נניח שקרה, אז?
זו לא הוכחה, זה שאני מרגיש משהו לא אומר שההרגשה שלי צודק.
 
כשאני מדבר עם בני אדם, אני שופט את דבריהם (בין אם במודע ובין אם לא), לפי מספר מאפיינים.
 
למשל, עד כמה אני מכיר את הבן אדם וסומך עליו.
עד כמה הדברים שהוא אומר תואמים למציאות שאני מכיר.
האם במקרה הספציפי יש לו עניין לרמות אותי.
 
אני לוקח את כל אלה בחשבון, ומנסה להוציא מהשיחה את מה שאני יכול.
 
לדבר הזה אין שום קשר לשאלה האם קיים אל או לא.
 
אתה לא מדבר פה על יכולת להוכיח "בדרך לא מדעית", אתה מדבר על יכולת של אדם אחד לשכנע אדם אחר בדבריו.
 
תחשוב שאתה פוגש אותי ברחוב ושואל אותי אפה הפיצוציה הקרוב.
אני אומר לך: "ישר וימינה".
אין לך דרך לדעת אם אני דובר אמת, כי אתה לא מכיר אותי ולא את האזור, אבל בטח תניח שאני אומר אמת, כי אינך רואה למה שתהיה לי סיבה לשקר.
 
לאומת זאת, אם אגיד לך "יש אחת ישר וימינה, אבל אם אתה קונה כרטיסי גירוד ורוצה בוודאות לזכות, לך תמשיך ישר עוד 2 ק"מ ותיקח שמאלה", אתה כנראה תחשוב שאני שקרן.
 
אבל לא בגלל שיש לך איך לבדוק, אלא בגלל שמה שאתה כבר יודע על הגרלות גירוד וטבע אנושי אומר לך 2 דברים:
א) מאוד לא סביר שיש חנות שבה כולם זוכים
ב) אם מישהו היה יודע על חנות כזו, היה קונה שם את כל הכרטיסים הזוכים בעצמו במקום לספר לזרים.
 
כפי שאתה רואה, שום הוכחה משום סוג לא היית מעורבת בסיפור, ועדיין קיבלת החלטה אם האדם מולך משקר או לא.
 
הטענה שקיים אל, ועוד אל אישי שרוצה דברים ספציפיים מאיתנו, היא טענה גדולה על המציאות, ומצריכה הוכחה מדעית רצינית לפני שאפשר יהיה לקבל אותה כאמת.