הוליווד.. זה כאן?
שלום לכם,
אני קורא מדי פעם פה אבל לראשונה משתף איתכם. בכוונה משאיר כמה פרטים עמומים למנוע זיהוי.
קצת הקדמה ורקע לשאלה. אנחנו נשואים כעשרים שנה, אני בסביבות גיל חמישים, אשתי שתחיה, כמה שנים צעירה ממני. חילונים, מעמד ביניים, כמה ילדים, גרים במרכז הארץ. אקדמאים, משפחה ממוצעת בקיצור. בהתחלה הכל היה טוב אבל עם הזמן השחיקה וההתשה החלו לתת אותותיהם. הלכנו והתרחקנו עד שתשוקה, אינטימיות ואפילו חיבה הפכו לנו כמעט זרים. לי זה מאד חסר, הנגיעות, הליטופים, החיבוקים, שיחות שמעבר לענייני דיומא. נראה שהאשה חיה עם זה יותר טוב ממני ואין לה שום עניין ברומנטיקה או אינטימיות. היו כמה ניסיונות של טיפול זוגי שעזרו רק מעט מאד לשפר את המצב. כבר זמן מה שאני מבין שזה נגמר וכדאי להשלים עם המצב או לפרק את הזוגיות. הילדים כבר גדולים, נערים, ויחסית עצמאיים וכנראה מסוגלים להכיל ולהתמודד עם פרידה.
ככל שהתחלתי לחשוב, לתכנן ואף להתכונן לפרידה, עשיתי מחקר קטן לרבות בקבוצות ואתרים שמיועדים לפנויים ופנויות והתחלתי לדאוג. שמתי לב להרבה גברים שנראים כאילו יצאו זה עתה מסט של סרט הוליוודי, נאים בצורה בלתי הגיונית, מטופחים, שריריים, משיטים יאכטות, צוללים במלדיבים ונוהגים במכוניות יוקרה. ואני... כולי מהנדס, נוסע במכונית ליסינג מהעבודה שהופכת גם ליאכטה כל פעם פעם שיש גשם והרחוב מוצף. ולצלול? מקווה לא לצלול באיזה חניון. רואים עליהם שמעולם לא העבירו לילה לבן עם תינוק בוכה, הלכו לספר צמרת כשאנחנו הלכנו לאסיפות הורים והתאמנו בחדר כושר כשאנחנו עשינו הסעות לחוגים. מן הסתם גם עשו קריירה מצליחה ועוד דברים שאנשים ממוצעים כמוני לא עשו. זה די נתן לי להרגיש כמו סחורה סוג ב' או ג' בשוק והחל לקנן בי פחד גדול שאשאר לבד אחרי הפרידה כי מי תרצה בחור טוב אבל אפרורי, עם מראה ממוצע, רכב ממוצע, חיים ממוצעים, התחלת קרחת ממוצעת כשיש לה אפשרות להיות עם כאילו דוגמן בינלאומי ולחית את החיים הטובים של חוג הסילון? התחלתי לקבל רגליים קרות מכל הסיפור הזה של הפרידה, כרגע נראע כמו כרטיס בכיוון אחד לדיכאון ותסכול.
שלום לכם,
אני קורא מדי פעם פה אבל לראשונה משתף איתכם. בכוונה משאיר כמה פרטים עמומים למנוע זיהוי.
קצת הקדמה ורקע לשאלה. אנחנו נשואים כעשרים שנה, אני בסביבות גיל חמישים, אשתי שתחיה, כמה שנים צעירה ממני. חילונים, מעמד ביניים, כמה ילדים, גרים במרכז הארץ. אקדמאים, משפחה ממוצעת בקיצור. בהתחלה הכל היה טוב אבל עם הזמן השחיקה וההתשה החלו לתת אותותיהם. הלכנו והתרחקנו עד שתשוקה, אינטימיות ואפילו חיבה הפכו לנו כמעט זרים. לי זה מאד חסר, הנגיעות, הליטופים, החיבוקים, שיחות שמעבר לענייני דיומא. נראה שהאשה חיה עם זה יותר טוב ממני ואין לה שום עניין ברומנטיקה או אינטימיות. היו כמה ניסיונות של טיפול זוגי שעזרו רק מעט מאד לשפר את המצב. כבר זמן מה שאני מבין שזה נגמר וכדאי להשלים עם המצב או לפרק את הזוגיות. הילדים כבר גדולים, נערים, ויחסית עצמאיים וכנראה מסוגלים להכיל ולהתמודד עם פרידה.
ככל שהתחלתי לחשוב, לתכנן ואף להתכונן לפרידה, עשיתי מחקר קטן לרבות בקבוצות ואתרים שמיועדים לפנויים ופנויות והתחלתי לדאוג. שמתי לב להרבה גברים שנראים כאילו יצאו זה עתה מסט של סרט הוליוודי, נאים בצורה בלתי הגיונית, מטופחים, שריריים, משיטים יאכטות, צוללים במלדיבים ונוהגים במכוניות יוקרה. ואני... כולי מהנדס, נוסע במכונית ליסינג מהעבודה שהופכת גם ליאכטה כל פעם פעם שיש גשם והרחוב מוצף. ולצלול? מקווה לא לצלול באיזה חניון. רואים עליהם שמעולם לא העבירו לילה לבן עם תינוק בוכה, הלכו לספר צמרת כשאנחנו הלכנו לאסיפות הורים והתאמנו בחדר כושר כשאנחנו עשינו הסעות לחוגים. מן הסתם גם עשו קריירה מצליחה ועוד דברים שאנשים ממוצעים כמוני לא עשו. זה די נתן לי להרגיש כמו סחורה סוג ב' או ג' בשוק והחל לקנן בי פחד גדול שאשאר לבד אחרי הפרידה כי מי תרצה בחור טוב אבל אפרורי, עם מראה ממוצע, רכב ממוצע, חיים ממוצעים, התחלת קרחת ממוצעת כשיש לה אפשרות להיות עם כאילו דוגמן בינלאומי ולחית את החיים הטובים של חוג הסילון? התחלתי לקבל רגליים קרות מכל הסיפור הזה של הפרידה, כרגע נראע כמו כרטיס בכיוון אחד לדיכאון ותסכול.