אוניברסאליסט
New member
ההסבר לכמיהה להורות לילדים- ביולוגי או סביבתי?
מדוע קיימת תופעה פסיכולוגית לפיה בני אדם כמהים להיות הורים לילדים? האם בשל הסבר ביולוגי-גנטי-אבולוציוני-תורשתי? או הסבר סביבתי-תרבותי? האם מדובר בתופעה מולדת או נרכשת? האם בשל ה- nature או ה- nurture?
אולי שילוב של השניים על פי הגישה האינטראקטיבית?
על פניו נראה שהסבר ביולוגי מתבקש ואכן רבים מתפתים להעלות אותו. אחרי הכל גם חיות אחרות, בעלי חיים אחרים מתרבים ומולידים צאצאים לכן מתבקש לומר שירשנו את התכונה מחיות קדומות יותר. מה עוד שרצון בהולדה הוא בעל הגיון אבולוציוני אדפטיבי של הפצת הגנים. הרצון בהורות הוא חלק מהרצון הכללי ברביה. ללא רביה לא יוכל להתקיים המין או הסוג של בעלי החיים.
אולם, מבט נוסף מראה שהדבר אינו כה פשוט ולא מסתכם בכך. על מנת לקיים רביה והולדה אין הכרח שתהיה כמיהה להורות. מספיק שתתקיים תשוקה מינית. למעשה חיות אחרות אינן כמהות לצאצאים. הן נמשכות מינית [במקרה של רביה מינית או רביה זוויגית, שהרי יש גם רביה לא מינית או אל זוויגית]. אצל האדם יש גם כמיהה להורות, אבל חיות אחרות מסתדרות היטב גם ללא כמיהה. די במשיכה מינית ורביה מינית.
לכן, העובדה, שגם חיות אחרות מתרבות משמעותה שגם לחיות אחרות יש מיניות או רביה. אין פירושו שהן כמהות להיות אימהות ואבות. לכן, לא נכון לעשות מעבר אוטומטי מהטענה שהמשיכה המינית היא גנטית-אבולוציונית לטענה שכמיהה להורות היא גנטית-אבולוציונית. מעבר כזה הוא קפיצה בטיעון.
מצד שני עדיין נשאלת השאלה. איך אפשר להסביר כמיהה להורות באופן סביבתי?
הסבר שניתן להציע הוא ההסבר הבא: בני אדם נולדים וגדלים לתוך סביבה שבה הורות היא נפוצה. הם רואים מסביבם הורים ומשפחות. העולם שבו הם גדלו הוא עולם משפחתי-הורי. הם מקבלים חינוך וחיברות [סוציאליזציה] של הורות לילדים.
אנחנו יודעים מהפסיכולוגיה שדפוס שכיח של התנהגות משפיע על הרצון לחקות את אותה התנהגות. יש תיאוריית למידה שאומרת את זה. התיאוריה נקראת "למידה חברתית" [social learning] וההוגה שלה הוא הפסיכולוג הקנדי אלברט בנדורה [Albert Bandura] . האדם הוא יצור חברתי ולעובדה זו השפעה מכרעת על הלמידה שלו. לפי התיאוריה אדם נולד לתוך חברה ותרבות. במצב זה האדם לומד בתהליך של חיברות. הוא לומד ע"י צפייה [observation] וחיקוי [modeling]. האדם צופה בהתנהגות ומשחזר אותה בהתנהגות שלו. גם חיות אחרות מחקות, אבל אצל האדם יכולת החיקוי מגיעה לשיא. על מנת לחקות רצון להורות דרושה יכולת המשגה [קונצפטואליזציה] מפותחת. צריך לתפוס את מושג ההורות ומשמעותו ולכך יש צורך ביכולת שכלית ותבונית מפותחת בניגוד ליצר המין שאינו דורש המשגה. בנדורה טען, שחלק גדול מההתנהגות האנושית נרכש באמצעות חיקוי מודל. זו למידה מתווכת או אמצעית [vicarious learning]. זו למידה השונה מלמידה בהתנסות ישירה ובלתי אמצעית כגון התניה קלסית. בלמידה מתווכת האדם מסוגל ללמוד כאשר הוא חוסך לעצמו תהליך מייגע של ניסוי וטעיה.
[על הלמידה החברתית, רחל ראובינוף, חדוה ברקוביץ, אמירה אופנהיימר, למידה, בתוך מבוא לפסיכולוגיה, חטיבה שנייה, יחידה 4, עמ' 74-77].
אפשר לשער שהרצון להורות לילדים נלמד באמצעות הלמידה החברתית ע"י צפייה וחיקוי בסביבה רוויה בהורים ומשפחות.
