היי חברים, אשמח לתת לכם מסר בתקשור, מענה על שאלה, או חלום.

[הקוסמת הורודה2]

זה=זו

 

[pynokyo]

מה שכתבתי היה בעקבות דבריו - מן הומור שכזה

האם יש אדם בעולם שלא צריך להתחבר לאמת הפנימית שלו?
מסר אמיתי הוא להגיד מה היא אותה אמת....
לדוגמה: אם מישהו היה אומר שהמסר הוא "להתעסק בציור"
זו רק דוגמה - למסר אישי ולא מסר כללי.
אמת פנימית יש לכולנו וכולנו צריכים להתחבר אליה.
להגיד למישהו תתחבר לאמת הפנימית שלך - זה כמו להגיד למישהו במצוקה "יהיה בסדר".
ושוב אני חוזרת: אף אדם לא יכול למסור לאדם זר מסר - לכל היותר אדם זר יכול לפרש מסר שאדם קיבל עם עצמו.

 

[הקוסמת הורודה2]

זה נכון לכל אדם זה נכון

אבל זה נכון במיוחד לגבייך

 

[pynokyo]

אטימות, במיוחד כשמדובר במכורים

זה נכון במיוחד לכל אדם - אין כאן מסר!
מסר - רק כשמכוונים אדם לכיוון מסויים ספיצי - כמו הדוגמה שנתתי.
.
הונאה עצמית של המכורים ושל המוכרים
הונאה עצמית של המתקשר ושל המתוקשר.
.
כמו שאומרים "יהיה בסדר"
כמו שאומרים "הזמן עושה את שלו"
כמו שאומרים "עד החתונה זה יעבור"

 

[הקוסמת הורודה2]

להרבה אנשים יש בעיות בחיי אהבה ואינטימיות

אז זה שאומרים לאדם שיש לו בעיה בתחום הזה זה לא אישי? הרי יש מיליוני טריליוני אנשים שכתבו על זה ובכו על זה לפסיכולוג התורן שלהם.
זה שיש לך בעיה כלשהי שמשותפת לעוד הרבה אנשים ויכולה להיות נכונה לרבים
לא אומר שזו הונאה או אטימות רגשית.
חוץ מזה מרב שאת נלחמת נגד מכורים את לא נשמעת לי מכורה אז נראה שהכל בסדר

 

[pynokyo]

אמת פנימית נכונה לכולם - לאנושות כולה!

התעניינות ומשיכה לדעת דברים שמעבר להיגיון, לא הופכת אדם למכור לכל שטות שמישהו זורק לחלל האוויר.
לי חשוב למצוא הוכחות לקיומה של הנשמה לאחר המוות בעקבות מות אמי - לפני כחודשיים וחצי.
לפני כן, התעניינתי בנושא מרחוק, כרגע זה הפך להיות אישי.
הנושא מרתק, אבל לא לוקחת כל אדם שמתיימר לקבל מסרים עבור אחרים כאיזושהי אמת מוחלטת.
שוב חוזרת ואומרת - שמסרים מקבל אדם עם עצמו ללא מתווכים - לפעמים כשאדם לא מבין את המסר הוא יכול להיעזר באדם אחר, לפרשנות בלבד.

 

[הקוסמת הורודה]

זה לא נכון אדם מקבל מסרים מכל הסובב אותו

כל הזמן . זה נכון שאם הוא קשוב לעצמו ויודע לשמוע את קולו הפנימי המסרים המתקבלים יותר ישירים ומדוייקים עבורו.
הבעיה לא בזה שלא קיבלת/הבנת/שמחת מהמסר הבעיה היא שאת קוראת לאדם שעשה לך טובה ומסר לך מסר רמאי. זו לשון הרע על שום סיבה מספיק טובה בשביל לעשות זאת. וסתם שתדעי כשאת יורקת לבאר ממנה את שותה זה מוציא את החשק לאדם השני לעזור לך או לנסות להסביר. יש לך המון שאלות וזה לגיטימי פשוט תנסי להתבטא בצורה יותר נעימה ואז זה גם ישמע פחות מעורר התנגדות

 

[pynokyo]

המסרים יכולים להגיע בכל מיני דרכים, לא בכפייה

מסרים מגיעים בדרכים סמויות, לא דרך תיווך בכפייה.
לשון הרע פחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח - את מעלילה עלי עלילות.
הונאה עצמית.
אותו בחור שרצה למסור מסרים - מתאמן דרך האינטרנט ובודק את עצמו.
אני הגבתי בצורה מכובדת והוא התרעם על תגובתי.
מי שלא מקובלת עליו דרך ההתבטאות שלי לא חייב להגיב לי.

