היי חברים, אשמח לתת לכם מסר בתקשור, מענה על שאלה, או חלום.

[pynokyo]

מוסכם - אתה מתייחס רק לחומרים ביוכימיים/אורגניים

לגבי המשכיות בעזרת ביצית וזרע - כבר הצליחו לשכפל כבשה בעזרת תא.
כך שכנראה יש אופציות נוספות להמשכיות מינית.
.
האם תפיסת האני היא רק חומר/גוף? אם כך, לא נשאר כלום.
ומה לגבי תפיסת האני של בעלי חיים? אין להם, למיטב ידיעתנו תפיסת "אני" דהיינו מודעות עצמית - האם זה אומר שאינם קיימים?
.
ומה לגבי אנרגיה - בכל חומר כלואה אנרגיה - כשחומר משנה צורתו או מת - האם האנרגיה נעלמת?
.
האם כל מה שאנו תופסים בעולם הזה - הוא בעצם תדרים שונים של קרני אור!
האור הפנימי = נשמה
האור הזה לא נעלם, לא מת, לא משתנה, הוא משתחרר מהגוף אבל מתקיים בפני עצמו.
.
אי אפשר להוכיח מדעית תודעה - היא בלתי נראית, אנו רק תופסים את עצמנו כבעלי תודעה - אנו תופסים את עצמנו כבעלי גוף, למעשה אנו רואים תדרים של אור והתדרים השונים גורמים לנו לאשליית צורה/גוף/חומר.
.
טוב, הבנתי אותך - אתה רוצה עובדות מדעיות - ואני מדברת בעיקר על חשיבה פילוסופית.
.
בעולם בו הכל יחסי - גם האמת היא יחסית.

 

[Critical Thinking]

יש לי מחלוקת עמוקה כמעט עם כל משפט שכתבת, והויכוח על כל משפט

יכול להתנפח ולצרוך השקעה מעבר למה שאני נכון להקצות לכך.
אגיב רק לשני משפטים, ואחזור בסיפא על עיקרון אשר לא ניתן לוותר עליו, אחרת "הכל הולך" וניתן להעלות כל טענה.

כתבת "ומה לגבי אנרגיה - בכל חומר כלואה אנרגיה - כשחומר משנה צורתו או מת - האם האנרגיה נעלמת?".
חוקי השימור לסוגיהם - מוכרים. הנה טבלה של חוקי הפיסיקה היסודיים ביותר, חוקי השימור לסוגיהם. הם פשוט תוצאה של סימטריות. חומר, גם כאשר מוכפף לתהליך הממיר את חלקו לאנרגיה (למשל, בתהליכי ביקוע גרעיניים כמו בפצצת אטום, או בתהליכי מיזוג גרעיניים כמו בפצצת מימן) - כל תוצאות תהליכים כאלה הם פיסיים, והסך - משתמר . השימוש שלך במלה "אנרגיה" - מטעה. את מתכוונת ל"אנרגיה" אחרת לגמרי.

כתבת "טוב, הבנתי אותך - אתה רוצה עובדות מדעיות - ואני מדברת בעיקר על חשיבה פילוסופית".
מיסטיקה אינה פילוסופיה.
מיסטיקנים בורחים מהכפפת טענותיהם לבחינה.
פילוסופים אינם כאלה.

אין לי (וגם אין לך, או לא צריך להיות לך) מה לעשות עם טענה אשר בעיקרון, במהות, אינה בת-בחינה. אם אנו מוותרים על בחינה - אזי "הכל הולך" וניתן להשמיע כל טענה.

 

[pynokyo]

הבנתי אותך - גם אני התעייפתי. ניסיתי לחשוב מחוץ לקופסה

גם אני הייתי מעדיפה הוכחות ממשיות לגבי הישארות הנשמה.
מצאתי סוג של הוכחה בהקשבה לדיווחים ותיאורים של אנשים שחוו מוות קליני.
אחת החוויות החוזרות שם - זה תחושה של חוסר זמן, חוסר צורה עצמית, וחוסר מרחב.
כמובן יש את עניין האור העוצמתי, והעברה מיידית ממצב אחד למשנהו.
כמובן שזכותך המלאה לדבוק במה שמוכר לך - וכמו רבים, להאמין שלכל התחלה יש סוף וכשהסוף מגיע אין שום המשכיות.

