הגעתם למדור פר"ט. ברצונכם להתנדב?

[LordNor]

כל בעל ליקוי שמיעה שיש לו פחות

מ-70-75 דיצבל מקבל פרופיל 21 , ממה שאני שמעתי מחבר שלי שמתנדב בחיל האוויר שכל הזמן ממלאים רק טפסים טפסים.... ממש שעמום... ככה אותה הבעיה בלשכת גיוס בתהליך הגיוס כל מה שאתה רואה זה למלא טפסים... לא נראה מוגזם קצת? הדבר שעיצבן אותי ביותר זה שאני מקבל צווי התייצבות דווקא בימים של אושר... הייתי בלשכת גיוס כבר 10 פעמים.. וכבר מאמין שעוד יזמנו אותי מכיוון שתהליך ההתנדבות הוא ארוך ללקויי שמיעה. מי שהולך ללשכת גיוס בחיפה, האם אתה מכיר את עמית המטומטם ממדור פרט??? אשמח לשוחח על תהליך הגיוס למתנדבים....

 

[המרחפת]

הזכאים לפטור מצה"ל והליך ההתנדבות

לפי מדריך זכויות ושירותים ללקויי שמיעה בישראל, 1999-2000 שהוציאו ארגוני החרשים וכבדי השמיעה עם משרד הביטחון. בעמוד 24, תחת הכותרת משרד הביטחון- שירות בצה"ל, ניתנת ההגדרה הבאה: מועמדים לשירות ביטחון בעלי ירידה בשמיעה דו צידית של 60 דציבל וקל מכך- הינם מועמדים להתגייס לצה"ל. מועמדים לשירות ביטחון בעלי ירידה בשמיעה דו צידית של 60 דציבל וגרוע מכך- הינם מועמדים להתנדב לשירות בצהל. עכשיו כשאני קוראת את זה, ניסוח די מסקרן.... לא כותבים שיש להם פטור, אלא "מועמדים להתנדב לשירות בצהל", כאילו זה ברור מאליו.... תהליך ההתנדבות לשירות בצה"ל א. המועמד המעוניין להתנדב לשירות בצה"ל יפנה למדור פרט בלשכת גיוס ויגיש בקשה להתנדבות ב. המועמד יוזמן שוב לועדה רפואית נוספת לאשר את ההתנדבות. ג. לאחר אישור הועדה הרפואית פונה מדור פרט ליחידות השונות בצה"ל, לשם קביעת ראיונות למתנדבים (זמן המתנה כשלושה חודשים עד חמישה לכל היותר). ד. היחידה המעוניינת במתנדב פונה למנהל הגיוס בבקשה לצרפו אליה. לאחר מכן מוזמן המנתדב ללשכת הגיוס ומשם מופנה לבקו"ם להתחייל. ה. לאחר החיול מופנה המועמד לשירות ביחידה (ללא קורס הטירונות). מעתה המתנדב הוא חייל לכל דבר, למעט המגבלות הרפואיות שנקבעו על ידי הועדה הרפואית האחרונה. בדבר פרטים נוספים יש לפנות לשמע, טלפון 03-5715656/9 או פקס 03-5712017. אני עברתי השבוע את שלב ב´- ועדה רפואית נוספת. מטפלות בי שתי חיילות, חן ודורית, כאשר על חן שמעתי המלצות ממספר מתנדבים שונים. לא חסרים תפקידים בצה"ל שעוסקים בעיקר במילוי ניירת ואין תפקיד בצה"ל שאינו כרוך במילוי ניירת. אז? כפי שאמרה קליירויונס, זה מה שאנחנו עושים מהתפקיד.

 

[מלתעות - Flickerman]

המרחפת רצתה תגובה שלי...