 

[Critical Thinking]

אין שום ראיה להשתיירות משהו מן הנפטר, לאחר מותו, זולת genes

שהעביר לצאצאיו, ככל שהעמיד כאלה בעוד מועד.

רק אדם שתרם תרומה בולטת למין האנושי - ניתן לומר עליו, מטאפורית, כי הוא בן אלמוות במובן זה שהכל זוכרים את תרומתו, אולם עליך לשכוח מ"תקשור עם נשמתו".

עליך לדמיין כי אמך המנוחה משקיפה עליך ממעל, ולהשתדל לפעול כך שאילו היתה עדיין בחיים - היית מסבה לה נחת והיתה יכולה להתגאות בהשגייך...

 

[pynokyo]

נכון, אין שום ראייה שיש השתיירות וגם שאין השתיירות

 

[Critical Thinking]

זהו טיעון מענין. באין ראיה להשתיירות, ובאין ראיה

לאי-השתיירות - המצב לכאורה מאוזן, וכל צד "יש לו על מה שיסמוך (ישען)" בעמדתו.
אולם זה רק לכאורה.
בפועל, במציאות, בהתמודדות בין טענת "יש" לבין טענת "אין" - לעולם נטל ההוכחה מונח על כתפי הטוען טענת "יש" (רמז "עממי" - לך תוכיח שאין לך אחות).

 

[pynokyo]

באמת אין לי אחות

יש הסכמות בנוגע למה שהתפיסה הרציונלית יכולה לתפוס - למרות שאפילו כאן יש חילוקי דעות בין מדענים - מאחר וחלק גדול מהגילויים מבוסס קודם כל על תיאוריות שאחר כך מחפשים דרך להלביש אותן על נוסחאות. וכשמוצאים נוסחה תואמת - אומרים "מצאנו" - אלה פני הדברים.
שנים לאחר מכן, איזה מדען חדש בונה תיאורה אחרת, מחפש נוסחה שתתאים לתיאוריה שלו ופתאום כולם מסכימים שמה שחשבו קודם היה טעות, וכאילו התגלתה תובנה חדשה, דהיינו תפיסת דברים לגבי המציאות/לגבי הקיים - שונה מבעבר.
&nbsp

 

[pynokyo]

ניסיון נוסף להגדרה: האם ה"אתה" הוא הגוף שלך או התודעה שלך?

התודעה שלך תופסת את הגוף שלך כחלק ממך - אבל היא לא "אתה" השלם.
האם לתודעה שלך יש צורה? מעולם לא ראינו אותה. אנחנו יודעים על קיומה אבל לא איך היא נראית או איפה היא נמצאת (גם המדע לא מצא את מיקומה הפיסי במוח).
נניח שהתודעה היא סוג של אור - והאור כידוע עשוי מחלקיקים שהם גם גל - מה שנקרא גלי אור.
לאור אין צורה ולמעשה גם אין לו צבע - אם התודעה היא גל אור חסר צבע וצורה נשבר כשהוא נוגע בעצם, מתפצל וחלקו חוזר בחזרה.
אז אם התודעה היא סוג של אור - חלקה נעלם ומתכלה אם הגוף וחלקה ממשיך הלאה.
מה שבטוח - גם אם לתודעה יש קיום נפרד מהגוף, אותו אדם שהוא "אתה" לאחר מותו, גם אם תודעתו ממשיכה הלאה - הוא כבר לא יחזור להיות מה שהוא, אז המסקנה שאין כלום לאחר המוות מבחינת תפיסת הגוף הוא נכון.
אבל מבחינת תפיסת התודעה - אם התודעה היא סוג של גל, חלק ממך ממשיך הלאה, משתייר, אבל אף אחד לא יכול לראות אותו

. (מה שאולי כן אפשרי זה לתקשר איתו

)

 

[pynokyo]

בוא נדמה שהגוף שלך זה כוס והנשמה/תודעה זה מים

הכוס יכולה להיות בגדלים ובצבעים שונים ועשויה מחומרים שונים
המים שבתוכה מקבלים את צורת הכוס את צבעה אבל לא את תכונותיה.
כשהכוס נשברת המים משנים צורה אבל לא את תכונותיהם.
אם נמשיך באותו כיוון - נניח שהגוף הוא כוס - והתודעה/נשמה היא אוויר.
הכוס מכילה את האוויר אבל האוויר גם נמצא מחוץ לכוס.
האוויר מתקיים עם או בלי הכוס.
ולבסוף - אם נדמה שהכוס הוא הגוף והנשמה/תודעה היא אור (גלי אור) האור נמצא בתוך ומחוץ לכוס ולשבירת הכוס או העלמותה אין השפעה על האור עצמו.
מה שנמצא בתוך הכוס מקבל את צורת הכוס אבל לא משנה את המהות שלו.

