הטריפו אותי, דרכו לי על נקודה חלשה

[אופירA]

מניסיון - אין הרבה הבדל בין עבודה להתנדבות

זו התנדבות שאני מאוד מעוניינת דווקא בה, כך שאני כן חוזרת ומבררת, כמו בעבודה שאני מעוניינת בה.
לכן ביקשתי שיחזרו עם תשובה לכאן או לכאן. לא הבנתי מדוע לא נענים לבקשתי.

אחרי שכבר חזרו אלי עם תשובה שלילית, לא הסכמתי לקבל תשובה בלי הסבר, דרשתי לשמוע הסבר ולהגיד את דעתי, ולקבול על היחס של להטעות אותך עם תשובה שקרית (יש לנו עומס כעת, תחזרי עוד חצי שנה) שמבזבזת לי זמן בלי סיבה.

 

[מט חנק]

יש דווקא הבדל מאוד עקרוני

עבודה זה דבר שאתה תלוי בו לפרנסתך , ולכן השיקול בהתעקשות/ בירור הסיבה לדחייה הופך משמעותי יותר (וגם זה עד גבול מסוים), וחוץ מזה, לגבי עבודה יש הרבה יותר חוקים ורגולציה שמסדירים מנהל תקין ואפליות, שלא קיימים לגבי התנדבות.
ההתעקשות שלך לקבל הסבר על הדחייה במקרה זה היא לדעתי בהחלט סוג של אובססיה. לא אובססיה במובן הפתולוגי של המילה. אלא יותר סוג של אובססיה שרואים לפעמים גם אצל גברים מסוימים שמישהי החליטה שהיא לא רוצה לצאת איתם והם מתעקשים לדעת את הסיבה.

 

[מט חנק]

קחי סיטואציה מסוג אחר

מישהו יצא עם מישהי לדייט. למחרת הוא מתקשר אליה והיא לא עונה. הוא ממשיך וממשיך להתקשר והיא עדיין לא עונה (או לחילופין היא עונה וכשהוא מנסה לקבוע איתה דייט נוסף היא אומרת שלא כרגע/ לא יכולה וכו' וכו').

היא לא אמרה לו במפורש שהיא דוחה אותו. האם היית מסתכלת על זה כנחישות ואסרטיביות או כאובססיביות?

לפעמים צריך לדעת להרפות.

 

[שחר חרישי]

כן, למעשה בהרבה מסגרות מעדיפים לא להודיע למי שנדחה

אלא לתת לו להבין לבד, מעצם זה שלא חזרו אליו... מעצבן קצת, אבל ברגע שאתה מפנים שזה צופן חברתי מסויים, אתה פשוט יודע לתרגם אותו לתשובה שלילית בלי להרגיש שעבדו עליך.
זה כמו שמישהי שהכרתי אמרה לי פעם שברזילאים (היא חייתה בברזיל) לא מסרבים ישירות להזמנות (לארוע, לארוחת ערב, לבילוי...), ואתה צריך להבין מניואנסים קטנים בדבריהם ובמחוות הלא מילוליות שמלוות אותם - אם הם יבואו או לא. ואף אחד לא יאשים אותם בשקר, את אלה שאמרו "נבוא" ולא באו, כי מי שמכיר קצת את התרבות היה יודע לפענח את הצופן ולהבין שהם בעצם כן הודיעו שהם לא באים. הם אמרו את זה בדרך המקובלת במקום...

 

[אופירA]

נחמד, אז זו לא השפה שלי ולא התרבות שאני מכירה

והתנדבות/עבודה אני לא משווה לדייט ראשון.
היתה התחייבות מפורשת לחזור אלי עם תשובה - אז שיחזרו אלי עם תשובה.
אני לא מבינה שפה אחרת. אם רואים שאני לא מבינה את שפת ההתחמקות, ומבקשת במפורש תשובה מדויקת, מותר לארגון מכובד וענק לדבר איתי בשפה שלי.
השפה שלי זו בהחלט שפה רשמית ומקובלת במדינת ישראל. היא לא שפה תמהונית.