אז ככה: דבר ראשון, לדעתי, הדבר הכי חשוב, זה לשרת בצבא, לא משנה איזה תפקיד גם אם איזה ג´ובניק. עצם השירות, הוא התרומה שלכם למדינה. מבחינתי, מי שלא תורם הוא סתם אגואיסט דוחה שחושב רק על עצמו, והמדינה שלנו לא צריכה אחד כזה בתוכה. עדיף כבר שיהיה בחו"ל, לא צריכים אנשים בוגדים פה. עכשיו הצבא, זה לא בדיחה. זה ברור כמעט מראש שאין לנו הרבה סיכויים להשתלב בצמרת, או בתפקידים אטרקטיבים. אבל עדיין זה לא אומר, שאסור לנו לתרום מעצמנו בכ"ז! חוץ מזה, המדינה זה בעצם הצבא! שימו לב, שהצבא זה מה שמחזיק את המדינה המוכה הזאת. לכן, שירות בצבא, הוא בעצם עזרה למדינה. זאת העזרה הכי חשובה, ולא "תנועות למען המדינה" וכל הבולשיט. אם רוצים לעזור למדינה, חייבים לעזור לדבר הכי חשוב לה, ולא להתחמק ממנו באנוכיות מחרידה. אני אגיד לכם את האמת, אני חושש שאנחנו מהווים לפעמים נטל. שכן, הליקוי שלנו גם מעמיס על אחרים, וגם עצם זה שאנחנו נמצאים במקום כלשהו, "תפסנו" מקום אחד שיכל להגיע למישהו לא בעל ליקוי. אז מה? זה תירוץ?? לא! חד משמעית, לא! אנחנו צריכים בכ"ז לשרת, לעשות את כל המאמץ שנוכל לשרת בכבוד ובגאווה!! זה בנתיים מה שעולה לי בראש

 

[clairvoyance]

והפז"ם דופק..

נראה לי אני פשוט אספר בקצרה - נקווה שיצא לי בקצרה את הסיפור שלי.. ובכך אגיד את מלותי.. הגעתי ללשכת הגיוס - צו התייצבות שני - והבאתי את המסמכים הרפואיים. לפי כל התחזיות בעבר - אמרו לי שאני אקבל פרופיל 21 ואצטרך להתנדב באם ארצה לשרת. אני לא זוכרת שהיה לי איזשהו התלבטות, היה לי די ברור שזה מה שאני רוצה - להתנדב לצבא. למדתי בבית ספר רגיל - כל חברי היו אמרוים להתנדב - והיה לי מאוד מוזר שאני אל אלך איתם - באותו מסלול - כשם שעליתי איתם לכתה א´, לחטיבה ולתיכון. כמו כן הייתי ואולי אני עדיין מאוד פטריוטית, מאוד ציונית, והצבא נראה לי הדרך הנכונה לתרום מעצמי. ואז - יצאתי מלשכת דיוס, והייתי בהלם טוטאלי - אני לא צריכה להתנדב! קיבלתי פרופיל 45. זה לא שינה לי הרבה, כי הרי בלווא הכי התכוונתי להתנדב. אבל התפיסה הזאת שאני לא צריכה להלחם על מנת להתגייס לצה"ל, הפתיעה אותי. בכל אופן, קיבלתי את רשימת הקד"צים (קורס קדם צבאי), כלומר רשימת הקורסים שאני יכולה לבקש. המבחן הראשון שאליו הלכתי - היה חובשת. האמת לא כל כך הייתי מעוניינת בתפקיד - אז לא הראיתי יותר מדי התלהבות, ו.. כך גם היה - לא התקבלתי. לאחר מכן שלחו אותי לתפקיד משק"ית ת"ש - ואז הייתה לי הרבה יותר מוטיבציה, וגם אמרו שהמבחנים לזה קשים - והתקבלתי. אז נכון מה שאמרו כאן - לדעתי - מוטיבציה היא בהחלט דבר חשוב, וגם איך שאתה לוקח את התפקיד ואת מהותו. ואז עשיתי קורס, עשיתי טירונות, והגעתי לבסיס החדש שלי. מסיבות שלא אפרט כרגע - הלכתי לעשות בדיקת שמיעה בצבא - ואז הודיעו לי פתאום שאני צריכה להוריד פרופיל ל - 21. ואני חושבת שאז.. זה היה בין ההחלטות הקשות ביותר בחיי.. הייתי רק חודש בבסיס החדש שלי. והעיניינים נראו הרבה פחות נעימים והרבה יותר מסובכים. הייתי די הבלם מהצבא - ומהאנשים, ומהכל - הרבה אנשים עוברים את זה בחודשים הראשונים שלהם בצבא.. הלם ראשוני - "הצעירים". בכל אופן, ממש לא הייתי מרוצה מהמקום שהגעתי אליו, והכל נראה לי שחור. היה לי ממש נוח לוותר על הכל - ולהגיד די, נמאס - ולעזוב את הצבא - מבלי להתנדב מחדש. לא סיפרתי על זה במשך שבוע או חודש שלם לאף אחד. דחיתי כל הזמן את הויעידה שאמורה להיות לי. לא ידעתי מה לעשות. אבא שלי דחף אותי פתאום לכיוונים חדשים - ללימודים ואוניברסיטה. כמו שאמרתי, החלטה קשה. ובסוף הגעתי למסקנה - המצפון שלי יציק לי כל הזמן באם אני אוותר עכשיו ולא אעשה צבא. הרי בגלל זה התגייסתי מתחילה - לעשות צבא - לא כי זה כייף ולא כי אני יכולה ללמוד דברים חדשים ולהשתנות, אלא בשביל לתת למדינה - ובכך גם להרגיש שגם אני שייכת למדינה הזאת - כי גם אני נתתי את חלקי. ואז, ההחלטה הייתה קלה מאוד. התנדבתי. ואיך שהתנדבתי, נתתי את כל כולי בשירות שלי - נשארתי לילות כשהיה צריך, נשארתי אחרי כולם כשהיה צריך, השקעתי גם בבית, והתחלתי להנות. לא אגיד שתמיד היה כייף, כי בכל זאת המקום שנפלתי אליו - זה מן חור - והיה קשה בו, אבל בהחלט נהנתי מהתפקיד, ומהשרות. וכשהשתחררתי - שמחתי, אבל גם שמחתי שעברתי את כל זה. טוב - זה כן היה ארוך אם זה יעניין אותכם, אשמח לספר על עוד דברים.. אבל דיי לבנתיים לבלבל לכם את המוח

