הזמן הממוצע שבין מולד למולד
בס"ד , ובאינצ' עברית כרך ד' עמ' 778 כתב ש"אין להבין כיום, כיצד נתאפשר דיוק כזה [של הבבלים במדידת משך החודש הממוצע ואורך השנה] במדידת זמנים ועמדת כוכבים בלא שימוש בשעונים ובמכשירי המדידה המדוייקים שבידינו". עוד לפני זמן בית ראשון באו ראשי העם מהשבטים השונים לחברון להמליך את דוד ובאו גם משבט יששכר עליהם נאמר: "ומבני יששכר יודעי בינה לַעתים לדעת מה יעשה ישראל כו'" (דהי"א י"ב ל"ב) ומפרש התרגום [שזה גם פשוטו של מקרא למתבונן]: "חכימין למיקבע רישי שנין ורישי ירחין ולעברא ירחיא ושניא, סופיסטין במולדא דסיהרא למקבע מועדיא בעדנהון [=חכמים במולד הירח לקבוע החגים בזמניהם], בקיאין בתקופתא דשמשא, איצטרולוגין במזליא וכוכביא למידע מה כשרין למעבד בית ישראל". ועל אף שהיו מקדשין החודשים ע"פ ראיית העדים את הלבנה, א"כ מה צריך לחשבון, עכ"ז היו יודעים הזמנים ע"פ חשבון, לבדוק את נכונות העדים, וכמו ר"ג בר"ה כ"ה, וכדברי הרמ' פ"א דקדוה"ח ה"ז: "מ"ע מן התורה על ב"ד שיחשבו וידעו אם יראה הירח או לא יראה, ושידרשו את העדים עד שיקדשו את החדש". ז"א שהמצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל, ואיתה היה צריך להתחיל את התורה [כדברי הרש"י הראשון על התורה], היא החיוב על ב"ד לחשב ולדעת מתי תראה הלבנה! כמעט 1000 שנה לפני חשבונות הבבלים, ו- 1200 שנה לפני חשבונות היוונים, מצוּוים החכמים הכי גדולים של עם ישראל להתכנס מידי חודש לחשב מתי יהיה מולד הלבנה. לא תחביב ולא סקרנות, אלא מצוות עשה המוטלת על חכמי העם, שכל התורה כולה תלויה בה! קביעת המועדות: יו"כ, פסח וכו'. היאך יצווה הקב"ה מצוה כזו מכריעה, בלא שימסור את דרכי החכמה להגיע לחשבונות אלה. וי"א עוד, שחשבון זה עיקר יותר מן הראיה, עי' רבינו בחיי שמות י"ב א', ושם י"ג י' מרבינו חננאל, וכ"כ ביסוד עולם מאמר ד' פ"ו מרס"ג, ואברבנאל שמות י"ב ב' ועוד. ועכ"פ צריכים לשניהם, עי' תויו"ט ר"ה פ"ב מ"ו וערוה"ש העתיד פ"ח י"ב. וכשאין ב"ד סמוכים הל"מ לקבוע לפי חשבון (רמ' קדוה"ח ה' א'. והחשבון עצמו הל"מ להסבר הגרי"ז ואחרים, והחזו"א חולק, ואכמ"ל). וחשבון זה הוא המבדילנו מהקראים שמשתמשים רק בראיה, עי' אברבנאל שמות שם. וודאי היתה להם חכמה זו במדויק מתחילת ציווים על זאת, כי היה יסוד קיומם. ואמנם כך קיבלנו מהקדמונים שהיתה לחכמי ישראל זאת החכמה בשלמות, עי' במכתב הארוך שכך משמע גם מהרמב"ם שיששכר ידעו החשבונות בדרכי הקבלה והנבואה, ושהרמב"ם עצמו כותב שקיבל גם מסורות לא ידועים לחכמי האומות שנקראו סוד העיבור. וראה בפרק ח' מפרקי דר"א את מסורת מסירת סוד העיבור מאדם הראשון! - כ"ט י"ב תשצ"ג- הזמן הממוצע שבין