קדיש לעילוי נשמת הנפטר
יום אחד השאלה מתעוררת בכל חריפותה... האדם מורכב מגוף ונשמה. שלושה שותפים באדם: ההורים היוצרים את הגוף, ואלוהים הנופח את הנשמה כאמור ''וייפח באפיו נשמת חיים'' (בראשית ב,ז), נשמת האדם היא חלק אלוה נצחי ממעל, כשם שכאשר אדם מנפח בלון , האוויר שממלא את הבלון בא ממנו, כך גם ה' נפח בנו נשמה וחלק נצחי ממנו נמצא בנו שנאמר ''ויברא אלוהים את האדם בצלמו, בצלם אלוהים ברא אותו'' (בראשית א ,כז). בשביל מה ירדה הנשמה לעולם הזה? איזה אושר היא מוצאת פה? האור האלוהי גנוז בקיום מצוות התורה. כשם שיהלום אינו יכול להינזק אלא רק להתלכלך חיצונית כך גם נשמת האדם טהורה ולא יכולה להינזק או להיפגע אלא רק להתלכלך חיצונית על ידי העבירות שאדם עושה. את הלכלוך הזה תצטרך הנשמה לנקות במכונת כביסה הקרויה גיהינום. כמו שאת מכונת הכביסה מכוונים לטמפרטורה של 40 או 60 מעלות בהתאם לרמת הלכלוך, כך קיימים שבעה מדורים בגיהנום. כל נשמה תקבל את העונש בהתאם לגודל וחומרת העבירות שעשתה. יום בהיר אחד מחליט אלוהים לפרק את השותפות בינו לבין ההורים. הוא לוקח את החלק ששייך לו, את הנשמה, וחלקם של ההורים נשאר מוטל לפניהם, כמו שנאמר ''ה' נתן וה' לקח, יהי שם ה' מבורך'' (איוב א,כא). השאלה היא מיהו האדם, הגוף או הנשמה? אדם שמת יש לו עיניים אך הוא אינו רואה, יש לו אוזניים והוא לא שומע. מכאן שהחלק הקריטי בשותפות היא הנשמה. לאמיתו של דבר מדובר במסקנה פשוטה ומתבקשת. הגוף הרי עשוי מעפר, העפר דומם ודומם זה מת. הנשמה היא זו שנותנת חיים לאדם. דומה הדבר לתאטרון בובות. בתיאטרון יש חתיכת בד בצורת בובה והבמאי מכניס את אצבעותיו לתוכה ומניע אותה לצלילי המוסיקה. הילדים הצופים בהצגה סבורים שהבובה חיה ופועלת, אך בתום ההצגה שולף הבמאי את אצבעותיו והבובה נשכבת. הבמאי אומר לילדים שההצגה נגמרה והבובה הלכה לישון, הילדים אכן מאמינים שהבובה יושנת ומחר תקום, אך אנו המבוגרים יודעים שהבמאי הוא זה שחי ולא הבובה. גוף האדם הוא הבובה, אבל אם הבמאי, הנשמה, עוזבת - 'פיניטו לה קומידה'.... לפיכך ביהדות אומרים 'לפנינו מוטלת גופת המת וכעת נאמר קדיש לעילוי נשמת הנפטר'. מה ההבדל בין מת לנפטר?? נפטר זה לא מת. אדם שעבד בבנק לאומי ולאחר פיטוריו עבר לעבוד בבנק דיסקונט בודאי לא מת, הוא רק נפטר מהבנק ההוא ועבר לבנק אחר (או שהבנק נפטר ממנו). כך גם הנשמה לא מתה, היא הרי נצחית, היא רק משנה מקום אך ממשיכה להתקיים. מסיבה זו מדליקים נר נשמה ואומרים קדיש לעילוי נשמתו של הנפטר - המוות אינו סוף הדרך, הנשמה ממשיכה להתקיים.