כמובן! בגלל זה קוראים לזה "נורמה".
"נורמה" היא לא יותר מצורה בה פועל רוב בקבוצה \ אזור מסוים בזמן מסוים.
זה מה ש-"נהוג". זה לא בהכרח מה שטוב או מוסרי.
 
נורמות נשמרות בגלל תנאים סביבתיים, חינוך, לחץ חברתי וכו'.
כדי לשבור נורמה, צריך אנשים עם רצון חזק, אידאלים חזקים, ויכולת לפעול למען המטרה שלהם.
עדיף גם שאדם כזה יהיה כריזמטי ובעל כושר מנהיגות, ויוכל לסחוב אחריו אנשים אחרים, אחרת אין לו הרבה סיכוי לשבור את הנורמה.
 
וכמעת תמיד, יש צורך באלימות כדי לשבור נורמה.
היה אולי אדם אחד שהצליח לקדם משהו בלי אלימות בכל ההיסטוריה, וזה היה גנדי.
 
אני לא אדם כזה, ולכן למרות שאני יוצא נגד לא מעט נורמות שקיימות היום, זה בד"כ מסתכם בדיבורים בפורום ועם חברים.
אני מודע למגבלות שלי.
 
לשאלותיך:
אני לא אדם בכושר קרבי, ואני לא שרוף על הצבא.
לכן, אם היית לי יכולת להשתמט מצבא בכל מדינה שאני חי בלי לספוג על זה עונש, זה מה שהייתי עושה.
אבל לא בגלל שאני מאמין או לא מאמין במטרה של הצבא, אלא כי אני חושב שמקומי לא שם.
 
גרמנים שסירבו להילחם בצבא של היטלר הם גם בוגדים וגם בעלי מצפון.
זו לא סתירה.
 
בוגד יכול לבגוד במדינה שלו כי מדינת האויב שיחדה אותו, או גייסה אותו למטרתה, והוא יכול באותה מידה לבגוד במדינה שלו כי הוא מאמין שהנהגת המדינה פעולת בצורה לא מוסרית, והמצפון שלו לא מאפשר לו לשתף פעולה.
 
בגידה זו עדיין בגידה.
 
הנה הגדרה מוויקיפדיה:
"בגידה במובנה הרחב וההיסטורי היא הפרת חובת האמונים של אדם לעמו, למולדתו ולמדינתו וסיועו לאויב במאבקו כנגד מדינת האם של הבוגד"
 
גרמני שסירב ללכת לצבא בזמן מלחמה בהחלט בוגד, לא משנה מאיזו סיבה הוא עשה זאת.
אם הוא עשה זאת מסיבות מוסריות, כל הכבוד לו, אבל זה לא מוריד מבגידתו.
 
אתה צריך להבין משהו: לך ולי, מעבר לים וממרומי עשורים של היסטוריה, קל לשפוט את מלחמת וויטנאם כשפיכות דמים מיותרת.
יש לנו מבט על שלא היה לאמריקני המצוי באותה תקופה.
מבחינתם, מלחמת וויטנאם היית מלחמה נגד הקומוניזם - נגד אויב ענק ששואף להשמיד את אורח החיים שלהם, כולל הדת שלהם, וחייבים לעצור אותו בכל מחיר.
 
זו היית המציאות שבא הם חיו, ולכן אני בהחלט מבין אמריקאים שהלכו בגאווה להילחם בוויטנאם, ואני בטוח שרובם היו אנשים מאוד מוסריים.
 
אתה נהנה לשפוט אנשים ממרומי ההיסטוריה, אבל שוכח שאפילו אלה שנלחמו במסעות הצלב ושחטו ערבים במזרח התיכון על ימין ועל שמאל, חלקם עשו זאת כי האמינו בדיוק כמוך: שאם רק כל העולם יאמין בישוע, העולם יהיה מקום יותר טוב, בלי רוע וסבל.
 
קראתי, שבפועל חלק ממסעות הצלב היה כדי לבזוז, אז כנראה לא מעט לוחמים שם, שאפילו לא כולם היו חיילים מקצועיים, פשוט ראו בזה פרנסה, אבל אפילו זה היה נחשב למוסרי באותה תקופה, כך שקשה לבוא אליהם בטענות.
 
אם יש מישהו שאפשר לבוא אליו בטענות, זה מי שהיה אחראי להפצת המוסר באותה תקופה, וזו כמובן הכנסייה.
 
