היי חברים

PAND76

New member
זה לא יפה. אבל עצה שלי, אל תצאי מגדרך כדי ליצור עמה קשר

כי זה רק ישיג ההפך. יש לה איזה אנטי לא ברור והוא שלה בלבד. תחליטי שיש לך המשפחה שלך וזהו. את לא צריכה עוד אימא. זה בכלל לא קשור אלייך כנראה. יש כאלה. מה שכן, את יכולה להגיד לבעלך, שאולי כשהיא שואלת שאלות בשולחן על הילד, שיפנה אותה ישר אלייך, כי: "היא שולטת בחומר הכי טוב, היא הרי האימא". ככה יישמר המקום שלך כאימא של הנכד, מבלי שתצטרכי להילחם עליו וגם היא תראה שבעלך לא אוהב את מה שהיא עושה. ועוד משהו שאפשר לעשות, זה להוריד את תדירות הביקורים. היא תבין מאוד מהר שאם לך לא נוח, לא יהיה נוח גם לא לבעלה והפועל היוצא: היא תראה פחות את הנכד.
 
ההפסד הוא שלה, לא שלך

אתם אצלה רק שניכם (והתינוק)? אין עוד מבוגרים שאת יכולה לדבר איתם?

תסבירי לבעלך, אני משערת שגם הוא לא מאד נהנה מביקורים שבהם השיחה היחידה זה אמא שלו שואלת מה הילד אכל היום. נסו לעשות שהביקורים אצלה יהיו עם עוד אנשים, גם עם מישהו מאחיו. ככה שיהיה עם מי לדבר.


אני מציעה לא לעשות מזה עניין.
באמת
את התחנת עם איש שאהבת ורצית לבנות איתו משפחה
לא התחתנת עם אמא שלו
 

mykal

New member
למה שנאמר מבקשת להוסיף,

בואי תפרידי בין כמה ענינים.
היחסים בין חמותך למשפחה שלךתנטרלי, אז אין--לא נורא לא צריך.
וההשואה לגיסותיך ולמשפחותיהן מיותר.
לגביך, אני מבינה את העלבון שלךאף אחד לא אוהב שמתעלמים ממנו.
ואני מציעה לך--(בהתיחס למה שכתבת)לא להפוך את הנושא של אמא שלו
למריבה ביניכם. הוא ניסה--לא הצליח--מספיק.
את כן יכולה לומר לו--אתה יכול ללכת לשם--לבדךאני והילד או בבית,
או אצל המשפחה שלי. לא נעים לי, לא נוח לי, זה שלה--אבל אני לא רוצה לסבול.
בחגים שכל הילדים והגיסות מגיעים תבואי גם, תדברי עם הגיסים גיסות,
עם הילדים, בצורה הכי בטוחה וחייכנית ושמחה שלך, בלי להתיחס אליה.
שהיא תבדוק מה קרה--היא לא קיימת, אל תתני לה את הסיפוק
לעשות לך מצב רוח רע.
 

נומלה

New member
לא ברור לי

אז החמות היא לא משהו אבל עם שאר המשפחה המורחבת את מנהלת שיחות עניניות. האם במפגשים אתם איתה "אחד על אחד"? למה את משתעממת? היא היחידה לדבר איתה? לפני שהייתי שוברת את הכלים, אולי כדאי לעבור למפגשים יותר מורחבים, שם את כן מוצאת ענין בשיחה עם אחרים.
ובענין "היא לא מכבדת את משפחתי", אין לי מושג למה הכוונה. לטעמי, כל עוד נשמרים חוקי הנימוס, אפשר להגביל את המפגשים לכאלה מרובי משתתפים ואין צורך לשבור כלים ולשלוח את האיש לבדו לאמא שלו בימי שישי. (הרבה יותר דיפלומטי להגיד "בוא נלך כשיש הרבה אנשים וגם לי יש מה לעשות", מאשר להצהיר "אני לא דורכת שם")
 
לא רוצה , לא צריך

כפישכבר נכתב כאן, חבל שיחסה של חמותך יעכיר את היחסים בינך ובין בעלך. אני הייתי מגיעה רק למפגשים בהם אני יודעת שיהיו נוכחים גם בני משפחה נוספים,
ואז מפטירה שלום צונן לעברה, כמובן שלא מתעניינת בשלומה. בוודאי שלא מחמיאה לה על המאכלים שהכינה. משוחחת בהתלהבות עם האחרים ומשתפת במה שקורה אצלי/אצלנו. וכשהולכים הביתה שוב אומרת לה תודה ושלום ותו לא. ואם אפשר נפרדת בחום מהאחרים. תנסי להתעלם ממנה כמה שיותר, לא לנסות להתחבב עליה ולשדר שממש לא אכפת לך מההתעלמות שלה. להשאר מנומסת ולא לנסות להרחיק את בנה ונכדה ממנה.
 