 

[Critical Thinking]

זו טעות גסה!

הכוס והגוף הם פיסיים, אך כאן מסתיים הדמיון.
ה"תכנים", האויר והמים - אף הם פיסיים, אלא שהתודעה אינה דומה להם.
ברגע שמושבתת הפעילות המוחית מחמת מוות - נעלמת התודעה, בעוד האויר והמים נותרים בדיוק כפי שהיו קודם לכן.

 

[pynokyo]

יכול להיות שהמוח הוא חזות כל חי

ויכול להיות שהמוח הוא רק סנן או קולטן ומה שמחוץ למוח הוא התודעה/נשמה ואם לא נקרא לנשמה תודעה אלא נקרא לנשמה אור - האור נשאר גם אחרי שהגוף/מוח מת.
אותו אור/נשמה שהאירה בתוך המוח את התודעה - האור ממשיך להתקיים בפני עצמו ללא מח פיסי שמתרגם אותו למרחב פיסי.
האם האור הזה נושא בחובו מידע של איזשהו גוף פיסי או חוויות שנקלטו בגוף פיסי - אולי הסוג הזה של האור כמו ספוג - והאור הזה יכול מתישהו להתחיל להאיר תודעה שתיקלט במוח של גוף חדש - אבל עם כל המידע שקיים בו (באור הזה) מחוויות וזיכרונות ממוח ותודעה של מישהו שכבר מת.
כמובן שאינך חייב לקבל את התיאוריה הזאת - כי בכל מקרה אנחנו חיים בעולם החומר, ואם יש איזשהו עולם שאינו חומר - אנחנו יכולים רק לפנטז עליו, או להניח הנחות לגביו אבל בינתיים אין לנו שום כלים מדעיים לבדוק אותו.

 

[pynokyo]

התודעה הנתפסת במח נעלמת ועומדת בפני עצמה - מים/אוויר/אור

האדם ומוחו לא קולטים את התודעה/נשמה - אבל התודעה קיימת בפני עצמה - מים/אוויר היו דימוי של מהי נשמה/תודעה - המולקולות/הפרודות שנקלטו בנשמה/תודעה/מים/אוויר - לא הולכות לאיבוד - הן למעשה חוויות החיים שאותו מח חווה והן נשארות ועוברות הלאה לגוף חדש למוח חדש - והתודעה/נשמה של האדם החדש נושאת בחובה את החוויות של חיים שהיו לפניו ומתווספים אליה גם חייו של אדם זה - החדש.

 

[pynokyo]

עוד הערה - הדימוי שנתתי התודעה כמים או כאוויר או כאור

זה אומר על פי הדימוי שלתודעה יש יכולת להתקיים בפני עצמה מחוץ לגוף.
המילה תודעה החליפה לצורך הדיון את המילה נשמה - יכול להיות שהם שני דברים שונים
ויכול להיות שהם קשורים זה בזה.
יכול להיות שהנשמה היא סוג של אור שהוא גם דבק ספוגי המחבר בין המוח לתודעה.
האור הזה קולט לתוכו חוויות חיים של אדם חי - כשאדם ומוחו מתים - האור ממשיך הלאה ונושא בחובו זכרונות וחייות של אדם שהלך לעולמו - ובבוא העת, מתחבר לאדם חדש/תינוק - התינוק לא נולד דף חלק - האור הנשמתי הזה שנושא בחובו זכרונות וחוויות של אדם שהלך לעולמו מאירים ומחברים את מוחו של התינוק אל תודעתו ולזה קוראים גלגול נשמות.
הילוד החדש לא זוכרת את דמותו מגלגול קודם - אבל החוויות טמונות בתוך נשמתו ומתורגמות לתודעתו.