מולד למולד- שידעו הבבלים. וקדמוננו שקיבלו חשבון זה במסורת, עד מסיני, ידעו שאין זה הזמן המדויק של כל חודש, וכמו שמסר ר"ג ממסורת קדמונית: "פעמים שבא [זמן המולד הקובע את אורך החודש] בארוכה, ופעמים שבא בקצרה". והנה מי שמתעסק בנושא זה יודע שחשיבות חשבון המולד ע"פ הממוצע הוא כדי לחשב ולעשות לוח כשלא מקדשים ע"פ ראיה, כי בזמן שקידשו ע"פ ראיה, מאות רבות בשנים, היה צריך לדעת את החשבון האמיתי של המולד ולא הממוצע [וזהו עיקר המצות עשה דלעיל, לדעת מתי באמת יהיה המולד, וזהו עיקר התסבוכת החשבוני בעניינים אלה, שגם בימינו נזקקים בשביל לעשות את לוחות המולד האמיתי לחישובי מחשב מסובכים לחשב את השינוי באורך כל חודש]. א"כ חכמי העיבור שחישבו כל חודש המולד האמתי ודאי ידעו חשבונו במדויק. אך גם החשבון הממוצע: כ"ט י"ב תשצ"ג, אף שלפוקר זה "קל" לחשב לפי הליקויים [וציטט מאב"ע בדניאל שלא קשור כלל לנושא כדרכו הזייפנית], למומחים האמתיים זה לא פשוט כלל, ובאינצ' עברית כרך ד' עמ' 778 כתב ש"אין להבין כיום, כיצד נתאפשר דיוק כזה [של הבבלים במדידת משך החודש הממוצע ואורך השנה] במדידת זמנים ועמדת כוכבים בלא שימוש בשעונים ובמכשירי המדידה המדוייקים שבידינו". ועוד יותר כתב מי שנחשב בין החוקרים הכי מומחה: ח"י בורנשטיין ב"חשבון תקופות ומולדות" תרפ"ז שלפי דברי תלמי באלמגאסטי ד' ב', שהיפרכוס היווני היה הראשון שחישב המולד הממוצע לפי הליקויים של הלבנה שהיו בהפרש של 345 שנה, ורק כי חישב שני ליקויים אלה שחישב יצא חשבון מדוייק, כי רק אז היו תנועת החמה והלבנה שווים. ואם היה לוקח ליקוי אחר לפני או אחרי זה שלקח, היה יוצא לו חשבון אחר לגמרי! ולא ידוע איך חישב שאז המצבים שווים! ז"א שמה ש"פשוט" לפוקר, המומחים לא מבינים כלל איך חישבו הבבלים, ולא מבינים את ההנחות יסוד עליהם בנה היפרכוס. זה מראה ואיך באמת "הצליחו לחשב" חכמי האומות [אלף שנים אחרי שהיה מחשב ישראל...]? דבר זה שכתבה האינצ' דלעיל "אין להבין", דווקא ניתן להבין יפה מאוד: ע"י שלמדו מישראל, ראה לקמן בסעיף אחרי הבא. 2. עי' במכתב הארוך שחשבונות מסובכים אלה של המולד האמתי, בזה קיבל הרמב"ם דברים שלא ידעו חכמי או"ה, ועי' לקמן ש"הסכימו" לזה גדולי החוקרים, ואלה ה"דרכים רחוקים ועמוקים מאוד" שמזכיר הרמב"ם שיש לו בקבלה מהחכמים ומראיות לא מפורסמות, שזהו סוד העיבור [ולא כולו, שהרי ספרי חכמי יששכר לא הגיעו לנו, וכבמכתב הארוך]. כך שרק הרמב"ם ודומיו, כחזו"א שהעמיק הרחיב בזה, מביאים ל"כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". ובא הגר"ח קנייבסקי בספרו "שקל הקודש" וממשיך במסורת זו ע"י שהבהיר הרבה עניינים בסוגיה עמומה זו, ועוד הוסיף