מי שרוצה לראות בזה אובססיביות - בכבוד.
ומי שנוהג להעביר ביקורת בוטה על מי שכותב בפורום פסיכולוגיה על חוויה שהכאיבה לו - שיבדוק את השפה שלו והיחס שלו לזולתו, ולא יספר לי סיפורים על מה מקובל בדייטים...

 

[מט חנק]

העולם לא בהכרח מתנהג לפי השפה שלך

אני לא חושב שזה חכם לנסות לחנך אנשים שהם לא הילדים שלך.
קראתי שוב את התגובה שלי ולא ראיתי בה שום שפה או יחס בוטה. גם בדיעבד לא הייתי משנה דבר. כוכבית העלתה נקודה ראויה לציון, ומצאתי לנכון להתייחס אליה.

 

[אופירA]

השפה שלי היא שפת המדינה. השפה שלהם היא שפה זרה וחריגה

 

[מט חנק]

ממש לא חריגה

יצא לי ויותר מפעם אחת להיתקל בזה, וזה מבלי שיש לי היסטוריה בבריאות הנפש. ואני דווקא לא מדבר על דייטים, אלא על מקומות עבודה.
זה לא מכובד, זה לא מוצדק - אבל זה קיים. וצריך לדעת לשים את זה מאחור ולהמשיך הלאה.

 

[אופירA]

מודה ומתוודה - לא נתקלתי בזה אף פעם בעבודה

 

[שחר חרישי]

אבל אופירה יקרה - כאן טמונה הבעיה!

לא שחלילה ה"שפה שלך" (להגיד דברים כהוויתם בלי לסטות מהאמת) היא שפה "תמהונית", אבל ההתעקשות ש"ידברו איתך בשפה שלך" וההתעקשות לא להבין את השפה של האחר (שהיא לצערי רווחת, מנסיוני במקומות עבודה רבים...) עלולה להתפרש - כן, כהתנהגות תמהונית, (ובפרט כשהפרשנות כבר יושבת על סטיגמה, שאולי היה עדיף להפריך ולא לאשש...)

כואב אבל זו המציאות.
ובקשר לשאלה שאני עצמי שאלתי קודם, אם זו לא אסרטיביות - זו היתה יכולה להקרא אסרטיביות ונחישות אם היתה כאן הכרה בכך שלא קיבלו אותך, והיית מחליטה שאת לא מוותרת ונלחמת על זה כי את רוצה להתנדב דווקא שם. אנשים שלא מוותרים (עד גבול סביר מסויים...) הם בהחלט אנשים שראויים להערכה! רק שכאן לא היתה ההכרה במצב, ומה שנלחמת עליו היה התייחסות מילולית מפורשת, למה שלא יכולת להפיק ולהסיק מתוך ה"קודים" הקיימים (ההתחמקות כקוד תקשורתי, כן כן...)
וזה מה שעלול לחזק את הרושם הלא נכון שדיברתי עליו.

 

[אופירA]

זה לא התעקשות - באמת לא הצלחתי להבין את השפה המוזרה ההיא

ניסיתי שוב ושוב להבין אותה, ולא התעקשתי לא להבין אותה!
השפה שלי אינה שלי, אלא של כל המדינה שבה גדלתי כצברית בת 50 פלוס.
השפה שלהם היא שפה מוזרה ולא מקובלת בארגונים גדולים ארציים.
אולי היא קיימת בדייט ראשון, אולי היא מדוברת ע"י שדכניות זקנות, אבל זה לא קוד תקשורתי שצפוי להיות בארגון גדול ארצי, שעובד עם חרדים וחילוניים ויודע עברית ומנטליות צברית!

40 שנה, מעולם לא שמעתי את השפה הזו בשום מקום עבודה. בדייטים כן, אבל לא יכולתי לצפות שגם ארגון ענק ארצי כזה מדברים בשפה הגועלית הזו...
ואני גם מאוד מצטערת בשביל מנהל הארגון, שחושב בשם הסטיגמה בהתגלמותה, שאם סימנתי בטופס שאני מטופלת בבריאות הנפש, הייתי צריכה להבין שלא חוזרים אלי כי יש לי בעיה! הוא ממש טועה. כמו שיש ראיון ספציפי לכל חולה אפילפסיה, כך צריך להיות לגבי מטופל בבריאות הנפש. אולי הוא סתם הולך לפסיכולוג פעם בשבועיים?