 

[pynokyo]

ניסיון חדש למתן הגדרות ופרשנויות

גוף = חומר
מח = קולטן ומערכת סינון
תודעה = החוויה של החושים שנקלטת בתוך המוח
נשמה = אור
המח נמצא בתוך הגוף - לכן סופו להתכלות
האור מאיר את התודעה שהיא ספוג המכיל את חוויות החיים -
האור לא רק מאיר את התודעה אלא גם מקליט אותה ושומר אותה בחלקיקיו ובגליו (האור הוא גם חלקיק וגם גל)
אותו גל אור נושא בחובו חוויות של חיים של אדם מסויים - ממשיך לדרכו ובבוא העת מאיר תודעה חדשה בתוך מוח של ילוד חדש - אבל הילוד החדש כבר מראשית חייו מכיל בתודעתו אור שקיימים בו זכרונות וחוויות חיים של אדם שהלך לעולמו ושל אנשים שהלכו לעולמם לפניו שהכילו את אותה קרן אור שספגה חוויות של חיים רבים.
גלגול נשמות - אינו גופני אלא אור שמכיל חוויות של חיים רבים - חוויות מכל מיני סוגים ומינים.

 

[Critical Thinking]

אפשר להציע כל מיני הגדרות, אפשר להציע כל מיני הסברים,

אך בסופו של דבר, ויכוח עם אדם שאינו מבין כיצד נבחנות טענות - יהיה עקר.
טענות נבחנות במבחן אישוש תצפיתי.
טענה מיסטית - אינה חייבת להיות מגובה ב"תיאוריה" (או "הסבר מדעי").
אקבל טענה מיסטית גם בלא שתהיה מלווה ב"תיאוריה", ובלבד שתהיה בת בחינה (מתאששת בתצפית).
אם אנו מוותרים על אישוש תצפיתי לטענה מיסטית, אזי "הכל הולך", וניתן להציג כל טענה.
כל הטענות בנוגע להשתיירות "דבר מה" מאדם שנפטר, ושאינו ה- genes שלו, ואינו "מפעל חייו" - אינן בנות בחינה.

למשל, אני יכול לטעון כי האקלים משתנה באופן מחזורי סדיר, אני מבחין בארבע עונות, ידוע לי סדרן, ואני יכול לעוץ לעובדי אדמה כיצד להתנהל.
הצגתי אפוא טענה בנוגע למציאות, והטענה היא בת בחינה, ועל כן יש לקבלה אם מתאששת בתצפית.
לא סיפקתי שום הסבר לתגליתי, אלא תיארתי אותה בלבד, והדגמתי כי תחזיותי מתאמתות.
לא תפשתי כי תופעת העונות נובעת מנטיה של 23.5 מעלות בין ציר הסיבוב העצמי של כדור הארץ, לבין מישור הקפת הארץ את השמש, ולכן אין לי "תיאוריה" (הסבר מדעי), אך חקלאים עדיין "יכולים לבנות על תגליתי" בבטחון.

לענין ההגדרות:
אני מציע כי "תודעה" (או "נפש") פירושה תפישת "אני" כמשהו יחודי מובחן, מופרד, שונה, ממה שסובב אותי.
אני מציע כי "חיוּת" (במובן vitality , או "נשמה" או "רוח חיים") היא מה שמבדיל בין אורגניזם חי לבין אורגניזם מת, ואינה אלא ביטוי לפעולה תקינה של life supporting systems באורגניזם (קיום "סנסורים" שונים, עיבוד ה"אותות" המתקבלים מהם, ותגובה שנועדה לבטל כל סטיה מן "המצב התפעולי התקין", למשל, אצל בקטריה, בריחה מאור שמש, או בריחה ממים שהמליחות שלהם מסוכנת, או שהזדהמו בדטרגנט).

לפי זה - אין בעיה להגדיר בקטריה חיה ולהבחין בינה לבין בקטריה מתה, ובדיוק כזה הוא גם ההבדל בין אדם חי לבין אדם מת.
ה"חיוּת" נמשכת "לאורך דורות" בשני אופנים. רביה מינית (הפריה), ורביה לא מינית (חלוקה, והשלמת החלק החסר).
כלומר, ברביה מינית, רק לתאי מין (תא זרע, תא ביצית) יכולת להמשיך קיום מין. יתר תאי הגוף משוללים תכונת "המשכיות" כזו, ומתים ב"הזדקנם".

אז הטיפול ב"נשמה" או ב"רוח חיים" הינו פשוט יחסית, ולאור ההגדרות - ברור כי אינם משתיירים.

הויכוח הוא סביב השתיירות ה"תודעה" (או ה"נפש").

האם עד כאן מוסכם?