שני717

New member
תודה רבה על העצות

חלק גדול מהעצות כאן זה גם מה שבעלי הציע :) תודה רבה
 
תבואי במינימום ציפיות ואל תתרגשי אם היא

לא מתייחסת. ההפסד שלה.
אולי בעלך צריך לדבר איתה על זה בצורה קצת פחות נעימה שתבין שהוא עומד מאחורייך ותומך בך וההתנהגות שלה לא מקובלת עליו.
 

mykal

New member
מאושרת....
שתיקח יועץ כלכלי, שתתרפס בפני הילדים.
נו כבר... די....הילדים גדולים, עצמאייים,
יסתדרו, למה הורה חייב לחיות בלחץ ולדאוג בשביל רוחה והגזמה של רצון ילדיו.
צדק הוא כוכב, נכון לגמרי, הכוכבים בשמים,
ואנחנו כאן על הארץ, מתמודדים כל אחד עם הצרכים הקיומיים שלו.
היא ספרה כאן שנעזרה ע"ח כל עזרה עתידית. אין לה שום בטחון אחר.
למה לסכן את עצמה, ואולי אפילו אותם.
לכלתה יש הורים, לבן יש גם אבא, אולי יחפשו הזוג ערבים ויקחו על עצמם,
למה לעודד אותה לסכן את בטחונה הכלכלי.
ואם הם מחפשים לריב-- תאמיני לי הם ימצאו עוד סיבות אחרות לזה.
זה לא הכסף זו ההתנהלות.
 

PAND76

New member
הייתי שם

והפריע לי והיה לי קשה. כי זה היה מורגש ובולט וכלל גם ניסיונות לגרום לבעלי, לדחות החתונה שלנו.

ניסיתי לשנות, על ידי זה שנהגתי לסייע לחמותי ולגיסים. כלומר, לנהוג בהם כמו שנהגתי במשפחתי שלי, במטרה שיבינו מי אני. זה לא עזר. להיפך, זלזלו בי יותר. לכן ההמלצה שלי למי שבמצב דומה, זה להיות קורקטי ומנומס בלבד. אם יש משהו חריג שפוצע בלב, לשתף רק את בן/בת הזוג. אבל לא ממקום מאשים, כי הם עצמם לא אחראיים להתנהגות נלוזה של בני משפחתם.

ולגבי מחשבתית ורגשית - אני ניסיתי להזכיר לעצמי שוב ושוב, שב"ה יש לי משפחה משלי. והמחותנים לא חייבים להיות בדרגה זהה רגשית למשפחתי שלי. זה לא תמיד זה עבד, כי מסביב ראיתי שכשהם רוצים היחס שלהם לאנשים מבחוץ, בהחלט יכול להיות ליגה. אז התרעמתי על האפלייה ועל כל האינטריגות. זה כנראה יעציב אותי עד סוף חיי כי לא הייתה לזה שום הצדקה, אבל יש משפט ידוע בצרפתית שבתרגום חופשי אומר: "איש לא מחזיק בארנקו, תמונה של חמותו."
לדעתי, מלכתחילה אם אין ישר כימיה וקבלה טבעית, עדיף לא להשקיע בקשר כזה יותר מדי. להשאיר את טיפוח הקשר לבן/בת הזוג, שבלאו הכי גדלו במשפחה הזו.
 
לא אוהבים - לא נורא. יחס לא יפה - לא הייתי מוכנה לסבול

לא מחפשת שהמשפחה של בן זוגי יאהבו אותי. עם המשפחה הנרחבת לא חובה להיות ביחסי אהבה. לשבת ביחד לכמה שעות מפעם לפעם, לנהל שיחה נעימה.

אם לא היו מתייחסים יפה - אז הייתי ממעיטה במפגשים איתם.