אפשר לשאול, מה ההסבר לכך שהתופעה של הורות לילדים כל כך נפוצה כך שבני אדם גדלים לסביבה כזאת?
כאן אפשר לשער שבעבר לפני מדינת הרווחה המודרנית על מנת שאדם יחזיק מעמד וישרוד הוא היה צריך משפחה גרעינית או מורחבת או חמולה או שבט. משפחה הייתה להיות או לחדול. לכן, היה צורך קיומי שנבע מהכרה שכלית שהורות לילדים היא הכרחית וחיונית.
נוסיף לכך את העובדה שלא היו אמצעי מניעה ודאי לא כמו היום. בני אדם נמשכו מינית והתוצאה של יחסי מין הייתה הריון ולידה. היכולת לשלוט בהולדה ולהפריד בין מין לבין הולדה הייתה יותר נמוכה.
כך נוצר מצב שהורות לילדים הייתה כה נפוצה. אחרי שהיא הייתה נפוצה התהליך שימר את עצמו ע"י הלמידה החברתית והסוציאליזציה.
זו הסיבה שתופעת ההורות לא נעלמה זמן כה רב ועד היום. הלמידה החברתית משמרת אותה.
הסיבה שבמערב אירופה יש תופעה של ירידה בפיריון ובילודה היא שינוי נורמות וערכים. תהליך של ליברליזציה –ליברליזם ואינדיבידואליזם העמידו במרכז את ערך האושר האישי והחופש האישי ולכן יש יותר הבנה היום את המחיר הפסיכולוגי, הנפשי והרגשי של הורות בנוסף לפיתוח אמצעי מניעת הריון והגלולה למניעת הריון המאפשרים שליטה בהולדה והפרדה בין מין להולדה וכן האפשרות לבצע הפלה מלאכותית בצירוף שינוי ערכים ונורמות בכיוון ליברלי ופמיניסטי המצדיק הפלה מלאכותית ולא רואה בזה רצח עוברים.
התהליך הזה לא מתרחש בכל התרבויות באופן שווה הוא מתקשר יותר להשכלה ומעמד סוציו אקונומי גבוה, לחילוניות והחלשת הגורם הדתי. כל אלה מתקשרים עם ליברליזם ואינדיבידואליזם. אבל גם במערב אירופה התהליך הוא חלקי. עדיין הכמיהה להורות לא נדירה שם.
השאלה הנשאלת היא איזה הסבר להעדיף? ההסבר הפסיכולוגי-חברתי או הגנטי?
קיימים קריטריונים מקובלים להעדפה של תיאוריות. אחד הקריטריונים נקרא חסכנות [parsimony]
עיקרון החסכנות אומר שיש להעדיף את התיאוריה שמצליחה להסביר את אותה תופעה במושגים מועטים יותר. התיאוריה של ניוטון נחשבת חסכנית כי באמצעות מושג אחד "כוח משיכה" היא מסבירה המון תופעות החל מנפילת התפוח מן העץ על הראש [סיפור שלפי הנטען לא באמת קרה לניוטון] וכלה באנרגיה עצומה הנדרשת לשיגור חללית מחוץ לכדור הארץ בשל הצורך להתגבר על כוח המשיכה.
[על עיקרון החסכנות, אירית ביטמן, רות בייט-מרום, אירית בן עטר, חן פוך, אישיות: תיאוריה ומחקר: מבוא: מונחים והגדרות], כרך א', יחידה 1, ע' 30]
עיקרון החסכנות מתקשר לתער של אוקהם. ויליאם מאוקהם פילוסוף מימי הביניים שהעיקרון שלו ידוע כ "התער של אוקהם" [[Occam's razor עיקרון האומר שאין להרבות ישים שלא לצורך. חסכנות אונטולוגית בהסבר של תופעות. אם ישים מסוימים הם חסרי תועלת הסברית אין טעם להניח את קיומם.
עיקרון החסכנות תומך בהעדפה של הסבר סביבתי לכמיהה להורות ולא בהסבר גנטי. על מנת להסביר את הכמיהה להורות אנחנו יכולים להסתפק ביצר המין ואין צורך להוסיף גם יצר כמיהה להורות. לטעון שהטבע יצר גם כמיהה למין וגם כמיהה להורות זהו עודף אונטולוגי. זה מיותר מבחינה הסברית. אם אפשר להסתפק ביצר המין בלבד ואילו את הכמיהה להורות הטבע לא צריך ליצור והדבר מוסבר בלמידה מהסביבה, אז עיקרון החסכנות תומך בהסתפקות ביצר המין בלבד.
לכן, שיקולים של העדפות תיאורטיות תומכים בהעדפת התיאוריה שהכמיהה להורות מוסברת ביצר המין+למידה חברתית ולא ביצר גנטי של המין+יצר גנטי של כמיהה להורות.
