המינוח שלי לא היו מדוייק, התכוונתי לאספקה, לא להפצה
יש רק רשת הולכה והפצה אחת, אין שום כפילות, והדבר דומה לאשכולות של תחבורה ציבורית. כלומר, אין בעצם תחרותיות ברשת עצמה, אלא רק באספקת החשמל ללקוח הסופי על ידי ספק, והייצור של החשמל כי תחנת הכח נבחרת על ידי הספק:
חברת הרשת הלאומית (הולכה)
http://www2.nationalgrid.com/About-us/What-we-do/Electricity/
http://en.wikipedia.org/wiki/National_Grid_(Great_Britain)
היא החברה הלאומית שמפעילה את כבלי המתח העליון שמובילים מתחנות הכח לנקודות ברשת ההפצה. יש רק רשת אחת...
חברות "מפעילי רשת ההפצה" (הפצה)
http://www2.nationalgrid.com/uk/Our-company/electricity/Distribution-Network-Operator-Companies/
http://en.wikipedia.org/wiki/Distribution_network_operator
אלה שש חברות שמפעילות את הרשת שמובילה חשמל מכבלי המתח העליון (בבעלות הרשת הלאומית) דרך קווי מתח גבוה, שנמצאים בבעלותן ועד למונה. יש להן רשיון (מונופול) בכל אחד מ-14 האיזורים. הם אינן מוכרות חשמל ללקוח אלא לחברת האספקה.
בנוסף ישנן חמש חברות שמקימות ומפעילות רשתות לערים ושכונות חדשות.
כך ששוב, אין כפילות...
חברות אספקה (החברה שעמה מתקשר הלקוח)
http://en.wikipedia.org/wiki/Electricity_billing_in_the_UK
הספק משלם את עלות ההולכה, ההפצה, שיווק, איסוף נתונים, קריאת מונים, מיסוי וכו' בנוסף לעלויות האנרגיה עצמן והרווח שלו עצמו. למעשה הוא בסך הכל סוכן...
הספק בוחר מאלו תחנות כח הוא קונה את החשמל. גם הן בבעלות חברות רבות, לפעמים אותה החברה כמו הספק. איך הוא בוחר? לפי שילוב של גורמים, כולל שיווק - למשל יש ספקים שמתגאים שאחוז גבוה מהחשמל שהם מספקים הוא ממקורות "ירוקים".
כל החישובים וההתחשבנויות נעשים על ידי מונים של כל החברות שבדרך.
האם זו צורה יעילה לנהל את רשת החשמל? לא בטוח אבל המחירים הם די טובים לעומת אלה שבאירופה הסוציאליסטית עם מפעיל לאומי אחד. אבל יקרים יותר מחח"י....