בארגון ארצי ענק, אתה צריך להסיק שמנתקים לך את הטלפון בפרצוף, או לחשוש שיש תקלה במרכזיה? אני לא פרנואידית, והרבה זמן לא עלה בדעתי שהיא מנתקת! וטוב שכך!

הפרשנות של אנשים סטיגמטיים להתנהגותי לא ממש מעניינת אותי. לא איכפת לי לאשש להם מה שהם רוצים. כמו שאמרה חלי, גם לא יעזור לנסות להפריך אותה...
זה מזכיר לי קצת את הטיפול אצל יועצת ביה"ס שהלכתי אליו בגיל 10 עם אמא שלי, כי היו לי בעיות עם חברת הכיתה. בשלב מסוים היועצת אמרה לאמא שלי שהילדה צודקת במה שהיא אומרת. אינני זוכרת איך הסתיים הטיפול, הוא לא הועיל במאומה, ואמא שלי סיפרה לחברות שלה, ש"הילדה שיגעה גם את היועצת"...
אם החלטת שילדה משוגעת, לא יעזור שגם בעל המקצוע מעיד שהיא הגיונית ונורמלית...

 

[שחר חרישי]

גועלית - כן. חריגה - לא.

גם מנסיוני בראיונות עבודה וגם מעוד, כל מיני, מקרים ששומעים פה ושם.
סתם דוגמה: הייתי מלווה ע"י ארגון מסוים, וכתבתי מכתב למלווה 0ללא עותקים, לא תלונה רשמית) בו הסברתי לו מדוע פגע בי בפגישתינו האחרונה. תוך שבוע קיבלתי ממנו חו"ד "מקצועית" שאותה הציג באופן רשמי לארגון, לפיה איני זקוקה לעזרה יותר ויש בידי כל הכלים להסתדר בתחום האמור בכוחות עצמי.
הוא ידע שהוא משקר, אני ידעתי שהוא משקר, וגם מי שמעליו בארגון, האנשים שדיברו איתי, לא התייחסו בכלל למה שהוא כתב - אלא למה שהיה ביננו, כי גם להם היה ברור לגמרי שבטפסים רשמיים כותבים משהו אחד, ובאופן לא רשמי אפשר לדון בדבר האמיתי. וזה ארגון ארצי שרשויות ממשלה מסויימות משתפות איתו פעולה, מפנוצ אליו ורואות בו גורם בעל חשיבות...

דוגמה נוספת, מארוע חדשותי שהיה לפני 3 שנים: מורה בתיכון ברשת אורט פוטר אחרי שהביע דעות פוליטיות (שמאלניות) בשיעור ותלמידה התלוננה. באופן רשמי טענו ברשת שסיבת הפיטורים היא קיצוצים, ודווקא הוא קוצץ כי אין בידיו תעודת הוראה. הויכוח הפנימי ברשת אורט, למרות האמור, וגם החיצוני-תקשורתי, הראה שאף אחד לא לוקח ברצינות, כמובן, את הסיבה הרשמית הנכתבת, וכולם מבינים שהוא פוטר על רקע ההתבטאות - ודנים על זה בפתיחות ובקול לצד הניירות הרשמיים שאומרים אחרת.

אלה סתם דוגמאות ששלפתי כרגע. יש המון. כל הארץ מתנהלת ככה, בפער בין מה שרשמי וכתוב לבין מה שבאמת, שכולם יודעים ואף מדברים עליו - אך אינו רשמי.

 

[אופירA]

בסדר, כל המקרים האלה אני מכירה.

שאומרים דברים ליד כדי לא להגיד את הסיבה הרשמית, בגלל שיש סיבה לא להגיד את הסיבה הרשמית. שבן אדם נותן חוות דעת מקצועית נגדך כי הוא נפגע ממך.
נכון, זה גועלי או עצוב, אבל בהחלט קיים ולא חריג.