מדוע קיימת תופעה פסיכולוגית לפיה בני אדם כמהים להיות הורים לילדים? האם בשל הסבר ביולוגי-גנטי-אבולוציוני-תורשתי? או הסבר סביבתי-תרבותי? האם מדובר בתופעה מולדת או נרכשת? האם בשל ה- nature או ה- nurture?
אולי שילוב של השניים על פי הגישה האינטראקטיבית?
על פניו נראה שהסבר ביולוגי מתבקש ואכן רבים מתפתים להעלות אותו. אחרי הכל גם חיות אחרות, בעלי חיים אחרים מתרבים ומולידים צאצאים לכן מתבקש לומר שירשנו את התכונה מחיות קדומות יותר. מה עוד שרצון בהולדה הוא בעל הגיון אבולוציוני אדפטיבי של הפצת הגנים. הרצון בהורות הוא חלק מהרצון הכללי ברביה. ללא רביה לא יוכל להתקיים המין או הסוג של בעלי החיים.
אולם, מבט נוסף מראה שהדבר אינו כה פשוט ולא מסתכם בכך. על מנת לקיים רביה והולדה אין הכרח שתהיה כמיהה להורות. מספיק שתתקיים תשוקה מינית. למעשה חיות אחרות אינן כמהות לצאצאים. הן נמשכות מינית [במקרה של רביה מינית או רביה זוויגית, שהרי יש גם רביה לא מינית או אל זוויגית]. אצל האדם יש גם כמיהה להורות, אבל חיות אחרות מסתדרות היטב גם ללא כמיהה. די במשיכה מינית ורביה מינית.
לכן, העובדה, שגם חיות אחרות מתרבות משמעותה שגם לחיות אחרות יש מיניות או רביה. אין פירושו שהן כמהות להיות אימהות ואבות. לכן, לא נכון לעשות מעבר אוטומטי מהטענה שהמשיכה המינית היא גנטית-אבולוציונית לטענה שכמיהה להורות היא גנטית-אבולוציונית. מעבר כזה הוא קפיצה בטיעון.
מצד שני עדיין נשאלת השאלה. איך אפשר להסביר כמיהה להורות באופן סביבתי?
הסבר שניתן להציע הוא ההסבר הבא: בני אדם נולדים וגדלים לתוך סביבה שבה הורות היא נפוצה. הם רואים מסביבם הורים ומשפחות. העולם שבו הם גדלו הוא עולם משפחתי-הורי. הם מקבלים חינוך וחיברות [סוציאליזציה] של הורות לילדים.
אנחנו יודעים מהפסיכולוגיה שדפוס שכיח של התנהגות משפיע על הרצון לחקות את אותה התנהגות. יש תיאוריית למידה שאומרת את זה. התיאוריה נקראת "למידה חברתית" [social learning] וההוגה שלה הוא הפסיכולוג הקנדי אלברט בנדורה [Albert Bandura] . האדם הוא יצור חברתי ולעובדה זו השפעה מכרעת על הלמידה שלו. לפי התיאוריה אדם נולד לתוך חברה ותרבות. במצב זה האדם לומד בתהליך של חיברות. הוא לומד ע"י צפייה [observation] וחיקוי [modeling]. האדם צופה בהתנהגות ומשחזר אותה בהתנהגות שלו. גם חיות אחרות מחקות, אבל אצל האדם יכולת החיקוי מגיעה לשיא. על מנת לחקות רצון להורות דרושה יכולת המשגה [קונצפטואליזציה] מפותחת. צריך לתפוס את מושג ההורות ומשמעותו ולכך יש צורך ביכולת שכלית ותבונית מפותחת בניגוד ליצר המין שאינו דורש המשגה. בנדורה טען, שחלק גדול מההתנהגות האנושית נרכש באמצעות חיקוי מודל. זו למידה מתווכת או אמצעית [vicarious learning]. זו למידה השונה מלמידה בהתנסות ישירה ובלתי אמצעית כגון התניה קלסית. בלמידה מתווכת האדם מסוגל ללמוד כאשר הוא חוסך לעצמו תהליך מייגע של ניסוי וטעיה.
[על הלמידה החברתית, רחל ראובינוף, חדוה ברקוביץ, אמירה אופנהיימר, למידה, בתוך מבוא לפסיכולוגיה, חטיבה שנייה, יחידה 4, עמ' 74-77].
אפשר לשער שהרצון להורות לילדים נלמד באמצעות הלמידה החברתית ע"י צפייה וחיקוי בסביבה רוויה בהורים ומשפחות.
אפשר לשאול, מה ההסבר לכך שהתופעה של הורות לילדים כל כך נפוצה כך שבני אדם גדלים לסביבה כזאת?
