הזדמנות אחרונה להשתתף! מחר ב12.00 זה מסתייים!

תיאטרון הבובות

בעיר שנולדתי יש תיאטרון בובות. הוא נפתח ב-1943, לאחר שחרור מנאצים. אימא שלי לקחה אותי להצגות והביקור תמיד היה מסע אל האגדה. השעון המיוחד מעל הכניסה: כל שעה עגולה נשמעת מוסיקה ובובות זזות. במסדרון היו ויטרינות עם בובות. הכי אהבתי את הנסיכות בשמלות המפוארות... ההצגה הראשונה שאני זוכרת הייתה טורנדוט, מבוססת על אופרה מפורסמת. נסיכת הקרח, טורנדוט, מוציאה להורג את כל מחזריה, כיוון שלא מצליחים לענות על החידות שלה. כאשר נסיך מסתורי מצליח לענות על שלוש החידות, טורנדוט מסרבת להינשא לו והדרך היחידה להימנע היא לגלות את שמו של הנסיך. אך הוא מגלה לטורנדוט את התשובה והנסיכה מתחממת. השם שלו הוא אהבה.
 
../images/Emo245.gif לפורום שלנו. נשמע מרתק ביותר,

אני מבינה שזה היה באירופה???יש לך עוד תמונות???
 
כן, זה תיאטרון באוריול, ברוסיה

אין הרבה תמונות. כשהייתי קטנה לא היה לנו מצלמות דיגיטליות. וחבל =(
 
הנסיך

לצערי הרב, את "טורנדוט" הפסיקו להציג עוד כשהייתי קטנה. אבל היו הצגות יפות אחרות: בוראטינו (שמעתם? הספר נכתב על ידי אלכסי טולסטוי ותורגם לעברית. זוהי גרסה של פינוקיו. יש בו פיירו, הליצן העצוב, ומלבינה, ילדה עם שיער כחול). אגדות העם... וביניהן סיפור של אצלן ימליה שהלך להביא מים וטפס דג שמקיים את המשאלות... וגם סינדרלה... אני מנסה להיזכר כמה שנים לא הייתי בתיאטרון בובות... נראה לי שבפעם האחרונה בגיל 8...
 
ידעתי שזה מרוסיה!!!!!!!!

התמונה נראתה לי ממש מוכרת ודומה לתמונה שיש לי בשחור לבן מתוך ספר שנקרא: " the complete book of puppet theatre " רק למרות שהשעון בכניסה די דומה ( למרות שבו החלונות סגורים בניגוד לשלך ) התיאטרון בספר נקרא: "the state central puppet theatre " במוסקבה. אני אנסה להעלות את התמונה בהמשך
 
איזה יופי! את מדהימה!!!!!!

תודה על התמונות שהעלת ושתעלי
אני מנסה לסרוק אבל לא יוצא כ"כ ברור כי זה מהספר
 

דיונונה

New member
סמי וסוסו - שחור ולבן והרבה רגש...

הייתי אז ילדה קטנה, אני מניחה שראיתי עוד כמה הצגות לפני כן, אבל ב"הארד דיסק" שלי נצרבו סמי וסוסו כראשונים. "סעידה יא אוולאד, מראחב יא חוואלד" - המשפט הראשון שלמדתי בערבית, כילדה קטנה, והמשיך להתנגן בראש כל השבוע עד התוכנית הבאה... נדמה לי שזו היתה אחת התוכניות הראשונות לילדים בטלויזיה הישראלית, ממש בראשית דרכה. היא שודרה אחר הצהריים, במשבצת השידור של התוכניות בערבית. חיכינו לה ולא פספסנו אף פרק. לא היה לאן לזפזף, ועדיין לא המציאו אפילו את השלט הרחוק. זוכרת שהשניים- סמי וסוסו "נתנו הופעה" כובשת, משעשעת, תמימה במובן הכי חיובי של המילה, מאוד מרגשת. נכון שכשאין הרבה אפשרויות אוהבים את מה שיש, ובכל זאת- סמי וסוסו מסמלים עבורי את תום הילדות שאבד, את היכולת ליצור מתוך דלות החומר, בשחור לבן וללא פרסומות ומשקיעים והפקה גרנדיוזית- סדרה חכמה, אנושית, נוגעת ללב אשר חיברה בין ילדים יהודים וערבים ויצרה גשר בין תרבויות, שאז נראה אפשרי והיום קשה אפילו לדמיין. אפשר להגיד שזו היתה ההתמכרות הראשונה שלי למסך הקטן, ולא שוכחים התמכרות ראשונה....
 
ואי, יש משהו שאתם חייבים לראות

בלי כל קשר לתחרות. יש במוסקבה תיאטרון בובות אקדמי ארצי על שם אוברזצוב. גם שם יש שעון נהדר
 
למעלה