גילוי נאות
לפני שנים לא מעטות התנסיתי בטיפול הומיאופתי בחו"ל וכך נחשפתי לחווי המעניינת הזו, החלטתי להמליץ לסובבי וראיתי תהליכי ריפוי מדהימים במחלות שנקראות בטעות "מחלות כרוניות"
עקב היותי ספקנית ובעיקר סקרנית החלתי לברר איך יתכן ש"מים" מחוללים כאלו הצלחות
החלטתי ללמוד את הנושא באופן אוטודידקטי ותוך כדי כך יצרתי קשר עם הומיאופתים במס' מדינות ובארץ, וכך צפיתי באלפי שעות טיפולים ומעקבים, והשתתפתי בניסויים.
למה אתה כותב את הבלוג? הוא נותן לך משמעות, יצירה, חשיפה, תוכן חיים. אותו הדבר אצלי
אחרי שראיתי את היופי של הריפוי ההומיאופתי משולב בהבנה פילוסופית נכונה אכן בער בי להט דתי להפיץ את הטוב הזה, אך לצערי לעולם לא עשיתי זאת, כל תגובותי עד כה כמעט תמיד היו כמענה לבורות הנכתבת על ההומיאופתיה.
"מה המוטיבציה"? אני תוהה על השאלה, האם אתה רומז שמוטיבציה תמיד מובלת ע"י רווח מטריאלסטי?
למה אנשים אוספים בולים? מכוניות? מתנדבים? יוצאים לפוליטיקה?
האידיאל החשוב מבחינתי הוא קידום ההומיאופתיה כיון שאני חושבת שהכלי הזה עוצמתי וגם ההומיאופתים ברובם לא כ"כ יודעים להפעיל אותו כראוי, הוא זקוק לשיופים מדעיים כדי לכוונן אותו טוב יותר, הוא חשוב כיון שיש הרבה סבל שיכול להיות מופחת בעזרת ההומיאופתיה והחשוב מכל הוא מצמצם את ההשחתה והחולי הנוראי שנגרם בעזרת מה שקרוי EBM
בשולי הדברים גלעד, הבלוג שאתה כותב הוא בלוג רווי בהתנשאות , אני תומכת במדע ובחקר האמת, אבל תמיד משאירה מקום לספקנות, בסופו של דבר כולנו נשוב אל העפר יש אנשים שיחיו ב ד' אמות של רציונליות קרה אולי אפילו דכאונית זה חלק ממבנה אישיותי, יש אחרים שדמיונם הפורה, היוצר, מלאי אמונה, מעניקים להם חיים עשירים, יצירתיים, מלאי עניין ותוכן (ראה הפוסט על המתקשרות), אודות למתנה שנתן לנו המוח שמתעתע בכולנו
אני בעד חתירה לאמת, אבל בכבוד, במתינות, ובעיקר בענווה וספקנות.
עדיין אנו רחוקים מתאוריית M