לפחות אתה צוחק, זה בריא ../images/Emo45.gif
אנשים היום מצטרפים לדת בעיתות צרה. כשלאדם טוב, הוא לא ישנה דרכיו. כשלאדם טוב הוא לא יאמר "בוא נעשה משהו ונדפוק את זה! כי זה כיף!". אבל כשקשה למישהו, כשהוא נמצא בתחתית ומחפש דרך לצאת ממנה, המקום הראשון בו הוא יחפש נחמה היא הדת. הדת תמיד היתה ותמיד תהיה מקור נחמדה לאנשים במצוקה, וזאת בזכות המסגרת ובזכות ה"ידיעה" שחייך הם כלי בידי משהו גדל יותר, משהו חזק יותר. בזמנים עברו(ותאמין לי, אני יודע) החיים היו קשים. החיים היו קשים מאוד. הרבה יותר קשים משאתה מתאר לעצמך היום. הפעולות הפשוטות שאתה מתאר לעצמך היום, ללכת לחבר, לפעמים דרשו מאנשים תכנונים של ימים והליכה של ימים. כמו שאמרתי, כשהחיים קשים מחפשים מפלט, מחפשים מקום לנחמה, והרי הגענו לדת. אחרי שנכנסים לדת, קשה לצאת ממנה, קשה לך לנסות לחשוב מחוץ לקופסה הצרה שהדת מאפשרת לך לחשוב בה. וכך אנשים חיו בדת, וילדיהם נולדו לתוך הדת ולא הכירו דבר אחר וחוזר חלילה. בשלב מסויים אנשים יצאו מזה, אבל עובדה, לא רוב האנשים. זה מראה לך עד כמה חזקה אחיזת הדת במוחן של האנשים, אז כמה הרעיון שחיי לא בידיך אלא בידי מישהו אחר הוא רעיון מושך, רעיון שאנשים יעדיפו להתמודד איתו מאשר "חיי שלי הם. החלטותיי יעצבו את עתידי עד שאמות ודבר לא יישאר ממני". גם לרוצחים קל יותר להתחבר לדת שהרי כך הם יוכלו לטעון שקורבנותיהם נמצאים במקום טוב יותר ולא שהם למעשה חיסלו את הבן אדם והשאירו ממנו שום דבר.