 

[BlueMind]

אכן הודעה ארוכה אבל היה מעניין

לקרוא על התלבטויות והשלבים שעברת בדרך להתנדבות. באמת כל הכבוד שהתנדבת ותרמת כמיטב יכולתך למדינה ולחברה שבה אנו חיים. אני מקווה שהסיפור שלך יהווה השראה ללא מעט כבדי שמיעה וחרשים העומדים בפני החלטות דומות לשלך. ואם יש לך איזה סיפור מעניין\מצחיק לספר בקשר לתפקיד שביצעת אז את מוזמנת. שנידע שצבא יכול להיות גם חוויה של ממש.

 

[המרחפת]

היא יודעת לשכנע....

נדמה לי שרק בגללה נדמה לי שצבא זה גם לא מעט כיף....

 

[BlueMind]

זה מלכתחילה היה ברור כשמש!

תשאלי את יעל דיין! היא תספר לך שאבא שלה ממש חגג בצבא.

סתאםם... אבל ברצינות, כמו שאתה מביא את הצרות שלך אתך כך אתה גם מביא את השמחה ואת הששון. אז גם אם הצבא מלכתחילה אינו מקום של כיף ומסיבות, האנשים (סליחה...החיילים) שמרכיבים אותו הופכים אותו לכזה. מסיבות של חיל האוויר, אמרנו?

 

[clairvoyance]

תודה רבה על התגובה החיובית

אולי יום אחד אכתוב כאן סיפורים מעניינים או מצחיקים על התפקיד ועל השרות - כל השרות שלי - אני מגדירה כמעניין - לרוב אלו היו סיפורים מצערים, אבל יש גם את הקטעים המצחיקים. בכל אופן - אני אנסה לחשוב על אחד ממש יוצא דופן עבורך

 

[אוקספורד]

את יכולה לכתוב על צלילה?

 

[BlueMind]

באמת שאשמח לקרוא איזה קטע אחד

או שניים במיוחד אם הם מצחיקים ויש בהם מוסר השכל כלשהו. אבל קודם רצוי לסיים עם הספר\יומן על המזרח הרחוק.

 

[clairvoyance]

בלומינד - אכן אני חייבת לך זאת

 

[אוקספורד]

הודעה יפה

בלי מילה אחת בלשון רבים. כשגמרתי לקרוא אותה, יצאתי החוצה ונפלתי ישר לתוך עוגת הקצפת הוורדרדה שהשאיר בלומינד.