כאן זה משהו אחר. זה כמו שתרשמי את הבת שלך לארגון כמו הצופים (לא בי"ס חרדי), ומישהו שם מחליט לא לקבל אותה כי היא ספרדיה... ולא אומרים לך שהיא לא התקבלה, אלא פשוט לא מאפשרים לך טכנית להירשם.
את מעלה בדעתך מעצמך שבצופים לא מקבלים את הבת שלך כי היא ספרדיה??? את לא בטוחה שיש תקלה טכנית מתמשכת עם המזכירות? וכשהבנת שזה לא תקלה טכנית אלא לא קיבלו אותה כי היא ספרדיה, את לא תלכי להיפגש עם מנכ"ל הארגון ולתהות מה זה שלא מקבלים ילדה כי היא ספרדיה? לא תשתוממי כשהוא יאמר לך שהיית צריכה להבין זאת לבד? יש מין שפה כזו בצופים שלא מקבלים ילדות ספרדיות?

 

[שחר חרישי]

אין נורמה ב"צופים" לא לקבל ספרדים

אבל יש נורמה בארץ של דעות קדומות ומפלות נגד אנשים שנעזרים בשרותי ברה"נ... אם היה חשוב לי שיקבלו אותי - אני הייתי משקרת בטפסים בלי לחשוב פעמיים, כמובן מאליו...

 

[אופירA]

אם הייתי מצפה לנורמה כזו בארגון כזה

ברור שהייתי מעלימה את המידע בלי הנד עפעף.
אבל צפיתי לנורמה של דעה קדומה בארגון מסוג זה, בערך כמו שצפיתי נורמה לא לקבל ספרדים ב"צופים"...

במקומות עבודה אני יודעת שקיימת הנורמה הזו. אבל בהתנדבות בארגון כזה לא העליתי בדעתי. מה עוד שבעבר התנדבתי שם שנים בלי בעיות.

 

[מט חנק]

אבל למה לרצות להתנדב בכלל בארגון כזה?

לדעתי דווקא אפשר למנף את זה ל"מסננת" דו - סיטרית. אם יש ארגון שבוחר לפסול מועמדים בגלל דיעה קדומה, זה מאפשר למועמד לסנן ארגון כזה. אני לא הייתי רוצה להתנדב בארגון כזה. אם תסתירי מידע לא תוכלי לבצע את הסינון שלך.

מעבר לכך, יכולה להיות בעיה עם הצהרת בריאות שקרית (קריטי יותר למקומות עבודה) מבחינות ביטוחיות ואחרות. לא הייתי משקר בטפסים כאלה ולא הייתי ממליץ למישהו אחר לנהוג כך.

 

[אופירA]

כי אם אתה רוצה לעבוד/להתנדב

והרבה מהמקומות הם עם הסטיגמה והדעה הקדומה, לא היית רוצה לצמצם מאוד מאוד את הבחירה שלך בעבודה/התנדבות.

אתה לא בוחר עבודה לפי הסטיגמה של האנשים, אלא לפי השכר, התנאים, ההנאה שלך מהעבודה. ברור שאני מבקשת מאוד מהקב"ה שלא אצטרך להחביא חלקים מחיי מפני אנשים, אבל לא זו הסיבה שאבחר עבודה.

כנ"ל התנדבות. אתה צריך ליהנות מההתנדבות ולאהוב אותה. את ההתנדבות הזו אני אוהבת. התנאים בארגון הגדול נוחים והסביבה החברתית מוכרת. אני לא אמות אם לא מקבלים אותי, והיום יש גם ארגונים אחרים שמבצעים אותה התנדבות. אבל בהחלט לכתחילה העדפתי שם.

את הנושא הביטוחי יש לשקול לפי המקרה. אין פה הצהרה שקרית לחברת הביטוח, זה בסה"כ שאלון למתנדב. בכל המקומות שעבדתי בהם ולא יידעתי את המעסיק בנושא בריאות הנפש, את חברת הביטוח כן יידעתי. סוכן הביטוח לא מספר למעסיק, ואין שום בעיה להסתיר מהמעסיק.
אז אני כן ממליצה להסתיר מידע כזה במושכל, כאשר זה לא רלוונטי לתפקיד שאותו אני רוצה למלא בעבודה/התנדבות.

