הזמינו אותי לכאן, לבוא לבכות כאן,

[wieci]

סליחה, נכון זו ד"ר שני

 

[wieci]

השם המלא שלה הוא אדיר שני אילת

 

[odeia]

על מה היא מרצה?

אולי היא מומחית, אבל קרה ולא בגובה העיניים של המטופלים שלה.

 

[wieci]

היא מרצה על אוטופיק דרמטיטיס

ומרצה גם איזושהי עו"ס על דרכי ההתמודדות עם נגעי עור ועוד איזשהו רופא (לא זוכרת את השם). מה זאת אומרת קרה? ולא בגובה העיניים? לא טרחה להסביר בסבלנות? אם היא כזו, אז אני בכלל לא אשקול ללכת אליה, הבעיה היא שהחלופה היא ד"ר בן אמיתי בגבעתיים (אנחנו חיפאים), כל פעם לנסוע אליו זה לא פשוט, ולקבל אליו תור דרך קופ"ח זה מהיום ליולי!!!!!

 

[odeia]

היא מומחית, זה בטוח, קיבלה המלצות

חמות, חבל שהן יותר חמות ממנה. הרגשתי שאין לה סבלנות לשאלות, לא ממש הסבירה לנו מה זה הנגע הזה. אודיה, בסוף הפגישה ביקשה ממנה בלון, היתה לה מגירה מלאה, היא לא הסכימה, ענתה לה: אני לא נותנת בלונים. והיא רופאת עור ילדים.............

 

[wieci]

אין לי מה להגיד חוץ

מפוסטמה, וחבל שהיא רופאת ילדים וכ"כ לא רגישה.

 

[odeia]

בעלי אומר שאני מגזימה, אבל גם הוא

לא קיבל תשובות. הוא קורא לזה: עניינית.

 

[wieci]

אם לא קיבלת את התשובות שרצית

אז זה לא עניינית, אלא חסרת סבלנות!

 

[odeia]

חוץ מזה, מה יש לך לחפש בהרצאה שלה?

 

[wieci]

לניצן יש כנראה גם אוטופיק דרמטיטיס

וחוצמזה רציתי לראות איך היא ולשאול אותה לגבי ההמנגיומה והמעקב אחריה. את יודעת שהמנגיומות מופיעות אצל 15% מהאוכלוסיה, בעיקר בנות ובעיקר כאלו שנולדו פגים? בהריון הבא אני סוגרת את הרגליים עד שבוע 40!!! נראה לי שבחופשת הלידה הזו הייתי אצל יותר רופאים מבכל החיים שלי (ואני בת 30) כבר התלוננתי לרופא הילדים שמה זה צריך להיות, והוא אמר שהוא מבין שכשאני רואה אופר אני כבר מתגרדת כולי.. לפחות רופא הילדים מדהיםםםם!!!!!

 

[ילדונט]

מי רופא הילדים?

 

[odeia]

תלחי להרצאה, אולי שם היה תענה,

אולי סתם היה לה יום רע, לא יודעת אבל אולי זה המזל שלנו להיות עדיין בסימני שאלה. דרך אגב, מה שיש לאור, זה מהמשפחה של ההמנגיומות, משפחה רחוקה אומנם, אבל בכל זאת. מה שכן, בדר"כ המנגיומה עוברת, cmtc ודומיו - לא, בכל אופן אצל אור לא יעבור. מאוד חשוב רופא ילדים מדהים. אנחנו הולכים לרופא משפחה, אבל כשצריכה משהו מיוחד, הולכת לרופא ילדים - מתנה משמיים.

 

[odeia]

תיקון שגיאת כתיב: תלחי=תלכי

 

[תמיש המקורית]

מסכנונת....

אמר כבר מישהו חכם: באלבום מופיעות רק תמונות יפות של אושר... אבל, החיים מורכבים מהרבה רגעים קשים שרק איתם ובעזרתם מגיעים לרגעי האושר.... תאמיני לי, הכל זמני. ברגע שתתחילי לישון הכל ייראה לך הרבה יותר אופטימי וורוד. בת כמה אור? אולי שווה לך לחשוב על "סדרת חינוך"? יש הרבה יועצים שתומכים בלתת לבכות קצת כדי ללמד את הקטנטנים לישון ולתת לאמא לחיות. ככה גם יהיה לאור הרבה יותר כיף בזמן שתהיה איתך כי לך יהיו הבה יותר כוחות וחיוכים לתת לה ובטח גם לאודיה.....

 

[odeia]

אין מצב בו אתן לילד שלי לבכות כשאני

יכולה להושיט לו יד.

 

[תמיש המקורית]

זה ממש מזכיר לי...