 

[המרחפת]

ופשוט כדי להרגיש כמו "כל החבר´ה"

היום היה היום האחרון לדיווח הרצונות מהמנילה של הבנות. המנילה היא חוברת בה מפורטים התפקידים הצבאיים לבנות (ישנה גם מנילה לבנים), יחד עם קודים וכו´. התפקידים מחולקים לאשכולות לפי אופיים (אשכול הדרכה וחינוך, אשכול לוחמה, אשכול אלקטרוניקה) וכל בת מקבלת את החוברת, ודף עפ ספר אשכולות שהותאמו לה לפי השאלונן שמילאה בצו הראשון. כולן היום היו מחוברות לפלאפונים, מנסות באופן נואש לתפוס את לשכת הגיוס על מנת להקליד למענה קולי את הרצונות שלהן. חוברות המנילה הוצאו מהתיקים, תפקידים הושוו, שיטות הוסברו. הרגשתי די אאוטסיידרית. חברה שלי הביאה לי את המנילה שלה, כדי שאקרא ואדע גם אני מה מוצע לבנות ישראל. ייפי.

 

[אקסצנטרי]

רשמים אישיים

אחלה נושא. שלום לכולם כאן, אני לקוי שמיעה בן 21 ובדיוק השתחררתי מהצבא לפני שבועיים. אז ככה, התנדבתי לצבא עם פרופיל 21 ושלחו אותי לטירונות בת שלושה ימים בצריפין עם בערך 100 מתנדבים מכל מיני סיבות בריאותיות. הטירונות לא משהו מרגש, כל היום הרצאות משעממות (מזל שלפחות היה לי את השבוע גדנ"ע שעברתי בשדה בוקר בכיתה י"ב, שם הרגשתי כמו בצבא אמיתי, לבשנו מדים כל היום, היו לנו מפקדים, בבוקר סידרנו את האוהלים ולמדנו לתפעל ולירות בנשק M-16 וכמובן שהצטערתי שלא אזכה לחוות את זה מחדש בטירונות). אחר כך שלחו אותי ללשכת הגיוס בתל השומר (ל"ש תה"ש), הרבה מתנדבים יחסית שובצו ביחידה הזאת שכבר הכירו חלקית מהצווים והזימונים והגשת הבקשה להתנדבות, לתפקידים במנהל הגיוס (מנה"ג) היה נחמד שם, אבל לא ממש ממצה מבחינה תעסוקתית. למרות שהתאקלמתי והתחלתי להנות החלטתי אחרי כמה חודשים שאני מעדיף לעבור תפקיד ואולי אגיע לתפקיד יותר מתאים לי. אז עברתי לקרייה בתל אביב. זה כבר היה שיפור גם מבחינת ת"ש (תנאי שירות) הקרייה זה קרוב לבית ונמצא במרכז תל אביב וקרוב למסעדות ולקניון ולים. לא שאני חייל מפונק, אבל אם כבר להיות ג´ובניק אז עד הסוף!! בקיצור העברתי שם את יתרת השירות בסבבה, והזמן עבר יותר מהר מאשר בתל השומר והייתה לי מספיק עבודה והיו לי מפקדים מאד מתחשבים ונחמדים שהעריכו אותי מכיוון שהייתי חייל אחראי שהקפיד על עבודתו, לאחר תקופת מה הציבו אותי ב"צומת עבודה" חשוב באותה יחידה. אומנם סבלתי קצת כי הייתה לי הרבה יותר עבודה אבל ידעתי שהם סומכים עליי. זה התחזק לאחר שהחייל השני ששירת עמי במשרד שלי היה מניאק וכל הזמן היה ממציא תירוצים וסיבות שונות ומשונות לרופאים כדי שיתנו לו גימלים (ימי חופשת מחלה) זה אומנם העמיס עליי את כל העבודה אבל זה רק נתן לי נקודות בונוס בעיני המפקדים שלי שראו את ההבדל בין החייל המתנדב לחייל שהיה לו בהתחלה פרופיל 97 והיה אמור להיות קרבי והלך לקב"ן (קצין בריאות נפש) והוריד את הפרופיל ל45 וכך הגיע ליחידה ג´ובניקית כמו שלי. זה מאד עזר לי אחר כך כשהייתי צריך מהם המלצות, רציתי לצאת למטווחים והייתי צריך להביא אישורים מכל מיני מקומות בצבא (רפואית ואבטחתית) אבל המפקדים שלי נתנו לי גיבוי ומאד תמכו. מאוחר יותר גם הודיעו לי שאני יכול לצאת לאולימפיאדת לקויי השמיעה באיטליה ביולי השנה כספורטאי. המפקדים שלי מאד שמחו לאפשר לי לצאת לשם על חשבון חופשה מיוחדת (שאינה קשורה לימי החופש שמגיעים לכל חייל). בכל אופן היו לי תנאים מאד נוחים בצבא והאמת שנהניתי בצבא ורכשתי הרבה חברים טובים. קיבלתי הרבה הטבות כחייל, ועכשיו שאני חייל משוחרר,אני מקבל מזה הטבות אחרות. וגם ההערכה העצמית שלי יותר גדולה מכיוון שאני יודע ששירתתי בצבא "כמו כולם" וכשאחפש עבודה, זה רק יתן לי נקודות זכות, והרי בתור לקויי שמיעה צריך להתאמץ יותר בשביל זה. אני גם מרגיש שתרמתי למדינה כפי יכולתי בשנתיים האחרונות ואין לי שום חרטות, אילו חזרתי בזמן שנתיים אחורה, שוב הייתי בוחר להתנדב. אני מרגיש שהצבא תרם לי הרבה להתפתח וללמוד הרבה דברים לגבי החיים ומהווה חלק מההתבגרות האישית.

