הודעה זו לא קשורה לקבלה לרפואה

[Phrenum]

הודעה זו לא קשורה לקבלה לרפואה

אלא לפרק של האוס שראיתי אתמול, מכיוון שאני משלים פערים. אז הפרק היה Mob Rules ובמהלכו אחיו של המאפיונר בו מטפל הצוות נותן סטירה לצ'ייס. אני יודע שדשנו פה רבות באלימות נגד רופאים, או, יותר נכון, העלנו לינקים לכתבות כאלה ואחרות. שם זו הייתה סטטיסטיקה. מה קורה אם מטופל או קרובו של מטופל היו נוהגים בכם באלימות. מה אתם הייתם עושים?

 

[Phrenum]

אהמ אהמ.... הקפצה

אתם יודעים, קבלה זה לא הכל

 

[GinGi המקורי]

משטרה

אם כל הכבוד לדאגתו לשלום המטופל, אני לא צריך לסבול בגלל זה. אגב יש למישהו קישור לסטטיסטיקה הזאת?

 

[יוסי n]

הנה מה שאני הייתי עושה.

ראשית, אבהיר שאלימות, משום סוג שהוא, אינה מקובלת עליי, ואיני סובלני כלפיה. יחד עם זאת - לא ראיתי את הפרק, אבל צריך לבדוק ראשית ממה נובעת האלימות. המטופל/משפחתו מרגישים שלא קיבלו טיפול נאות? המטופל/משפחתו ממתינים כבר שעתיים לבדיקת רופא? המטופל/משפחתו מרגישים שמתנשאים עליהם? המטופל/משפחתו לא מקבלים הסברים ברורים על מצבם שלהם? המטופל/משפחתו מתמודדים עם בשורה או כאב נוראים ומחפשים לפרוק את זעמם על מישהו? המטופל/משפחתו סתם חמומי מוח...? כמו שאתה מבין, יכולות להיות סיבות רבות לאלימות בכלל, ונגד רופאים בפרט. אם תעבור על הסיבות האפשריות הנ"ל, תראה שחלקן נגרמות ע"י הצוות המטפל. אז האם אני חושב שמטופל שחיכה הרבה יותר מדי זמן, או מטופל שמרגיש שמתנשאים עליו רשאי להשתמש באלימות? לא. בשום אופן. יחד עם זאת, כרופא, אם הייתי נתקל במצב בו מפנים נגדי אלימות מילולית או פיזית, הייתי קודם כל מנסה להבין ממה היא נובעת. כמובן שהייתי מבהיר למטופל שאיני יכול להמשיך טיפול בתנאים אלה, ושאיני מוכן להמשיך לקיים שיחה או טיפול בו רק צד אחד מכבד את השני (קרי - אני אותו), אך אם הייתי מזהה שאלימותו נובעת מכאב נורא, מתחושת תסכול שהגורם לה הוא , אולי, אני (כנציג המערכת הרפואית), או מסיבה אחרת שהייתי יכול להיות אמפתי (תכונה חשובה מאד אצל רופא, לדעתי) כלפיה, אני מניח שהייתי יותר סלחני. בכל מקרה, בדיוק בשביל מקרים מסוג זה ישנה אבטחה בביה"ח. זהו תפקידם.

 

[Phrenum]

זה יפה מאד

רק שזה ממש לא מה שתעשה ברצינות. מישהו צועק עליך כי האבא שלו שהגיע אליך למיון חשוב לו יותר מכל דבר אחר בעולם, מה אכפת לו שמה שיש לאביו יכול לחכות חמש דקות בזמן שעשרים חולים אחרים, שכולם תחת השגחתך חייבים טיפול גם כן. אז אתה תשב איתו, ותדבר איתו, ותנסה להבין מה מציק לו ותחסוך ממנו טיפול פסיכולוגי שעליו הוא היה משלם בכל מקום אחר 300 ש"ח לשעה. אל תאכיל אותנו לוקשים. אדם נוהג בך באלימות, בבית החולים, אין לך זמן להבין למה זה, וגם אם אתה האדם הכי נחמד ורגיש בעולם עדיין ימצא מי שמבחינתו עצם זה שברגע שהוא נכנס לשדה הראיה שלך הוא לא הפך לציר חייך המרכזי - הוא פשע בל יסלח. אז מה תעשה, תסלח לו? עומד מולך הר אדם שכרגע חטפת ממנו 120 דציבלים (במקרה הטוב, במקרה הרע זה יהיה כמה ניוטונים...). מה, באמת, תעשה?

 

[יוסי n]

אתפוס את הסקלפל הראשון שאפגוש...

