לגבי הטענה על 2 הכליות, אני חושב שחסרה לך אינפורמציה
בזמן ההתפתחות העוברית, ברירת המחדל היא התפתחות סימטרית לשני הצדדים (לכן, שתי ידיים, שתי רגליים, שתי עיניים, שתי כליות, שתי חצוצרות, שני מוחות וכו'). זה הקוד הגנטי, וקוד גנטי משתנה באבולוציה רק אם יש לכך סיבה טובה.
בעיקרון, ברירת המחדל בקוד הגנטי היא התפתחות סימטרית לשני הצדדים (בי-לטרלית) כי זו פשוט ברירת מחדל שיוצרת תפקוד טוב יותר ברוב המקרים (שתי ידיים במקום יד אחת, וכו').
עם זאת, יש מקרים בהם היה צורך לבטל את הסימטריה הזו, למשל עבור הלב, אם היה לנו עוד לב פרט לנוכחי, זה היה מקשה על מחזור דם תקין, זה היה פוגע בתפקוד, ולכן יש לנו לב אחד. הקושי התפקודי בשני לבבות יצר לחץ אבולוציוני לשינוי הקוד הגנטי כך שיהיה רק לב אחד.
לגבי הכליות, כן, בעיקרון היתה אפשרות שתתפתח סלקציה לכיוון כליה אחת, מהמצב ההתחלתי של שתי כליות. השאלה היא, האם יש בכך יתרון תפקודי/אנגרטי כלשהו שנהיה עם כליה אחת במקום שתי כליות? אז זהו, שלא. אנחנו רואים אצל אנשים שיש להם כליה אחת, שהכליה הזו גודלת במשקלה לגודל של שתי כליות של אדם ממוצע. כלומר, הכליה האחת הזו, גודלת למשקל של שתי כליות, כי זה הגודל הדרוש לפילטרציה בקצב מספק של הדם. לכן, לא היה בעצם יתרון אבולוציוני לשנות את הקוד הגנטי המקורי (שבנה שתי כליות, בשל ההתפתחות הבי-לטרלית שהיא ברירת המחדל) לכליה אחת. זה לא היה חוסך כלום לגוף, הגוף עדיין היה צריך שהכלייה היחידה הזו תגדל לגודל של שתי כליות (בשני המקרים הגוף צריך לתמוך בחצי קילו של כליות, בין אם זה המשקל של כליה אחת למי שיש רק אחת, או המשקל המשותף של שתי הכליות למי שיש שתיים), אז מה הרווחנו כאן?