 

[pynokyo]

הבעיה עם המדע שגם המדענים יכולים לתפוס את העולם רק דרך

עיניים/מוח אנושי, וגם הם כשאר בני האדם מעלים תיאוריות ואחר כך מנסים לבסס אותן בעזרת נוסחאות.
האם באמת הכל התחיל במפץ הגדול? ומה היה קודם לכן?
האם עין טלסקופית באמת יכולה לראות את כל הקיים? האם המוח האנושי יכול לתפוס מעבר לחושים שלו?
בשורה התחתונה - אני בעד הוכחות, אבל גם נהנית מהתנסות וחשיבה על תיאוריות שלכאורה הן מגוחכות או שאינן ניתנות להוכחה (בינתיים, או לעולם לא).
ראיתי אתמול תוכנית בנשיונל גיאוגרפיק על אנשים שמקפיאים את המוח שלהם לאחר המוות בתקווה שיום אחד בעתיד ימצאו דרך להחיות אותם וליצור להם גוף חדש והם יחזרו לחיים. זה נשמע מגוחך/אבסורדי לגמרי.

 

[Critical Thinking]

כתבת "הבעיה עם המדע שגם המדענים יכולים לתפוס את העולם רק דרך

עיניים/מוח אנושי".
איננו מסתמכים על עיניים, מכיוון שיכולת החישה של עיניים מוגבלת לאור נראה (תחום ארכי גל מ- 400 ננומטר ועד 700 ננומטר), השמיעה מוגבלת לארכי גל 20 עד 20000 הרץ במקרה הטוב ביותר, וכך בנוגע ליתר החושים.
אנו בונים גלאים ומכשירי חישה עבור כל תחום שאנו "חושדים" כי קיימים בו רשמים פיסיים של תופעות טבע, ומכשירים אלה יכולים לבצע מדידות ברצף, להפיק רישומים (recordings) ברצף, ולהציג הכל בהדמיות (imagings) המצויות בתחום חושינו.

הנה משהו "ביזארי" לחלוטין:
קיום הנויטרינו, הוצע ע"י Wolfgang Pauli ב- 1930 מתוך נסיון להסביר אי-שימור אנרגיה בדעיכת בטא. Enrico Fermi פיתח ב- 1933 את התאוריה והחישובים לפליטת אלקטרון ונויטרינו בהתפרקות זו ואף קיבל על כך פרס נובל ב- 1938 (ו- Pauli, ב- 1945), ועדיין הנויטרינו לא נתגלה מעולם, עקב היותו חסר מטען, ולכן בעל אינטראקציה חלשה להחריד עם החומר. רק ב- 1951 החלו Fred Reines ו- Clyde Cowan להגות רעיון ולגבשו כיצד ניתן אולי לגלות את החלקיק, ולבסוף גילוהו ב- 1955

כאן היתה סיבה טובה להניח קיום חלקיק חמקמק, משיקולי חוקי שימור, והוא אכן נתגלה. רק לאחר 26 שנות חיפוש.

כלומר, שני פרסי נובל חולקו לחוקרים על סמך עבודתם בנושא הנויטרינו, עשרים שנים לפני שהחלקיק נתגלה בפועל.

דוגמא נוספת, גלי כבידה נתגלו רק לאחרונה, כמאה שנים לאחר השערת קיומם.

אז, לומר כי אנו חוקרים רק מה שאנו רואים - זה פשוט לא נכון.
אשר למוח האנושי - ובכן, ברור שלא נעלה על דעתנו להגות בתעלומה שאינה נתפשת מוחית. המוח הוא הכלי החשוב ביותר שלנו, לחקירת המציאות.