ואשסף את גרונו. עכשיו אתה מרוצה?

 

[Phrenum]

אני לא אהיה מרוצה בכל מקרה...

השאלה הייתה מה היית עושה במקרה אמיתי... אידיאליזם מוגזם הוא בדיוק זה - מוגזם

 

[יוסי n]

שאלת שאלה - קיבלת תשובה.

קצת יומרני מצידך להחליט כיצד הייתי נוהג, בהתחשב בעובדה שאינך מכיר אותי כלל. אם ציפית לתשובה מתלהמת, תצטרך להמתין לתשובות אחרות. אלימות בבתי"ח היא סוג של אלימות, שיש לבחון ממה הוא נובע. רוב האנשים שפגשתי בחיי לא הגיעו למרפאה או לבי"ח ע"מ להכות אנשי צוות. רובם מגיעים כי הם חולים, כואבים (פיזית, ובד"כ כתוצאה מכך גם נפשית), וזקוקים לעזרה. בתור אדם שיצא לו, ויותר מפעם אחת, להמתין הרבה מאד זמן לתור או טיפול, אני יכול להיות אמפתי כלפי תחושת התסכול והעצבים שמתפתחת אצל הממתינים. לכל אחד אורך הרוח שלו, ולפעמים המכתב הנפוץ - "אנו מתנצלים על ההמתנה... בתורך נשתדל להעניק גם לך את מלוא תשומת הלב" - פשוט לא מספיק. ישנם מקרים רבים בהם מערכת השירות הרפואי לוקה בחסר, וכן, צריך להכיר בעובדה שלפעמים במקום להילחם בסימפטומים, עדיף לרפא את המחלה. אז שוב, הייתי בוחן מהיכן מגיעה האלימות הזו, ומנסה לפתור את הבעיה ללא שימוש באלימות נגדית. במקרה הצורך, הייתי קורא לאנשי ביטחון שיעשו את עבודתם. ואם כל זה נראה לך כ"אידאליזם מוגזם", זו כבר בעיה שלך.

 

[Phrenum]

אני לא סותר

את מה שאתה אומר מבחינת המערכת. המערכת מעמיסה על הרופאים שעובדים מול כמות עצומה של מטופלים כמות מוגזמת של שעות. לרוב אלה לא המטופלים שאלימים אלא בני משפחותיהם או המלווים שלהם ולפעמים, רק לפעמים, הם אנשים שזו הגישה שלהם לחיים - שהכל מגיע להם. אין לי ספק שזה מתסכל להמתין בתור הרבה זמן, זה מצב מחורבן ביותר, מנגד, רופא לא יכול לשרת את כולם בו זמנית. כמה רופאים בחדר מיון, אתה חושב, יושבים על התחת במקום לדאוג למישהו? להפיל הכל על הרופא זה קל, הוא חייב להיות נחמד ורגיש אחרי משמרת של 30 שעות לכל מטופל שלו ולכל אחד מבני המשפחות שבאים לשאול שאלות בזמן שהוא עושה למישהו שאין לו וריד אחד נורמלי עירוי. זה אידיליזם מוגזם, המחשבה שאתה, אחרי 30 שעות כשמישהו צועק עליך, תשב איתו לדבר ולנסות להסביר לו כמה אתה משתדל.

 

[דוק אוק]

אלימות לא מקובלת כלל..

אני אישית חושב שאם חולה מתנהג בצורה אלימה צריך לסווג זאת לפי מידת האלימות. אם הוא צועק או צורח אליך בשל "כשלים במערכת" שהוא מוצא לנכון לשתף בהם- אני אסביר לו בשקט וברוגע פעם אחת למה הוא פוגע בחולים האחרים ומדוע אני לא יכול לעזור לו כרגע ואם הוא לא יבין זאת וימשיך בשלו אני אאלץ לקרוא לאבטחה. במקרה של אלימות פיזית (זריקת חפצים/הכאה או כל דבר אחר) לא תהיה כלל התחשבות והטלפון לאבטחה או לחלופין המכות (במקרה שהוא החל להכות אותי ) יבואו באופן מיידי. גם אני חושב שאמפתיה היא חשובה , אבל במקרה הזה אין לה מקום- אלימות מקומה מחוץ לבית החולים!!!! אי אפשר לתפקד תחת אלימות מכל סוג ובטח שלא לרפא!