אני מגיעה ממשפחה גדולה עם יחסים טובים. אולי אם זה לא היה לי, הייתי מרגישה יותר צורך להתחבר למשפחה של בן הזוג.
 

ayaht

New member
אני מאלה ששופטים בני אדם לפי ההתנהגות שלהם

ולא לפי הייחוס המשפחתי.
לא מרגישה שום מחוייבות לשמור קשר עם מי שנותן לי יחס רע.
ממש לא רואה בחמות 'משפחה'.

כך שמבחינתי רחוק מתוק זה הדבר ההגיוני לעשות.

נ.ב.
במקרה שלי מדובר באישה מבוגרת מאוד ולא בריאה.
מזה נבע היחס הרע.
לחצתי על מי שצריך ללחוץ (הבן שלה) שידאג לה לטיפול הולם.
היא מטופלת באופן הולם.
אני והיא לא בקשר.
 

נומלה

New member
אני מאמינה גדולה בניתוח עלות תועלת

אנשים נוקטים בדרך שבה לדעתם תועלתם תהיה יותר מרובה. זה נכון לכלות, לחמיות ולשאר אנשים מהישוב. אלא, מה? לא תמיד ברור לנו מהן העלויות ומה הן התועלות. אז אם החמות שינתה עורה פתאום, הייתי שואלת את עצמי, מה לדעתי היא רוצה להשיג בזה, האם היא מבינה את ההשלכות של התנהגותה, או שהיא שוגה באשליות על התוצאות. ואז הייתי פועלת בכיוון שיביא לי הכי הרבה תועלת בהנתן מה שהחמות עושה. (שיווי משקל נאש מתואם ליחסי כלה חמות).
באופן אישי אם מתיחסים אלי לא יפה, אני לא מתחילה להתרפס ולחלות במתנות. אני מבהירה המהירות האפשרית מה יהיו ההשלכות ("את לא רוצה לראות אותי? זה ביחד עם הבעל והנכדים. את בטוחה שזה מה שאת רוצה?) כשהדברים מועלים על השולחן ורואים את אור השמש, אפשר לאפשר שינוי התנהלות. וזה מנסיון עם שתי חמיות פולניות למהדרין.
 

ayaht

New member
חמיות פולניות זה קל.

פולנים זה עדה של דון קישוטים שהולכים עם הראש בקיר ומתעקשים לנהוג בהגינות עד הסוף. גם אם ההגינות הזאת דופקת אותם.

נסי את זה עם אנשים שלא רואים בעיניים ולא מעניין אותם כלום העיקר לנצח בכל מחיר.

נ.ב.
את צודקת ואמיצה, רק שפולניות, זה, נו, נמר של נייר
 

נומלה

New member
הגינות? אצלנו זה פולניה אחרת

כל טריק מלוכלך שבספר וכמה שלא כתובים בשום מקום.
 

mykal

New member
אני אוהבת את התקופה

והאוירה שנוצרת סביב יו"כ. גם בהקשר
של סליחות--וגם בהקשר של הצום.
לא יודעת אם אמירת הסליחה משרתת את הויתור של הסולח,
אבל זה זמן טוב למחשבה, האם בכלל פגעתי במישהו--שלא במודע.
(כי על הידוע מבקשים בו במקום)
האם באמת על הכל ניתן לסלוח--אני יכולה לחשוב על שני דברים
שאני לא אסלח גם אם יבואו לבקש סליחה.
אבל...אולי משהו בלב המבקש "יזוז".
והייתי שמחה אם מי שנפגע ממני יבוא ויאמר לי נפגעתי. ואבים במה פגעתי.

אותו הדבר לגבי צום--אני צמה.
לא חושבת שמישהו יפריע בענין.זה שלי, לא מטריד איש.
 
לדעתי לא צריכה להיות בעיה של פערים

ברוב המשפחות שאני מכירה, חלק מהאנשים צמים וחלק לא. ובין אלה שצמים - יש שצופים בטלויזיה, ויש שלא.
גם בבתים דתיים למהדרין - ההורים צמים, והילדים לא.
ווהאנשים שצמים - מסתדרים עם זה שיש לידם מישהו שאוכל. זה לא שובר אותם.

נהוג לאכול לא ליד האנשים שצמים, וגם לא לאכול אוכל שעושה ריח טוב בכל הבית. כדי לא לפתות.
 
למעלה