רוקד עם שבלולים
New member
הגיג:
האבולוציה מבוססת על שינוי הדרגתי, צעד אחרי צעד של תכונות האורגניזם, כאשר לכל צעד חייב להיות רציונאל סלקטיבי (כלומר, אי-אפשר לומר על שלב-ביניים בין מצב א' למצב ב' "זה לא תרם להישרדות, אבל זה בכל-זאת קרה". כדי להראות התפתחות של אורגניזם, אנחנו צריכים למצוא שרשרת שלבי-ביניים כאלה, שאמנם אנחנו לא יכולים לומר שהם אכן קרו בסדר הזה (לא היינו שם) אבל היו יכולים לקרות בצורה הזו. אנחנו לא מקבלים הסבר אלטרנטיבי שמתעלם מכל המתודה הזו ומציב בבסיסו בורא תבוני, כי מבחינתנו זו קפיצה גדולה מדי (בכמה וכמה סדרי-גודל) בהגיון. הרבה יותר הגיוני להניח שלבי-ביניים קטנים מאשר זינוקי-ענק. עד כאן טוב ויפה. ההגיג שלי הוא חינוכי/תפיסתי: השכל האנושי רגיל לעבוד בצורה מסויימת ותופס את המציאות שלו בצורה מסויימת. הרבה מאד מהתפיסה האנושית שלי נוגעת לבני-האדם שסביבי, ליכולות שלהם וליחסים שלהם איתי. למוח האנשוי יש הבנה מצויינת של דינאמיקה בין-אישית ודרכי-פעולה על בני-אדם. ל-פ-י-כ-ך: הרבה יותר קל לשכל האנושי להתייחס לשאלת הבריאה במונחים אנושיים. ההנחה "יש מישהו שהוא כמו איש, אבל גדול וחזק מאד, שעשה את כל זה" הוא צעד הרבה יותר קטן מבחינת התפיסה השכלית, מאשר קבלת מודל אבולוציוני, על כל המרכיבים האנטי-אינטואיטיביים שמוכלים בו (זמנים ארוכים מאד, שינויים קטנים מאד, האדם לא במרכז, הדרגתיות וכו' וכו') ז שזה נכון לא אומר שזה נתפס בקלות. מבחינת קלות, האמונה באל אנתרופוגני ("דמוי-אדם") היא שלב-ביניים קטן, כזה שמתאים מאד לאבולוציה פיזית. אני עוד צריך לעבוד על הניסוח (ואשמח להצעות ותיקונים) אבל אני מקווה שהרעיון ברור איכשהו: באופן אירוני, הדינאמיקות האבולוציוניות, אם הן מושלכות על השכל האנושי (ואני לא צריך את קוסם בשביל לדעת שזה צעד מסוכן מאד
) נותנות לנו סיבה טובה מאד בגללה קשה לקבל את הדינאמיקות האבולוציוניות.
האבולוציה מבוססת על שינוי הדרגתי, צעד אחרי צעד של תכונות האורגניזם, כאשר לכל צעד חייב להיות רציונאל סלקטיבי (כלומר, אי-אפשר לומר על שלב-ביניים בין מצב א' למצב ב' "זה לא תרם להישרדות, אבל זה בכל-זאת קרה". כדי להראות התפתחות של אורגניזם, אנחנו צריכים למצוא שרשרת שלבי-ביניים כאלה, שאמנם אנחנו לא יכולים לומר שהם אכן קרו בסדר הזה (לא היינו שם) אבל היו יכולים לקרות בצורה הזו. אנחנו לא מקבלים הסבר אלטרנטיבי שמתעלם מכל המתודה הזו ומציב בבסיסו בורא תבוני, כי מבחינתנו זו קפיצה גדולה מדי (בכמה וכמה סדרי-גודל) בהגיון. הרבה יותר הגיוני להניח שלבי-ביניים קטנים מאשר זינוקי-ענק. עד כאן טוב ויפה. ההגיג שלי הוא חינוכי/תפיסתי: השכל האנושי רגיל לעבוד בצורה מסויימת ותופס את המציאות שלו בצורה מסויימת. הרבה מאד מהתפיסה האנושית שלי נוגעת לבני-האדם שסביבי, ליכולות שלהם וליחסים שלהם איתי. למוח האנשוי יש הבנה מצויינת של דינאמיקה בין-אישית ודרכי-פעולה על בני-אדם. ל-פ-י-כ-ך: הרבה יותר קל לשכל האנושי להתייחס לשאלת הבריאה במונחים אנושיים. ההנחה "יש מישהו שהוא כמו איש, אבל גדול וחזק מאד, שעשה את כל זה" הוא צעד הרבה יותר קטן מבחינת התפיסה השכלית, מאשר קבלת מודל אבולוציוני, על כל המרכיבים האנטי-אינטואיטיביים שמוכלים בו (זמנים ארוכים מאד, שינויים קטנים מאד, האדם לא במרכז, הדרגתיות וכו' וכו') ז שזה נכון לא אומר שזה נתפס בקלות. מבחינת קלות, האמונה באל אנתרופוגני ("דמוי-אדם") היא שלב-ביניים קטן, כזה שמתאים מאד לאבולוציה פיזית. אני עוד צריך לעבוד על הניסוח (ואשמח להצעות ותיקונים) אבל אני מקווה שהרעיון ברור איכשהו: באופן אירוני, הדינאמיקות האבולוציוניות, אם הן מושלכות על השכל האנושי (ואני לא צריך את קוסם בשביל לדעת שזה צעד מסוכן מאד