 

[kontsy]

מסכימה

אלימות פיזית מכל סוג שהוא לא נסבלת בעיניי. לא כלפי רופאים ולא כלפי אף אחד אחר. לפי דעתי בחדרי מיון צריך להיות מוצב איש אבטחה 24 שעות וברגע שמישהו מרים יד על מישהו (אחות, רופא, מטופל אחר שנכנס לו בתור) הוא יורחק מהמיון (בד"כ גם ככה מדובר בבני משפחה ולא באנשים שזקוקים לטיפול) ויוגש נגדו אישום פלילי על תקיפה!

 

[ארגינין]

יש איש אבטחה

רק שאין להם סמכות להוציא אנשים מחוץ למיון. אבסורד לא? ככה זה בארץ.. \:

 

[יוסי n]

אז אשאל אותך שאלה:

אני מניח שייצא לך, בתור רופאה, לפחות פעם אחת בחיים, לבשר לאדם שקרובו יקירו נפטר, ולא הצלחת (יחד עם הצוות) להצילו, על אף העובדה שעשית את כל המאמצים האפשריים וגייסת את כל כוחותייך המקצועיים. בתגובה, כשעולמו חרב עליו באחת, הוא מאבד את העשתונות, מאשים אותך, תופס אותך בכח, מכאיב לך, וצורח עלייך: "למה? איך נתתם לו למות? למה לא הצלת אותו?" (הסיטואציה הזו אינה וירטואלית כלל וכלל). גם במקרה זה היית מרחיקה אותו מביה"ח, ומגישה נגדו אישום פלילי על תקיפה?

 

[kontsy]

חשבתי על זה...

בהחלט שהתסריט הזה עבר לי בראש. לגבי המקרה הספציפי הזה אין לי שום בעיה שיצעק, יקלל ויאשם אותי. זכותו, הוא נמצא במצב שאני לא רוצה לדמיין אפילו. אבל ברגע שהוא מרים עליי יד הוא צריך להיות מורחק משם. שמעתי על אחות שקרוב משפחה סדק לה חוליה!!! זה לא אבסורד?! הקטע הבאמת מעצבן הוא שרב המקרים הם לא מה תיארת. הרב המוחלט של המקרים של האלימות הם כתוצאה מאי שביעות רצון מהטיפול ומהזמן שלוקח לחכות במיון ולא כתוצאה מכך שאמרו לו על מוות של קרוב משפחה, וזה מרגיז, כי גם אני פעם חיכיתי במיון 3 שעות ומתמחה שלא יודע מהחיים שלו קבע שאין לי שבר כשבעצם היה, אבל לא אני ולא ההורים שלי (שהיו מאוד מודאגים) לא הרביצו לאף אחד...

 

[יוסי n]

זו בדיוק הטענה שלי.

שאלימת בבתי"ח, בניגוד לאלימות שאינה בבתי"ח, מצריכה חשיבה שנייה. אני בטוח, שבמקרה שתיארתי, גם אם הוא היה לופת אותך בכח, מנער אותך, ואפילו קצת מכאיב לך כתוצאה מהכאב הנורא שהוא חש, היית מגלה איפוק, ומבינה שהוא לא עושה זאת מתוך רוע, אלא מתוך תחושת אובדן נוראית שקשה (לכולנו) להתמודד איתה באיפוק. חלקנו מצליחים יותר, וחלקנו פחות. אז חלק יבכו חרישית, חלק יצעקו, חלק יקללו, וחלק, מה לעשות, יפנו לאלימות. בכל אלו, המטרה היא זהה - פורקן. אני מקבל את טענתך, שהרבה אנשים הם בעלי פתיל קצר, ומגיבים באלימות מוגזמת לאור ה"עוול" הלא כל כך נורא שנגרם להם. לאלה הייתי מגיב בחומרה. כמו שכתבתי בהודעתי המקורית - איני סובלני כלפי אלימות, משום סוג. רק שלפעמים, ובמיוחד בעולם הרפואה, צריך לנסות ולהבין אותה. לא להסכים - להבין.

 

[kontsy]

לפי דעתי לא צריך לסבול אלימות פיזית

משום סיבה שהיא. אני אקשה עליך, תחשוב על מישהו או מישהי שמאוד אכפת לך מהם. נגיד שהם רופאים שמודעים למשפחה על מות בנם, אחד מבני המשפחה "מאבד את העשתונות" וזורק את מי שהודיע לו כנגד הקיר, גורם לפגיעה רצינית כמו שבר בגולגולת או בצואר, גם אז אתה תחשוב שצריך להפגין איפוק? אני מסכימה אתך שגם למערכת הרפואית יש לאן להשתפר, גם התייעלות של זמן המתנה וגם אכפתיות ואדיבות רבה יותר מצד הצוות. אבל בשום מקרה אסור להצדיק או לקבל אלימות פיזית.

