אז זהו שלי כל זה לא חשוב וממש לא נחוץ או חסר.
לישון כפיות אני לא ממש אוהבת, מבחינתי להרדם בכפיות ואחרי זה כל אחד לפינה שלו, לא אוהבת שמישהו נדבק אליי במהלך הלילה ו\או דוחק אותי לפינה ו\או גונב לי שמיכה או נוחר. זה נחמד לי פעם עד שלוש פעמים בשבוע אבל לא מעבר לזה. אותו כנ"ל לגבי סרטים, זה נחמד פה ושם אבל לא מעבר. כבן אדם היפראקטיבי (מאוד) אין לי יותר מדי סבלנות לכרבולים ודביקויות דומות, אני מהר מאוד מאבדת עניין ואיתו את כל היכולת ואת הסבלנות לרבוץ על הספה. גם זה נחמד לי לזמן מאוד מוגבל. ארוחות אנחנו יכולים בכייך לבשל ביחד וגם לנקות את כל מה נשאר לאחר מכן וממש נוח לי שזה קורה אחת ל...
כאמור, אני היפר. אני מתעוררת מאוד מהר ובקלות, קמה בבוקר מפוצצת אנרגיה. אני "עפה" בבית כמו הוריקן, אני רועשת גועשת, מתארגנת קפה, ארוחת בוקר, אימונים וכו'... מאוד קשה לי להיות עם בן אדם שמתעורר לאט ולוקח לו זמן להתחיל לתפקד. להתעורר לצד בן אדם שבקושי זז בבוקר מטריף לי את הקופסה. אגב, האנרגיות שלי מקשות על רוב האנשים סביבי ואני מודעת לזה. אני אוהבת להיכנס למקלחת ולהיתקע שם עם שיגרת הטיפוח שלי כמה שצריך בלי שמישהו ידפוק לי בדלת כי הוא צריך פיפי\קקה\ כל דבר אחר.
אני אוהבת לחזור הביתה מהעבודה העמוסה שלי ולא לראות ולשמוע שם אף אחד, במיוחד לא כאלה שחופרים כל היום. שוב, נחמד לי פה ושם שהוא מחכה לי בבית אבל ממש לא מתאים לי שזה יהפוך לדרך קבע. באופן כללי, שיגרה חונקת והורגת אותי. ומהר מאוד אני ממתחילה להרגיש כלואה ומתחילה לחפש מילוט.
הייתי במערכות יחסים ארוכות, 3 שנים גרתי עם בן זוגי ועוד 3 שנים שלא גרתי עם בן זוג (אחר). את האחרון אהבתי עד אין סוף וממש לא הייתה לי שום פנטזיה על מגורים משותפים, חתונה, בטח ובטח לא ילדים. זה הקשר גם עבד הכי טוב עבורי.
מקווה שהסברתי את עצמי