"נורמה" היא לא יותר מצורה בה פועל רוב בקבוצה \ אזור מסוים בזמן מסוים.
זה מה ש-"נהוג". זה לא בהכרח מה שטוב או מוסרי.
 
נורמות נשמרות בגלל תנאים סביבתיים, חינוך, לחץ חברתי וכו'.
כדי לשבור נורמה, צריך אנשים עם רצון חזק, אידאלים חזקים, ויכולת לפעול למען המטרה שלהם.
עדיף גם שאדם כזה יהיה כריזמטי ובעל כושר מנהיגות, ויוכל לסחוב אחריו אנשים אחרים, אחרת אין לו הרבה סיכוי לשבור את הנורמה.
 
וכמעת תמיד, יש צורך באלימות כדי לשבור נורמה.
היה אולי אדם אחד שהצליח לקדם משהו בלי אלימות בכל ההיסטוריה, וזה היה גנדי.
 
אני לא אדם כזה, ולכן למרות שאני יוצא נגד לא מעט נורמות שקיימות היום, זה בד"כ מסתכם בדיבורים בפורום ועם חברים.
אני מודע למגבלות שלי.
 
לשאלותיך:
אני לא אדם בכושר קרבי, ואני לא שרוף על הצבא.
לכן, אם היית לי יכולת להשתמט מצבא בכל מדינה שאני חי בלי לספוג על זה עונש, זה מה שהייתי עושה.
אבל לא בגלל שאני מאמין או לא מאמין במטרה של הצבא, אלא כי אני חושב שמקומי לא שם.
 
גרמנים שסירבו להילחם בצבא של היטלר הם גם בוגדים וגם בעלי מצפון.
זו לא סתירה.
 
בוגד יכול לבגוד במדינה שלו כי מדינת האויב שיחדה אותו, או גייסה אותו למטרתה, והוא יכול באותה מידה לבגוד במדינה שלו כי הוא מאמין שהנהגת המדינה פעולת בצורה לא מוסרית, והמצפון שלו לא מאפשר לו לשתף פעולה.
 
בגידה זו עדיין בגידה.
 
הנה הגדרה מוויקיפדיה:
"בגידה במובנה הרחב וההיסטורי היא הפרת חובת האמונים של אדם לעמו, למולדתו ולמדינתו וסיועו לאויב במאבקו כנגד מדינת האם של הבוגד"
 
גרמני שסירב ללכת לצבא בזמן מלחמה בהחלט בוגד, לא משנה מאיזו סיבה הוא עשה זאת.
אם הוא עשה זאת מסיבות מוסריות, כל הכבוד לו, אבל זה לא מוריד מבגידתו.
 
אתה צריך להבין משהו: לך ולי, מעבר לים וממרומי עשורים של היסטוריה, קל לשפוט את מלחמת וויטנאם כשפיכות דמים מיותרת.
יש לנו מבט על שלא היה לאמריקני המצוי באותה תקופה.
מבחינתם, מלחמת וויטנאם היית מלחמה נגד הקומוניזם - נגד אויב ענק ששואף להשמיד את אורח החיים שלהם, כולל הדת שלהם, וחייבים לעצור אותו בכל מחיר.
 
זו היית המציאות שבא הם חיו, ולכן אני בהחלט מבין אמריקאים שהלכו בגאווה להילחם בוויטנאם, ואני בטוח שרובם היו אנשים מאוד מוסריים.
 
אתה נהנה לשפוט אנשים ממרומי ההיסטוריה, אבל שוכח שאפילו אלה שנלחמו במסעות הצלב ושחטו ערבים במזרח התיכון על ימין ועל שמאל, חלקם עשו זאת כי האמינו בדיוק כמוך: שאם רק כל העולם יאמין בישוע, העולם יהיה מקום יותר טוב, בלי רוע וסבל.
 
קראתי, שבפועל חלק ממסעות הצלב היה כדי לבזוז, אז כנראה לא מעט לוחמים שם, שאפילו לא כולם היו חיילים מקצועיים, פשוט ראו בזה פרנסה, אבל אפילו זה היה נחשב למוסרי באותה תקופה, כך שקשה לבוא אליהם בטענות.
 
אם יש מישהו שאפשר לבוא אליו בטענות, זה מי שהיה אחראי להפצת המוסר באותה תקופה, וזו כמובן הכנסייה.
 