 

[pynokyo]

ברור, אבל המוח שלנו מוגבל וכתוצאה מכך תפיסת המציאות שלנו

מוגבלת.
אנחנו בונים תיאוריות - וכפי שכתבת לפעמים לוקח שנים כדי לאשש אותן, ולפעמים לוקח עוד שנים כדי להפריך אותן.
אני כמובן לא מתנגדת למדע ולגילוייו, גם לא מתנגדת למחקר שנעשה בכלים שאנחנו יצרנו.
יחד עם זאת, לא נכון, לדעתי לדבוק רק בתגליות הידועות ולהסתמך רק עליהן כאמת המוחלטת.
כל דבריך רק מוכיחים שכל הזמן מתגלים דברים חדשים ומכך אפשר להסיק שלעולם כנראה לא נגלה הכל, אלא רק חלקים משלם בלתי נגלה (נסתר).
עדיין לדעתי, צריכים להיות פתוחים רעיונית גם לתיאוריות שאין בינתיים כלים למדוד אותם (ואולי גם לעולם לא יהיו).
בגדול, כל אדם פונה למרחב תפיסתי בו הוא מרגיש נוח - או יכולת להתבטא.

 

[Critical Thinking]

כתבת "לא נכון, לדעתי לדבוק רק בתגליות הידועות ולהסתמך

רק עליהן כאמת המוחלטת".
לא אמרתי זאת מעולם. אמרתי כי יש צורך בחשיבה ביקורתית, במקום לבלוע כבכורה בטרם קיץ כל טענה של העידן החדש.
אגב, למרות שהמציאוּת אינה משתנה - הבנתנו אותה עשויה להשתנות, בעיקר עם השתכללות מיכשור המדידה. לדוגמא - עקרונות הגרביטציה נוסחו לראשונה על ידי ניוטון איש המאה ה- 17/18, אולם אפיה האמיתי של הגרביטציה נוסח רק ב- 1915, על ידי אינשטיין בתיאורית היחסות הכללית. וכיצד נחשף הדבר? פשוט מאד נתוני מסלול כוכב חמה (מרקורי, הפלנטה הקרובה ביותר לשמש) סטו מן החישוב הניוטוניאני. הענין נתגלה לקראת סוף המאה ה-19, הודות להשתכללות מכשירי מדידה, אך לאיש לא היה הסבר לסטיה זו. כעת אנו יודעים כי עקב הקרבה לשמש, ומכיוון שמסת השמש היא כ- 99.8% ממסת כל מערכת השמש, "מעקמת" השמש את המרחב סביבה, ורק החישוב על פי היחסות הכללית מניב תוצאות העולות בקנה אחד עם המציאוּת).

כמו כן, הוספת "צריכים להיות פתוחים רעיונית גם לתיאוריות שאין בינתיים כלים למדוד אותם".
לא דיברתי על כלים.
במקום שיש "לחשוד" כי מצויים רשמים פיסיים - יש להגות ולתכנן מיכשור גילוי ומדידה מתאימים, או לפחות להגות מבחן, ואפילו תיאורטי, מחשבתי, לבחינת הנטען (דוגמא להגות מבחן כזה היא ה- gedankenexperiment המפורסם הידוע בכינוי Schrödinger's cat, בו לא נהרג אף חתול, אך הודגמה בעיתיות של ה- Copenhagen Interpretation).

 

[pynokyo]