 

[מט חנק]

בהתנדבות דווקא כן

מאוד הייתי רוצה לצמצם את הבחירה לארגון שאני מזדהה עם הערכים שלו.

לגבי עבודה - מקומות עבודה ציבוריים רבים (וכל עובדי המדינה ככל שידוע לי) נדרשים לוותר על סודיות רפואית. כך שאם תסתירי מידע יכולים לעלות עליו, ואז תהי "שרופה" לגמרי.
במקומות עבודה שהשאלון לא רלוונטי , אפשר לומר שלא מוכנים למלא את השאלון. יש דברים שלמעסיק אסור לשאול ולעובד יש זכות להסתיר - למשל הריון לפני חודש חמישי. יש פסיקות של בתי דין לעבודה בנושא.

אני לא מתכוון להיכנס לויכוח בעניין - רק לומר שאני לא הייתי ממהר להמליץ לאנשים להסתיר מידע רפואי, בטח לא לפני שהתייעצו עם משפטן. המלצה להסתיר מידע "במושכל" היא לא פחות מסוכנת. כי כל אחד יכול להפעיל את שיקול הדעת שלו אחרת (לגבי הרלוונטיות). ויש לנו הרבה פעמים נטייה לשקר לעצמנו.

מאחל לך שתמצאי את המסגרות המתאימות לך מבלי לבצע זיופים.

 

[אופירA]

בראיונות שמילאתי במקומות עבודה שאלו רק דבר אחד

אם יש בעיה רפואית שמפריעה למלא את התפקיד.
ועל זה כמובן שעניתי לא, כי אין.

אם ביקשו ויתור סודיות רפואית (משרדי ממשלה) אז לא שאלו בנוסף על בעיות רפואיות. הויתור סודיות מאפשר להם לגלות לבד את הבעיות הרפואיות.
ואם לא מבקשים ויתור סודיות רפואית אז אין להם רשות לשאול על בעיות רפואיות אחרות, שלא קשורות לתפקיד. אם איזה מעסיק חצוף שאל, מותר לענות על סעיף זה בשלילה, כי אין בעיות רפואיות שמפריעות למלא את התפקיד.

בכל מקרה המעסיק עושה ראיון מלבד הטפסים. בראיון תמיד סיפרתי על שאין לי הרבה כוחות, גם אם לא שאלו. על קצבת נכות אף אחד לא שואל ואין שום צורך לספר.
עוד דבר שעושים במקרים מסוימים זה בדיקה גרפולוגית. היא מספרת הרבה מאוד על הכוחות של האדם ועל מצבו הרגשי. אבל גם מספרת המון על היכולות החיוביות שלו. לכן זה מאוד כדאי.

 

[שחר חרישי]

הכרה במציאות מורכבת

למה לרצות להתנדב בארגון כזה? 1. *תחום אחד אינו משליך על תחומים אחרים*: מידת הקדמה והנאורות של ארגון או של חברה אינה ניתנת למדידה אחידה בכל החזיתות בו זמנית. ויכול מאוד להיות שהתחום הזה נשאר במאסף מבחינת שחרור מדעות קדומות בארגון הנתון. 2. *דעותיו של אדם אחד (גם אם הוא בעמדת כח) אינן משקפות עמדות של אנשים אחרים בארגון* הארגון מורכב מאנשים פרטיים, שלכל אחד מהם אג'נדה משלו ועמדות משלו על כל סוגיה. דעה קדומה שלצמהל הארגון אינה חייבת להתבטא בדעות דומות אצל הכפופים לו, וברט שסוגיה זו 4ינה מרכזית לתפקודו של הארגון ותחומי אחריותו. 3. * דעות קדומות הקיימות בארגון אינן מתבטאות בעשיה היומיומית בפועל*. בפועל, אחרי שצלחת את שלב הקבלה, ייתכן מאוד שלעולם לא תידרש עוד לסוגיית האפליה ולא תחוש בה בשום צורה לא בעשיה ההתנדבותית ולא באוירה הבינאישית. פשוט כי זה לא רלוונטי!