הטריפו אותי, דרכו לי על נקודה חלשה
הנקודה החלשה אצלי זה התעלמות ושקרים.
הסיפור הוא כך: פניתי לאיזה ארגון כדי להתנדב, אמרו שיחזרו אלי, ולא חזרו. התקשרתי שוב, אמרו שיש עומס במתנדבים, שאפנה עוד חצי שנה.
פניתי שוב כשראיתי פרסום שהארגון זקוק מאוד למתנדבים. שוב אמרו שיחזרו אלי, ולא חזרו. וחוזר חלילה. בסוף נמאס לי, ואמרתי לאחראית על ההתנדבות שכנראה לא קיבלו אותי ולא רוצים להגיד לי. שתדרוש תשובה בכל מקרה ולא ימשכו אותי סתם עם שקרים. התברר שצדקתי. לא קיבלו אותי כי בטפסים עניתי שאני מבקרת אצל פסיכיאטר.
רציתי להבין למה שיקרו לי ומשכו אותי כל כך הרבה זמן סתם, אבל מאותו רגע כמה חודשים לא הצלחתי להשיג בטלפון את האחראית. הפקידה שלה כל הזמן עונה שהיא עסוקה ותחזור אלי, והיא לא חוזרת. השארתי הודעות, וכל פעם אותה תשובה. אם התקשרתי שוב באותו יום, נאמר לי שכבר הלכה הביתה, ובהמשך ענה רק תא קולי (בדקתי עם טלפונים אחרים, והתברר שרק לטלפון שלי לא עונים... וכשזיהו את קולי, מיד נותקה השיחה... וגם שיקרו לי שהיא הלכה הביתה, ובעצם היא במשרד אך לא רוצה לדבר איתי).
אמנם לא ויתרתי, והצלחתי לברר מי המנהל מעליה והתלוננתי על ההתנהגות הזו, והוא דרש ממנה לשוחח איתי. וגם קבעתי פגישה עם מנהל הארגון להבין למה לא מקבלים מי שהולך לפסיכיאטר ולמה לא נותנים לו תשובה שלא קיבלו אותו.
אבל בגלל שכל כך הרבה זמן חיפשתי אותה ולא הבנתי למה היא משקרת ולא מוכנה לדבר איתי, הייתי כאובה ודיי מוטרפת מאי ההבנה מה יכול להיות שעשיתי לה, או מה מפריע לה כל כך איתי.
זה החזיר אותי לילדות, לכל הכעסים שההורים כעסו עלי ולא ידעתי למה, עד שאבא שלי היה איתי ברוגז שנה שלמה (ולא היה לי מושג למה), וכל המצבים שהתחמקו מלהגיד לי את האמת ושיקרו לי, והאמנתי שכנראה אני לא בסדר, ולקח שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים להבין שהטעו אותי והשליכו עלי את הבעיות הרגשיות שלהם...
לכאב הזה, שהקשה עלי להיות רגועה ובטוחה.
הנקודה החלשה אצלי זה התעלמות ושקרים.
הסיפור הוא כך: פניתי לאיזה ארגון כדי להתנדב, אמרו שיחזרו אלי, ולא חזרו. התקשרתי שוב, אמרו שיש עומס במתנדבים, שאפנה עוד חצי שנה.
פניתי שוב כשראיתי פרסום שהארגון זקוק מאוד למתנדבים. שוב אמרו שיחזרו אלי, ולא חזרו. וחוזר חלילה. בסוף נמאס לי, ואמרתי לאחראית על ההתנדבות שכנראה לא קיבלו אותי ולא רוצים להגיד לי. שתדרוש תשובה בכל מקרה ולא ימשכו אותי סתם עם שקרים. התברר שצדקתי. לא קיבלו אותי כי בטפסים עניתי שאני מבקרת אצל פסיכיאטר.
רציתי להבין למה שיקרו לי ומשכו אותי כל כך הרבה זמן סתם, אבל מאותו רגע כמה חודשים לא הצלחתי להשיג בטלפון את האחראית. הפקידה שלה כל הזמן עונה שהיא עסוקה ותחזור אלי, והיא לא חוזרת. השארתי הודעות, וכל פעם אותה תשובה. אם התקשרתי שוב באותו יום, נאמר לי שכבר הלכה הביתה, ובהמשך ענה רק תא קולי (בדקתי עם טלפונים אחרים, והתברר שרק לטלפון שלי לא עונים... וכשזיהו את קולי, מיד נותקה השיחה... וגם שיקרו לי שהיא הלכה הביתה, ובעצם היא במשרד אך לא רוצה לדבר איתי).
אמנם לא ויתרתי, והצלחתי לברר מי המנהל מעליה והתלוננתי על ההתנהגות הזו, והוא דרש ממנה לשוחח איתי. וגם קבעתי פגישה עם מנהל הארגון להבין למה לא מקבלים מי שהולך לפסיכיאטר ולמה לא נותנים לו תשובה שלא קיבלו אותו.
אבל בגלל שכל כך הרבה זמן חיפשתי אותה ולא הבנתי למה היא משקרת ולא מוכנה לדבר איתי, הייתי כאובה ודיי מוטרפת מאי ההבנה מה יכול להיות שעשיתי לה, או מה מפריע לה כל כך איתי.
זה החזיר אותי לילדות, לכל הכעסים שההורים כעסו עלי ולא ידעתי למה, עד שאבא שלי היה איתי ברוגז שנה שלמה (ולא היה לי מושג למה), וכל המצבים שהתחמקו מלהגיד לי את האמת ושיקרו לי, והאמנתי שכנראה אני לא בסדר, ולקח שנים רבות של טיפולים פסיכולוגיים להבין שהטעו אותי והשליכו עלי את הבעיות הרגשיות שלהם...
לכאב הזה, שהקשה עלי להיות רגועה ובטוחה.
