הזדמנות אחרונה להשתתף! מחר ב12.00 זה מסתייים!

../images/Emo245.gif יצירתיתת

נעים לשמוע שהשיח בפורום נשמע לך מעניין מאוד -
נשמח שתצטרפי אלינו
אני משוכנע שיחד יהיה לנו הרבה יותר מרק נחמד...
 

yafiti3

New member
תיאטרון בובות

כשהייתי קטנה זה היה לפני אי אילו שנים!!! אמי לקחה אותי פעם ראשונה להצגה של תיאטרון בובות. זה היה בבית צבי.אני זוכרת את המקום את הריח אפילו. ההצגה הייתה "דירה להשכיר". זה היה מרגש בשבילי, לא ידעתי מה זה אפילו. הבגדים של הבובות, החוטים .זה נדמה היה לי כמו קסם. הפעם הראשונה לדעתי נחרתת בזיכרון לעולמי עד.
 
מותר לי גם? לא משתתפת בתחרות אבל

מביע את עמדתי....."הצריף של תמרי" כיפה אדומה..... היה שם גמד קטן בשם ליליפוט שהראה לכיפה אדומה את הדרך חזרה לסבתא....אני זוכרת היטב את המילים: אני גמד מאוד נחמד אני גמד ושמו הוא פוט ובקיצור קוראים לי ליליפוט וגר אני בפיטרייה ......והשאר היסטוריה......
תחרות נעימה דבי
 

Nurd4Life

New member
אני זוכר

אמא שלי עשתה במשך שנים חוג לתיאטרון בובות וכתיבה יוצרת לילדים. אני זוכר שלפני יותר מעשר שנים, כמה חודשים אחרי שעברנו לבית חדש עם מרתף שבו היא קיימה את החוגים שלה - בסיום ארוחת ערב אמא שלי קראה לכל המשפחה למטה ועשתה לנו תצוגת תכלית של יכולותיה. אני לא זוכר איזו הצגה זו הייתה או מה היה משך הזמן, אלא פשוט את החוויה שמשפחה שלמה יושבת ביחד על כיסאות פלסטיק או על הרצפה ומרותקת לתאטרון בובות קטן עם וילון אדום...
 
ואני זוכרת...

שכשהייתי בגן והתחשק לי להישאר בבית, הייתי מעמידה פנים שאני חולה, ונשארת לבד לצפות ב - Here We Are, ובכל התכניות באנגלית: Neighbors, גבי ודבי ו... דן ועדנה! שם נתקלתי לראשונה בבובות בעלות אופי ייחודי: גראמפי הזעפן והעצבני, דאמפי הטיפשון וטוב הלב, קוקו הכלב ומגי המכשפה... אחח, מהבובות האלו בהחלט למדתי אנגלית! אבל הבובה הראשונה שנחקקה לי בתודעה היא קישקשתא האגדי. הייתי בערך בת 3 כשהתוודעתי אליו על גבי המסך השחור-לבן והייתי מרותקת. לא האמנתי שקקטוס יכול לדבר! וגם לשיר! וגם לרקוד! בערך מהתכנית השלישית המוח הזערורי שלי תהה איך יש לו ידיים, אבל אין לו רגליים... וזכור לי שבתכנית אחת פתאום העבירו אותו מקום ופתאום כן ראו לו רגליים! והן נראו כל כך מוזרות וחסרות חיים, ששמחתי לראות אותו אח"כ חוזר למקום הקבוע שלו עם פלג הגוף העליון בלבד... כמובן בתקופה הפרה-היסטורית ההיא נהניתי מבובות רבות בטלויזיה החינוכית, למרות שהיו רק בגווני אפור. הצבעוניות שלהן עברה דרך אישיותן המיוחדת: טלפלא האילם, הינשוף מ'ציפיטפוט' שקורא "סיפורים פה, סיפורים פה!", פלטיאל ממגדיאל, הבובה המרשימה מ"הבית של פיסטוק" עם הידיים האנושיות והראש הקטן, שגם היה לה קול נורא מצחיק שאהבנו לחקות, וכמובן - דודו, הבוב האווילי שעזר לשולמית דקל ללמד חשבון... אחח, שנות השבעים הזכורות לטוב... באמת אני מתגעגעת!
 