לסוף ספרו קונטרס המבאר את חשבונותיו המסובכים של החזו"א לבאר את דרכי חשבונות מסקנות הרמב"ם, שהרמב"ם העלים, והעיז לנאצו על שלא כתב בו את ה"השגות מדעיות הדגולות" של הפוקר, אלא "רק" ביאורים נפלאים ומאירי עיניים לכל הנכנס לשערי חכמה אלה, שלא השיגו ולא ישיגו הפוקר ומרעיו. עוד יש ספרים נפלאים ממחברים הרבה המומחים בנבכי חכמה זו, אפי' בדור יתום שלנו, ואכמ"ל. והרבה ממחברים אלה כתבו בשפה ומונחים של הקדמונים מבלי להכנס לפרטים ה"מדעיים" של הענין, אם השמש סובב לארץ או הפוך, כי אין זה משנה לחשבונות, ומתואר כפי מה שעיניו של האדם רואות, ופשוט, כי גם "מדען" יגיד ש"השמש שקעה", ולא: "כדור הארץ הסתובב עד שנראה ששקעה השמש"... והנה כ"ז כתבתי להראות עליונות חכמת ישראל בזה, כדי להסיר לזות שפתיים, אך לאמיתם של דברים לא צריך לזה, שהקדמונים כתבו, כפי שהזכרנו, שהגויים למדו חכמתם מישראל, עי' כוזרי מאמר שני אות ס"ו שאנשי העולם היו באים לשמוע חכמת שלמה להעבירה לאומות העולם- עד להודו, וששורשי כל החכמות וכלליהן הועתקו מישראל אל הכשדים [=הבבלים!] בראשונה, ואח"כ אל פרס ומדי, ואח"כ אל יוון ואח"כ אל רומא! ועי' עוד בכוזרי מאמר שני אות ס"ג שליוונים הגיעה החכמה האלוקית רק אחר שניצחו את הפרסים שקיבלו מהבבלים שקיבלו מזרעו של שם! ועי' ס' "שבילי אמונה" ח' ד"ה דע אתה המעיין, ובס' "תולדות עם עולם" ח"ב מה שמביא מהקדמונים ביתר פירוט, עי' במכתב הארוך באורך את דבריו ואת מסורת קבלת החכמה של או"ה מישראל. ופשוטים הדברים, כי הרי המה המקבלים החכמה האמתית מסיני, כשהאחרים משתמשים בשכל וחושים, עי"ש. אך יהודי המרגיש תמיד נחיתי עִם תורת ה' לעומת חכמות העולם לא יקבל דברים אלה [אף שהגויים עצמם מרגישים הפוך "ואימצו" את מה שהצליחו להשיג מהתנ"ך, וע"ז בנויה מערכת המוסר של הנוצרים- ובצורה עקיפה גם של המוסלמים- להתחיל לקיים דברי ישעיהו בפ"ב: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' כו' ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה וכו'"], ותמיד יצעק שה"יהודונים" הם אלה שגנבו כל דבר טוב מהגויים. ולכאלה, המעריכים פליטת פה של גוי שיכור יותר מכל חכמת חז"ל, נביא ציטטה ממדען גוי קדמון: אוריגינוס נגד צלסוס ספר 1 פרק 15 [העתיקו פרופ' יהודה לוי במאמרו "המדע שבתורה"]: "עוד נאמר כי הרמיפוס רשם בספרו הראשון על המחוקקים שפיתגורס שאב מהעם היהודי את הפילוסופיה שהנהיג בין היוונים"... [וראה את אשר כתב הרמב"ן בתחילת דרשת "תורת ה' תמימה" (נמצא ב"כתבי הרמב"ן" ח"א עמ' קמ"ב) היאך האומות הרחוקות מארץ התורה והנבואה נשארו בחשכותם ובערותם, ורק ה"מקרובים" זכו להתפתח ע"י התורה. ואותו הרעיון בצורה "מודרנית" ראה ב"באור התורה" באנגלית מס' 11 ע