 

[clairvoyance]

מזל טוב!

אני נהנתי לשמוע שלמרות ה"תפקידים הלא מזהירים" - הצלחת להנות מהשירות. בקשר לטירונות - תאמין לי, לא הפסדת כלום אבל לפי מה שהבנתי ממך - גם קורס לא עשית - וזה ה-כייף האמיתי לפי דעתי גם שם יש את המשמעת וכל ה"כייפים" האלו - כמו מסדרים וניעור שמיכות, אבל גם התכנים בדרך כלל - לפחות בקורס שלי - היו מעניינים, וגם בערבים היה הרבה פעילויות חברתיות - ערבי צוות וכו´.. בקיצור - ממש היה סבבה. אני לא זוכרת אם החוק רלוונטי גם לגבי מתנדבים, אבל נראה לי שכן, כי הרי מרגע התתנדבות - אנחנו חיילים לכל דבר. - בכל אופן - כל חייל שכאי לבקש ולקבל לפחות קורס אחד במהלך שירותו בצה"ל, ולכן - האנשים שמתגייסים - אל תשכחו לבקש זכות זאת - גם אם שובצתם ישירות לחייל מבלי לעבור קורס - אתם זכאים לזה! אמנם סיפרת בהרחבה על מהלך השירות שלך, אבל עדיין נותרו לי כמה שאלות, ואשמח אם תענה, אז ככה: * מעניין לשמוע איזה תפקיד בדיוק מילאת? בתל השומר ובקרייה? * כמה זמן לקח מאז שביקשת לעבור ועד שבפועל עברת? כלומר - זה תהליך פשוט וישר הלכו לקראתך? יישר הכח, מזל טוב על השחרור! קליירווינס.

 

[אקסצנטרי]

היי קליירווינס

הבנת נכון, לא עשיתי קורס. אבל לא ידעתי שאני זכאי לקורס, חשבתי שאני יכול לנסות ולבקש, אבל הבעיה היא שלא ידעתי אילו מין קורסים זמינים ומה אני יכול לנסות ולעשות, אז הסתפקתי בתפקידים שהיו לי, מבחינתי האנשים מסביבי היו חברותיים והעבודה לא קשה מדי אבל לא הייתי מבוטל והמפקדים נהדרים. אז לא הרגשתי דחף גדול לבקש קורס, נראה לי שבמקרה כזה עוברים יחידה לתפקיד שדורש תקן של חייל שעבר את הקורס הספציפי. בתל השומר הייתי במחשבים והייתי צריך ללמוד המון חומר מספרים ישנים על מחשבי VAX (המחשבים הצה"ליים הישנים). בסוף נמאס לי כי החלטתי שזה לא יקדם אותי אז במקום זה היו שולחים אותי להתעסק בכל מיני בעיות במחשבים, אבל הייתי אמור להגיע בסוף למדור אינטרנט חדש שיוקם, אך בסוף התברר שאת התפקידים החדשים יאיישו רק אנשים מממר"מ, אז ביקשתי לעבור יחידה, לקח בערך חודש עד שהגעתי ליחידה החדשה שלי, לא עשו לי בעיות. בקרייה, הייתי בהתחלה בחדר מחשב של היחידה, ועסקתי בתפקידים שקשורים למחשב, והייתי נשאר הרבה עד 10 בלילה. בסוף התפנה תפקיד אחראי משרד קבילות ביחידה ועברתי לשם. תודה על הברכות, אקסצנטרי