הצריף של תמרי הנגר../images/Emo168.gif../images/Emo82.gif

על חוף כורכר יש צריף מוכר הצריף של תמרי הנגר הוא קצת מוזר ומפוזר אותו תמרי הנגר אבל אומרים שסיפורים יש לו יותר ממסמרים.... את השיר אני זוכרת כמעט במלואו אבל תודה לאלוהי האינטרנט שהציף אותי בחזרה בכל הזכרונות המתוקים... בפתיחה מופיעה הצריף המקסים והציורי וברקע גלי הים והגג נפתח ומתוכו יוצאת בובת מוקיון עם אקורדיון וברקע מתנגן השיר... התכנית נוצרה בשנה בה נולדתי ואני זוכרת כילדה כמה שאהבתי את תמרי הנגר יוסי ברגר האיש המוזר שהיה חבר של הבובות והיה עושה כל מיני שטויות כמו להבריש את הקרחת שלו. וכמו בשיר הפתיחה היו לו הרבה סיפורים יפים שהסתתרו מאחורי וילון פרחוני והוצגו גם הם בתאטרון בובות. היה החמור בילעם עם השיניים הבולטות ששר אוסלאמיה או או או או.... והחתולה העצלה והמפונקת איזמרלדה שכל הזמן מתווכחת ודואגת לעצמה ומתרפקת על תמרי הנגר. וצבי הצב שכל פעם הוציא את ראשו מכיוון אחר של השיריון כשהוא אומר "אני פה אני שם אני בכל מקום בעולם" הבובות עוצבו ע"י אריק סמית' איזה כייף של תחרות! אני כבר זכיתי בתחייתו של זיכרון מתוק תודה! גלית
 
גלית (תאטרון הדלעת)

גם אני רציתי לכתוב על הצריף של תמרי הנגר וחיפשתי לראות אם מישהו כתב לפני. כל מילה שכתבת כאילו יצאה מנבכי זכרונותיי המתוקים. את פשוט הייטבת לנסח את כל הזיכרונות שלי ולהעלותם על הכתב. אז תודה
 
אירית יקרה../images/Emo24.gif

אכן סדרה מקסימה עם המון פשטות ואופי! אני כמו שכתבתי תודות לאינטרנט הצלחתי לחזור לכל הפרטים הקטנים שבנו חזרה את הזיכרון (הקצר והמתעתע שלי
)
 

yaelkana

New member
בובה שמדברת עם אוטיסטים

עבדתי שנים רבות בבית ספר לילדים אוטיסטים. יום אחד אחת הנשים המדהימות שיש בעולם הזה, הכינה בובה בגודל כמעט אנושי של פיץ העכבר. לא אומר שזה עשה ניסים ונפלאות, אבל זה בהחלט פתח דלתות אצל חלק מהילדים. בעודם מרגישים פחות מאוימים מבובה כזו שלא דורשת מהם כלום ולא כופה עליהם התנהגות "נורמלית", מרשה להם לגוע ולטעום אותה. לא שופטת אותם ופשוט מקבלת אותם באהבה. נדהמתי לראות את התגובות ואלו רגעים שלא אשכח לעולם. אני יודעת שמאותו היום בית הספר המשיך להשתמש בשיטה הזו של שימוש בבובות בגודל מלא כאמצעי לשיפור התקשורת.
 