כאן אפשר לשער שבעבר לפני מדינת הרווחה המודרנית על מנת שאדם יחזיק מעמד וישרוד הוא היה צריך משפחה גרעינית או מורחבת או חמולה או שבט. משפחה הייתה להיות או לחדול. לכן, היה צורך קיומי שנבע מהכרה שכלית שהורות לילדים היא הכרחית וחיונית.
נוסיף לכך את העובדה שלא היו אמצעי מניעה ודאי לא כמו היום. בני אדם נמשכו מינית והתוצאה של יחסי מין הייתה הריון ולידה. היכולת לשלוט בהולדה ולהפריד בין מין לבין הולדה הייתה יותר נמוכה.
כך נוצר מצב שהורות לילדים הייתה כה נפוצה. אחרי שהיא הייתה נפוצה התהליך שימר את עצמו ע"י הלמידה החברתית והסוציאליזציה.
זו הסיבה שתופעת ההורות לא נעלמה זמן כה רב ועד היום. הלמידה החברתית משמרת אותה.
הסיבה שבמערב אירופה יש תופעה של ירידה בפיריון ובילודה היא שינוי נורמות וערכים. תהליך של ליברליזציה –ליברליזם ואינדיבידואליזם העמידו במרכז את ערך האושר האישי והחופש האישי ולכן יש יותר הבנה היום את המחיר הפסיכולוגי, הנפשי והרגשי של הורות בנוסף לפיתוח אמצעי מניעת הריון והגלולה למניעת הריון המאפשרים שליטה בהולדה והפרדה בין מין להולדה וכן האפשרות לבצע הפלה מלאכותית בצירוף שינוי ערכים ונורמות בכיוון ליברלי ופמיניסטי המצדיק הפלה מלאכותית ולא רואה בזה רצח עוברים.
התהליך הזה לא מתרחש בכל התרבויות באופן שווה הוא מתקשר יותר להשכלה ומעמד סוציו אקונומי גבוה, לחילוניות והחלשת הגורם הדתי. כל אלה מתקשרים עם ליברליזם ואינדיבידואליזם. אבל גם במערב אירופה התהליך הוא חלקי. עדיין הכמיהה להורות לא נדירה שם.
השאלה הנשאלת היא איזה הסבר להעדיף? ההסבר הפסיכולוגי-חברתי או הגנטי?
קיימים קריטריונים מקובלים להעדפה של תיאוריות. אחד הקריטריונים נקרא חסכנות [parsimony]
עיקרון החסכנות אומר שיש להעדיף את התיאוריה שמצליחה להסביר את אותה תופעה במושגים מועטים יותר. התיאוריה של ניוטון נחשבת חסכנית כי באמצעות מושג אחד "כוח משיכה" היא מסבירה המון תופעות החל מנפילת התפוח מן העץ על הראש [סיפור שלפי הנטען לא באמת קרה לניוטון] וכלה באנרגיה עצומה הנדרשת לשיגור חללית מחוץ לכדור הארץ בשל הצורך להתגבר על כוח המשיכה.
[על עיקרון החסכנות, אירית ביטמן, רות בייט-מרום, אירית בן עטר, חן פוך, אישיות: תיאוריה ומחקר: מבוא: מונחים והגדרות], כרך א', יחידה 1, ע' 30]
עיקרון החסכנות מתקשר לתער של אוקהם. ויליאם מאוקהם פילוסוף מימי הביניים שהעיקרון שלו ידוע כ "התער של אוקהם" [[Occam's razor עיקרון האומר שאין להרבות ישים שלא לצורך. חסכנות אונטולוגית בהסבר של תופעות. אם ישים מסוימים הם חסרי תועלת הסברית אין טעם להניח את קיומם.
עיקרון החסכנות תומך בהעדפה של הסבר סביבתי לכמיהה להורות ולא בהסבר גנטי. על מנת להסביר את הכמיהה להורות אנחנו יכולים להסתפק ביצר המין ואין צורך להוסיף גם יצר כמיהה להורות. לטעון שהטבע יצר גם כמיהה למין וגם כמיהה להורות זהו עודף אונטולוגי. זה מיותר מבחינה הסברית. אם אפשר להסתפק ביצר המין בלבד ואילו את הכמיהה להורות הטבע לא צריך ליצור והדבר מוסבר בלמידה מהסביבה, אז עיקרון החסכנות תומך בהסתפקות ביצר המין בלבד.
לכן, שיקולים של העדפות תיאורטיות תומכים בהעדפת התיאוריה שהכמיהה להורות מוסברת ביצר המין+למידה חברתית ולא ביצר גנטי של המין+יצר גנטי של כמיהה להורות.