כשאתה מביא נתונים מהמדע - אין לי כלים או ידע

לחלוק עליהם או לאשש אותם.
אני מקבלת את דבריך כלשונן - זה גם מה שעושים רוב האנשים.
רוב האנשים מקבלים את דברי המדע כלשונן - מאחר ואינם מבינים או מעויינים או מסוגלים לחקור בעצמם או לחשב בעצמם.
כמובן שאני כמו כולם מקבלת את תגליות המדע ואת המסקנות של המדענים.
מה שאני יודעת, מתוך האזנה למחקרים וגילויים חדשים - שלא אחת מה שנחשב כאמת קוסמית, אמת מדעית, מתגלה כלא נכונה ע"י מדענים אחרים בזמנים מאוחרים יותר.
כלים וטכנולוגיה - כמובן שצריך לפתח גם מתוך סקרנות להבנת היקום והחיים - וגם מתוך הצורך לעזור לעצמנו בחיי היומיום.
זה לא סותר את העובדה שכל מה שנראה דרך מכשירים אינו מבחין בתמונה כולה - כמו המשפט הידוע - מה שרואים מכאן לא רואים משם. דהיינו, אילו היינו מסוגלים להתקרב פיסית לאותם מקומות קוסמיים שאנו בוחנים יכול להיות שאנו מבינים/רואים אחרת.
ובקיצור, מעניין לחקור ולגלות דברים חדשים ואפילו להאמין בהם - הם נכונים לאותה עת, אך לא לקבל את כאמת היחידה שאין בילתא. לא לשלול אבל להשאיר מקום גם לספק.

 

[Critical Thinking]

כתבת "מה שאני יודעת, מתוך האזנה למחקרים וגילויים חדשים - שלא

אחת מה שנחשב כאמת קוסמית, אמת מדעית, מתגלה כלא נכונה ע"י מדענים אחרים בזמנים מאוחרים יותר".
מעולה!
את מתקרבת לפתרון!
זה שתיאוריה מעודכנת יכולה לגרום לסילוק תיאוריה מיושנת ולהחליפה, זה רק משום שתיאוריות במדע הן בנות-בחינה.
אילו תיאוריות היו בעיקרון, במהות, לא בנות-בחינה (היינו, משוללות כושר בחינה) - לא היה ניתן להדיחן!
את טענות העידן החדש - לא ניתן להדיח.
זאת משום שבעיקרון, במהות, אינן בנות-בחינה!
"הכל הולך" כבר אמרתי?!

 

[pynokyo]

לא הכל הולך-זה סובייקטיבי - כל חוויה של אדם עם עצמו היא שלו

ואי אפשר להפריך אותה. המסקנות מהחוויה האישית ניתנות להפרכה, בדיוק מסקנות מתגליות מדעיות.
&nbsp

 

[Critical Thinking]

כתבת "המסקנות מהחוויה האישית ניתנות להפרכה"?

לא!
יש לכתוב משהו חזק בהרבה - המסקנות מחוויה אישית לעולם אינן מתאששות בתצפית.
תיאוריה מדעית היא בת-הפרכה (אך לא בת-הוכחה), כלומר היא מתאששת בדרך כלל, אך לפעמים כושלת בחיזוי, וזה אומר שקיים בה פגם, ויש לתור אחר הסבר מוצלח יותר.

טענות מיסטיות - לעולם אינן מתאששות בתצפית.

 

[pynokyo]

הערה נוספת: כל המכשירים שבונים לצרכי מחקר,

משוכללים ככל שיהיו, מבוססים על היכולת האנושית/המוח האנושי ואינם חפים משגיאות או הטיית המציאות, או משקפים טעות אופטית וכיו"ב. לא מבטלת את השימוש בטכנולוגיה מתקדמת, אבל בכל תגלית מדהימה ככל שתהיה, תמיד יש מקום לספק/לשאלה.
אין וודאות מוחלטת.

 

[Critical Thinking]

רק רגע, תני לי להבין.

זה שתגליות מדעיות הן "פומביות", מן הבחינה שהן "חוויה ציבורית", נחשפות לביקורת עמיתים, וניתנות לרפליקציה במעבדתו של כל מי שמטיל ספק בתגלית - זה לא נחשב.
אולם זה ש"מיסטיקן" חווה משהו "אישי" לחלוטין וטוען כי ישות-על מתקשרת דרכו מסרים אל האנושות, ואין לך שום דרך לבחון את טענתו - זה כן נחשב?