האמת היא שבתור ילדה

אהבתי מאוד קישקשתא ובלי סודות שהיו שם דמויות של בובות, בתור ילדה מאוד התרגשתי לראות את הבובות מדברות, אני חושבת שזה גם תרם הרבה לדמיון שאפיין אותי מאוד, נהגתי לחכות אחר כך את מה שראיתי
 
ובנוסף לכך לא מזמן סיימתי לימודי אנטרופוסופיה

במסגרת הלימודים נדרשנו להכין בובות ולערוך הצגה, הבובות היו עשויות מצמר רך מאוד ללא תווי פנים, עשינו הצגה של כיפה אדומה, הצגנו אותה בפני ילדים והם נשארו עם פה פעור, מאז שאני זוכרת את עצמי אמא שלי הפצירה בי שאלך לכיוון ואעשה הצגות לילדים, אני די נשאבת לזה כשאני מתחילה, הייתי מאוד רוצה שהתאומות שלי גם יחשפו לזה
 
החבובות

ומילדות, אני זוכרת את הבובות של הזקנים שיושבים על המרפסת ומספרים בדיחות שטרם היו מובנות לי. כשקצת גדלתי, היו לי כמה תוכניות מוקלטות של החבובות שראיתי שוב ושוב בחדוה.
 
עוץ לי גוץ לי

בטח שאני זוכרת...הייתי קטנטונת,בת פחות משש,והלכתי עם אמי ואחותי הגדולה. היתה בובה יפהפיה של בת הטוחן ולה שערות זהב. הקש היה נראה אמיתי ועם עזרת הגמד היא ארגה ממנו חוטי זהב יפהפיים שנצצו. לגמד היה קול קטן ומרושע,גבוה כזה,ופחדתי נורא. די ברור, הוא היה מרושע ורצה לקחת לה את הילד וזה הפחיד אותי כילדה- מה,מישהו רוצה לקחת ילדים מההורים שלהם? אמא שלי ואחותי נתנו לי יד ואמרו לי שאין מה לפחד- ככה נדמה לי,בכל אופן פחדתי נורא. החזקתי מעמד עד הסוף ופתאום היה קטע ממש מצחיק,שבת המלך מנחשת את השמות. התפוצצתי מצחוק ושכחתי מהפחד. זה היה מדהים. למחרת ביקשתי ללכת שוב. רציתי להנות מלצחוק בלי לפחד. ובאמת הלכנו. ראינו את ההצגה הזו איזה 3פעמים
הייתי הולכת שוב בשמחה לראות אם הפחד עדיין ישנו
 
כשקראתחי את התגובה של תיאטרון נמשים....

התרגשתי כי זוהי ילדותי בדיוק (אנחנו בנות אותו גיל). אני גם נחשפתי בגיל מאוחר יותר לקרנבל החיות המקסים בקריינותו של קובי מיידן, לשימחתי הילד ששמרתי עליו אהב לצפות בקלטת שוב ושוב (היום הוא חייל). בגיל מאוחר יותר קניתי לילדיי.....הפשטות של תיאטרון הבובות המוצג שם הוא מענג ביותר.
 

ליאור53

New member
קולרגול COLRAGOL

"זה אני, שמי קולרגול, דוב השר בדו וסול, בפה דיאז ובמי במול, יש לי צווארון עגול..." זו איתה אחת התכניות הראשונות שראיתי בכלל בטלויזיה, ועד היום אני זוכרת את המילים. הדובי ששר ומנגן בשחור לבן, זכור לי מגיל 4. גרתי בקיבוץ, והיינו מתאספים סביב הטלויזיה ורואים (חוויה נדירה לכשעצמה). אני זוכרת שביום הולדת 5, ההורים שלי הכינו משחק זיהוי שירים, וזה היה אחד מהם. השמיעו כמה צלילים משיר הפתיחה, ומיד זיהיתי את התכנית האהובה. ולמי שרוצה להיזכר: http://he.wikipedia.org/wiki/קולרגול
 