בס"ד , ובאינצ' עברית כרך ד' עמ' 778 כתב ש"אין להבין כיום, כיצד נתאפשר דיוק כזה [של הבבלים במדידת משך החודש הממוצע ואורך השנה] במדידת זמנים ועמדת כוכבים בלא שימוש בשעונים ובמכשירי המדידה המדוייקים שבידינו". עוד לפני זמן בית ראשון באו ראשי העם מהשבטים השונים לחברון להמליך את דוד ובאו גם משבט יששכר עליהם נאמר: "ומבני יששכר יודעי בינה לַעתים לדעת מה יעשה ישראל כו'" (דהי"א י"ב ל"ב) ומפרש התרגום [שזה גם פשוטו של מקרא למתבונן]: "חכימין למיקבע רישי שנין ורישי ירחין ולעברא ירחיא ושניא, סופיסטין במולדא דסיהרא למקבע מועדיא בעדנהון [=חכמים במולד הירח לקבוע החגים בזמניהם], בקיאין בתקופתא דשמשא, איצטרולוגין במזליא וכוכביא למידע מה כשרין למעבד בית ישראל". ועל אף שהיו מקדשין החודשים ע"פ ראיית העדים את הלבנה, א"כ מה צריך לחשבון, עכ"ז היו יודעים הזמנים ע"פ חשבון, לבדוק את נכונות העדים, וכמו ר"ג בר"ה כ"ה, וכדברי הרמ' פ"א דקדוה"ח ה"ז: "מ"ע מן התורה על ב"ד שיחשבו וידעו אם יראה הירח או לא יראה, ושידרשו את העדים עד שיקדשו את החדש". ז"א שהמצוה הראשונה שנצטוו בה ישראל, ואיתה היה צריך להתחיל את התורה [כדברי הרש"י הראשון על התורה], היא החיוב על ב"ד לחשב ולדעת מתי תראה הלבנה! כמעט 1000 שנה לפני חשבונות הבבלים, ו- 1200 שנה לפני חשבונות היוונים, מצוּוים החכמים הכי גדולים של עם ישראל להתכנס מידי חודש לחשב מתי יהיה מולד הלבנה. לא תחביב ולא סקרנות, אלא מצוות עשה המוטלת על חכמי העם, שכל התורה כולה תלויה בה! קביעת המועדות: יו"כ, פסח וכו'. היאך יצווה הקב"ה מצוה כזו מכריעה, בלא שימסור את דרכי החכמה להגיע לחשבונות אלה. וי"א עוד, שחשבון זה עיקר יותר מן הראיה, עי' רבינו בחיי שמות י"ב א', ושם י"ג י' מרבינו חננאל, וכ"כ ביסוד עולם מאמר ד' פ"ו מרס"ג, ואברבנאל שמות י"ב ב' ועוד. ועכ"פ צריכים לשניהם, עי' תויו"ט ר"ה פ"ב מ"ו וערוה"ש העתיד פ"ח י"ב. וכשאין ב"ד סמוכים הל"מ לקבוע לפי חשבון (רמ' קדוה"ח ה' א'. והחשבון עצמו הל"מ להסבר הגרי"ז ואחרים, והחזו"א חולק, ואכמ"ל). וחשבון זה הוא המבדילנו מהקראים שמשתמשים רק בראיה, עי' אברבנאל שמות שם. וודאי היתה להם חכמה זו במדויק מתחילת ציווים על זאת, כי היה יסוד קיומם. ואמנם כך קיבלנו מהקדמונים שהיתה לחכמי ישראל זאת החכמה בשלמות, עי' במכתב הארוך שכך משמע גם מהרמב"ם שיששכר ידעו החשבונות בדרכי הקבלה והנבואה, ושהרמב"ם עצמו כותב שקיבל גם מסורות לא ידועים לחכמי האומות שנקראו סוד העיבור. וראה בפרק ח' מפרקי דר"א את מסורת מסירת סוד העיבור מאדם הראשון! - כ"ט י"ב תשצ"ג- הזמן הממוצע שבין מולד