 

[morancho1]

יוסי,

יש קצת תמימות בדברייך. האם אתה באמת חושב, שאלימות שמתרחשת בבית חולים היא תמיד מוצדקת? תמיד נובעת מסבל האדם היחיד החולה הנכה מול המערכת הקרה והנוקשית? לצערי המצב אינו כך. ציבור הישראלים "למדו" , טוב הם היו חייבים ללמוד את זה מתישהו זה רק טבעי..שאם צועקים ו"עושים בלאגן" אז מתייחסים אלייך יותר מהר וביותר יראת כבוד בבית החולים. במו עיני ראיתי ועדיין רואה כיצד אנשים שקטים נשכחים בגלל צעקניים ומרעישים למינהם. לתת לגיטימציה לכל אותם פורעי חוק (ולהיות אלים מול צוות רפואי זה הפרת חוק), זה פשוט לירות לעצמך כרופא לעתיד ברגל, וגם לירות באותם חולים סבלנים שקטים מנומסים. אני לא אומרת לשכוח שהם החולים במצוקה ואתה הרופא שבא לטפל ולהרגיע, אבל לא ייתכן שזה יהיה על חשבון ההרגשת בטחון האישית שלי, כצוות רפואי. הבעייה אגב, היא לא אצל החולים. היא אצל המערכת בכך שלא מגנה ומטפלת במקרים כאלה בו במקום, וגם בכך שיוצרת מערכת בירוקרטית קשה, שפשוט מרגיזה את כולם- חולים ומטפלים כאחד.

 

[יוסי n]

איך הבנת מההודעות שכתבתי...

שאני חושב שאלימות שמתרחשת בבתי חולים היא תמיד מוצדקת?

 

[morancho1]

בגלל הדוגמא שהבאת,

שבה נתת ארוע בו אדם שזה עתה אומרים לו שקרוב שלו נפטר והוא פורק את העצבים על הצוות. יכול להיות שלא התכוונת להראות שאתה חושב שרוב המקרים הם כאלה, ונתת את זה בשביל דוגמא סותרת.. בכל מקרה היה לי חשוב להדגיש שרוב מקרי האלימות בבתי החולים מגיעים מאנשים שאינם סבלניים, ולאו דווקא אנשים שנגרם להם איזשהו עוול. זה אותם אנשים שתראה בתור לבנק לקולנוע למכולת..תסכים איתי שבמקומות אלה לא מוצדקת אלימותם..ומדובר בסופו של דבר בעיקר באותו סוג אנשים, ולא בטוח ששיחה מלב על לב עם מישהו שמכוון לך אגרוף לפרצוף היא הפיתרון הנכון באותו הרגע.

 

[יוסי n]

הדוגמא שהבאתי הובאה בדיוק לשם כך...

ע"מ לתאר מצב שבו לדעתי, כולנו, כל אחד ואחת כאן שרוצים בבוא היום להיות רופאים, היינו מגיבים בסלחנות כלפי גילוי אלימות, או תוקפנות, במידה סבירה, שהם תולדה של כאב ותחושת אובדן איומה (שוב, אני לא מדבר על אדם שישבור לרופא את המפרקת, אלא על תגובות ספונטניות - הכל לפי השכל הישר וההגיון הבריא). ייתכן שאת צודקת, ובאמת רוב מקרי האלימות בבתיה"ח אינם מוצדקים, מגיעים מאנשים חסרי סבלנות וסובלנות, ובאלה יש לטפל בחומרה, תוך שימוש בכל האמצעים הדרושים ע"מ להוקיע את התופעה. אבל, והנה טענתי המרכזית, אותה אני מנסה להעביר - בעוד שמחוץ לבתיה"ח כמעט כל סוג של אלימות נראה לנו לא-מוצדק, עברייני וכזה שיש לטפל בו בכל חומרת הדין (הגשת תביעה פלילית וכיו"ב, או מי יודע? אולי אפילו להחזיר...), בתוך ביה"ח הייתי מצפה מרופאים בפרט, ומאנשי הצוות בכלל, להפעיל שיקול דעת ולנסות להבין מהיכן גילוי האלימות נובע. אם זו סתם ברבריות - יש להילחם בה בכל הכח, ובכל האמצעים (שוב, כמו שכתבתי קודם - איני מצדיק אלימות. נקודה.). אך במקרים אחרים, כמו הדוגמא אותה הבאתי (ובהתאם לעוצמתם), יש לטפל קצת אחרת, תוך ניסיון להבין, להיות אמפתי, ולנסות לגלות יכולת לסלוח, בשל הנסיבות. המון הצלחה בראיון מחר.