה אני לא חבר בקהילה. אני לא חושב שזה עושה אותי "תלוש". קהילה פשוט לא עושה לי את זה.

כשאמרתי ש"תחושת הגאווה שלי לא תלויה באף אחד" זה היה בהקשר להשערתך ש"יהודי ווסטון לא רואים אותי ממטר" אז כן, תחושת הגאווה שלי לא תלויה באיך מישהו מתייחס או לא מתייחס אלי.

אני מחנך את הצאצאית שלי ל"גאווה יהודית" כשקבוצת ההתייחסות שלי היא אישים כמו, אלברט איינשטיין, זיגמונד פרויד, גוסטב מאהלר, בן גוריון, מארק צוקרברג, ג'רי סיינפלד, איוונקה טראמפ (סתאאאם!). ואגב כולם יהודים חילונים לגמרי וכנראה גם לא חברים בקהילה כלשהי (חוץ מאיוונקה טראמפ

).

נ.ב. הקהילה שהזמינה אותי היא הקונסרבטיבית ("בני אביב"), הבת שלי הייתה בגנון שלהם בשנתיים הראשונות שלנו כאן.

 

[Boston Guy]

כשאתה צודק - אתה צודק.

זה שיש דרכים רבות לחיות בארה"ב - זה נכון.
וזה שחלק מהדרכים הללו מייצרות דור שני שמנותק מהסביבה וחי בתוך SELF IMPOSED GHETTO - זו גם עובדה.
אמריקה מלאה בדוגמאות של צורות חיים כאלו.

קשה להסביר לך עד כמה המשפט "כל החיים שלי חייתי בישראל מבלי להיות חבר בקהילה וגם פה אני לא חבר בקהילה" בעייתי (אתה באמת חושב שבישראל לא היית חלק מקהילה?), ומתנגש עם המשפט "אני לא חושב שזה עושה אותי "תלוש" בארה"ב".

למה, אם כך, אתה "מחובר" בארה"ב?

 

[meir12121]

אני מחובר להרבה דברים

אני מחובר לעצמי
אני מחובר למשפחה שלי
אני מחובר לחברים שלי
אני מחובר לעיר ולפעילויות של הילדים שלי.
תראה, את המושגים של "מחובר" ו"תלוש" אתה הבאת לשיחה, זה לא משהו שמעסיק אותי.
אני מבין שלך יש צורך להרגיש מחובר וזה חשוב לך ואתה רואה בזה ערך חשוב. אצלי זה לא ככה. אני לא מרגיש שאני חי מנותק מהסביבה. אבל בוא נניח לצורך הדיון שלפי המושגים שלך אני חי ב"גטו", אם זאת בחירה שלי אז מה רע בכך. אם הבן אדם מרגיש עם זה טוב אז מה רע בזה?

 

[Boston Guy]

It is not about YOU. It is about the kids

כשאתה גדלת אתה היית חלק מקהילה - ישראל.
אתה כותב בפורום של ישראלים.
הניחוש שלי הוא שרוב החברים שלך הם ישראלים.

גם עשר שנים אחרי שעזבת את ישראל - אתה מרגיש שייך לקהילה הישראלית.
ולמען האמת, ממה שכתבת - לא נראה שאתה התחברת למקום החדש שבו אתה גר היום.

כמה עצוב לקרוא את המשפט "מחובר לפעילויות של הילדים"... מה יקרה בעוד שנתיים \ חמש כשהילדים יהיו אלפי קילומטרים מהבית?
ושיהיה לך ברור - זה עצוב כי זה כל כך אופייני לישראלים בארה"ב. ההורים מחוברים לעבר, והילדים מהווים עבורם את הערוץ היחידי שמחבר אותם להווה.
ומצד שני - בגלל החיבור שלהם לקהילה שהם בת'כלס עזבו, ההורים לא מרגישים בצורך להיות חלק מהקהילה המקומית - והם לא קולטים שהם מגדלים את הדור השני מנותק.

אתה צודק - קהילה זה דבר שחשוב לי. זה חשוב לי לא רק עבורי ועבור אישתי - אלא גם ובעיקר עבור הילדים. כי הילדים שלי לא ישראלים. בניגוד לשלך - הם אפילו לא נולדו בישראל. והם לא גדלים בישראל. וחשוב לי שהם כן יהיו מחוברים לקהילה. קהילה שאליה הם ירגישו שייכים, ושיהיה להם את החיבור התרבותי והרגשי אליה.
וכן - טוב לי שאני יודע שהבת שלי תלך לאוניברסיטה וישר תשתלב שם בפעילות של "הילל" המקומי, כי זה המשך טיבעי של מה שהיא עושה היום בפעילות הקהילתי שלה כאן. ויהיה לה חיבור טיבעי ומיידי עם יהודים אמריקאיים אחרים שם שבאו ממקומות אחרים לגמרי - כי יש להם "מכנה משותף".

למה קהילה זה חשוב? כי קהילה זה דבר תומך. היום אני שם בשבילם - ומחר הם יהיו שם בשבילי. לי היתה את הקהילה הישראלית המקומית בהתחלה, אבל למזלי קלטתי אחרי זמן מה שזו תהיה טעות "לכלוא" את הילדים שלי במסגרת הצרה הזו.
ולומר את האמת - החברים הכי טובים שלנו בקהילה הישראלית - שמה שחיבר אותי אליהם בהתחלה זה הרקע המשותף הישראלי שלנו - גם הצטרפו יחד איתנו לאותה קהילה יהודית מקומית. כי גם להם ברור שזה בעייתי לגדל את "הדור השני" עם זהות של "ישראלים שחיים בגלות". ההחלטה שלי היתה לגדל אותם כיהודים אמריקאים ממוצא ישראלי. הם מדברים גם עברית, הם מבקרים בישראל כל שנה מאז שנולדו ומתקשרים כל הזמן עם המשפחה שחיה בישראל - אבל הם גם מחוברים תרבותית למליוני היהודים (ואחרים) בארה"ב שרואים את עצמם כ"יהודים רפורמים" פעילים.

אתה בחרת לעזוב את ישראל.
הילדים שלך לא בחרו בזה - אתה החלטת עבורם.

 

[meir12121]

תודה על שיחה מעשירה ומאתגרת

השיחה איתך הציבה לי מראה מול העיניים וגרמה לי לחשוב בסגנון "מי אני ומה אני ומה אני עושה פה ולאן אני הולך" וזה טוב. המסקנה הסופית שלי היא שטוב לי כאן ואני ממשיך באותו מקום ובאותה דרך.

אני מסכים עם חלק מהדברים שכתבת, אבל...

אני מאמין שתוך 200 שנה לא יישארו יהודים בארה"ב, בטח לא קונסרבטיבים ורפורמים, אולי כמה קהילות בודדות של אורתודוכסים. על מה זה מבוסס? לפי הסטטיסטיקה 58% מנישואי יהודים בארה"ב הם נישואי תערובת (במיוחד רפורמים וקונסרבטיבים), והמספר גדל משנה לשנה, אז זה מתמטיקה פשוטה.

אני מכבד ומעריך את המאמצים שלך לשמור את הצאצאים שלך מחוברים ליהדות, זה אולי יצליח לך בדור הראשון, אבל אחר כך זה כבר לא בידיים שלך, והסטטיסטיקה פועלת נגדך.

אני תמיד אומר לבן שלי שאני צודק רק ב 80% מהדברים, אז יכול להיות שאני טועה, אבל זה מה שאני חושב שיקרה ...