למולד- שידעו הבבלים. וקדמוננו שקיבלו חשבון זה במסורת, עד מסיני, ידעו שאין זה הזמן המדויק של כל חודש, וכמו שמסר ר"ג ממסורת קדמונית: "פעמים שבא [זמן המולד הקובע את אורך החודש] בארוכה, ופעמים שבא בקצרה". והנה מי שמתעסק בנושא זה יודע שחשיבות חשבון המולד ע"פ הממוצע הוא כדי לחשב ולעשות לוח כשלא מקדשים ע"פ ראיה, כי בזמן שקידשו ע"פ ראיה, מאות רבות בשנים, היה צריך לדעת את החשבון האמיתי של המולד ולא הממוצע [וזהו עיקר המצות עשה דלעיל, לדעת מתי באמת יהיה המולד, וזהו עיקר התסבוכת החשבוני בעניינים אלה, שגם בימינו נזקקים בשביל לעשות את לוחות המולד האמיתי לחישובי מחשב מסובכים לחשב את השינוי באורך כל חודש]. א"כ חכמי העיבור שחישבו כל חודש המולד האמתי ודאי ידעו חשבונו במדויק. אך גם החשבון הממוצע: כ"ט י"ב תשצ"ג, אף שלפוקר זה "קל" לחשב לפי הליקויים [וציטט מאב"ע בדניאל שלא קשור כלל לנושא כדרכו הזייפנית], למומחים האמתיים זה לא פשוט כלל, ובאינצ' עברית כרך ד' עמ' 778 כתב ש"אין להבין כיום, כיצד נתאפשר דיוק כזה [של הבבלים במדידת משך החודש הממוצע ואורך השנה] במדידת זמנים ועמדת כוכבים בלא שימוש בשעונים ובמכשירי המדידה המדוייקים שבידינו". ועוד יותר כתב מי שנחשב בין החוקרים הכי מומחה: ח"י בורנשטיין ב"חשבון תקופות ומולדות" תרפ"ז שלפי דברי תלמי באלמגאסטי ד' ב', שהיפרכוס היווני היה הראשון שחישב המולד הממוצע לפי הליקויים של הלבנה שהיו בהפרש של 345 שנה, ורק כי חישב שני ליקויים אלה שחישב יצא חשבון מדוייק, כי רק אז היו תנועת החמה והלבנה שווים. ואם היה לוקח ליקוי אחר לפני או אחרי זה שלקח, היה יוצא לו חשבון אחר לגמרי! ולא ידוע איך חישב שאז המצבים שווים! ז"א שמה ש"פשוט" לפוקר, המומחים לא מבינים כלל איך חישבו הבבלים, ולא מבינים את ההנחות יסוד עליהם בנה היפרכוס. זה מראה ואיך באמת "הצליחו לחשב" חכמי האומות [אלף שנים אחרי שהיה מחשב ישראל...]? דבר זה שכתבה האינצ' דלעיל "אין להבין", דווקא ניתן להבין יפה מאוד: ע"י שלמדו מישראל, ראה לקמן בסעיף אחרי הבא. 2. עי' במכתב הארוך שחשבונות מסובכים אלה של המולד האמתי, בזה קיבל הרמב"ם דברים שלא ידעו חכמי או"ה, ועי' לקמן ש"הסכימו" לזה גדולי החוקרים, ואלה ה"דרכים רחוקים ועמוקים מאוד" שמזכיר הרמב"ם שיש לו בקבלה מהחכמים ומראיות לא מפורסמות, שזהו סוד העיבור [ולא כולו, שהרי ספרי חכמי יששכר לא הגיעו לנו, וכבמכתב הארוך]. כך שרק הרמב"ם ודומיו, כחזו"א שהעמיק הרחיב בזה, מביאים ל"כי היא חכמתכם ובינתכם לעיני העמים". ובא הגר"ח קנייבסקי בספרו "שקל הקודש" וממשיך במסורת זו ע"י שהבהיר הרבה עניינים בסוגיה עמומה זו, ועוד הוסיף לסוף ספרו קונטרס המבאר את