 

[pynokyo]

מעולה, הכל נחשב,

אי אפשר לשלול חוויה אישית של מישהו (מיסטיקן או כל אדם שהוא)
ואי אפשר לשלול מחקר, גילויים ותגליות של מדענים.
הטענה שלי, היא שתמיד רצוי להטיל ספק, לצד התפעמות והתרגשות ואפילו תובנות על המבוססות על המדע או פנטזיות פחות מושכלות של אנשים שונים.
הספק קיים מתוך העובדה הפשוטה שאנחנו רק בני אדם - ועלולים לטעות, או לקלוט דברים באופן מדומה/אשלייתי גם אם לכאורה נראה שאנו רואים את ה"אמת".
זה לא אומר לנהות אחרי כל מיסטיקן או להאמין באופן עיוור בתגליות מדעיות, ולקבל אותן כאילו הן האמת המוחלטת (כמובן שהנטייה הכללית היא לסמוך יותר על תגליות מדעיות מאשר על מיסטיקנים - ומוטב שכך).

 

[Critical Thinking]

אין בדעתי להתעקש לגרום מצוקה לאדם הממאן להשלים עם היותנו

בני חלוף לחלוטין (זולת הורשת ה- genes שלנו, ככל שהעמדנו צאצאים, או הותרת "מפעל חיים" מאחורינו, למי ששיחק מזלו ליצור דבר מעין זה).
לא השתכנעת?
לא נורא.
אני סיימתי....

 

[pynokyo]

הרבה אנשים חושבים כמוך (גם אמי ז"ל חשבה בדיוק כמוך)

 

[pynokyo]

ברור שאנחנו בני חלוף - השאלה אם הנשמה היא בת חלוף

 

[Critical Thinking]

כבר הגדרנו "נפש", או ,רוח חיים" ואני סבור כי הסכמנו שהם

חולפים. אם לא - הסבירי נא לי להיכן מתגלגלות "נפשות" של בקטריות (להזכירך, סך הביו-מסה של בקטריות של כדור הארץ עולה אלפי מונים על סך הביו-מסה של כל בעלי החיים הרב-תאיים, ובכללם האדם).

ה"נשמה" היא לדעתי ה"אני" שלנו.
אם ה"אני" שלנו מתגלגל באחרים - היכן ה"אני" שלהם?

 

[pynokyo]

קודם כל - הסכמות ניתנות לשינוי - שום דבר לא קבוע

ככל שמדובר בבני אדם ו/או בדעות שלהם וכו'.
אני העליתי השערות ותיאוריות וניסיתי לנסח ניסוחים - לא קבעתי עובדות או הסכמות.
ההסכמה העיקרית בינינו היא שאין דרך (נכון לעכשיו) לבדוק או להוכיח תיאוריות אלה.
אין הבדל בין כל היצורים החיים מבחינת העובדה (מבחינה תיאורטית) שלכל אחד מהם נשמה.
אם יש חומר אפל - הוא קיים בכל יצור חי - ואפילו בעצמים שאינם נחשבים בעינינו לחיים.
האני של כל אחד מאיתנו הוא יותר מגוף - הגוף הוא כלי (בגד) שנושא את הנשמה שלנו - אם הנשמה היא אור (אור בלתי נראה בעין) אז כדי להגשים את עצמה בעולם החומר היא צריכה גוף.
תחשוב על זה - מה ההבדל בינינו לבין היקום? אם קיים חומר אפל הוא קיים בכל מקום, בכל עצם, בכל גוף בכל דבר.

 

[Critical Thinking]

קל לזהות אנשים הממאנים להשלים עם היותנו בני חלוף לחלוטין,

והמחפשים נחמה בהשערות כי משהו מהם הינו נצחי, ובמקום שיש ביקוש לנחמה - ימצאו מנחמים לרוב, בתשלום כמובן.
אין בדעתי למנוע נחמה מן הזקוקים לה.
חומר אפל הוא השערה של אסטרונומים, לנוכח מיעוט "החומר הרגיל" ביקום, ואכן צפוי היה שתועלה "השערה" כי ה"אני" שלנו עשוי להיות מורכב חומר אפל, אשר טרם נתגלה באמצעי הדמיה כלשהו. נחמה ממין זה - לעולם מחפשת מקלט וגם מוצאת אותו, במקום שאינו בר-בחינה.