את התקופה אחרי לידתי השניה. היה לי את דבי שהיה בן שנה וחמישה חודשים!!! ילד מלא באנרגיות. שלא הבין את פרוש המילה לא והחריב כל דבר שהיה קיים בבית ואז הצטרף אלינו ספי, שהיה תינוק בכיין , שלא הסכים לינוק, לא ישן יותר מחצי שעה אף-פעם. לא הייתה לי עזרה מאף-אחד כי בעלי עבד כל יום עיד 10 בלילה, אבא שלי היה אחרי ניתוח לב שני ולפני נתוח לב שלישי.. בקיצור: תענוג. היום, שנתיים וחצי אחרי אני נזכרת בתקופה הזו בחיוך...... ותאמיני לי עם שלושה ילדים הרבה יותר קל, ולא שהכסף פה זורם..... פשוט אני יודעת שאת המעבר הכי קשה מאחד לשניים כבר עשיתי..... בקיצור: תתעודדי, זה יעבור ו"עוד נדע ימים טובים מאלה...."

 

[גלים של שניים]

אולי משהו קטן שיעזור...

אני חושבת שאני יודעת היכן את גרה (אני מהישוב של "אלה ואמא שלה") ועבדתי תקופה במחלקת רווחה שלכם אז אני יודעת שבמידה ואת מכניסה את הילדה למעון מגיעה לך הנחה משמעותית עקב העובדה שאת עובדת.... אני מבינה שאת לא מרגישה בטוחה במעונות אבל איך שזה נשמע גם המטפלת בעיתית יש בהחלט מעונות טובים בעיר! בכל מקרה כשהבנות קצת יגדלו דברים יהיו יותר פשוטים מכל הבחינות ואולי את יכולה להעזר בהורים לקצת מנוחה. מה קורה כשאת לא נמצאת האם אז יש בכי? כשאני בבית אז הקטנים בוכים ורבים עליי ואיך שאני יוצאת ומשאירה אותם עם סבתא אז הם נהדרים כשאני לא בסביבה... נשמע שאת חייבת איזה אחה"צ למילוי מצברים.. תפרגני לעצמך! נשמע שאת עושה עבודה נהדרת עם הבנות אבל גם לך מגיע קצת לנוח... לישון זו לא זכות זה צורך בסיסי!

 

[odeia]

הלוואי היו לי כאן הורים לעזור.

 

[בזזזזזזז]

../images/Emo24.gif וגם עצה רצינית

מתוך השורות שלך עולה עייפות נוראה. את חייבת לחשוב על עצמך. אין בכך שום אגואיזם, למרות מה שאולי נראה במבט ראשון. הרי, אם את תישברי - מי יטפל בבנות ובאיש שלך? בלי להישמע בומבסטית - אין כל טעם במשפחה שבעה ומרוצה בלי אמא - נכון (חו"ח). לכן - אם המשפחה חשובה לך - את חייבת לשמור על עצמך גם בשבילך וגם בשבילם. אם מה שדרוש זו מנוחה- שימי אותה בעדיפות הראשונה ולכי לנוח. יותר טוב לקחת יום חופש בשביל לישון מאשר יום חופש בשביל להיות חולה. אם יש לך רופא משפחה מבין וטוב, לכי והסבירי שאת מותשת - וקחי אישור מחלה. זה מתאים ועובד. נוחי יום יומיים - ואז הכל יראה אחרת. העיקר הוא להצליח לשים את המנוחה שלך במקום הראשון - ולא לנצל את החופש בשביל להיות עם אור או לנקות או לבשל וכו ' - פשוט לנוח. דבר שני - אני לא יודעת בת כמה אור - ואני לא מתיימרת לחצי שנייה לומר לך להפסיק להניק - בין היתר כי גם אני מניקה ויודעת מה זה עלול לגרום למי שהנקה חשובה לה - אבל אם המחיר הוא כזה דרסטי ואת מרגישה שאת לא יכולה לתפקד - תסכימי שיהיה יותר הגיוני לתת לאור בקבוק - ואפילו רק פעם או פעמיים - כדי שאת תתחזקי - ואז תוכלי לחזור ולהניק- - מניסיון שלי - אם אור תקבל פעם או פעמיים בקבוק - לא יהיה שום נזק להנקה ולילדה - ואת תתאטוששי ותוכלי להמשיך ולטפל בה ולהניק בהנאה ולבריאות. את ממש נשמעת כמו מי שצריכה עזרה ראשונה דחופה לפני התפרקות - ורק את יכולה לדאוג לעצמך - כדי שלא תתפרקי. חוצמזה את יכולה לקבל כאן את כל החיבוקים שיש. נ.ב. אולי כדאי לך לבדוק גם השפעות הורמונליות. אני לא יודעת כמה זמן את אחרי לידה, ואם את לוקחת גלולות, אבל את בטח יודעת את כל הנתונים הנדרשים, ואם תסתכלי טוב פנימה תדעי אם הדיכדוך והעייפות נובעים גם (או רק - כמו שקרה לי - אבל זה סיפור אחר) מהורמונים - ומכאן יכול לצמוח פתרון אחר.

 

[odeia]

אני אעשה בדיקה, בחופשת הפסח, זה

כבר בתיכנון. העייפות היא דכדוך מהעייפות ומהחיים המאוד קשים. מאמינה שהבידקות יחזרו תקינות.