חשבונותיו המסובכים של החזו"א לבאר את דרכי חשבונות מסקנות הרמב"ם, שהרמב"ם העלים, והעיז לנאצו על שלא כתב בו את ה"השגות מדעיות הדגולות" של הפוקר, אלא "רק" ביאורים נפלאים ומאירי עיניים לכל הנכנס לשערי חכמה אלה, שלא השיגו ולא ישיגו הפוקר ומרעיו. עוד יש ספרים נפלאים ממחברים הרבה המומחים בנבכי חכמה זו, אפי' בדור יתום שלנו, ואכמ"ל. והרבה ממחברים אלה כתבו בשפה ומונחים של הקדמונים מבלי להכנס לפרטים ה"מדעיים" של הענין, אם השמש סובב לארץ או הפוך, כי אין זה משנה לחשבונות, ומתואר כפי מה שעיניו של האדם רואות, ופשוט, כי גם "מדען" יגיד ש"השמש שקעה", ולא: "כדור הארץ הסתובב עד שנראה ששקעה השמש"... והנה כ"ז כתבתי להראות עליונות חכמת ישראל בזה, כדי להסיר לזות שפתיים, אך לאמיתם של דברים לא צריך לזה, שהקדמונים כתבו, כפי שהזכרנו, שהגויים למדו חכמתם מישראל, עי' כוזרי מאמר שני אות ס"ו שאנשי העולם היו באים לשמוע חכמת שלמה להעבירה לאומות העולם- עד להודו, וששורשי כל החכמות וכלליהן הועתקו מישראל אל הכשדים [=הבבלים!] בראשונה, ואח"כ אל פרס ומדי, ואח"כ אל יוון ואח"כ אל רומא! ועי' עוד בכוזרי מאמר שני אות ס"ג שליוונים הגיעה החכמה האלוקית רק אחר שניצחו את הפרסים שקיבלו מהבבלים שקיבלו מזרעו של שם! ועי' ס' "שבילי אמונה" ח' ד"ה דע אתה המעיין, ובס' "תולדות עם עולם" ח"ב מה שמביא מהקדמונים ביתר פירוט, עי' במכתב הארוך באורך את דבריו ואת מסורת קבלת החכמה של או"ה מישראל. ופשוטים הדברים, כי הרי המה המקבלים החכמה האמתית מסיני, כשהאחרים משתמשים בשכל וחושים, עי"ש. אך יהודי המרגיש תמיד נחיתי עִם תורת ה' לעומת חכמות העולם לא יקבל דברים אלה [אף שהגויים עצמם מרגישים הפוך "ואימצו" את מה שהצליחו להשיג מהתנ"ך, וע"ז בנויה מערכת המוסר של הנוצרים- ובצורה עקיפה גם של המוסלמים- להתחיל לקיים דברי ישעיהו בפ"ב: "והלכו עמים רבים ואמרו לכו ונעלה אל הר ה' כו' ויורנו מדרכיו ונלכה באורחותיו, כי מציון תצא תורה וכו'"], ותמיד יצעק שה"יהודונים" הם אלה שגנבו כל דבר טוב מהגויים. ולכאלה, המעריכים פליטת פה של גוי שיכור יותר מכל חכמת חז"ל, נביא ציטטה ממדען גוי קדמון: אוריגינוס נגד צלסוס ספר 1 פרק 15 [העתיקו פרופ' יהודה לוי במאמרו "המדע שבתורה"]: "עוד נאמר כי הרמיפוס רשם בספרו הראשון על המחוקקים שפיתגורס שאב מהעם היהודי את הפילוסופיה שהנהיג בין היוונים"... [וראה את אשר כתב הרמב"ן בתחילת דרשת "תורת ה' תמימה" (נמצא ב"כתבי הרמב"ן" ח"א עמ' קמ"ב) היאך האומות הרחוקות מארץ התורה והנבואה נשארו בחשכותם ובערותם, ורק ה"מקרובים" זכו להתפתח ע"י התורה. ואותו הרעיון בצורה "מודרנית" ראה ב"באור התורה" באנגלית מס' 11 ע