 

[clairvoyance]

תודה על התשובות

בעיקרון - אפשר לקבל רשימת קורסים אצל המשק"ית ת"ש - אבל יותר טוב משזה - לפקוח עיניים, ולברר עם חברים וכו´ איזה קורסים הם עברו, ואז איזה פרופיל דרוש לקורסים הנ"ל - ואגב - גם לקורס שלי היה נדרש פרופיל 45 - אבל היו כאלו שהגיעו לקורס עם פרופיל נמוך יותר - ושוב - תלוי כמה אתה נלחם למה שאתה רוצה ! כמובן שלקרבי הסיכויים אפסיים - אבל - יש קורסים שאני ממש לא יודעת למה קבעו להם כזה סף של פרופיל ולא אחר. ונראה לי שגם הם לא.. בכל אופן - אני שוב שמחה שבסוף קיבלת משהו שכן עיניין אותך ושחשת צורך להשקיע בו - וכמובן שהתפיסה שלך הייתה חשובה. כמו כן גם באמת נדיר שהמעברים כל כך "קלים" בדרך כלל צריכים להלחם בשביל לעבור. ובהצלחה בהמשך.

 

[BlueMind]

כל הכבוד! באמת כל הכבוד על ההתנדבות

ושמח לשמוע שזה תרם לך המון מבחינה אישית וחברתית!

יש לי רעיון. אני לא יודע אם "שמע" מארגנת דברים כאלה. אבל אם לא אז רצוי לקיים מפגש של קבוצות בוגרים העומדים בפני החלטה אם להתנדב או ללכת ישר ללימודים, עם אלה שסיימו צבא ויספרו קצת על עצמם ועל הצבא מנקודת מבט אישית. ואתה בהחלט יכול להיות אחד מהם. בעצם זה לא רעיון חדש. לפני שהלכתי ללמוד בטכניון היה ערב בשמע שהוקדש לאלה שסיימו תיכון ועומדים בפני החלטה באיזה מוסד לימודים ללמוד. היו שם נציגים מכל האוניברסיטאות בארץ שדיברו על אופן השילוב של כל כבדי שמיעה\חרשים באוניברסיטאות בארץ. והיו גם מספר סטודנטים בפועל שסיפרו על מהלך הלימודים וההתרשמות האישית שלהם מהאוניברסיטה.

 

[אקסצנטרי]

זה רעיון

אבל מה שעלול להיות חסרון במקרה שלי זה שאני לא יודע שפת סימנים..

 

[clairvoyance]

ואני זוכרת..

אני השתתפתי דווקא בערב של צבא - שבו באמת הביאו אנשים מתפקידים שונים - והם סיפרו על כל המכשלות ועל סוגי התפקידים שהם משרתים בהם. ונראה לי דווקא שלא היה שם בכלל שפת סימנים, כנראה שכולנו היינו כבדי שמיעה - או פשוט מהחינוך האינדיווידואלי - אז היה ברור שלא צריך שפת סימנים.. בכל אופן - לא זכור לי שדיברו על ההתלבטות האם להתגייס או לא, אלא יותר באמת על המכשולים ועל המקצועות, כי רוב מי שבא לשם - היה מעוניין להתגייס - ולכן השאלה הזאת לא הייתה רלוונטית. אבל זה באמת רעיון לערוך ערב שכזה - אולי שמע עושים את זה לחניכים או מדריכים מיב´? ואם לא - כדאי