יהבוליק

New member
הערב היפה בחיי - הצגה של נעה אריאל

אז ראיתי את ההצגה לא בילדותי לא בכיתה יב'. אמרו באולפנה שיש שיחה חשובה ואזור להבריז ובלה בלה.. אז נכנסנו לאודיטוריום ואני רואה תפאורה ובובות וכו'.. , וחשבתי לעצמי -מה?, זה מה שמביאים לנו? תאטרון בובות? לא גדלנו מאז הגן? .. ואז התחילה ההצגה. שנקראת "הערב היפה בחיי" נעה (המפעילה) מחזיקה בובה קטנה, עם שמלת כלה, והיא אומרת -זה היה הערב היפה בחיי ,והבובה מסתובבת כמו בלרינה , אוקי, זה היה נראה כמו חתונה רגילה ושמחה, . אח'כ רואים איך הבובה הכירה את בעלה . הם יוצאים פעם ראשונה ומדברים והכל נראה טוב ונחמד, והוא ממש חמוד והוא אדיב וכו', אבל לאט לאט הקשר הזה נראה לא טוב. אם היא מאחרת הוא דורש לדעת למה , ואם הא צריכה ללכת הוא דורש בתוקף ללוות אותה עד כמה שיותר, ושואל אותה מלא שאלות וזה כבר מתחיל להלחיץ.. המצב מדרדר, אבל בכל זאת הוא נדיב וקונה הרבה מתנות .. בסופו של דבר הם מתארסים ומתחתנים ורואים איך המצב ה"טוב" הולך ומדרדר, עד לרמה של אלימות והשפלה. הסצנה הכי קשה היתה שרואים תמונות על מסך גדול צילומים של הבעל מרביץ לאישה. אלו תמונות של בובה "מרביצה" לבובה, אבל זה היה כל כך אמיתי שזה היה מפחיד. פעם ראשונה שבובות העבירו מסר בצורה כל כך חזקה. אחרי ההצגה נעה דיברה על התסמינים שיכלים לזהות אצל אנשים שיכולים להתפתח לגבר מכה. אובססיביות, שתלטנות וכו'. ואיך אפשר לזהות אותם ולדאוג לטפל בהם . ההצגה השאירה אותי פעורת פה, איך בכזאת קלות אפשר להגיע למצב כזה בלי לשים לב . וכמה חשוב לבדוק שוב ושוב אם הבחורצי'ק מתאים לנו או לא. זהו. זה הצגת התאטרון הכי משפיעה עלי , ואני שמחה מאוד שהאולפנה שלי הביאה את נעה אריאל ואת ההצגה הזאת. היא מאוד חשובה. זהו. מקוה שהתרשמתם, ואם יזדמן לכם - לכו לראות! יהב
 

פ י ו ל ה

New member
יהבוליק

תודה על הסיפור, מעניין לשמוע על חוויה כזו של התוודאות לתאטרון הבובות מסטודנטית לבובות! איך לפעמים אנחנו עוברים תהליכים מהממים בחיים האלה, הא? אולי בעתיד תהיי את זו על הבמה שאנשים יגידו בהתחלה "זה מה זהביאו לנו? תאטרון בובות?" ולאחר זמן קצר כבר יישבו מרותקים לקסם שתצרי עם אצבעותייך.... :)
 

bobani

New member
הצריף של תמרי הנגר

זה הדבר שחרוט לי בראש מאז ילדותי זה גם הדבר הראשון שראיתי ונידהמתי מהבובות אני לא חושבת שבתור ילדה קטנה אני הבנתי שזה בובות, התאהבתי בעיניים של החתולה אזמרלדה , היא הממה אותי . לפני שנה הכנתי בובת ינשוף ענקית על 3 מקלות ואת העיניים שלו עשיתי בהשראת אזמרלדה , והמדהים שזאת תוכנית ממש ממש ממש ישנה אבל מי שראה את הינשוף הכוונה למבוגרים ישר העלה זכרונות מאותה תוכנית ושאלו אותי אם הרעיון משם . הינשוף מאוד אהוב על המבוגרים בגלל שהוא מזכיר להם את התוכנית ומחזיר אותם אחורה בזמן. עד היום אני מחפשת תמונות ברורות של התוכנית ולא מוצאת העניין הוא שהבובות בתוכנית היו יחסית מאוד פשוטות מבחינת הכנה אבל כל כך קולעות וחזקות מבחינת העברת מסר - זאת התוכנית הראשונה שיש לי זיכרון חזק כל כך שהשפיע עליי...
 
למעלה